מחזור ה-NFL שהתקיים ביום ראשון שעבר הוגדר על ידי רבים מהפרשנים כ"טוב ביותר אי פעם". בכל עונה קורים בערך ארבעה-חמישה ניסים ומהפכים דרמטיים. הפעם, כולם התנקזו ליום ראשון אחד, בין היתר בזכות מזג האוויר. בפילדלפיה, למשל, התנהל משחק בסופת שלגים היסטרית. הצפי היה למשהו כמו 6:9 בין פילדלפיה איגלס לדטרויט ליונס, תוצאה נמוכה מאוד במונחי פוטבול. אחרי 0:8 פחות או יותר צפוי לליונס במחצית, התפתח משחק מהיר ומוזר שהסתיים ב-20:35 לאיגלס, סכום נקודות שהכריע את מרבית המהמרים. זה היה משחק מופרע, פסיכי לגמרי, בתנאים כמעט בלתי אפשריים והוא אפילו לא נכנס לרשימת הטופ 3 של המחזור, כי היו דרמות גדולות עוד יותר, בפיטסבורג ובבולטימור המושלגות אף הן ובבוסטון הקרה.
גם באיסטנבול שיחקו בליגת האלופות בתנאים מטורפים, עד שבאמת אי אפשר היה לראות, וחידשו את ההתמודדות יום למחרת, שוב תחת שלג. התוצאה הייתה סנסציה לא פחות גדולה, שחלק ממניותיה מיוחס אף הוא למזג האוויר.
ובישראל הקטנה, שבה לא צריך לטוס ממקום למקום, ביטלו ביום שישי שני משחקי כדורגל בגלל סופת גשמים. סופה שלא פגעה במגרש. סופה שאפילו לא התחוללה ביום של משחק. ומה שהכי עצוב הוא שההחלטה בכלל לא קשורה במישרין לכדורגל, אלא (לפחות רשמית) לבעיות בכוח השיטור.
יש עוד הרבה מה לומר על העניין הזה, אבל דומה שהבלוג של אורן יוסיפוביץ כבר סיכם היטב את העניין.
הנה סטטיסטיקה שיחד עם זוויות אחרות, מסכמת אף היא את הסיבוב הראשון של סגנית המוליכה הפועל באר שבע. הקבוצה קיימה שישה משחקי חוץ ושבעה משחקי בית. בחוץ היא הבקיעה 13 שערים, שישה מהם במחצית הראשונה. בבית היא כבשה עשרה שערים. כמה מהם לפני ההפסקה? שניים, נגד הפועל ומכבי תל אביב. מתוך 13 משחקים היא עלתה ראשונה ליתרון בארבעה בלבד. אז לסגור משחק הם יודעים, אבל מה עם לפתוח אותו?
גם כשאלישע לוי ושחקניו מנמיכים ציפיות, עדיין מסרבים להאמין להם. לא כי חושבים שהם משקרים, אלא משום שליגת העל צריכה תקווה. אוהדי כדורגל מכריחים את עצמם לחשוב שהסיפור פתוח ובעיקר מחפשים אלטרנטיבות למה שמתחיל להסתמן כשלטון יחיד. העובדות בבאר שבע מדברות: זו קבוצה טובה עם אליניב ברדה ענק אחד (שחקן הסיבוב), אבל עד שלא תשתחרר מטבע ישן ורע היא לא תהיה מתמודדת אמיתית. שמו של הטבע הזה: לחץ מווסרמיל.
בעבר הייתה לבאר שבע בעיה מול קבוצות גדולות, היא הייתה עושה את העבודה נגד יריבות מהחלק התחתון של הטבלה ומתרפסת בבית בפני מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והתל אביביות. השנה יש לה צרה הפוכה. חומר השחקנים האיכותי ביותר שנראה בנגב בשנים האחרונות שואב אדרנלין כשמכבי או הפועל תל אביב מגיעות, אבל לא ממש יודע מה לעשות נגד אלה שבאות כאנדרדוג. הייתכן שבשלושה משחקי בית רצופים, מול רמת השרון, מכבי פתח תקווה והפועל רעננה, תבקיע מועמדת לתואר 0 שערים במחצית הראשונה?
אפשר למנות, בנוסף להיעדר קילר אינסטינקט, את הבעיות המקצועיות בבאר שבע, בעיות שבעיקרן מתחילות בחוליית התקפה שמשוועת לגולר ובקשר אחורי אמתי שינהל את המשחק במרכז השדה, אבל נדמה שיחד עם החסרונות במגרש, הקבוצה הזו מקבלת פידבק לא טוב מהקהל. 6,000 אוהדים היו אמורים להגיע לפי הצפי, בפועל באו כ-2,500. מיעוט הצופים אינו בהכרח חיסרון, משום שגם מאלה שבאו נשמעו רחשים של חוסר סבלנות ורטינות בכל פעם שהכדור נבעט בצורה לא מדויקת לשער, או שהפאס האחרון נפל לרגליים של רעננה. בשנה שעברה באר שבע ניצלה מירידה במחזור הסיום, ואת זה לא אנחנו צריכים לזכור, אלא החבר'ה שצובעים את היציעים באדום-לבן.
קבוצה שרצה לאליפות לא יכולה לסבול מהאלמנטים הללו, אבל הם שם ולפחות כרגע הם עובדה מוגמרת. לכן, אין סיבה להאמין שהפועל באר שבע באמת תתמודד השנה על התואר. אין סיבה, ובכל זאת נמשיך להאמין.
התוצאה בבאר שבע עושה שירות גדול למכבי תל אביב, שתצא מהדרבי במקום הראשון בלי כל קשר לתוצאה. אלא שלמרות המקדמה המוראלית, נראה שהמפגש עם הפועל תל אביב בא לה שבוע אחד מוקדם מדי. מכבי תל אביב סיימה זה עתה את החלק הארי במסע אירופי מפרך ויצאה ממנו כשהיא נאחזת בפסגה, אבל דומה שהשחקנים שלה, למרות הרוטציה המצוינת שהנהיג פאולו סוזה, התקשו לתמרן בין הליגה האירופית לליגת העל. אם להפועל באר שבע חסר קילר אינסטינקט, למכבי תל אביב יש מהמוצר הזה בשפע. היא נוהגת לגמור, לכאורה, את היריבות שלה כבר בפתיחה, אבל לא דואגת לוודא הריגה. כך קורה שכמו קלישאת סרטי הפעולה, ה"אויב" פתאום מרים ראש לסיבוב נוסף בטרם הוא שובק חיים סופית. זה סימפטום של עייפות מנטאלית, זחיחות וגם קצת יוהרה. החל מהשבוע הבא ישתחררו, כנראה, הצהובים מהג'ט לג ויבינו שהם איתנו לחודשים הקרובים, אבל לא בטוח שהטרנספורמציה תושלם במלואה כבר מחר. הזדמנות מצוינת להפועל תל אביב לעקוץ.
בצד האדום, קשה להשלים עם הבריחה מאחריות של רן בן שמעון. ביום שני, אחרי הניצחון על אשדוד, אמר המאמן: "אם הייתי יכול, הייתי שורק בוז בעצמי במחצית". זהו משפט שאתה יכול להגיד לשחקנים עצמם (מה שבן שמעון אכן עשה בזמן אמת), אבל לא עליהם כצד שלישי כדי למצוא חן בתור הסחבק של האוהדים. הצרה של בן שמעון היא לא היכולת הדלה או התוצאות הבינוניות, אלא העובדה שבהפועל תל אביב הוא נתפס כמאמן לחוץ ללא דרך, ממש כשם שהיה ביריבה העירונית. בתחילת השבוע דיווח עמית גולדשטיין שהדרבי עשוי לקבוע את המדיניות של הפועל תל אביב להמשך העונה. יותר מכל, הוא יקבע כנראה את המשך הדרך של המאמן שלה, שצריך לזכור: במקרה של ניצחון או הפסד, האחריות היא עליך.
עוד קטנה
תמיר כהן מוגדר, ובצדק, שחקן המפתח של הפועל רעננה, במיוחד בפייטריות שהוא מראה על המגרש, אבל קשה לראות את הקבוצה של מנחם קורצקי מצליחה כך ללא אסי בלדוט. נראה שכהן ובלדוט משחקים את השוטר הטוב והשוטר הרע אחד מתווכח עם שופטים ומשלהב את האווירה והשני מרגיע ולא נותן למשחק להתמסמס. בלדוט הוא בדיוק התורן שצריכה קבוצה שמשימתה בליגה היא אגירת נקודות, לא השחקן הכי טכני במגרש אבל אחד שיודע לאילו מקומות לנתב את הניסיון שלו. הוא היה אחד מהברגים החשובים בהפועל חיפה וברמת השרון והשחקן הטוב ביותר בהפועל ראשון לציון. מעניין אם בבני יהודה יש מי שחושב על סגירת מעגל.
בין השורות
מאמן מ.ס. אשדוד ניר קלינגר: "4,5,6 נקודות היו מציבות אותנו בעמדה טובה יותר".
רוצה לומר: עם עוד 20 נקודות היינו גם רצים לאליפות.
מאמן הפועל באר שבע אלישע לוי: "מגיע לנו ציון 'טוב מאוד' על הסיבוב הזה".
רוצה לומר: ועדיין, התעודה שלנו לא הכי טובה בכיתה.
מאמן הפועל רעננה מנחם קורצקי: "אני לא אירה לעצמי ברגל, טוני יישאר עד סוף השנה".
רוצה לומר: אני לא אירה לעצמי ברגל, בשביל זה יש לי את גל ניר, שנראה תמיד כאילו ירו לו ברגל.
מאמן מכבי פתח תקווה ייטב לוזון: "תיקו הוא מקפצה טובה".
רוצה לומר: הבעיה היא שהבריכה עדיין ריקה.
עוזר מאמן הפועל חיפה אייל טרטצקי: "אם אתה לא מבקיע אתה סופג. זה לא משפט שאני המצאתי.
רוצים לומר לך: לא, אנחנו יודעים שלא אתה המצאת. אז למה למען השם אתה משתמש במשפט המאוס הזה?
לא להאמין ש...
שמעון אבוחצירא כבש שער שדה. עכשיו צריך לעשות את זה גם בליגה.
לבני יהודה עדיין אין מאמן.
אלי טביב אמר "עם שותפים כאלה למשחק ודאי שלא נופיע". האם לכל קבוצה שאינה בני סכנין היה מפנה כזו טענה באילו המלים?