מתחילתה של עונת המשחקים הנוכחית, ניתן היה להבין כי סיכוייה של מכבי תל אביב לנצח ביורוליג תלויים וטמונים ברמת הביצוע שלה. בטח ובטח כאשר המדובר בניצחונות על יריבות איכותיות. הכוונה ברמת ביצוע היא לאו דווקא ליכולתו של שחקן כזה או אחר להופיע ולהצטיין במשחק. בקבוצה בה הכוכב הגדול או בעצם היחיד הוא המאמן, הרי שיכולתה של מכבי תל אביב מודל 2012/13 לנצח משחקים תלוי במידה רבה ביכולתה לבצע ולהוציא לפועל את תכניות המשחק ואת הטקטיקה שמגיעה מהספסל. במשחקים מסוימים בשלבים המוקדמים של עונת היורוליג הרשימה מכבי מאוד ביכולתה להוציא לפועל דברים שהביאה מהבית. במיוחד מול יריבות נחותות.
אז מה הכין בלאט לקראת קאחה לבוראל? במסגרת ההתאמות למשחק מול הבאסקים, הציגה מכבי סט חדש-ישן של משחק מעבר בהתקפה ובמיוחד מספר התאמות הגנתיות נקודתיות. אחת מהן נגעה להתמקדות ביכולת הקליעה של בראד אולסון, שזכה לטיפול אגרסיבי במצבי פיק אנד רול אבל במיוחד לחילופים אוטומטיים גם בחסימות עומק וגם בחסימות פלייר (יציאה על חסימה לצד החלש של ההתקפה). מרבית שחקני החוץ האחרים זכו לטיפולים "נמוכים" בפיק אנד רול, מתוך רצון להתמקד ביכולת החדירה שלהם ופחות ברמת הקליעה מבחוץ. בהמשך לטראומה מיכולת הקליעה של גבוהי סיינה מהשבוע שעבר, נראה היה שהצהובים תרגלו אף מצבי חילופים בחסימות פיק אנד רול מהצד, עקב אכילס מול סטרץ' פור ברמתם של לאמפה ובייליצה. כל האמור לעיל בא להראות שמכבי, כהרגלה, לא חסכה בהכנה דקדקנית למשחק החשוב. על כך אין טענות. על הרבה דברים אחרים יש.
יעד הגנתי מרכזי אחד הושג אתמול. בדומה למשחקים מוצלחים מהשלב המוקדם, כפתה מכבי על הספרדים להסתמך כמעט לחלוטין על הקליעה מבחוץ. מכבי הגבילה את הספרדים ל-13 קליעות בלבד ל-2 (ורק 12 זריקות עונשין), בדומה לטיפול שהעניקה לקבוצות כמו שאלון ומלאגה בסיבוב הקודם. המספר הזה מרשים במיוחד נוכח העובדה שהאורחים קלעו 11 מהסלים ל-2 במחצית הראשונה, ושניים בלבד במחצית השנייה. ובכלל, לספוג 71 נקודות בהחלט לא מעיד על הגנה רעה, בטח ובטח כאשר היריבה מחסלת את מכבי עם 14 ריבאונדים התקפה.
התחלנו את הטור מהתייחסות לרמת הביצוע. למרות האמור בפיסקה הקודמת, חייבת לבוא אכזבה מרמת הביצוע ההגנתי בכלל ובזמן האמת בפרט. חילופים אוטומטיים בחסימות עומק לאולסון אמרנו? בזמן האמת נשכח או נזנח הדבר, ושתי השלשות שלו ברבע הרביעית גרמו נזק גדול. התייחסות טקטית ונקודתית ליכולת הקליעה של הגבוהים הספרדים אמרנו? לאמפה ובייליצה קלעו שתי שלשות בשלושת הרבעים הראשונים. ביחד. ברבע הרביעי הם הוסיפו ארבע שלשות נוספות. כשהחשובות ביניהן נפלו בעיקר על הראש של ליאור אליהו. יש לומר שכרגיל.
שני משחקים בתוך שלב הטופ 16, ונראה שהפחדים המוקדמים של הצהובים מתאמתים כבר עכשיו. החשש מההתמודדות מול גבוהי היורוליג האימתניים התממש במידה רבה בשלבים רבים של המשחק הזה, כפי שהתממש גם במשחק הקודם בסיינה. הבעיה היחידה היא שהגבוהים של סיינה וגם של לבוראל ממש לא נחשבים אימתניים במיוחד. הנזק מהם נגרם דווקא ביכולת שלהם להכאיב להגנת מכבי מבחוץ. דרקו פלאניניץ' מראה אמנם יכולת התמודדות פיזית מרשימה וכן מספק אופציה התקפית מפתיעה ובלתי צפויה, אבל גם הוא לא מנע את השליטה האבסולוטית של הבאסקים במחלקת הריבאונד. עד כמה המצב בעייתי יעידו שני הנתונים הבאים: ברבע הראשון לקח לאמפה, לא בדיוק גדול הריבאונדרים ביבשת, 7 ריבאונדים. פלאניניץ, ג'יימס, אליהו ותומאס ביחד? שלושה. וזה ברבע בו מכבי מובילה. קחו נתון נוסף. מכבי סיימה את המחצית בפיגור 11:1 בריבאונד התקפה ו-25:12 בריבאונד מצטבר.
ועכשיו בואו נדבר על ההתקפה. דומה שניתוח ההתקפה האחרונה במשחק של כל אחת מהקבוצות מעיד על ההבדל ברמת הביצוע ההתקפית בין שתיהן. בפיגור נקודה, כחצי דקה לסוף, אנחנו רגילים לראות קבוצות שמזיזות את החיילים הצידה, נותנות את הכדור לשחקן המרכזי ומקוות לטוב. וחוששות מרע. ויטוריה התייחסה למהלך הזה כאל מהלך רגיל במשחק. היא הריצה תרגיל מסודר ובקצב גבוה עד לחדירה של סן אמטריו (המצוין) אל הצבע לקליעה נוחה יחסית. וזהו אותו סן אמטריו שהחטיא את הזריקה הקודמת שלו. מכבי, מהצד השני, הסתבכה עם תרגיל אאוט מורכב בעל אפשרויות רבות, שנתן את הכדור בסופו של יום לשחקן הלא נכון ובתזמון הלא נכון (לאחר בזבוז זמן מיותר בידיים של שון ג'יימס).
בניגוד לסן אמטריו, יוגב אוחיון קלע את הזריקה הקודמת שלו. בניגוד נוסף לסן אמטריו, אוחיון הוא לא השחקן שצריך לקבל את הכדור האחרון במשחק. נקודה. ולא בגלל שהיה לו משחק לא טוב אתמול והוא שיחק רע מאוד אתמול. כשמגיעים לחודש ינואר ניתן לצפות שקבוצה כמו מכבי תייצב את ההיררכיה שלה וכן תגדיר מיהו השחקן אליו היא הולכת בסוף משחק. בשלבים מוקדמים של העונה זה היה דייויד לוגן. אתמול הוא קיבל 11 דקות. בשלבים אחרים זה היה דווין סמית', שממשיך את הבצורת ההתקפית שלו מסיינה. פעמים אחרות היה זה ריקי היקמן שכמעט כל חדירה שלו לסל אתמול ייצרה דברים טובים עבור מכבי. ואתמול, באחד המשחקים החשובים ביותר שיהיו למכבי העונה, זה היה דווקא אוחיון.
יוגב אוחיון הוא סיפור סינדרלה. ההתקדמות שעשה בעונה שעברה הייתה אחד הסיפורים היפים ביותר בספורט הישראלי. אתמול הוא שיחק 33 דקות וסיים עם ארבעה איבודים, 0 זריקות עונשין. ומדד 2. וזו לא הבעיה האמיתית. העונה שעברה הותירה בידי רבים את הרושם שמכבי מצאה בעל בית שיוביל אותה בשנים הבאות. כנראה שהרושם היה עז במיוחד על ההנהלה או הצוות המקצועי של מכבי. ימים יגידו אם הציפיות יגשימו את עצמן, אבל קשה מאוד למצוא אינדיקציות לכך שהבחור האמביציוזי מסוגל לעמוד בציפיות ממנו. אוחיון הוא שחקן נחוש וחסר פחד, פיזי ואתלטי. אחד שיכול לשבש את משחקה של היריבה ולשנות מומנטומים. ואלה בדיוק התכונות להן מצפים מרכז שני. שמחליף רכז זר ראשון איכותי. אם היה למכבי אחד כזה השנה, רמת הביצוע של כל הקבוצה הייתה משתפרת פלאים. וגם של יוגב אוחיון.