מדורים ובלוגים

יוגב אוחיון: האם הוא שווה את המאמץ?

פרשת קובאן המתישה חשפה שוב אלמנטים בולטים בהתנהלותו של יוגב אוחיון: אופי בעייתי, חוצפה מוגזמת, בריחה מאחריות וחוסר מודעות. עכשיו המשימה של הגארד היא להוכיח לפדרמנים שההשקעה בו היא לא בזבוז אנרגיה. שי האוזמן על פסיקת פיב"א וההשלכות

שי האוזמן
18/08/2013
עריכת וידאו: טל רזניק

צפו: אוחיון בדקות ההכרעה מול קאחה לבוראל

יוגב אוחיון סומן עוד מגיל נוער להיות אחד מכוכבי העתיד של הכדורסל הישראלי. מספר שנים ושלוש תחנות בבוגרים (גליל, נהריה וירושלים) יצרו את הרושם שהקריירה של הרכז השמאלי לא מצליחה להמריא. דווקא במכבי תל אביב המושמצת (בצדק) בשל אי מתן הזדמנויות לישראלים – קיבל אוחיון את צ'אנס חייו. ויאמר לזכותו – הוא לקח אותו בשתי ידיים. בניגוד לכמעט כל ישראלי אחר שעבר בצהוב בשנים האחרונות, שיחק אוחיון את הכדורסל הכי טוב של חייו דווקא במכבי. ודווקא מהמקום הזה, אחרי עונת בכורה מוצלחת בנוקיה, נחשפנו לאופיו הבעייתי. לשחקן שאיננו מודע למגבלותיו. לבחור שחושב שמותר ומגיע לו הכול.

עוד בוואלה!

מי שידך בין ירמי לאמדורסקי: כמה אתם מכירים את זמרי ישראל?

בשיתוף FRIENDS
לא ברור, אגב, מה מטריד יותר בסיפור הזה: עצם התרגיל המסריח או העובדה שהוא נכשל כישלון קולוסאלי.אוחיון(צילום: ברני ארדוב)

בהמשך לשתי הפסיקות השונות של פיב"א, הנה לנו תקציר הפרקים הקודמים, מהם אפשר ללמוד כמה דברים על התנהלותו של אוחיון. אוחיון רקח תרגיל מתחכם בעונה שעברה, אשר מטרתו הייתה להשתחרר מהחוזה שלו במכבי, למרות שלא היה לו סעיף יציאה. ולמרות שהוא ידע שאין לו שום סעיף יציאה. על הדרך, הוא העביר את המסר המטעה ללוקומוטיב קובאן וחתם איתם על חוזה נטול כל תוקף. ושלא יהיו שום אי הבנות, לא מדובר בהטעיה של סוכן מרושע או של יועץ אחיתופל. פסיקת פיב"א מבהירה שלא נמצאו לטענה הזו שום ראיות. זה יוגב אוחיון בעצמו. ולאחר שנפסק – בקיץ הקודם – שהתרגיל שלו לא עבד, הוא רץ מהר להתחבק ולהתחבא מאחורי הסינר הצהוב והסלחני של שמעון מזרחי ושותפיו, להאשים כל מיני גורמים עלומים בהתנהלותו ולנסות לצאת מכל הסיפור הזה בשלום. איכשהו. לא ברור, אגב, מה מטריד יותר בסיפור הזה. עצם התרגיל המסריח או העובדה שהוא נכשל כישלון קולוסאלי.

מהפסיקה האחרונה של פיב"א אנחנו למדים על שני ניואנסים נוספים, איזוטריים לכאורה, בעניינו של אוחיון. כזכור, אוחיון טס בחשאי לקובאן בקיץ שעבר, עבר בהצלחה בדיקה רפואית וחתם על חוזה לשנתיים. על פי גרסתה של קובאן – שלא נסתרה – אוחיון מעולם לא הציע אפילו להחזיר את סכומי הכסף המינימליים שהוציאו הרוסים בגין שהייתו של אוחיון שם: המלון, הטיסות, האירוח, הבדיקות הרפואיות. זאת, למרות שאין היום צל של ספק (ובינינו, מעולם לא היה) שאוחיון מסר לרוסים מסר מטעה, בלשון המעטה, לפיו הוא שחקן חופשי. יתרה מזאת – אוחיון מעולם לא הודיע לרוסים, בשלב מאוחר יותר, שהוא חוזר בו מהסיכום איתם. אוחיון נעלם – והשאיר את העבודה המלוכלכת והלא נעימה למכבי תל אביב. אותה קבוצה שהוא ניסה לעשות לה חתיכת תרגיל. אז פעם אחת הסוכנים אשמים. פעם שנייה הרוסים לא בסדר. כך או כך, מכבי נאלצה שוב ושוב לנקות את הבלאגן שאוחיון הותיר אחריו.

מילא כל ההתנהלות הבעייתי מחוץ למגרש, אבל מכבי ובלאט חייבים לפני הכל מנהיג על הפרקט. בלאט(צילום: מגד גוזני)

עונתו השנייה של אוחיון במכבי הייתה כבר סיפור אחר לגמרי. במקום הסינדרלה המפתיעה מקרית שמונה קיבלנו גרסה אחרת, רוויית אגו. פתאום הסתבר שלא מספיקה לו עמדת הרכז הראשון במכבי תל אביב. הבחור רוצה להיות גם הגו-טו-גאי. זה שמקבל את מרבית ההחלטות, זה שמחזיק (ומחזיק ומחזיק) אצלו את הכדור. השחקן אליו הולכים בשביל לנצח משחקים. אז פעם אחת זה לא הצליח וגם לא בפעמים אחרות, ובמקום הילד של כולנו, הסתבר שהוא בעיקר חצוף כמו רובנו. שפת הגוף של אוחיון במהלך המשחקים שידרה שגם כאן יש אשמים שהם לא הוא. אולי המאמן, אולי השחקנים האחרים. וגם כאן, לא ברור מה יותר בעייתי: עצם קבלת ההחלטות הבעייתית או העבודה שהן פשוט לא הצליחו. כדורסל הוא משחק תוצאתי. אפשר לסלוח על יהירות או שטויות, לפעמים, אם בסופו של יום הכדור נכנס לחור ושהקבוצה מנצחת. הבעיה שהכדור נשאר מחוץ לחור והקבוצה הפסידה.

שוב צריך לנקות את הלכלוך שאוחיון השאיר מאחוריו. מזרחי(צילום: קובי אליהו)

אפשר להבין את התסכול של הפדרמנים

תחת ההגדרה של פליימייקר בגרסה האנגלית של ויקיפדיה, נכתב שעמדת הרכז דורשת תכונות מנהיגותיות שונות ומגוונות, לכן נהוג לכנות את הפליימייקר FLOOR MANAGER. המנהל (או המאמן) על המגרש. אפשר לקבל מנהל שמקבל החלטות בלתי שגרתיות ואפשר אפילו להתעלם מאלמנטים "רעים" באופי שלו, למשל הערכה עצמית מוגזמת. זה לא המקרה עם יוגב אוחיון. יכול מאוד להיות שהוא מתאים לעמדה מספר 1, אבל אין שום סיבה להאמין שהוא מסוגל להיות הפליימייקר של מכבי תל אביב. לפחות לא הפליימייקר המוביל.

זה לא סוד גדול שעל מכבי תל אביב עוברות כמה שנים בלתי מוצלחות במיוחד, על פי מד ההצלחה הבלתי אפשרי של האימפריה הצהובה. זה ממש לא סוד שיותר מדי דברים לא מסתדרים למכבי, למשל, בכל הקשור לליהוקי סגל. נהוג לייחס לפדרמנים, לפעמים בצדק ולפעמים אולי לא, את האחריות ללא מעט מאי ההצלחות השונות בשנים האחרונות. הסיפור של יוגב אוחיון הוא ממש לא דוגמה לכך. קשה לדמיין את התסכול של בעלי הבית (שלא מזמן התראיינו ורטנו שעד לפני שנה אף אחד לא ידע בכלל מי זה יוגב אוחיון) שמצאו עצמם קיץ שני רצוף מבזבזים אנרגיה וכספים רבים כדי להשאיר אצלם את השחקן הזה. ימים יגידו אם אוחיון שווה את כל המאמץ ועוגמת הנפש.

בניגוד לדעה הרווחת, אנשים ושחקני כדורסל יכולים להשתנות. להתבגר. ללמוד מטעויות. אחרי שנה סוערת ומלאת אירועים, אפשר רק לקוות שאוחיון עבר או שיעבור תהליך שכזה. שאלה גדולה ומעניינת אם תהליך ההתבגרות המדובר יבחן אם וכשאוחיון יתפוס את עמדת הרכז המחליף של מכבי תל אביב.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully