פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        "עושים חוקים נגד קריאות 'נאצי', ואדם כזה משחק בנבחרת ישראל"

        "בושה שפניני קפטן מכבי. אם הוא הגיבור שלהם, זה אומר עליהם משהו. הראש של המאמנים – לתת קודם לאמריקאים. ממי אכפת לך, מקרלון בראון או רום גפן? אם היתה לי אופציה, בסיום הקריירה הייתי עובר לשבדיה". לקראת חצי הגמר, יהונתן שולדבראנד בראיון שלא קוראים כל יום

        כדורסלן הפועל תל אביב יונתן שולדבראנד (ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)

        "התפרסמתי מהסיבות הלא הנכונות", אומר יהונתן שולדבראנד, וצוחק, וחוזר לפרצוף רציני. "אני מאמין שתמיד יש סיבה לדברים שקורים מסביבך. אשקר אם אגיד שזה לא עשה לי טוב. מבחינת פרסום, מבחינת אנשים שמכירים אותי. ללא ספק, האירוע הזה שינה הרבה דברים. הלוואי והייתי מתפרסם באותה מידה בגלל שהייתי שחקן יוצא מן הכלל, הייתי מעדיף את זה, אין ספק".

        קצת יותר משנה עברה מאז שגיא פניני הרחיב את גבולות הטראש טוק, קרא ליהונתן שולדבראנד "נאצי" ואיחל לאביו "סרטן בראש". הבלונדי הענק (2.04 מ') של הפועל תל אביב לא היה אלמוני לפני כן, אבל בהחלט ניתן לקבוע שההכרה התעצמה לאחר אותה תקרית.

        אצל שולדבראנד בחיים לא יהיה לכם מושג מה תקבלו. כמה שהוא נראה גדול, והוא גדול, כך הוא מופנם. אבל למרות החזות שמשדרת רוגע סקנדינבי, בפנים בוערים הרבה דברים. ושולדבראנד, בחיוך, בעצבים, אבל תמיד בשקט, הוציא שנה של מחשבות לאוויר. וכך, לאחר שיחה בת שעה, אפשר לומר בביטחון שהראיון הבא הוא אחד הכנים שתקראו.

        ***

        האנשים שמתאמנים בחדר הכושר "זאוס" ברמת גן נראים שריריים לרגע, אבל כשיהונתן שולדבראנד ("זהו שמי, עם ה' וא', ואני שונא כשאנשים קוראים לי 'יונתן'") נכנס למתחם - חמוש באשתו לורה הזמרת הספרדייה ובתינוקת דניאלה בתוך עגלה - הפרופורציות דוחקות את עצמן. הר אדם והר שיער ("פשוט אוהב את זה ככה, כבר עשר שנים לא התגלחתי") גורמים לכל המרימים והעובדים להיראות כמו גמדים.

        אבל שולדבראנד לרגע לא נראה כמו שחקן כדורסל. הוא גם לא מדבר כמו שחקן כדורסל. יום לפני הפגישה הוא רשם דאבל-דאבל ראשון בקריירה, עם 14 נקודות ו-10 ריבאונדים בניצחון האדומים על גלבוע גליל. אבל הוא לא מאלה שתולים את הסטטיסטיקה מעל המיטה.

        עשית שיא מדד אישי.

        "זה לא מעניין אותי. לא אכפת לי כמה אני קולע, מבחינתי שאקלע 0 ושננצח, ואני לא כמו אלה שסתם אומרים את זה. אני מרגיש הרבה יותר טוב מהבחינה ההגנתית. זה סוויץ' שעשיתי בראש, הבנתי שחשוב שאשמור אם אני רוצה לשחק יותר. זה משהו שאני צריך להמשיך לעבוד עליו, אבל זה סיפוק הרבה יותר גדול מאשר לקלוע סל. זה משהו שלא עשיתי מספיק בקריירה שלי, אבל זה כיף כשאנחנו מצליחים להשאיר קבוצות על סקור נמוך. זה הרבה יותר מרגש".

        בואו נתעכב רגע על המונח "מרגש". כי מלצפות בשולדבראנד משחק, או מדבר, לא נראה שהענף הזה באמת מרגש אותו. לא נראה שהוא חי אותו כמו אחרים. "אני נהנה מאוד כשאני על המגרש, אבל זה נגמר ונעצר באותו הרגע. אני לא רואה משחקי NBA, הכדורסל של היורוליג הרבה יותר מעניין אותי, אני אוהב כדורסל קבוצתי ומלחמה, קצב. אשמח לראות יורוליג אם זה פתוח מולי, אבל לא אחפש משחק כזה בטלוויזיה. כשנגמר המשחק שלי אני הולך לחדר ההלבשה ורק רוצה להיות בבית, וכשאני בבית אני לא מדבר על כדורסל".

        הוא בן 30, הישראלי-שבדי (אבא נולד שם, הוא נולד כאן), ובקיץ 2010, אחרי כמה שנים בחו"ל, הוא פשוט פרש מכדורסל. כנראה שכשאתה לא כזה מכור, הדרך הביתה תמיד מהירה יותר. "זה היה תהליך שעברתי, והתעייפתי", הוא מסביר. "היו לי פציעות בקיץ ההוא, ולא שיחקתי שנה שלמה בספרד, וזה שבר אותי – נפשית, מעל הכול. פשוט החלטתי שאני לא רוצה לשחק יותר כדורסל. היו לי כאבים בגוף והקרסוליים לא היו במצב טוב, נקעתי אותם הרבה פעמים. נשברתי, לא רציתי לראות יותר כדורסל. עזבתי בלי רצון לחזור, ורק אחרי עונה שלמה שלא היה לי שום קשר לענף התחשק לי לשחק. הפיזיות והתחרות חסרו לי. עכשיו אני מאוד נהנה, וכל עוד אני משחק ומרגיש שיש תחרות, והגוף בסדר, אז טוב. זה ספורט שאני אוהב לעשות, אני לא עושה את זה כדי להתפרנס. היה פשוט רגע שהייתי צריך לחשוב מה אני עושה עם זה, ואז באמת לא ידעתי מה אני הולך לעשות".

        אבל הוא זן אחר, שולדבראנד, ורואים את זה תוך כדי משחקים. לא תמיד הוא נראה שם, גם כשהוא הכי שם, ולפעמים הבעות הפנים שלו מספרות סיפור אחר לגמרי ממה שמתחולל באמת בראש. במשחק בהרצליה, למשל, הוא פשוט נקרע מצחוק על הספסל. "ארז (אדלשטיין) אמר משהו שמאוד הצחיק אותי, ולא בקטע רע. זה פשוט היה מצחיק", הוא אומר. "אדיש? אני לא אדיש בכלל. כשזה נגמר, זה נגמר, אבל כשאני על המגרש אני לוקח את זה בשיא הרצינות".

        כדורסלן הפועל תל אביב יונתן שולדבראנד (ברני ארדוב)
        "נשברתי, לא רציתי לראות יותר כדורסל. עזבתי בלי רצון לחזור, ורק אחרי עונה שלמה שלא היה לי שום קשר לענף התחשק לי לשחק" (צילום: ברני ארדוב)

        ביום שני הוא והפועל תל אביב מול אילת, בחצי גמר הגביע. כ-6,000 אדומים ישלטו בנוקיה, מזיעים רק מהאפשרות של להתקרב לתואר אחרי הבנייה מחדש של המועדון. אבל כן, עבור הבלונדי זה "עוד משחק, כמו כל משחק ליגה. בכל משחק אנחנו נלחמים על משהו, כמו הפעם. זה נהדר לשחק מול המון אנשים, אבל ההכנה תהיה כמו מול גלבוע גליל או נס ציונה".

        כשהוא חזר מאירופה, לפני שנתיים, הוא הגיע לליגת הקיץ וכמה קבוצות נדלקו. אבל שולדבראנד בחר דווקא בהפועל תל אביב, אז בלאומית. למה דווקא הפועל? "זו היתה החלטה קשה", הוא נזכר, "אבל מה שהכריע זה שזו הפועל תל אביב. זה שם, לא יעזור כלום. הקהל הזה, שבגללו אני מתקשה לראות את עצמי משחק אי פעם במקום אחר, הוא חוויה יוצאת מן הכלל. הם מחזיקים אותנו במשחקים, זו אווירה שקשה להסביר". וההרגשה הדדית. שולדבראנד, בגלל הלוק, הגישה וגם היכולת, הפך לאחד הפייבוריטים של האדומים ביציע. בשלב מסוים זה כמעט התפספס.

        בקיץ הקודם כמעט חתמת בגלבוע גליל.

        "זו לא היתה הצעה של הרבה יותר כסף. בהפועל רצו לרדת מבחינה כספית, ובגליל הציעו את אותה משכורת שקיבלתי עד אז. היו הפרשים גדולים. זה היה מצער אחרי עונה כזו, שאתה עולה עם קבוצה ליגה, אבל זהו, בסוף הגענו לעמק השווה. אני שמח שזה קרה".

        העונה שולדבראנד בולט עוד יותר, קלע כמה סלים מכריעים ושיפר את הפן ההגנתי. בסגל החסר העכשווי הוא אפילו עולה בחמישייה, אבל הוא אומר: "נוח לי יותר לבוא מהספסל, יכול להיות שהתרגלתי לזה. הכי חשוב לי להיות על המגרש כשמסיימים את המשחק, יותר חשוב הסוף מאשר ההתחלה".

        אתה מקבל 23 דקות בממוצע. זה מספיק לך?

        "אני לא חושב שיש שחקן בעולם שמרוצה אם הוא לא משחק 40 דקות. לא שאני חושב שאני צריך לשחק 40 דקות", הוא צוחק, "כי אני לא אהיה טוב במשך 40 דקות. אבל הייתי רוצה לשחק יותר". והחיוך יורד. "יש הרבה רגעים שאני רוצה לשחק יותר. אני לא מתחבא, אין מה לעשות, כשאני יושב על הספסל זה קשה. אף אחד לא אוהב לשבת על הספסל. בסך הכול, הרבה תלונות אין לי".

        האם דיברת עם אדלשטיין בנושא?

        הוא מחכך יד גדולה ביד גדולה, ואומר: "הייתי רוצה לשחק יותר ואין לי מה להגיד יותר בנושא הזה".

        נראה שאדלשטיין ואתה הפכים מושלמים. איך אתה מגדיר את מערכת היחסים הזו?

        "תמיד אוהבים לשאול אותי על מערכת היחסים עם ארז ואני לא יודע למה. אני אדיש וארז נראה משוגע? גם אני משתגע. כשמעצבנים אותי, אני משתגע. יש לנו מערכת יחסים מעניינת, לפעמים יש עליות ולפעמים יש מורדות. עד עכשיו, הכול הולך טוב".

        הוא מאוד מצליח, ומדברים על זה שהוא מועמד בכיר לנבחרת ישראל.

        "אני מקווה בשבילו, הוא מתאים לזה, בלי ספק. אפשר בהחלט להגיד עליו שהוא יחיד במינו".

        תפרט.

        "הוא יחיד במינו".

        ***

        שחקן הפועל תל אביב יונתן שולדברנד מול שחקן מכבי תל אביב גיא פניני (ברני ארדוב)
        "מה שפניני עשה למאריץ' לא קורה במשחק כדורסל. מעולם לא תפסו לי בביצים בצורה כזאת. שחקנים מסוימים אולי עושים את זה, אבל זה לא כדורסל וזה לא צריך להיות" (צילום: ברני ארדוב)

        דיברנו כדורסל, והפועל, ואדלשטיין, ואפילו טיפוס הרים (תחביב) וראלי דקאר (הוא לא אוהב משחקי כדור), וסיינפלד (הכי טוב) ואופניים (התענוג המשפחתי המועדף) וגם על הלהקה של לורה בספרד (בהמשך הקליפ), אבל לאורך כל השיחה אי אפשר היה שלא להתעסק בפניני הענק שבחדר. בטח כשיש גם אנקדוטות חדשות לגבי הפורוורד של מכבי תל אביב. תפיסת האשכים של מאריץ' והמינוי המחודש לקפטן הצהובים, למשל.

        שולדבראנד, כשהוא מחמיא וכשהוא מבקר, עושה את זה כמעט באותו אופן. הפנים לא משנות גוון, הקול לא משנה טון. קרחון שבדי. "לא כעסתי על גיא פניני אז ואני לא כועס עליו עכשיו", הוא אומר, וסוף סוף גוון הפנים קצת משתנה. אבל רק קצת.

        "שיהיה ברור", הוא אומר, "מה שפניני עשה למאריץ' לא קורה במשחק כדורסל. מעולם לא תפסו לי בביצים בצורה כזאת. שחקנים מסוימים אולי עושים את זה, אבל זה לא כדורסל וזה לא צריך להיות, ודאי שלא. אין בעיה שיש משחק פיזי, ונגד גלבוע גליל היה לנו משחק פיזי. יש מרפקים ויש מכות, אבל ככה, לתפוס ביצים של בן אדם או לקלל ולדבר בצורה לא מתאימה, זה לא קשור לכדורסל, ולא צריך לתת לזה לגיטימציה ולהגיד שדברים כאלה קורים. לא ראיתי את המקרה, אבל לא מפתיע אותי שזה קרה לו".

        הוא נהיה מיתוס, הבד גאי של מכבי. אוהבים אותו ושונאים אותו בגלל זה.

        "לא יודע כמה אוהבים אותו, אבל המיתוס של הבד גאי עבורו הוא לא מעכשיו. עכשיו רק תפסו את זה. זה לא בסדר, וזה לא צריך לקרות".

        מה דעתך על זה שפניני שוב קפטן של מכבי?

        "זו בושה וחרפה!", הוא מרים את הקול. "זה וגם דברים אחרים שקרו בנושא. זה שמדינת ישראל מוכנה שאנשים כאלה ילבשו את המדים שלה, זה כל כך מתאים לנו. אני לא עשיתי כלום בכל מה שקשור לפרשת פניני. הייתי בסיטואציה מסוימת, סתם עמדתי שם במקרה. זה יכול היה להיות גם מישהו אחר. אני לא חושב שזה מתאים לנו, כמדינת ישראל, לעשות כזה דבר. אם אתם חושבים שבן אדם כזה יכול לייצג אתכם כמדינה, בן אדם שקורא לך נאצי ומאחל לאבא שלך למות מסרטן בראש, אז אתם תגידו לי מה ראוי. מחוקקים נגד הקריאות האלה חוקים, ואדם כזה לובש את המדים של נבחרת ישראל, אז...".

        ציפית שחברים שלו לקבוצה, או לנבחרת, יעשו משהו?

        "זה לא משהו ששחקנים צריכים להתעסק בו. אנשים שמקבלים החלטות צריכים להתעסק בזה. יש מאמן שבוחר שחקנים, יש אנשים עם כוח".

        מה זה אומר על מכבי כמועדון?

        "להגיד לכם שאני אוהב את זה? לא אוהב את זה. זה לא מהלך נכון, אבל הם עושים מה שהם רוצים".

        האם העונש של פניני על מה שעשה לך היה ראוי?

        "תראו מה קרה איתו עכשיו ביורוליג. תארו לכם שהוא היה עושה את מה שעשה לי ביורוליג. הוא היה מורחק להרבה מאוד זמן. לא יודע אם לכמה חודשים, לא יודע, אולי לכמה עונות. זה מה שהיה קורה במקום שהוא לא ישראל. פה מטאטאים הכול מתחת לשטיח מהר מאוד".

        היום הוא פורח וגם אתה. אולי זה עשה לשניכם טוב. הוא פתאום הגיבור של מכבי.

        "אם הוא גיבור שלהם, זה אומר עליהם משהו. אם זה מה שעושה לו טוב, שימשיך גם הוא ככה. בינתיים זה עולה לו בכסף".

        מה דעתך על קריאות האוהדים שלכם, שגם משתמשים בהקשרי שואה?

        "זה לא בסדר, לא משנה איפה ואיך אומרים את זה. לא משנה אם אוהד או שחקן, זה חמור. זה שיש מלחמה, מכבי נגד הפועל, גם לא משנה. לא צריך להגיד דברים כאלה".

        שחקן נבחרת שבדיה יונתן שולדברנד (מימין) מול שחקן נבחרת יוון קוסטס קאימיקוגלו (AP)
        "שיחקנו רע מאוד, מאוד אגואיסטי. לא הייתי חוזר לשם. בצורה הזו, איך ששיחקנו, לא אלך לשם שוב. זה לא שווה את זה". בנבחרת שבדיה (צילום: AP)

        בקיץ שולדבראנד ופניני היו באותה תחרות, כשיהונתן ייצג את שבדיה ביורובאסקט. לשני הצדדים לא היה טורניר מוצלח. אם תשאלו את שולדבראנד, הוא היה מוותר על החוויה. "זו היתה החלטה של הרגע האחרון, נפצעתי גם במשחק הראשון בהכנה והכול היה ביש מזל אחד גדול. לא יודע אם החלטתי נכון. שיחקנו רע מאוד, מאוד אגואיסטי. לא הייתי חוזר לשם. בצורה הזו, איך ששיחקנו, לא אלך לשם שוב. זה לא שווה את זה, להיות רחוק מהמשפחה. אם יגיע מאמן אחר, אולי. אחרת – לא".

        מגדירים אותך כעוד פספוס של נבחרת ישראל. אם היית יכול, אז ב-2007, להחליט אחרת.

        "ב-2007 לא הייתי מספיק טוב כדי לשחק בנבחרת ישראל. לא יודע אם עכשיו אני כן. מבחינתי זאת הזדמנות שקיבלתי והלכתי איתה. יכול להיות שאני בין 12 או 14 הישראלים הכי טובים, אבל זה תלוי בסגנון המשחק. אני אוהב את הסגנון שאנחנו משחקים בהפועל תל אביב, קבוצתי מאוד, אירופי מאוד כמו שארז מאמין, הגנה חזקה. זה כדורסל שאני מאמין בו, וזה הכדורסל שאני אוהב לשחק".

        לפני שמונה שנים כבר שיחקת פה, ברמת השרון. איך נעלמת ככה?

        "לא הייתי קרוב ללהיות שחקן מן השורה. הסטטיסטיקה משקרת. כשאתה עולה 23 שניות לסיום, זה לא נקרא לשחק. זה בולשיט אחד גדול. יש בעיה קשה של זרים בארץ. הראש של המאמנים זה קודם כל לתת לאמריקאים 'כי הם צריכים להיות על המגרש, כי אם לא, אז למה הבאת אמריקאי'. הם משחקים יותר מדי לדעתי. יש הרבה ישראלים שמגיע להם לשחק והם לא מקבלים צ'אנס".

        האם המצב בהפועל תל אביב שונה?

        שולדבראנד לא עונה.

        אז תדבר על הבעיה הכללית.

        "אי אפשר להתפתח פה. ילדים בני 18 או 19 לא יכולים לשחק כדורסל. החוק הרוסי שיפר, אבל עדיין, איך ייצאו שחקנים כמו עודד קטש מהסגנון הזה. תראו איך ההורים מתערבים, למשל עם כספי, ורק כי התערבו אצלו הוא הגיע לאן שהגיע.

        "אנחנו פחדנים. זה מה שאני חושב. השחקנים. אנחנו פחדנים, כי אם הולכים למלחמה הולכים עד הסוף, ואם אתה מאמין במשהו אתה הולך עד הסוף, וכשאתה לא מאמין במשהו אתה עוצר באמצע. וזה מה שקרה עם השביתה שלנו. עצרנו באמצע. לא עשינו שום דבר. עשינו שריר, שבתנו לקצת, וכולם מתקפלים ומתים על חוזים ושוב כולם חברים. צריך היה להחליט שלא יורדים משלושה זרים במו"מ ולא לפתוח את הליגה. מותר לנו לשבות, עשינו את זה בצורה חוקית. דיברתי עם מתן נאור על זה הרבה, אמרתי לו שאין לנו ביצים. אם כולם היו כמוני, לא היינו פותחים את הליגה".

        לא הבנת את הצד השני? אמרו שאין מספיק ישראלים טובים לספק ליגה איכותית. שהרבה ישראלים סבירים יוצאים לחו"ל, ושמגיעים לפה זרים עם פוטנציאל NBA.

        "אם זרים מסוימים שהגיעו לארץ הם פוטנציאל NBA, אז גם אני פוטנציאל NBA. זה ייפתר בשנייה. כשאתה יוצא למלחמה כזאת, אתה בונה תוכנית להרבה שנים. הנזק כבר נגרם, השחקנים שיכולים היו להיות בדור הזה נעלמו, בגלל כמות הזרים שהיתה עד עכשיו. אתה לא יכול לומר שתוך שנה יהיו רק שלושה זרים ואז כולם יהיו כוכבים. זה תהליך. אתה צריך לבנות תוכנית לחמש או עשר שנים ולבנות את הכדורסל הישראלי מחדש. אם לא יטפלו בבעיה הזאת מעכשיו, לא ייצאו לך שחקנים. בליגה ארצית אתה לא מקבל חינוך לכדורסל אמיתי, וגם לא בלאומית. לא אומרים לך איך לשחק, זה ראן אנד בלגאן".

        איפה נבחרת ישראל תהיה בעוד עשר שנים?

        "במצב לא טוב. אבל גם עכשיו המצב ממש לא טוב".

        אתה מדבר נגד הזרים, ואז אתה צריך לשחק עם זרים. לא מפריע להם שאתם מדברים ככה עליהם?

        "לא אכפת לי, שייעלבו. הם לוקחים לנו את הפרנסה, את העבודה שלנו. כשאנחנו בחדר ההלבשה, אין לי בעיה להגיד גם להם את זה. אני לא מעליב אף אחד, זאת עובדה, ואני לא רואה עם זה שום בעיה".

        לכם יש זרים מצוינים. הם לא משדרגים אתכם ואת הליגה?

        "את מי אתם רוצה לפתח? את השחקנים הישראלים או האמריקאים? זה לא שמביאים כאן שחקנים עצומים שאפשר ללמוד מהם. קרלון בראון הוא שחקן מצוין וכישרוני שיכול להגיע רחוק, אבל ממי אכפת לך? מקרלון בראון או מרום גפן? למי אכפת לך שיגיע למשהו? אם אתה רוצה לחפש שחקנים בחו"ל, תביא שחקנים מחו"ל ותפתח אותם".

        ***

        אוהדי הפועל תל אביב (מגד גוזני)
        "הקהל הזה, שבגללו אני מתקשה לראות את עצמי משחק אי פעם במקום אחר, הוא חוויה יוצאת מן הכלל. הם מחזיקים אותנו במשחקים, זו אווירה שקשה להסביר" (צילום: מגד גוזני)

        שולדבראנד מאוד אוהב את הפועל תל אביב. מועדון, קהל, שחקנים. החיבור בולט בין כולם, והעונה הקבוצה רצה למעלה וזה כבר לא מפתיע אף אחד.

        רצים לאליפות?

        "מה זה? זו לא מטרה. כל משחק צריך לנצח. כולם רוצים לזכות באליפות והכול ריאלי, גם ממקום שמיני. גם בעונה שעברה היינו יכולים. זה נגמר 3:0 בפלייאוף מול מכבי, אבל יכולנו גם לקחת שני משחקים שם באותה מידה שהפסדנו".

        בסוף העונה שוב נגמר חוזה, ונראה שהאופציות שלך בישראל די סגורות.

        "אז זה עושה לי טוב. נשב ונראה. הנושא הכלכלי ישפיע, בוודאי, כמו בכל מקום. הכסף חשוב, אבל נקווה שנגיע להסדר ושאוכל להמשיך בהפועל תל אביב. אני הייתי שמח להישאר. הבסיס הישראלי זה הכי חשוב שיש. קהל יש, ואולם חדש גם יהיה. אין יותר מדי תירוצים".

        כשתיגמר סוף סוף הקריירה, האם תמשיך לגור בישראל?

        "זאת השאלה הכי קשה שיש, לא יודע מה לענות על זה".

        אתה אוהב את ישראל?

        "אני אוהב את המשפחה שלי שגרה פה בארץ. אם היתה לי האופציה, הייתי מחבק את כולם ולוקח אותם לשבדיה ועובר לגור שם. הרבה דברים מפריעים לי כאן בחיי היום יום. יוקר המחייה פה הוא לא נורמלי, וכשאתה רואה איך דברים יכול להראות אחרת, כמו בשבדיה, זה עושה לך משהו. שם כולם הוגנים, שם אתה מקבל כסף בחזרה. אפילו את מזג האוויר שם אני אוהב".

        אם אתה נתקל בקשיים כאן, מה עובר על האישה?

        "היא ממלאגה, דרום ספרד, אז מבחינת המזג והתרבות זה דומה ואין בעיה. לה הכי קשה עם הדת, וזה דבר שמאוד מפריע לי גם. שבת, שהכול סגור, ופסח, שאתה לא יכול לקנות מה שאתה רוצה. אני מאוד מכבד אנשים שלא רוצים לנסוע בשבת ולאכול חמץ בפסח, אבל כשלוקחים לך את זכות הבחירה, זה מפריע לי מאוד. בקטע הצבאי, לי זה נראה מאוד נורמלי שאנשים מסתובבים בחוץ עם נשק, אבל לה זה מוזר".

        לסיום – יונאס ירבקו ששיחקת איתו בנבחרת שבדיה, או עומרי כספי? שניהם נבחרו באותו דראפט.

        "יונאס שחקן מצוין, אבל לא ראיתי את כספי משחק, אז אין לי מושג איך להשוות".

        לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il

        צפו בלהקתה של לורה שולדבראנד, "דריי מרטינה"