שבוע אחד בלבד לאחר ההפסד הכואב והביקורת הקשה אותה ספגו הוא וקבוצתו מאז, רן בן שמעון הכין היטב את הפועל תל אביב לדרבי התל אביבי שנערך הערב (שני) בבלומפילד. הוא ביצע שינויים במערך של האדומים והחזיר את דני עמוס אל בין הקורות ואת ברנקו איליץ' למרכז ההגנה. בנוסף, המאמן עיבה את מרכז השדה שלו. כל המהלכים הללו נועדו לעצור ולבלום כמה שניתן את היריבה שמנגד, מכבי תל אביב ולמנוע ממנה להגיע למצבים, לאיים על עמוס או להגיב למתרחש על כר הדשא.
ראינו את הפועל תל אביב מרוכזת ומסודרת, אבל גם מאוד מפוחדת וחוששת לטעות. ככל שחלפו הדקות במשחק, גילו האדומים כי השד לא נורא ולאחר חצי השעה הראשונה, בה הצליחה לשמור על שער נקי, ניסתה גם הקבוצה של בן שמעון לשחק כדורגל משלה, אבל הייתה די דלילה בחלקים ההתקפיים שלה ובמהלך כל המחצית הראשונה לא ייצרה שום איום. הפועל נתקלה בהגנה מאוד חסונה, שהצליחה לעצור כל ניסיון אדום בקלות רבה.
הסיפור חזר על עצמו גם במחצית השנייה. הפועל המשיכה במטרה העיקרית שלה, לשמור על רשת נקייה ואין ספק שההפסד הטראומטי מהשבוע שעבר ליווה את שחקני הפועל לאורך המשחק כולו. החשש מצבירת הפסד שני בדרבי בתוך שבוע בהחלט עשה את שלו והשחקנים האדומים, לא במשחק גדול שלהם, אבל כן במשחק מאוד מסודר, לא רק שמנעו מהאלופה לכבוש, אלא גם יכולים לראות את עצמם אפילו מקופחים בסיומו של הדרבי הבינוני הזה.
לאחר ההפסד בדרבי הקודם והדרך בה הוא הסתיים, המחשבה הראשונה שואלת "איך שחקן כדורגל יכול להרים את עצמו ולהתמודד שוב מול אותו יריב?", אבל כאשר אותו שחקן שומע לאורך כל השבוע את הביקורות ומקשיב להשפלות כלפיו, המאמן נהנה מעבודה קלה יחסית, כי המשחק הופך ליותר מדרבי, יותר ממשחק על נקודות או על מעמד הקבוצה. הוא הופך למשחק על הכבוד האישי של כל שחקן ושחקן. אף אחד לא אוהב לספוג ביקורת, על אחת כמה וכמה בשני דרבים רצופים, שבוע אחר שבוע. למרות הניצחון שעשתה מכבי תל אביב בשבוע שעבר, אין ספק שגם היא הייתה מעדיפה לקבל את הדרבי שנערך הערב בעוד מספר שבועות ולא בסמיכות כזו. גם המנצחים במקרה כזה יודעים שלא נעים לפגוש יריב שהשפלת רק לפני שבוע.
מכבי תל אביב הגיעה למשחק הזה בטוחה בעצמה, אולי אפילו בטוחה מדי. כנראה שהיא ציפתה לראות מולה את הפועל שבורה ומבוהלת, זכר לאירועי השבוע שעבר. אלא שמכבי התקשתה מאוד להציג את יכולתה וכלל לא הצליחה לייצר מצבי הבקעה. לאורך כל התקופה האחרונה, אנחנו רואים כמעט באופן קבוע את הקושי בו נתקלת מכבי תל אביב מבחינת יכולת התקפית קבוצתית. לאחר פציעתו של ברק יצחקי ועזיבתו של מונס דאבור, היה נכון לתת מענה כלשהו לבעיות בחלק ההתקפי. גם במשחק הזה, עם חזרתו של קרלוס גרסיה ורביעייה אחורית חזקה, אפשר היה להסתפק בקשר הגנתי אחד, מקסימום שניים. פאולו סוזה שוב בחר לשחק עם שלושה קשרים, שפחות תומכים ומאיימים בחלק ההתקפי ומכבי תל אביב לא הצליחה להביא למשחק איום מכיוון הקווים.
בכנף שמאל, ערן זהבי שמרבה להיכנס פנימה ולאיים על השער משם, פינה הרבה מקום לעומרי בן הרוש. המגן אומנם קיבל את הכדורים, אבל לא הייתה לו את אופציית שחקן הקו ולכן ראינו אותו שוב ושוב מגביה כדורים סתמיים שהקלו על הגנת הפועל תל אביב. טל בן חיים הוצב בכנף ימין, עמדה בה קשה לו מאוד להביע את יכולתו. הוא הרבה יותר מסוכן כאשר הוא משחק בצד שמאל. הכניסות והתנועה שלו משם הרבה יותר טובים וכך קיבלנו שחקן פחות טוב בצד ימין ואפס עזרה מצד שמאל. לאחר כניסתו של דור מיכה, שהייתה מעט מאוחרת, היה נכון יותר להעביר את בן חיים למקום אותו הוא אוהב ולהציב את מיכה בימין. הצבתו של מיכה בצד השמאלי לא הובילה לשום שיפור במערך ההתקפי של הצהובים.
בדרך כלל, כאשר קיימת בעיה בהגנה, המאמן ממהר לבצע שינויים ולספק עזרה לאזורים הללו על המגרש. הוא צריך באותה מידה לעשות זאת במקרים בהם החלק ההתקפי שלו נפגע, בין אם מדובר בפציעות או בעזיבה של שחקנים. סוזה יכול היה להרשות לעצמו לחזק את החוליה הפחות מוצלחת שלו במשחק הזה, אך לא עשה זאת. יש כאלה שיציגו את העובדה שמכבי תל אביב מובילה את הטבלה וכבשה שערים רבים, אבל אל לנו לשכוח את המשחקים האחרונים של האלופה, שהייתה יכולה להפסיד את שני הדרבים האלה ובסופו של דבר יצאה מהם עם ארבע נקודות. מכבי ביתרון חמש נקודות על פני באר שבע, אבל היא לא יכולה להסתמך על זהבי ולחכות לניסים מצדו בכל משחק.