1. הפעם האחרונה בה נפגשו מכבי תל אביב והפועל אילת הייתה במסגרת משחק שהתקיים במחזור השמיני בליגה. בנוקיה. לכאורה, לא מדובר במשחק משמעותי או שונה במיוחד מכאלו שהתקיימו לפניו או אחריו. גם במשחק הזה התקשתה מכבי מאוד, נקלעה לפיגור משמעותי מול יריבתה, והצליחה למצוא את הדרך כדי לנצח בשיניים. ובכל זאת, המשחק ההוא שהתקיים אי שם בנובמבר 2013 היה משמעותי עבור הצהובים. קודם כל, מאחר שהניצחון בו, כך על פי פרסומים זרים, הציל לדיוויד בלאט את המשרה. שנית, מאחר שהמציל היה גיא פניני, שנשלף מתוך מעמקי הספסל (ועל פי פרסומים זרים נוספים בהנחייתו של חתן פרס ישראל עו"ד שמעון מזרחי) הישר אל תוך הרוטציה של מכבי.
ולא שהמשחק ההוא סימן את המהפך מהקבוצה שרק הפסידה בשלבים המוקדמים של העונה אל הקבוצה המנצחת מודל תחילת שנת 2014. רק שבוע לאחר אותו הניצחון בנוקיה עוד הפסידו הצהובים במלחה, אבל אין ספק שהוא היווה אבן דרך בלתי מבוטלת ביציאה מהקיבעון המחשבתי המוקדם של בלאט ועד לקבוצה התוססת, הקשוחה והאנרגטית שאנחנו פוגשים כעת. ביום חמישי תהיה לגיא פניני הזדמנות אדירה לייצר סגירת מעגל, מהסוג הקלישאתי שאנחנו אוהבים כל כך לטפח, כשאיפשהו בסביבות השעה 22:30 הוא יתבקש להתייצב לטקס קבלת הגביע, אם לא יקרו דברים בלתי צפויים. האם יגלה הקפטן החדש-ישן נדיבות (או לחילופין, חוש אירוני מפותח) ויבקש, אם וכאשר, שדיוויד בלאט יסייע לו בהנפה?
מכבי ת"א הביסה את ראשל"צ 83:99 ועלתה לגמר
פניני: "אני ראוי להיות קפטן", בלאט: "אילת יריבה קשה"
2. אבל עוד לפני כן, ולו כדי למנוע לזות שפתיים, צריך לדבר על המשחק אמש מול מכבי ראשון לציון. הדבר הבולט ביותר הוא המשך מפגן העוצמה של מכבי תל אביב. מדויקת יותר או פחות, מכבי שבה ומראה לנו אספקטים שנראו בלתי הגיוניים עד לא מזמן. קחו לדוגמא את נושא הריבאונד. במשחק הליגה מול ראשון שהתקיים לפני כחודשיים ניצחו הצהובים את הכתומים ב-21 נקודות הפרש. ועדיין הפסידו בקטגוריית הריבאונד, כשהקבוצה מעיר היין לוקחת להם 12 ריבאונד התקפה על הראש. לא היה בכך שום דבר מיוחד, מאחר שמכבי המחישה לנו מדי שבוע (ולפעמים, פעמיים בשבוע) שהיא פשוט לא מסוגלת להתמודד בקטגוריה הכל כך חשובה הזאת. אז אמש, ולא בפעם הראשונה במסגרת הריצה האחרונה שלה, ניצחה מכבי גם בסטטיסטיקת הריבאונד. הגנה, התקפה וסך הכל.
ניצחון זוטא זה לא בא לידי ביטוי רק במספרים היבשים. במספר הפעמים הבודד בו חזרה ראשון למשחק, קטעה מכבי את המיני מומנטום דווקא בנקודות מהזדמנות שניה, שאין כמוהן כדי לשקף דומיננטיות ועוצמה של קבוצה. מעבר לנושא הריבאונד, יש כמובן את אלמנט ההתקפה, הנקודות ובמילים אחרות משחק הריצה. מכבי אוהבת לספור רצפים השנה, אז הנה לכם עוד רצף: מכבי קולעת למעלה מ-86 נקודות למשחק מזה חמישה משחקים רצופים במסגרות השלולית השונות. וזה עניין לחלוטין לא מובן מאליו לאור הקצב ההתקפי והבעיות ההתקפיות להן הורגלנו עד לא כל כך מזמן. אפשר אמנם לציין בעיות הגנתיות פה ושם, טעויות בסגירה לריבאונד או סגירת קווי הגנה, אבל בשורה התחתונה מכבי ממשיכה להיראות טוב, כשהיא מציגה לראווה לא מעט שחקנים שמרגישים טוב לגבי עצמם.
3. לפני פתיחת משחק גמר גביע המדינה אשתקד, בין מכבי תל אביב לבין חיפה, התבקש הפרשן לעת מצוא אפי בירנבוים לנתח את יחסי הכוחות בין שתי הפיינליסטיות. בירנבוים, בישירות אופיינית, ענה שאם היו נפגשות שתי הקבוצות הללו בספורטק, אין ספק שהיתרון האיכותי המובהק היה שייך לירוקים. בפרפראזה מתבקשת, אם היו מציבים את שתי הקבוצות מהמשחק המוקדם אמש למשחק ראש בראש בספורטק, לא יכול להיות שום ספק שהחבורה מאילת תחשב לפייבוריטית. פשוט כי יש שם שחקנים טובים יותר. ועדיין, בהערכות ובניתוחי טרום המשחק, נחשבו דווקא האדומים מתל אביב לפייבוריטים. בעיקר בשל הישגיהם עד כה העונה, וגם מאחר שבשלב זה קיים סוג של קונצנזוס לפיו ארז אדלשטיין הוא קוסם. אז זהו, שהוא לא קוסם.
אדלשטיין הוא מאמן מצוין ולפרקים נראה כאילו מוציא מסוגל להוציא מים מהסלע ומהברך, אבל קוסם הוא לא. הפועל אילת, לאחר תצוגה אגרסיבית מאוד בשבוע שעבר באשדוד, הפנימה את הלקח ממשחקיה הקודמים של הפועל תל אביב (מול נס ציונה וחולון) ויישמה את הקריאה עתיקת היומין: הכו באדומים והצילו את רוסיה. למעט גליל גלבוע של שרון דרוקר, שברמת ה-DNA שלה מתקשה לשחק כדורסל אגרסיבי, נמצאה הנוסחה המנצחת בליגה מול הקבוצה השניה של תל אביב. משחקים חזק ואגרסיבי, מפוצצים ומרביצים, ובכך מצליחים לנטרל את היתרון המובנה שהיה להפועל בתחילת העונה. ברגע שמנטרלים את נושא האגרסיביות והאינטנסיביות, נשאר קרב כישרון. ובקרב כישרון, בטח מול אילת, אין לאדומים מה למכור. הם פשוט לא מספיק טובים, וזה עוד לפני ענייני הפציעות של לימונד או מתן נאור. עודד קטש עשה עבודת הכנה מצוינת, בהמשך למשחק משנה המומנטום בליגה בשבוע שעבר, והקבוצה שלו נראתה טוב בשתי דרגות מיריבתה וניצחה בצדק ובסטייל.
אילת לראשונה בגמר הגביע עם 73:82 על הפועל ת"א
עודד קטש: "אני מקווה שזאת התחלה של מסורת"
לסיום, אי אפשר שלא להתייחס לדברי ההגות של הפילוסוף הדגול יהונתן שולדבראנד שפרש את משנתו קבל עם ומדינה בראיון לוואלה! ספורט. אותו לוחם צדק שמטיף לערכים וציונות, שרוצה להגן על השחקנים הישראלים ועל הרום גפנים מצד אחד, וחולם על מגורים בשבדיה לאחר פרישתו מהצד השני. קודם כל, תמיד נחמד לשמוע או לקרוא על שחקני כדורסל שיש להם מה לומר, גם אם זה כולל בעיקר לכלוכים על כל מי שהוא לא יהונתן שולדבראנד. נחמד לא פחות יהיה לראות את פוטנציאל ה-NBA, לפחות בעיני עצמו, מואיל להזיז קצת את הרגליים או לכופף את הברכיים כדי לעזור לחברים שלו לקבוצה לנצח. אפילו אם הם רק זרים שבאים לקחת עבודה לשחקנים מקומיים וציונים כמוהו.