מעל לכל ביקורת

מתבקש לפתוח את הטור הראשון לעונת 2013/14 עם התייחסות מיידית לאחד ממשחקי הליגה, אבל האמת היא שפשוט קשה "להתייחס מיידית" לליגה. אם היה איזשהו ערך לגביע הטוטו, מפעל בלתי נסבל ביומיום, גילינו אותו באוגוסט הנוכחי: מנת הפתיחה הדלוחה הזו הייתה רק החימום למנה הבאה, הטעימה בהרבה (הכול בעיני המתבונן, כן?). עכשיו, כשהעיקרית על השולחן בכזו הפתעה, קצת קשה לבלוע אותה בביסים גדולים.

אבל לסיבה האמיתית שההתייחסות הראשונית לא מגיעה למשחקי השבת קוראים מכבי חיפה. קשה להתעלם ממה שעשו שחקניו של אריק בנאדו במסגרת האירופית. חמישה משחקים הם קיימו עד כה, חמישה משחקים שבהם לא ספגו ולו שער אחד. המטרה המיידית של בנאדו כשנכנס לתפקיד בסתיו שעבר הייתה לחלץ את הקבוצה שלו מהתחתית. הוא עשה את זה בעיקר דרך ייצוב ההגנה, שנראית כאילו עברה שדרוג נוסף בקיץ והפכה לחולייה שמשחקת על עיוור. עד כמה שהמצוינות של ראיוס, ההתעוררות של קטן והשאפתנות של בוקולי מפחידים, הדאגה העיקרית של יריבות הירוקים צריכה להיות איך להכניס את הכדור לרחבת ה-16.

הרשמים שמכבי חיפה משאירה מהופעותיה באירופה עד כה מבטאים בדיוק את מה שאמר דווקא מאמן מכבי תל אביב פאולו סוזה לאחר ה-3:3 מול באזל. "שלחנו מסר", הצהיר. אלא שאת המפגש ההוא אף אחד כבר לא זוכר. המסר נמחה כמעט כליל, וביום חמישי עבר לגור 100 ק"מ צפונה מבלומפילד. שם דאגו להבהיר לכל הליגה, ובמיוחד למכבי תל אביב: אנחנו כאן, והפעם מהמחזור הראשון.

אז מה כל זה אומר? שמכבי תל אביב הייתה צריכה לעבוד על מסר חדש משלה. זה לא לקח הרבה זמן. 48 שניות, ליתר דיוק.

מפניני ליגת העל בשבת

שלום תקווה מסכם את ניצחון באר שבע ומזהיר את בית"ר

אלישע לוי יודע: "אנחנו צריכים להיות בצמרת"

הזר של בני יהודה יורו לאמין מצהיר: "אנחנו יכולים לזכות באליפות"

ישראל זגורי מחוץ להרכב הפועל תל אביב למשחק מול סכנין

פאולו סוזה יודע: "יש מה לשפר במכבי תל אביב"

למכבי תל אביב של פתיחת העונה יש SWAGGER – מושג שבסלנג האמריקאי משמעותו ביטחון עצמי, שחצנות, מבט ישיר שכולו משדר ניצחון. זוהי אותה תכונה שיש לקבוצות גדולות כמו ברצלונה, ליברפול של שנות ה-80, מנצ'סטר יונייטד של שני העשורים האחרונים וכמובן ברצלונה. סוואגר בונים רק על ידי תארים. לפני שלקובי בריאנט או כריסטיאנו רונאלדו היו אליפויות הם היו סתם שחצנים, אחר כך הייתה להם הילה של בלתי מנוצחים על הראש. להילה הזו בדיוק קוראים סוואגר.

אין יותר מדי ספורטאים עם סוואגר בארץ, אבל אם מרכיבים את רשימת הגדולים, שניים שנמצאים אי שם בצמרת הם ברק יצחקי וערן זהבי. יצחקי, למרות כמה שנים שחונות, הוא עדיין אחד מעושי ההבדל העיקריים בכל משחק נתון. על זהבי לא צריך לדבר, את כל מה שיש להגיד עליו הוא עצמו כבר ביטא ואמר בשנים האחרונות, אבל את חוסר החשבון הוא גיבה בתוצאות. אלה שניים שלא מפחדים מאף אחד ולא במקרה הם גם השניים שכבשו את השערים הראשונים של עונת 2013/14.

אלה השניים שמייצגים יותר מכולם, אולי, מכבי תל אביב של העונה הנוכחית. ממועדון מפוחד שרק מנסה לצלוח את הדרך ממשבר למשבר, היא הפכה לקבוצה גאה שכבר שברה את הקרח ויודעת שהיא הטים טו ביט. קבוצה גאה סוגרת את סיפור המשחק בשבע דקות ואחר כך יכולה ללכת לנוח. קבוצה גאה מסתכלת בבוז על המבקרים את "היכולת החלשה" ומחכה כבר לאתגר הבא, שיהיה מן הסתם ראוי יותר מהאוסף הלא מוכן שנאלץ יובל נעים להעמיד. קבוצה גאה יודעת איך ומתי לחלק את הכוחות.

בשבוע הבא כבר מחכה בני יהודה, הקבוצה היחידה בליגה שניצחה את מכבי תל אביב בסך המפגשים ביניהן בעונה שעברה. שם זה כבר יהיה הרבה, הרבה יותר קשה. אבל עד אז, מכבי תל אביב שבה לשדר שכל העסק בידיים שלה. הערב יעשו גם השחקנים של אריק בנאדו את הצעדים הראשונים בעונה החדשה, בהתמודדות לא פשוטה עם עירוני קרית שמונה. צפו למסרון תגובה, הפעם מהצד הירוק.

הבעיה המרכזית של הפועל באר שבע בשנים האחרונות הייתה חוסר היכולת שלה לנצל את נחיתות היריבות. לא פעם היינו מוצאים אותה חוזרת עם ניצחון ממשחק חוץ גדול רק כדי להיתקע עם תיקו דלוח בבית, או לחלץ ממשבר יריבה שלא ניצחה עשרה מחזורים. לכן, לא הייתה שום משמעות לפני המשחק ברמת גן לעובדה שלבית"ר ירושלים אין ממש מה למכור מולה ברמת הכישרון. גם כשבאר שבע הובילה 0:1, הייתה באוויר תחושה שלא משנה מה יקרה, בדקה ה-80 ומעלה שברון הלב יגיע אחרי השתעשעות מיותרת או טעות מטופשת במרכז המגרש. אבל זה לא קרה, ובאר שבע ירדה מנצחת.

ככה שאי אפשר לבטל את ההישג המוראלי של אלישע לוי. כלל לא טריוויאלי שבאר שבע תנצח במשחק חוץ במחזור הראשון, גם אם כל התנאים לטובתה. לא מובן מאליו ששני כדורים כל כך פשוטים יחדרו דווקא לרשת של היריב או שהשוער שלה יספק את אחת מהצלות השנה כבר במחזור הראשון. כל הדברים שחירבו את הפועל באר שבע בעבר התהפכו במשחק אחד. מה ההשלכות של כל זה על העתיד? קשה עדיין לומר, אבל זה הזמן להתמקד בספק הישיר של שלוש הנקודות האלה.

אריאל הרוש נחשב כבר כמה שנים לאחת התקוות הגדולות של ליגת העל. תמיד כשעולה דיון על השוער הבא של נבחרת ישראל השם שלו מוזכר ראשון. אחת הבעיות המרכזיות של הרוש היא העיתוי שבו נכנס לשער בית"ר ירושלים – תקופת פוסט הכסף הגדול של גאידמק ועידן החרוב ההדרגתי של הקבוצה. שום דבר לא משחק לטובתו של הרוש מהרגע שבו הפך לשוער ראשון: פעם זו ההגנה החלשה שלו, פעם אחרת אלה הפציעות, לפעמים נכנס גם חוסר מזל למשוואה וכמובן – הכסאח הגדול עם האוהדים שיכול להוציא כל שחקן מריכוז. אחד המשפטים הבולטים שתמיד יוחסו לבית"ר בשנים האחרונות הוא "מה אתם רוצים מהרוש?"

ובכן, תם שלב התירוצים והגיע הזמן לומר את האמת: אריאל הרוש הנוכחי הוא שוער ליגה בינוני. הוא הביא מעט מאוד נקודות לבית"ר ירושלים, הוא לא נותן משחקים בלתי נשכחים, הוא בעיקר נשען, גם אם לא יודה בכך וגם אם לא במודע, על התירוצים. אלא שחשוב לזכור שאותן הנסיבות בדיוק הפכו אותו לשוער הראשון של בית"ר ירושלים. התירוצים הללו נגמרו. מהרגע שהרוש בחר להתפייס עם האוהדים, מהרגע שהוא הפך, בגלל נטישת הכוכבים האחרים, לעמוד התווך של הקבוצה, הוא חייב להתחיל לקחת את עצמו בידיים, תרתי משמע. שני שערים כאלה הם משהו שאסור לאף שוער לספוג, בוודאי לא לשוער שאמור להשאיר קבוצה בליגה.

בית"ר נראית כרגע כמי שהולכת לקראת עונה ארוכה מאוד. אם לרשימת הבעיות שלה יצטרף גם הרוש, אפשר כבר עכשיו לסמן אותה עמוק במאבקי הירידה.

מאמן הפועל באר שבע אלישע לוי: "לא אמרתי שאנחנו לא יכולים לזכות באליפות, אבל גם לא אמרתי ההפך".

רוצה לומר: התאמנתי חזק בקיץ על איך לעשות את מה שאני עושה יותר טוב מכולם – להגיד הרבה בלי להגיד כלום.

מאמן בית"ר ירושלים אלי כהן: "אי אפשר לשים הכול על הרוש".

רוצה לומר: לא הכול, אבל שני גולים כן.

חלוץ מכבי תל אביב ברק יצחקי: "אנחנו לא משחקים בפלייסטיישן אלא נגד יריב".

רוצה לומר: אולי לא פלייסטיישן, אבל שבע הדקות הראשונות נראו כמו אפליקציה למתחילים.

קשר מכבי פתח תקווה פדרו גלבאן: "אני שמח מאוד לחזור לישראל".

רוצה לומר: להיות על הספסל של הלוזונים זה שדרוג בשבילי.

מאמן הפועל ניר רמת השרון רפי כהן: "הליגה היא כמו מרתון. צריך להיות עם רגליים על הקרקע".

רוצה לומר: אה, שכחתי שבמרתון צריך גם להרים רגליים מהקרקע ולרוץ לפעמים.

מונס דאבור נעלם לחלוטין בתוך הספסל של מכבי תל אביב. ההשאלה בדרך?

אחרי כל הטרראם עם משחק האליפות של מכבי תל אביב, שיחקו כדורגל במרעה הזה שנקרא "אצטדיון גרונדמן". אנחנו לא מאשימים אף אחד, מותר לעשות פה הכול. לציבור הרי יש זיכרון מאוד קצר.

יורו לאמין יספק כל כך הרבה משחקי מילים השנה (ראיתם איך המדור ניצל את זה אפילו בכותרת כאן?)