מכבי תל אביב סיימה את משחקה אמש (חמישי) מול באיירן מינכן (64:66) כשמדד היעילות המצטבר והקבוצתי שלה הוא 67. מדד היעילות הוא משוואה סטטיסטית אשר משקללת את מכלול הפעולות החיוביות והשליליות ומשמשת כאינדיקציה כדי לבחון תפוקה אישית וקבוצתית. שני הרכזים של מכבי, יוגב אוחיון וטייריס רייס, סיימו את המשחק עם מדד משותף של מינוס 5. שני הביג מנים של בלאט, ביג סופו ואלכס טיוס, היו גרועים מעט פחות וסיימו עם מינוס 2. בפשטות, קיבלו הצהובים אתמול מדד מצטבר מעמדות 1 ו-5 של 7. מינוס 7. ולו כדי לנסות להמחיש עד כמה גרועה הייתה הרביעה הזו מול באיירן, קבלו את המספרים הבאים: מתוך 16 איבודים קבוצתיים בצהוב, היו אוחיון-רייס-טיוס-סופו אחראים ל-10. מתוך 12 אסיסטים, סיפקו (כולם ביחד, כן?) 2. ומתוך 33 ריבאונדים, לקחה הרביעיה הזאת ריבאונד אחד. כולל מאזן 0 עגול ויפה מהיווני הגדול.
צפו במכבי ת"א עולה למאזן 1:5 בטופ 16 עם 64:66 על באיירן
בלאט: "אחד המשחקים הקשים בחיי", פציעתו של טיוס לא חמורה
כמה יעלה למכבי תל אביב להיפרד מדיוויד בלאט הקיץ?
צפו במטח השלשות של אקס מכבי ת"א מול פנאתינייקוס
על רקע הקטסטרופה הזאת, צריך להתייחס לניצחון של מכבי על הגרמנים כאל הישג גדול. הקבוצה של בלאט מצאה איכשהו את הדרך, דווקא לאחר העבירה הרביעית של סופו, להעמיד הרכב שהצליח לייצר את הריצה ההתקפית והעצירות ההגנתיות שמנעו הפסד בית. דווקא מול הרכב נטול רכז וביג מן (ובינינו, גם נטול שחקן בעמדה 4), מצא עצמו מאמנה של באיירן פסיץ' בסיטואציה אליה התקשה להגיב. ודווקא בדקות בהן נראה היה שהאורחים מגלים דומיננטיות בנוקיה, הם נותרו תקועים ביתרון 4 ולא יותר.
עד לשלב זה נראה היה שדווקא המאמן הסרבי הוא זה שמושך בחוטים. ניהול חילופים אגרסיבי, קצב משחק מהיר כולל בחירת זריקות מהירה יחסית ושימוש באזורית ללא פחד מהקלעים האימתניים בצהוב. זה עלה בנקודות של בלו, אבל שיבש למכבי את המשחק. מרגע שבלאט עבר להרכב הפורוורדים שלו, השתנה הסיפור. אם לפני כן עוד ניסו הגרמנים לשחק עם הרכב פורוורדים משלהם (גם דג'דוביץ המצוין וגם בנזינג שחירב להם את הצורה), כדי להתאים לסמול בול של בלאט, אז המגה-סופר סמול בול כבר יצר באג בלתי פתיר במכונה הגרמנית. מצד אחד נוצרו יתרונות מאצ'אפ התקפיים למכבי, ומהצד השני הפכו הניסיונות לתרגם את היתרון בפנים את המשחק הגרמני לסטטי, תקוע ונטול פואנטות.
אם צריך לפרוט את ההישג של מכבי לפרוטות, אז הבולטת שבהן תהיה זו שקשורה לריבאונד. דווקא מול קבוצת ריבאונד ההתקפה הטובה ביורוליג ודווקא בהרכב עם בלו ואינגלס כגבוהים, הצליחו הצהובים להחזיק את האורחים על 8 ריבאונד התקפה בלבד ומעשית להשתוות אליהם בכל קטגוריות הכדורים החוזרים. סביר להניח, אגב, שהחשש מבעיית הריבאונד גרם לבלאט לפתוח עם בלו ולא פניני. בכל מקרה, יש לזקוף את ההצלחה מתחת לסלים גם להתאמות טקטיות הגנתיות של בלאט, במיוחד בכל הנוגע לשימוש באזוריות מתחלפות, אבל גם לירידה בקצב המשחק ככל שנקפו הדקות.
נושא הריבאונד אמור לחבר אותנו גם להחתמתו הטרייה של העלם אנדריאה ז'יז'יץ'. עד לפני משחק וחצי, נדמה היה שה-דבר לו מכבי זקוקה הוא גבוה שלוקח ריבאונד. וזה בטח שלא ז'יז'יץ'. ידוע כיום שמכבי חיפשה שחקנים גבוהים בגזרת ה-20 אלף דולר ומטה לחודש, סכום שבדרך כלל מאפיין קבוצות צמרת בליגת העל. אם נתעלם לרגע מהאספקט (הכי) חשוב הזה, אפשר להבין שבהחתמת הקרואטי החביב טמון מסר. מכבי מאמינה שהיא קבוצה מספיק טובה כדי ללכת רחוק, ולכן צריכה רק וטרן מנוסה שלא יפגע במרקם הקבוצתי ולא יזעזע את ההיררכיה. השאלה הנשאלת היא האם היכולת הטובה שהפגינו הצהובים בחודש וחצי האחרונים היא הדבר האמיתי, או אולי רק רכיבה על מומנטום שמסתירה זמנית את אפרוריותו של הסגל.
אם התשובה הראשונה היא הנכונה, סביר להניח שמכבי שיחקה אותה. אם השניה היא המדויקת, אז ייתכן שהצהובים פספסו כאן הזדמנות לחזק את אחת משתי הבעיות המשמעויות שלה. השניה, כמובן, היא בעמדת הפוינט גארד. ולא רק בגלל מופע האימים של אוחיון את רייס. ולא רק בגלל 85 השניות ההזויות של רייס בסוף המשחק. אגב, על מה בדיוק חשב בלאט כשנתן לשחקן הכי נמוך (ומפוזר) שלו להיות האחראי על הכנסת הכדור מתחת לסל בפוזשן הגורלי של המשחק? ועוד כשהשומר שלו (תומפסון) גבוה ממנו בדיוק ב-18 סנטימטרים.
אם כבר בלאט, אי אפשר שלא להתייחס לאקס פקטור שלו אתמול, סילבן לנדסברג. אותו אקס פקטור שפרח במשחקי טרום העונה כשמאמנו מסביר שעכשיו, בעונתו השניה, הוא מתחיל להיכנס לעניינים. אותו אקס פקטור שנזרק בחזרה למגרש בשבוע שעבר רק בגלל החשש מהיעדרותו של אינגלס. בקבוצה כמעט נטולת יכולות של אחד על אחד, לא יכול להיות שלנדסברג הוא לא שחקן רוטציה קבוע. בעיות הגנתיות? לעומת אינגלס הוא נראה כמו נדב הנפלד. כשהיהודי החביב הזה כיכב במכללת וירג'יניה, הכוכב הגדול של היריבה העירונית (נניח) מוירג'יניה טק היה מלקולם דילייני. אחד ההבדלים הגדולים ביניהם, אגב, היה שלצידו של לנדסברג כיכב מייק סקוט היום באטלנטה מה NBA. לצידו של דילייני? ג'ף אלן, פעם אדום והיום בעפולה מהלאומית. בכל מקרה, דילייני נראה בחלקים גדולים של העונה כדבר האמיתי. מספיק אמיתי בשביל שיחשב כהימור הגיוני ומתבקש למדוד מדים צהובים בעונה הבאה.
לנדסברג, פוטנציאל גדול בפני עצמו, צריך להמתין לנסים ונפלאות כדי לקבל דקות משחק. בלאט מתראיין וטוען לא פעם שאצלו הדרכונים לא משחקים. עם כל הכבוד למאמן המעוטר, מעניין לדעת מה היה מעמדו של לנדסברג אצלו אם הוא היה סתם גוי אמריקאי. טוב נו, אנחנו חוזרים בנו. הבעיה כנראה היא לא במידת ההתאמה של לנדסברג לחוק הרוסי. כנראה שבלאט פשוט לא אוהב שחקנים בעלי יכולת הבקעת שערים. לא מאמין בחלוצי מטרה.
