פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אין לכם מושג

        ויכוחים לא פתורים על נגיעת יד, פחד נוראי מהביקורת בתקשורת. אורן יוסיפוביץ קיבל הצצה בלעדית למחנה האימון של השופטים עם יו דאלאס, שמע מהם דברים שלא שומעים כל יום, והבין: אף אחד מאיתנו לא באמת מבין בתחום. כתבה 1 בסדרה "להיות שופט"

        אין לכם מושג

        השמש היתה כל כך חזק בשמיים, שהיה קשה לעבור מטר מפארק המים שפיים רק כדי לדלג ולהגיע למחנה האימון המיוחד של איגוד השופטים. מרחוק אפשר היה לזהות את אלון יפת. פרוס על כורסה מחוץ לחדר ההדרכה שליד המלון, השופט הבינלאומי לא נתן לשמש ללכת לאיבוד. אבל השעה כבר אוטוטו 14:30, ואחת ההרצאות הכי חשובות בכנס, "נגיעות יד", עמדה להתחיל. יפת והחבר'ה, בסך הכול 16 השופטים הבכירים בישראל, קילפו עצמם מהכיסאות והספות ונכנסו לחדר ההרצאות. בפנים: ח' מדוגמת של כיסאות ושולחנות, קלסרים ודפים ומה שצריך עליו. מאחור שורת הביג בוסים, כמו יריב טפר, מאיר לוי, דני קורן ועוד; שמוליק שטייף אחראי על המצגת, וכמה מטרים שמאלה מי-חמים וקנקנים של מה שתרצו לשתות. גם פירות היו. בתיאבון.

        כמה מהשופטים הכינו כוס קפה, למרות שהשעה הבאה לא היתה מרדימה כלל. כולם היו לבושים במכנס שחור וחולצה ירוקה של האיגוד. שטייף הפעיל את המצגת, ויו דאלאס החל לנאום. בן 56 דאלאס, סקוטי כמו שרק מבטא יכול להיות. בחולצה לבנה של בר מצווה וכריזמה מפה ועד גלזגו, המנטור של האיגוד הראה קליפ אחר קליפ, ניתח ובעיקר סקרן. צ'לסי, באזל, צ'מפיונס. ועדיין, שופט שכמוהו, כשהוא מראה את פרנק למפארד הוא לא קורא לו למפארד אלא "מספר 8". עד הסוף.

        הנה אגוארו. דאלאס עוצר את הקליפ. יד? הוא שואל. ח' שלמה של בכירי שופטינו אומרים 'כן'. צדקתם. אבל האם מגיע צהוב? כולם אומרים 'לא'. ליאני דווקא אומר שכן. "תחשבו עוד כמה שניות", הוא מבקש, וכמה מהם משנים את דעתם, אחרי עוד ריפליי ועוד ריפליי. "גבולי", זורק שופט אחר. ואתה חושב לעצמך – איזו עבודה קשה, אפילו בחדר ועם הילוכים חוזרים יש יותר דעות מאנשים.

        הנה קליפ אחר. דאלאס מבקש שלא נציין איזה, כי הנושא רגיש והקליפים עדיין לא יצאו לחוברת ההדרכה של 2014, ולכו תדעו כמה ייעלב השופט שניהל את אותו משחק. כדי לא לסבך, בקליפ מראים שחקן הגנה שגולש לתקל, והיד פוגעת בכדור וסוחבת אותו הצדה. "בוא נראה מה התקשורת חושבת", הוא אומר בחיוך מלא זימה, ושואל אותי. אני משחק אותה הווארד ווב ומרצה על שהיד הזיזה את הכדור ולכן יד ודאית. ההוא שליד ריינשרייבר מחייך, ואני בטוח שצדקתי ולא מבין למה צריך כנס למקצוע כזה פשוט. כמה שופטים נוספים מסכימים איתי. דאלאס לא. "היד לא מכוונת, איך רצית שהשחקן ייפול, בלי יד?", הוא שואל ופוסק: "אין כאן עבירת יד". שופט אחד מסנן: "אם זה היה בדרבי תל אביבי...", ואתה חושב לעצמך – כמה שאין לי מושג.


        ***

        "בן שבת וגבאי נכשלו בבדיקת הפוליגרף"

        המועמדים למכבי חיפה: גרנט לרוני לוי

        דמארי יישאר בהפועל - שכטר יעבור למכבי?

        חמי אוזן סוגר מחזור: ההתעקשות של שחר

        תכירו: מאור בוזגלו, רויאל שף

        אוראל גרינפלד, אלי חכמון, רועי ריינשרייבר, שופטי כדורגל (ברני ארדוב)
        קבוצות למידה. גם אחרי הילוכים חוזרים ובחדר סגור ושקט, קשה לשופטים להסכים זה עם זה (צילום: ברני ארדוב)

        הלאה. הנה דאנטה עומד ברחבה. הכדור פוגע לו באימא של היד, היד חצי מטר מהגוף. דאלאס שוב שואל אותי. הפעם לא אפשל, זה כל כך קל, אני בטוח, ומדקלם כאילו הייתי האח החורג של קולינה: "היד מגדילה את נפח הגוף, ולכן פנדל וצהוב". ההוא מהצד השני של ריינשרייבר מחייך ומהנהנן, ואני לא מבין למה שואלים שאלות קלות כל כך ולא חבל על הכסף? דאלאס שוב מדהים: "זו לא יד", ומסביר שאם כדור נורה לעבר יד של מגן, והיד בתנוחה טבעית – לא צמודה אלא טבעית – אז אין עבירת יד. לי נמאס, ואני מרשה להחזיר: "אין שופט בחדר הזה שלא שורק על זה יד".

        כל השופטים בחדר מהנהנים להסכמה, ושי שטרית זורק: "אם אני לא שורק על זה, התקשורת תהרוג אותי", ודאלאס מגיב בחריפות: "זו תשובה מאוד מסוכנת".

        אני שוב פונה לדאלאס – "רואה, כל שופט בחדר שורק על זה", ואלון יפת נחרץ: "אני לא הייתי שורק על זה". עוברות כמה שניות, ויפת לוחש משהו לאוזן של דאלאס. למחרת הוא יודה שאמר: "כנראה שגם אני הייתי שורק על זה". ואתה חושב לעצמך – איזה מקצוע בלתי אפשרי.

        הם מזהים את ההלם של התלמיד החדש, וצוחקים: "עכשיו אתה מבין מה זה? ותחשוב שהשדרים והפרשנים בטלוויזיה מבינים עוד פחות. צולבים אותנו על החלטות שהם פשוט לא מבינים בהן".

        וזו הבעיה המקצועית הגדולה של איגוד השופטים. המחסור בהסברה, הפער העצום בין מה שהמאמנים, התקשורת והאוהדים יודעים, לבין החוקה האמיתית. זוהי בעיקר אשמה של האיגוד וההתאחדות, כי כשממש רוצים להעביר שינוי חוק או כל תגובה לאחר טעות, אפשר. באיגוד הסכימו, והבטיחו לנסות קצת יותר חזק. אבל בו זמנית האשימו שגם כשהם מנסים להסביר, אף אחד לא רוצה לשמוע.

        אז במשך יומיים ניסינו להקשיב.

        דאנטה שחקן באיירן מינכן (GettyImages)
        יד או לא יד? דאנטה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        ברביעי בבוקר הם כבר הגיעו לעשות צ'ק אין, למחנה אימון של יומיים עבורם. בחמישי הצטרפו עוזרי השופט, בשישי ההרצאות היו למבקרים ובשבת לסגל הליגה הלאומית.

        הלו"ז של היומיים צפוף. ביום הראשון עובדים מ-09:00 עד 22:15, וביום השני מ-07:00 ועד 21:00. בהתחשב בכך שרוב הסגל עובד בעבודה מרכזית מחוץ לכדורגל, ובשעות הכושר השונות במהלך המחנה, זה ממש מרגיש כמו מילואים. הלו"ז, אגב, באנגלית, אחת הדרישות הראשית של דאלאס. כל השופטים מבינים ודוברים את השפה. מבחן באנגלית – בעל פה ובכתב – זו דרישה בסיסית לסגל השופטים הזה כיום. הלו"ז מסודר ומשדר מקצועיות. בכל שעה, איפה להיות ולמה, מי מעביר את השיעור או ההרצאה, ומה ללבוש. אימון הכושר בערב הראשון למשל, היה בחולצות שחורות, בניגוד לאימון הבוקר ביום שאחרי, שם החבר'ה נתבקשו ללבוש חולצות ירוקות.

        נגיד מה שנגיד על איגוד השופטים, ויש לא מעט פרסומים שיגרמו לנו לחשוב שחלקים ממנו מסואבים ונוראיים, ויש לא מעט פרסומים שמעידים שגם השופטים עצמם לא ישרים כמו סרגל, אלא רחוק מכך; אבל דאלאס עשה ועושה שינוי. כמו ג'ורדי קרויף ואוסקר גרסיה ופאולו סוזה. לקח גוף רופס ועשה אותו כמה שיותר קרוב לאירופה. זה תהליך רחוק, אבל לפחות נראה שיש דרך.

        דאלאס, ששפט בין 1982 ל-2005, כולל שני מונדיאלים, הוא חבר ועדת השיפוט באופ"א, אחד משלושה קודקודים בצוותא עם פיירלואיג'י קולינה ומארק באטה. קולינה מספר 1, דאלאס אחראי על מערך ההדרכה. אופ"א מחלקת את חברי הוועדה המקצועית בין כל המדינות, וישראל, אחרי שהתחילה תחת דייויד אלרי ויאפ הולנברג, בחרה לשאוב קצת יותר ידע מדאלאס. מדינות מסוימות בוחרות להרחיב את השירותים, וכך, לפי איגוד השופטים, קולינה מקבל כ-800 אלף יורו לשנה מאוקראינה, ושופטים אחרים מקבלים סכומים גבוהים אחרים ממדינות אחרות.

        דאלאס התאים כי גם בחר לעבוד בתפקיד קצת פחות מחייב. הוא מגיע לכמה ביקורים מרוכזים בשנה, כמה כנסים, סדנאות וכמה משחקים לביקורת. קפיצה שלו לישראל, בין ארבעה לשישה ימים, עולה לאיגוד השופטים כ-5,000 יורו. באיגוד מספרים, כשנזרקה השאלה 'מאיפה הכסף', שבכל שנה בכפוף לעמידה בתנאי אופ"א, האיגוד מקבל 100 אלף יורו בדיוק לצרכים אלו.

        הידעת? (מערכת וואלה! NEWS)
        אנשים לא מבינים. תעשו עלות מול תועלת. הוא מגיע לארבעה ימים, אפס מנוחה. הוא כבר צוחק כל בוקר, שואל אותי 'נו, איפה הנהג של העבד?'. אנחנו לא נותנים לו לנוח". טפר ויפת (צילום: ברני ארדוב)

        כשאני אומר לדאלאס שקראתי שיש הטוענים שזהו בזבוז, הוא עונה בנימוס שלא מתפקידו לענות על כך. אז טפר עונה: "זה פשוט לא נכון עובדתית. מאז שדאלאס הגיע, יש לנו שני שופטים בקטגוריה 1 (השנייה באירופה, אחרי קטגוריית העילית) – אלון יפת ולירן ליאני. חוץ מהם יש לנו שני שופטים בקטגוריה 2 (איתן שמואלביץ' ואלי חכמון) ושני שופטים בקטגוריה 3 (אוראל גרינפלד ורועי ריינשרייבר). כולם עשו את ההתקדמות בזכות ההרצאות, הכושר והשינוי שהכניס דאלאס.

        "התחלנו עם אלון יפת בקטגוריה 1, וזהו, כל השאר היו ב-3. היום יפת מועמד ודאי למשחקי הנוקאאוט בליגה האירופית, סומכים עליו בעיניים עצומות (דאלאס מאשר, א"י). אנשים לא מבינים כמה דאלאס מוסיף לנו. גם השם שלו. לצורך העניין, נניח שיריב טפר בונה תוכנית מצוינות ומפקיד על וידואים ואחוזי שומן והכול – מבחינת אופ"א זה כלום. אבל כשהם רואים שדאלאס איתנו וכמה אנחנו מתקדמים – הדלתות נפתחות. והן נפתחות. אנשים לא מבינים. תעשו עלות מול תועלת. הוא מגיע לארבעה ימים, אפס מנוחה. הוא כבר צוחק כל בוקר, שואל אותי 'נו, איפה הנהג של העבד?'. אנחנו לא נותנים לו לנוח".

        אם כל מה שאתה אומר נכון (וביומיים שליוויתי את מחנה האימון זה היה נכון), למה העליהום כה גדול?

        "באופן טבעי, אנשים שראו עצמם ככאלה שיכולים להוביל מקצועית את האיגוד, מלבים את העניין. הם לא מכירים ביכולות שלו, הם מדברים מצרות עין. גם כשמכבי הביאו את הצוות הספרדי היו פרשנים שלעגו להם, וגם כשלנבחרת ישראל היו מאמנים זרים, לעגו להם. אנחנו מדינה של דרג שלישי או רביעי, וכדי להתקדם באירופה אנחנו צריכים מישהו שילמד אותנו. אני לא רק שם את כל הביצים בסל של דאלאס, אני מכשיר אנשים אחרים. שטייף, חיים יעקב, מאיר לוי – כולם כל הזמן איתו. כשדאלאס יעזוב, הידע כבר כאן. אבל כרגע יש עוד מה ללמוד. אנשים חושבים שהוא צריך אותנו, שהוא תלוי בנו. אין לו אינטרסים והוא לא חייב לאף אחד כלום. אם לא נרצה אותו, יש מקומות אחרים שיקפצו".

        ***

        יו דאלאס, חבר ועדת השופטים של אופ"א (ברני ארדוב)
        "השופטים בעידן הנוכחי חייבים להיראות כחלק מהמשחק", הוא אומר, מסמן עם ידיו בטן ענקית ואומר: "אין כבר שופטים כאלה בכדורגל. שופט חייב להיראות כמו השחקנים, כשיר, רזה ומהיר. להיראות טוב, להיות ממוקם קרוב". דאלאס (צילום: ברני ארדוב)

        אחרי שיעור נגיעות היד, שזכה להמון ויכוחים ותגובות, דאלאס יוצא לכורסה שבחוץ, זמן טוב לתפוס שיחה קצרה לפני השיעור הבא.

        בראייה לאחור, כמה רע היה כשהגעת?

        "אני לא אוהב להשתמש במילה 'רע'. היו הרבה דברים שצריך לשנות. הדבר הראשון שעשיתי הוא לעבוד בתיאום מלא עם טפר, ולנסות להרכיב תוכנית ארוכת טווח. לעבוד על חינוך השופטים וגיוס שופטים, וכמובן – כושר גופני היה הדבר הכי חשוב". כמה שעות לאחר מכן, בערב, במבדקים מיוחדים עם ציוד מיוחד (כולם עברו; טפר מספר שהיום כולם אצלו עוברים כל מבדק ברמה הכי בכירה של אופ"א), דאלאס יספר שהכושר זה העניין שהכי השתפר. "השופטים בעידן הנוכחי חייבים להיראות כחלק מהמשחק", הוא אומר, מסמן עם ידיו בטן ענקית ואומר: "אין כבר שופטים כאלה בכדורגל. שופט חייב להיראות כמו השחקנים, כשיר, רזה ומהיר. להיראות טוב, להיות ממוקם קרוב". ולצורך כך, אין יותר את מה שהיה פעם, משחק וגמרנו. כל שופט מגיע לפחות שלוש פעמים בשבוע לאימון במסגרת האיגוד.

        בכלליות, איך אתה רואה את השיפור?

        "קשה לי לדבר על מה שהיה לפני שהגעתי, אבל מאז שהגעתי יש הרבה יותר מחשבה בפיתוח ובמינוי שופטים. תראו כמה לירן ליאני התקדם. תראו את אלון יפת וכל הצוות שלו, שבאירופה מתייחסים אליהם כאל 'ידיים בטוחות' בכל שיבוץ מתקדם. אנחנו מנסים למצוא את הדור הבא".

        ועדיין, יש אנשים שטוענים שאתה בזבוז ויש ביקורת עצומה על השופטים והאיגוד.

        "השופט הוא מטרה קלה. שחקן שמחמיץ פנדל מוקף בקבוצה שלו, ושוער שמשמיט כדור גורלי גם. את השופט תמיד רוצים לקחת לעץ הכי גבוה. שופטים יעשו טעויות, צריך להבין את זה. השופטים הכי טובים יטעו הכי פחות, אבל כולם יטעו. הביקורת המוגזמת לא מעודדת שופטים צעירים לבוא לתפקיד. אני לא מאשים את התקשורת, רק מציין עובדה. אנשים תמיד יבקרו את הממשלה, את הממסד, אז גם את איגוד השופטים. אבל יש פה עבודה קשה שנעשית מאחורי הקלעים ואנחנו מנסים לשפר הכול ולמצוא איזון ועקביות. ועדיין, יש פרשנויות.

        "הייתי למשל במשחק בין באר שבע לבני יהודה. ריינשרייבר שלף צהוב שני לשחקן (קסטוטיס איבשקביצ'יוס) על נגיעת יד, וביקרו אותו כל כך חזק על ההחלטה".

        להזכירכם, דרור קשטן וגל כהן אמרו: "השופט הרג לנו את המשחק", וצוות השידור, ארבל את נוימן, טענו: "טעות של השופט; לא מבין למה צהוב, זו לא יד מכוונת".

        דאלאס ממשיך: "והעובדה היא שזו היתה פשוט החלטה מצוינת של ריינשרייבר (אגב, החלטה שנתנה את הגושפנקה לתג הבינלאומי שלו, א"י). פשוט החלטה מצוינת. לא האמנתי שביקרו אותו".

        לפני כמה שבועות שופטים כאן הסתכלו במוניטור כדי לבטל פנדל (הצוות אדלר, דוידי, בר נתן). מה דעתך על זה?

        "אסור בשום פנים ואופן".

        ומה דעתך על שימוש במצלמות באופן כללי?

        "אני נגד זה. כדורגל זה משחק רציף, מצד לצד. שימוש בטלוויזיה בענפים עם הרבה הפסקות כמו קריקט, טניס ופוטבול זה בסדר. בכדורגל אני לא רואה את זה עובד".

        אבל עכשיו ישבנו עם הרבה אנשים בחדר, עם הילוכים חוזרים, ועדיין יש הרבה דעות שונות על כל מהלך.

        "אני בעד טכנולוגיה, אבל רק על עובדות. כמו בגול של למפארד במונדיאל 2010 - האם הכדור עבר או לא עבר את קו השער. על דעות ופרשנות – עדיף שלא".

        השופט רועי ריינשרייבר שולף כרטיס אדום לשחקן בני יהודה קסטוטיס איבשקביצ'יוס (קובי אליהו)
        "זו היתה פשוט החלטה מצוינת של ריינשרייבר (אגב, החלטה שנתנה את הגושפנקה לתג הבינלאומי שלו, א"י). פשוט החלטה מצוינת. לא האמנתי שביקרו אותו" (צילום: קובי אליהו)

        מה חסר פה כדי שנגיע לרמת שיפוט במונדיאל?

        "ניסיון".

        ונהיה שם?

        "אנחנו בכיוון הנכון. יש כל כך הרבה דברים שימנעו את זה, כמו הופעה אחת רעה. טעות אחת במשחק גדול באירופה, ואתה נופל. אבל לא צריך להציב מטרות כאלה עכשיו. הייתי בשני מונדיאלים אבל זו מעולם לא היתה המטרה המוצהרת שלי. צריך קודם לשפר את הסטנדרטים, את המבקרים".

        האם יש בישראל טאלנט שיגיע לאחד המונדיאלים הקרובים?

        "כן".

        בחדר הזה?

        "לא ניכנס ל-16 שבחדר, אבל אני בטוח שישראל תפיק שופט לקטגוריית העילית בקרוב".

        אל תתייחס באופן כללי. האם אתה ראית כאן במו עיניך שופט ספציפי שיעשה זאת?

        "כן, אפילו שניים".

        דאלאס קם והולך, מתכונן לקראת הסשן הבא, חלוקה לקבוצות שינתחו 12 עבירות מהקלה לקשה, מהתעלמות לכרטיס אדום. אלון יפת, השופט הבכיר בישראל (וזה קונצנזוס), מתיישב על הכורסה במקומו. בתפריט: איך מתקנים את הפער שבין השופטים לתקשורת ולקהל, והאם איגוד השופטים הוא באמת קן צרעות אחד גדול. אבל על זה כבר נדבר מחר.

        לתגובות: orenjos@walla.co.il

        לטוויטר

        לבלוג של אורן יוסיפוביץ

        מנשה משיח, שופט כדורגל (ברני ארדוב)
        הכושר. מבחינת דאלאס, זה השיפור הכי גדול והכי חשוב (צילום: ברני ארדוב)