חברי הוועד האולימפי הבינלאומי ייבחרו הערב (שלישי) את הנשיא החדש, שייכנס לנעליו של ז'ק רוג הבלגי. שישה מועמדים יתמודדו על התפקיד החזק ביותר בספורט העולמי, בו כיהן רוג ב-12 השנים האחרונות. ששת המועמדים הם תומאס באך הגרמני, נג סר מיאנג הסינגפורי, ריצ'רד קאריון הפורטו-ריקני, וו צ'ינג קו הטיוואני, דניס אוסוולד השוויצרי ושיאן העולם בקפיצה במוט סרגיי בובקה.
ב-12 שנים בהן עמד בראשות הארגון החזק ביותר בספורט העולמי, רוג הספיק לעשות לא מעט דברים חיוביים, אבל גם עמד בפני לא מעט ביקורות במקומות שונים. לכבוד סיום כהונתו של הרופא הבלגי, שהיה בעברו שייט אולימפי, הכנו סקירה של עיקרי פעולותיו במהלך הקדנציות שלו.
מצד אחד רוג נכנס בשנת 2001 לנעליים הגדולות של חואן אנטוניו סמראנש, שהיה אחראי על שינויים רבים שקירבו בין התנועה האולימפית למודרניזציה בשנות השמונים והתשעים. מצד שני, רוג נכנס לתפקיד כששמו של הוועד האולימפי הבינלאומי הוכתם בגלל פרשיות שחיתות כמו בחירת העיר סולט לייק סיטי כמארחת משחקי החורף ב-2002. בפרשיה ההיא, התברר שכמה מחברי הוועד האולימפי הבינלאומי קיבלו שוחד כספי כדי להצביע בעד העיר האמריקאית. אחת המטרות הראשוניות של רוג הייתה להשליט סדר בוועד האולימפי הבינלאומי ולמחוק את כתם השחיתות. בזה רוג הצליח מצוין, ובניגוד לקודמו בתפקיד, שמו מעולם לא הוזכר לצד מילים כמו שחיתות, בזבזנות או ראוותנות. בזמן שעיתונאים חוקרים ברחבי העולם המשיכו לחשוף פרשיות שונות בגופים ענקיים כמו פיפ"א - הוועד האולימפי הבינלאומי התנהל בצורה מסודרת, והרבה בזכותו של רוג.
רוג החזיק בתפקידו במקביל לשלוש אולימפיאדות קיץ. למעשה, הוא החל לכהן כיו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי אחרי שקודמיו הזהירו את מארגני משחקי אתונה 2004 על ההתמהמהות והעיכובים בלוחות הזמנים. החשש הגדול בתחילת הקדנציה של רוג היה מכשלון טוטאלי במשחקים האולימפיים באתונה, שבסופו של דבר הסתיימו בהצלחה גדולה. לא רק זה, המשחקים הבאים שהתקיימו בבייג'ינג ובלונדון היו מהמוצלחים בכל הזמנים - אם לא הטובים ביותר. זה אומר שתחת שרביטו של רוג, לא היו "נפילות" במשחקים האולימפיים כפי שקרה ב-1996 באטלנטה או ב-1976 במונטריאול.
העובדה שהמשחקים האולימפיים בתקופתו של רוג נערכו אחרי ה-11 לספטמבר 2001 הפכה אותם להרבה יותר קשים לארגון מבחינה בטחונית. גם כאן אפשר לסמן וי על ההתנהלות של הוועד האולימפי הבינלאומי, כמו גם על חידוש חוזה זכויות השידור עם NBC, חוזה ששוויו כמעט 4 וחצי מיליארד דולר עד לשנת 2020.
עם כל הכבוד ליו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי, אי אפשר לסכם את תקופת כהונתו רק עם פלוסים. בכל מה שקשור לזווית הישראלית, נראה היה שרוג לא הפגין איכפתיות יתר כפי שהרבה אנשים כאן ציפו ממנו. הנושא הבוער ביותר בזווית הזאת הוא אזכור י"א חללי מינכן בטקסי הפתיחה של המשחקים האולימפיים. במשחקי לונדון 2012 נעשה ניסיון גדול מהרגיל כדי לשכנע את ראשי הוועד האולימפי להסכים לקיומה של דקת דומיה לזכר הי"א במהלך טקס הפתיחה. רוג לא הסכים לכך, כמו גם חבר הוועד הישראלי אלכס גלעדי, שאמר בהזדמנויות שונות שאם ישראל תרצה איזכור - גם אויביה ירצו איזכור.
בסופו של דבר ז'ק רוג, בדומה לקודמו סמראנש, היה זה שהחליט שלא לציין את י"א חללי מינכן בטקס הפתיחה של משחקי לונדון, 40 שנים לאחר הטבח. ההחלטה הזאת עוררה לא מעט ביקורות בישראל ובקרב העם היהודי בעולם, כשבמקביל גם ממשלות ארצות הברית, בריטניה וגרמניה ניסו ללחוץ על רוג.
בנוסף, נראה שרוג לא מיהר לתקוף את הנושא של ספורטאים ממדינות מוסלמיות, שהחרימו פעם אחר פעם את הישראלים בתחרויות השונות. במהלך ביקורו בארץ, כשרוג נשאל במסיבת עיתונאים כיצד יתכן שלוחם טאקוונדו איראני לא התייצב לגמר נגד גילי חיימוביץ' הישראלי באולימפיאדת הנוער בסינגפור, אמר הבלגי שלמיטב ידיעתו האיראני היה פצוע, וזה למעשה הסביר את ההתעלמות שלו מכל העניין.
מחוץ לזווית הישראלית, רוג נתקף לא פעם על דברים שקרו בסין, שאירחה את המשחקים האולימפיים ב-2008. ערב המשחקים רוג הבטיח שבמהלכם לא תהיה הגבלת אינטרנט בסין, אבל ההבטחה הזאת לא מומשה, והנגישות לכל אתרי האינטרנט היוותה בעיה גדולה בקיץ 2008 בסין.
ואי אפשר בלי להתייחס ליוסאין בולט. הרבה אנשים לא אהבו את החגיגות של הספרינטר הג'מייקני אחרי הניצחונות שלו בבייג'ינג, כמו גם בלונדון. זה בסדר גמור, אבל אחד מאותם אנשים שגם העבירו עליו ביקורת היה רוג בכבודו ובעצמו. דווקא הביקורת מצדו של רוג הפריעה להרבה אנשים, מאחר וברור שאם יש גוף שצריך להודות על קיומו של ספורטאי כזה הוא הוועד האולימפי הבינלאומי, שבזכות ספורטאי העל במשחקים האולימפיים מוכר את זכויות השידור שלו בכל כך הרבה כסף. אולי יו"ר ועד אולימפי חדש וצעיר, כמו סרגיי בובקה למשל, יאהב יותר את החגיגות המוקצנות של בולט, שמתכוון לעשות את זה גם בריו 2016.
