ז'ק רוג, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי היוצא, לא התבלט יותר מדי בתקופת כהונתו. מבחינת רבים, זה מה שהפך אותו לנשיא כל כך מוצלח. בסופו של דבר הוא הרים את הגוף שהוא עומד בראשו לגבהים חדשים מבחינה תקציבית, טיהר את השם הרע בעקבות פרשות שחיתות מלפני כהונתו, ומנע בזבזנות וראוותנות. האם זה קשור לעובדה שבניגוד לשני קודמיו הוא היה ספורטאי אולימפי בעצמו? לא בטוח. מה שכן, גם מחליפו בתפקיד תומאס באך הוא ספורטאי אולימפי לשעבר. ליתר דיוק, אלוף אולימפי בסייף ממשחקי מונטריאול 1976. כעת השאלה הנשאלת היא האם באך ישמור על טוהר הספורט, או שמא הוא בכלל "ספורטאי מקולקל", כפי שרמזו כמה ממתנגדיו לקראת הבחירות, בתקופה הרגישה שבה כל הרעל יצא החוצה כמו בכל קמפיין פוליטי.
מבחינת הזווית הישראלית, הסיפור מורכב. מבין ששת המועמדים בבחירות, באך הוא כנראה המיודד ביותר עם הוועד האולימפי הישראלי, והוא כבר ביקר בארץ מספר פעמים. האם העובדה הזאת, לצד זה שמדובר בגרמני שניסה להחזיר משחקים אולימפיים למינכן (חורף 2018), תגרום לכך שהנשיא החדש של הוועד האולימפי הבינלאומי יתמוך באזכור י"א חללי מינכן בטקס הפתיחה הבא של המשחקים האולימפיים? כנראה שלא. באך הוא קודם כל פוליטיקאי, וכבר לאחר בחירתו אמר שהוא מתכוון להיות הנשיא של כולם, ורצונו הוא שכולם יזכו ליחס שווה. באך גם היה אחד מהבכירים שהתבטאו בנושא לקראת טקס הפתיחה של לונדון 2012 ואמר שאם תיוחד דקת דומיה עבור י"א חללי מינכן - הערבים עלולים להחרים את הטקס. חוץ מזה, אחד ממקורביו הגדולים של באך הוא השיח' הכוויתי אחמד אל סבאח, שתמך בבאך בפומבי וגייס למענו לובי במדינות המפרץ ובאסיה. אם זה לא מספיק, לקראת בחירתו של באך לתפקיד פרסמה התקשורת הגרמנית תחקיר, ולפיו בין השאר הוזכרה מעורבות של באך בארגון גרמני-ערבי שהוא גם אנטי-ישראלי. באך הכחיש את הפרסומים האלה, ואמר שמדובר ב"שטויות".
באותו תחקיר סופר גם על באך של שנות השבעים, עוד לפני שהפך לעורך דין ולעסקן ספורט. סיפרו שם שבתור סייף הוא היה רמאי, ודגל בשיטה של מגבת רטובה שנשא על גופו, שמנעה מיריביו להשיג נקודות בקרבות נגדו. מצד שני, באך זכה בבחירות לנשיאות הועד האולימפי ברוב מוחץ, כשבסיבוב השני הוא גבר על ריצ'רד קאריון הפורטו-ריקני 29:49 בקולות. אגב, זה הפך אותו לאלוף האולימפי הראשון שהופך לנשיא הוועד האולימפי ולנשיא השמיני מבין תשעה בסך הכל שמגיעים מאירופה.
בכל מקרה, באך לא יזכה לימים של חסד בתפקידו החדש. כבר מיומו הראשון הוא יצטרך לחשוב על המשחקים האולימפיים הבאים, משחקי החורף שיתקיימו בפברואר הקרוב בסוצ'י שברוסיה. הפעם האחרונה שראינו משחקים אולימפיים שנכשלו מבינה כלכלית היו ב-1996 באטלנטה, כשהנפילה הגדולה הייתה ב-1976 במונטריאול. יש כאלה שאומרים שגם סוצ'י נמצאת בדרך לשם, מכיוון שהרוסים משקיעים סכומים מטורפים ולא פרופורציונליים כדי לקיים את משחקי החורף. אם זה לא מספיק, רוסיה עומדת כיום בפני לא מעט ביקורות ברחבי העולם המערבי על סדרת חוקים שפוגעים בזכויות האדם. המילה האחרונה שייכת לקהילה הגאה, שהרבה מאוד אתלטים שהתחרו באליפות העולם במוסקבה בקיץ הנוכחי תמכו בהם, בגלל שב"רוסיה המודרנית" נאסר על זוגות גאים לבטא את אהבתם בפרהסיה.
לא מעט עבודה מחכה לבאך בסוצ'י כדי להעביר משחקי חורף שקטים ונעימים. אם זה לא מספיק, יש לו על הראש גם את כל הלחץ של משחקי ריו 2016. בדומה לתקופה של לפני אתונה 2004, הברזילאים מפגרים בלוחות הזמנים ומלחיצים את אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי, כשבנוסף הם צריכים להתמודד עם מחאות התושבים המקומיים, שלא מבינים למה המדינה צריכה להשקיע כל כך הרבה. בשורה התחתונה, צריך לתת לזמן ולבאך לעשות את שלהם. ככל שנשיא הוועד האולימפי החדש יוזכר כמה שפחות בתקשורת הבינלאומית, כך נדע שעושים בוועד עבודה טובה.
