אל תפחד, בניון: סיכום מחזור ליגת העל

קפטן הנבחרת לשעבר לא צריך לחשוש מחזרה לבאר שבע או חיפה. כוכבים מסוגו צריכים לסגור את הקריירה בליגה שגידלה אותם. אין מה לפחד מטראומת איל ברקוביץ. חמי אוזן סוגר מחזור, כולל: המו"מ החשוב עם דאבור, המערכת הבעייתית של הפועל תל אביב והסגל הלא כזה גרוע של רמה"ש

  • יוסי בניון
חמי אוזן
one

Like

1. מכבי תל אביב משחקת בזמן האחרון כאילו יש מאחוריה שלוש אליפויות ברציפות ועשור של שלטון בכדורגל הישראלי. אולי זו התקשורת שניפחה את האגו, אולי רמת היריבות לצמרת שיצרה אדישות מסוימת. אבל אחרי מספר משחקים בהם מכבי מתקשה בליגה, מול יריבות שלא מפחדות לשאוף לנצח אותה, מומלץ לצהובים להבין: אפקט ההרתעה שלכם על הליגה הוא חלקי. זמני. לא יותר מדי משמעותי. אפקט הרתעה אמיתי משיגים אחרי שתיים-שלוש אליפויות. אחרת, הדרך שלכם לאליפות נוספת סתם תלווה בפסי האטה מעיקים ותוצאות שלא תמיד יסתיימו במחיאות כפיים של האוהדים.

2. למרות שזה נראה כמו עניין שבשגרה, למו"מ בין מכבי תל אביב למונס דאבור יש משמעות לא קטנה בכל הנוגע לעתיד המועדון, ואולי גם עתיד הליגה שלנו. מדובר אולי באחת החידות הכי קשות לפיצוח. המגעים עם שחקנים מסוגם של דאבור הכשילו כמה מועדונים שסבלו משכרון כוח או קריאת לא נכונה של המציאות. מכבי חיפה, למשל, לא ידעה לשמור על מספר כישרונות צעירים משמעותיים בשנים האחרונות, בין היתר לאירופה. כאשר אתה יושב עם שחקן צעיר על החוזה הגדול הראשון שלו, הנטיה הראשונית שלך היא לזלזל. היא להקטין אותו. לעתים זה מסתיים בפיצוץ, לעתים זה מסתיים בחוזה מנופח שהורס את השחקן, ולעתים זה לא מסתיים כמו במקרה גולסה. טואטחה, חמד, גולסה ואחרים – לכל אחד סיפור שונה וגם דומה. אבל בכל המקרים מכבי חיפה הגדולה לא הצליחה לדלג מעל המחסום.

ראינו, כאמור, מקרים בהם שחקן מאבד כיוון, כמו עם עמית בן שושן ואבירם ברוכיאן, כאשר אלו חתמו על חוזים יפים בהוראת המאמן לואיס פרננדס בבית"ר ירושלים. אלא שהמקרה של דאבור הוא מעט שונה. יהיה מעניין לראות מהו אותו רף שגולדהאר יציב בפני הצעירים הישראלים שלו. רף שאמור להשאיר אותם, להרחיק את סכנת המעבר לאירופה או לפחות להקטין אותה, ולהגדיר מחיר לסוג מסוים של כישרונות ישראלים. בטח כישרונות מבית שחשובים מאוד לתמהיל הסגל של הצהובים לשנים הבאות. עד עתה, המנג'ר ג'ורדי קרויף הוליך את גולדהאר לסדרת החלטות חכמה מאוד בכל הנוגע להוצאת כסף. העיתון 'גלובס' חשף לא מזמן כי בין מקבלי השכר הגבוהים בליגה, לצידם של ברדה, זהבי ושכטר, נמצא גם שרן ייני, קפטן מכבי תל אביב. לכולם ברור שייני לא שווה שכר 3.89 מיליון שקל, עלות מעסיק לשנה, שני רק לברק יצחקי בכל ליגת העל. אבל ייני הוא קפטן. אסור שקפטן לא יהיה מרוצה, אסור שקפטן יהיה ממורמר, אסור שקפטן יקנא. מכבי תל אביב דאגה שהקפטן שלה לא יהיה בתחתית סולם המזון, והיא כעת צריכה לפצח באותה צורה את השכר שישאיר את דאבור ודומיו במועדון בשנים הבאות. להצליח איפה שיעקב שחר מתקשה להצליח. הברקה נוספת בגזרה הזו תספק לצהובים קלף מנצח נוסף במאבקם האסטרטגי מול שאר קבוצות הליגה.

טוב לדעת (מקודם)

הרופאים ממליצים: שש דקות, פעמיים ביום ואין כאבים

לכתבה המלאה
לפיצוח החוזה שלו תהיה השפעה על העתיד. דאבור (צילום: קובי אליהו)

Share

1. אלי דסה, זו כבר עובדה, הרבה יותר טוב בנבחרת הצעירה של ישראל מאשר בבית"ר ירושלים. לא היינו צריכים את השער העצמי האחרון מול קרית שמונה לעומת היכולת במדים הלאומיים כמה ימים קודם לכן כדי להבין זאת. הרקע לפער הזה הוא רחב והאשמה בו מתחלקות בין כל הצדדים. דסה שבע מרורים בשנים האחרונות בבית"ר. אלו לא היו רק הפציעות. זאת היתה בעיקר המשכורת הנמוכה ואיתה, לעתים, כל מיני הורדות מוזרות שגרמו לו להרגיש לא לגמרי שייך. דסה לא התחבר לבית"ר כמו שנדרש משחקן בית ולגנותו ייאמר, שאף מאמן שעבר בבית"ר לא באמת סמך עליו ולא הרגיש שיש לו יתרון בעמדת המגן הימני. איך אפשר, עם כאלה תנודות ביכולת?

הנבחרת נראית כמו המפלט של דסה. אולי בסתר ליבו הוא חולם על עזיבת בית"ר בתום החוזה בעוד שנתיים, אבל אסור לדסה להתבסס על כך. הנבחרת הצעירה לא תהפוך אותו למגן הנבחרת הבוגרת והתנודות ביכולת במדים של בית"ר ירושלים יכולות להפוך לעניין שבשגרה כאשר הוא יהיה ילד גדול. אם לא יבין שאת הקריירה שלו הוא חייב לפתח דרך הקבוצה, גם ההצלחה בנבחרת הצעירה תתפוגג. דסה צריך להתחיל לקחת יותר אחריות ופחות להיראות כמו עלה נידף ברוח. את הכישרון הוא חושף בעיקר בנבחרת הצעירה, אבל רק בבית"ר ירושלים הוא יוכל לקחת אותו למקום הנכון בקריירה.

2. תגובת הגינוי של אלי טביב להתנהגות המכוערת של אוהדי בית"ר ירושלים כלפי אלי כהן, התנהגות לא מוצדקת ולא משנה מה התוצאה, היתה בהחלט מפתיעה. טביב חייב להוריד ציפיות מהקבוצה שעד לפני כמה חודשים כולם חשבו שתיעלם מהמפה. אחת הדרכים לכך יכולה להשתלם לו מקצועית: לתת כמה שיותר דקות לטל כחילה. צמד הבלמים של בית"ר לא נראים כמו הברקה גדולה ובקבוצה שבונה את עתידה בקצב הנכון, טל כחילה צריך להיות מניה בטוחה בהרכב. בעמדת הבלם כמובן. כל ניסיון רכש שיפגע בילד המוכשר של בית"ר ייתן פרס לא הוגן לקהל שרוצה תוצאות של כאן ועכשיו ויגרום למועדון לאבד כישרון לא מבוטל בכלל.

אם לא יבין שאת הקריירה שלו הוא חייב לפתח דרך הקבוצה, גם ההצלחה בנבחרת הצעירה תתפוגג. אלי דסה (צילום: קובי אליהו)

Comment

1. רק טיפש יתאכזב מהתיקו של הפועל באר שבע מול הפועל ניר רמת השרון. לא רק שיש המון משחקי קצוות שמתפתחים כך, השליטה של האדומים מבירת הנגב ברף הציפיות תהיה אולי אחד המדדים החשובים בהתפתחות המחודשת של המועדון הזה. עדיף להם להיות גאים, ויש להם לא מעט סיבות לכך. לוטם זינו, למשל. גם במשחק בינוני שלו בשני בערב, זינו הדגים איזה קשר נהדר מתפתח בבאר שבע, או ליתר דיוק – יכול להתפתח: חזק, חכם, נחוש, יודע לטפל בכדורגל, בוגר מאוד במשחק שלו. זינו הוא אולי הכישרון הכי מבטיח, במובן של יכול גם לקיים, שצמח ושיחק בהפועל באר שבע מאז אליניב ברדה. העובדה שהוא עושה צעד משמעותי בהתפתחות שלו דווקא בעונה שבה ברדה חזר לבאר שבע, היא רק סמלית.

2. במשחק מול רמת השרון, אם כבר, ראינו עד כמה קשר תוקף עושה משחק, סוג של פליימייקר, דרוש להפועל באר שבע. אליניב ברדה קרא השבוע ליוסי בניון לבוא ולהיות האיש הזה, לפני שהוא חותם אולי בקבוצה אירופית. בניון במכבי חיפה יכול להיות מרגש גם כן, אבל בניון בבאר שבע יותר. ולו רק בגלל הדרך שבה בניון ובאר שבע לא סבלו אחד את השנייה לאורך שנים רבות. זו יכולה להיות סגירת מעגל מושלמת, אבל גם הרבה מעבר לכך.

מי שקובע איך תיראה החזרה שלך לליגת העל הוא רק אתה. בניון (צילום: אדריאן הרבשטיין)

אלא שכנגד הפנטזיה הזו, כנגד הדבר המתבקש ששחקנים כמו בניון יחזרו בסוף הקריירה לעשות למען הליגה שגידלה אותם, עומד טיעון מאוד חזק – למה להם, בעצם? למה להם לחזור למדינה שאוהדים מקללים בה את המאמנים אחרי הפסד אחד, הפרשנים ממציאים עליך סטיגמות אחרי כל פס ובסיום כל משחק? המגרשים, האווירה, התרבות, המרירות. לחזרה של איל ברקוביץ' לישראל יש חלק לא קטן בכך. החזרה של איל ברקוביץ' השאירה צלקת מאוד גדולה אצל שחקנים ברמה הזו. היא השכיחה את מה שקרה לאלי אוחנה ושלום תקווה. האם אותה עונת גלקטיקוס בלתי נשכחת במכבי תל אביב אכן הובנה כמו שצריך במבחן הזמן?

כאשר קוראים בין השורות את אירועי אותה עונה, אפשר גם להסתכל אחרת על הצלקת. אחרי הכל, מי שאשם בכל מה שקרה זה איל ברקוביץ'. הוא זה שהתרברב, הוא זה שהתנהג בצורה שלא מכבדת שחקן כדורגל, הוא זה שבחר את הקבוצה הלא נכונה עם הסגל הלא נכון, הוא זה שפירק את החבילה, הוא זה שאמר שהם הולכים לזכות בדאבל, הוא זה שדיבר עם תנינים. האירוע הזה היה כל כך קשה, שהוא הותיר בנו רתיעה אמיתית מחזרות מהסוג הזה, בטח כשאותה אגדת כדורגל הופכת לפרשן שמפמפם את האמת שלו בלי הפסקה. אבל כאשר בוחנים לעומק את אותה תמונה, אפשר גם להבין שאין מה לפחד מהפחד הזה.

כי בסופו של דבר, מי שקובע איך תראה החזרה שלך לארץ זה רק אתה. לא התקשורת, לא המאמן. אתה ואתה בלבד. אליניב ברדה הוא הוכחה חותכת לכך. מהרגע הראשון הוא לא זלזל באתגר הישראלי שציפה לו והבין שעליו להזיע כדי לזכות מחדש בתהילה. הוא לא דרש כבוד, הוא עבד בשבילו. אותו דבר עם אלי אוחנה בבית"ר וכנ"ל לגבי ערן זהבי, למרות שהאחרון הוא מקרה מעט שונה. לשחקן עם גישה נכונה יש סיכוי גבוה ליהנות מחזרה מרגשת לישראל, ואילו לשחקן עם גישה בעייתית יש בעיה אמיתית.

לכן, בשעה שבניון עדיין מחפש את הנייר המתאים יותר לחתום עליו סופסוף, אין סיבה שלא לקרוא לו לבוא לליגת העל. אם תלך בדרכו הצנועה והארוכה של ברדה, תוכל לסדר לעצמך סיום קריירה מרגש גם בישראל. במכבי חיפה, בהפועל באר שבע, איפה שרק תבחר. בניון מתלבט יותר מדי לגבי הקבוצה בה יחתום. בסופו של דבר, במצב הקריירה הנוכחי שלו ואיכות ההצעות שזרמו עקב כך, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלא המועדון או הליגה יכתיבו את אקורד הסיום, אלא הנגן עצמו. אם יחשוב שכולם צריכים להעריץ אותו בגלל העבר שלו, הוא יכשל לא משנה איפה ישחק. אם ייפתח מחדש את בלוטות הרעב ויבוא להוכיח את עצמו בכל אימון מחדש, יש לו סיכוי די טוב להצליח, בהנחה שיהיה בריא. אפילו בהפועל באר שבע ומכבי חיפה.

הוכיח שאם פותחים את בלוטות הרעב אפשר לעשות קאמבק מוצלח. ברדה (צילום: רוני לבנה)

המחזור הבא

עירוני קרית שמונה – הפועל תל אביב

גם עכשיו, אחרי התבוסה למכבי חיפה, מוטב להפועל תל אביב להשהות את האופן שבו שופטים את עידן בן שמעון. הפסד כואב לאקסית של המאמן עלול להאיץ תהליכים שליליים נגדו, אבל ספק רב אם זו בעיה של בן שמעון או שזו אותה מערכת קפריזית שהקים חיים רמון, מערכת שטרפה כבר מאמנים, וכל היום מדברת על שינויים, מהפכות ושחרורים. ייתכן מאוד שמערכת מבולגנת כזו צריכה מאמן חזק יותר, מבוגר יותר ויציב יותר, אבל אלו מקרים שבדרך כלל מלמדים רעות על המועדון. כשהפועל תל אביב בחרה את בן שמעון היא היתה צריכה לדעת שזה מאמן שבונה את ההצלחות שלו לאט, לאט מאוד אפילו. שלוש שנים לקח לו להקים את עונת האליפות ביחד עם הבוס של קרית שמונה, איזי שירצקי. אלא שהפועל תל אביב מנסה להפוך את רן בן שמעון למה שהוא לא ומכתיבה לו לוחות זמנים שלא מתאימים לו. אז נכון, בן שמעון אחראי לפני הכל לטעויות שלו. לשיטה הבעייתית שלא משתנה, לחילופים שחוזרים על עצמם, אבל גם למערכת יש חלק ענק במצב. אסור למערכת לברוח מאחריות. כי למרות כל הטעויות של המאמן, אף מאמן אחר שיבוא במקומו לא יוכל לעמוד בלוח הזמנים הלא הגיוני הזה של המועדון הבעייתי שנקרא הפועל תל אביב.

עירוני ניר רמת השרון – בני יהודה

זה אולי המשחק של המחזור. משחק שכולם אומרים שבני יהודה חייבת לנצח, אחרת קשטן, אתם כבר יודעים. כל מחזור אומרים שאת רמת השרון חייבים לנצח, אבל הגיע הזמן להפסיק להיות מופתעים כשזה לא מתגשם. שלוש תוצאות התיקו האחרונות הן רק דוגמה קטנה. לרמת השרון אין סגל של בשר תותחים. יש שם שחקנים לא רעים בכלל. אבו זייד שכבר נקנה על ידי מכבי תל אביב, האדזיץ' שכבר כיכב בבוסניה, שבחון שעדיין שווה משהו בליגה הזו, קובי מוסא שסיים לא מזמן עונה מצוינת, וגם זנדברג. אם הקבוצה הזו תשלם משכורות בזמן, תנוהל קצת יותר טוב ותעשה התאמות נכונות בסגל, היא אפילו מסוגלת להישאר בליגת העל. או לפחות להגיע למבחנים. ובטח להפתיע את בני יהודה ודרור קשטן במחזור הקרוב.

כשמכתיבים לו קצב כזה ברור שהוא לא יצליח. בן שמעון (צילום: ברני ארדוב)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully