אריה אברהם לא צייץ אתמול בחשבון הטוויטר שלו. אתמול הוא לא פגש את מארק ג'קסון, מאמן גולדן סטייט, ולא את ראסל ווסטברוק, הגארד המחלים של אוקלהומה סיטי. אתמול הוא הלך לים.
כמעט שבועיים עברו מאז 1 ביולי, היום שבו מותר לדבר דוגרי ב-NBA; והחל מיום לפני הדדליין, מבין כל הכתבים האמריקאים המוכרים והטובים, ילד בן 16 הביא את הסקופים המעניינים על דווייט הווארד. לפני 1 ביולי אריה אברהם היה זאטוט שלומד ב"בברלי היי", היכן שלמדו דילן ודונה (לא, לא ראיתי את הסדרה הזו). לפני הבום הגדול, אריה היה ילד עם גשר בשיניים וכ-20 עוקבים בטוויטר. תוך כמה ימים המספר צמח וצמח ועבר את ה-3,000, כולל כמה כתבי כדורסל בכירים ביותר. למה? כי כל מי שרצה לדעת מה באמת קורה עם הווארד, קרא את זה אצל אריה אברהם.
כבר שנתיים שהילד, אוהד שרוף של לוס אנג'לס לייקרס, מחפש בעיר את מיטב סלבס הספורט, מצטלם, משיג חתימה, מברבר. הוא גר קרוב ל"בברלי ווילשייר", איפה ששהו ריצ'רד גיר וג'וליה רוברטס (לא, לא ראיתי את הסרט הזה). הוא ידע שהאתלטים ומקורביהם, לרוב ישנים שם. אז הוא פשוט התנחל בלובי, פיתח קשרים עם שוער המלון, החליף מילים עם כל יוצא ובא והשיג מידע.
גם דווייט הווארד, עד המעבר לטקסס, התגורר בקביעות בבברלי הילס. כשנודע שהקבוצות המעוניינות בו יחלו בסדרת פגישות עמו, ב-30 ביוני, אברהם נכנס לכוננות. בתחילה, עשה זאת נטו כאוהד שרצה שהסנטר הענק יישאר בקליפורניה. הוא צבא על הווילשייר, וראה שלושה אנשים די מוכרים חוצים את הכביש. הוא הוציא אייפון, וצילם. "אתם מנסים לגנוב לנו את השחקן, הא?", שאל.
ואז הוא העלה את הווידאו ליוטיוב, ופרסם בטוויטר. נציגי יוסטון בעיר. עובדה זו היתה ידועה לכתבים הבכירים של אמריקה, אבל צילום של הג'נרל מנג'ר דריל מורי תמיד מוסיף. אברהם גם ידע היכן הם לנים. את שוער המלון הוא כבר הכיר, ואותו שוער התחייב לספר לאברהם מי נכנס ומי יוצא ומתי ולאן. מאוחר יותר הוא נתקל בברזילאים לוקאס נוגיירה וראול נטו, שנבחרו בדראפט השנה על ידי בוסטון ואטלנטה, בהתאמה. השניים מיוצגים על ידי הסוכן דן פיגן, שמייצג גם את הווארד. אברהם התחבב על השניים הרי הוא מתנהג כמו אוהד ולטענתו הצמד גילה לו היכן המשרדים של פיגן. הופ, אריה ראה שהמשרדים קרובים, והסיק שהפגישות ייערכו באזור. הוא הגיע לקרבת המשרדים, והבין היכן ייערכו הפגישות המדוברות.
אדריאן ווג'נראוסקי מ"!yahoo", אחד מכתבי ה-NBA הבכירים ביותר, צייץ את מיקום הפגישה בין יוסטון להווארד, לפי המקור שלו. "טעות", כתב אברהם בפסקנות. "הפגישה תהיה במלון בל אייר", האיזור של וויל סמית' וקרלטון (בטח, בטח שראיתי את הסדרה הזו). כדי להוכיח שהוא צודק צירף הילד תמונה שצילם במלון עצמו, ובו אכן אישור לכך שהחבר'ה של יוסטון והווארד ונציגיו סועדים באותו מלון.
כתבים ברשת דיווחו שהפגישה הסתיימה. אברהם תיקן גם אותם. "זה לא נכון", צייץ, "המרצדס היוקרתית עדיין חונה בחוץ". כשהפגישה אכן הסתיימה, במקום לא נכח עיתונאי. אברהם היה שם. הוא עט על קלייד דרקסלר, הצטלם, והשחקן האגדי הרגיש כנראה בנוח. אברהם מיד צייץ את מה שהשיג: "דרקסלר אומר שיוסטון בטוחה (באפשרות להשיג את הווארד) אחרי הפגישה". כל העולם התעניין לאן הווארד יילך, ולפחות מבחינת עובדות, אברהם היה מהיר ומדויק מכולם. הבחור, שבשורות הסטטוס שלו הופיע "count on kobe", כפי שכותב בריאנט, הבין שיש לו משהו ביד. הוא החל לחתום כל ציוץ "Count on Arye". והשמועה התפשטה. אנשים סמכו על אריה.
היום המשוגע של אברהם לא נעצר ביוסטון. הוא נתקל במארק ג'קסון, והבין מתי ואיפה ייפגשו נציגי גולדן סטייט עם הווארד.
הוא נתקל בסטפן קרי, שהצטלם עם הילד וסיפר כך לפי אברהם שהוא יהיה בצוות השכנוע. ואברהם צייץ.
הוא פגש את או.ג'יי מאיו, שסיפר לו כך לפי הילד - שנפגש לא מזמן עם נציגי מינסוטה ושבעתיד הקרוב ייפגש עם הקליפרס, הבאקס, הפיסטונס והג'אז. ואברהם צייץ.
הוא המשיך עם עוד כמה סיפורים, וקיבל על הדרך מחמאות מקולגות בכירות ביותר. "היה לך לילה מעניין", כתבה לו ב-4 בבוקר רמונה שלברן, אשת ESPN.
אברהם נרדם בסופו של דבר, מוקדם לפנות בוקר, אחרי יום "עבודה" עמוס. למחרת צייץ: "יום חדשות חלש. יהיה לי משהו בהמשך היום". תסמכו על אריה, כתב. והיתה לו סיבה. כי זמן קצר לאחר מכן הוא כתב היכן הפגישה מתקיימת במרצדס-בנז בברלי הילס ושוב, הוסיף תמונה. ימי החשיפות הראשוניות עשו את שלהן. רבים החלו להכיר את הילד הקטן שמצייץ מכל מקום. סם אמיק, כתב "USA TODAY", שיצא עם הידיעה הראשונית אודות המעבר של הווארד לטקסס, לא שכח לפרגן לזאטוט. "יש לך את זה", כתב לו.
ביומיים שחלפו עד להודעה של הווארד, אברהם המשיך להתרוצץ. הוא פגש את ניק יאנג בחנות בגדים, את אריק בלדסו בחניון, צילם את כריס פול יוצא ממעמד חתימת חוזה ה-107 מיליון דולר בקליפרס, פורסמו עליו כתבות בלוס אנג'לס וברחבי ארצות הברית, הוא עלה לשידור בשלוש תחנות רדיו. הילד ענק.
ביום ההחלטה של D12, אברהם קפץ קצת מעל הפופיק. "בלשון המעטה, אני אהיה בהלם אם דווייט יחליט לעזוב את לוס אנג'לס. הוא יהיה לייקר מחר", הצהיר.
ואז הווארד, כך פרסם אמיק, החליט יוסטון. אברהם למד את הצד הקר של המקצוע. העלבונות החלו לצוף, אנשים בטוויטר כינו אותו מטרידן. הוא הסביר למקניטים שלקח "הימור מחושב". הם אמרו לו שמה שהוא עשה זו לא עיתונות. "זה עדיין לא סופי", ניסה. "דווייט עדיין לא החליט. יש לו פגישה עם מיץ' (קופצ'ק) הערב. נראה מה יהיה". בסוף ויתר: "זהו, חברים. זה היה שווה את הסיכוי, אבל הווארד אכן יחתום ביוסטון".
חלפו יומיים, והפעולה המשמעותית הבאה של אברהם היתה זהה לשל קובי בריאנט: שניהם הפסיקו לעקוב אחר הווארד בטוויטר.
למחרת, הוא הלך לסרט. ברור שהוא נתקל במטה וורלד פיס. הוא שאל את הפורוורד אם אין בו חשש שהלייקרס ישחררו אותו. "אני לא חושב", ענה לו וורלד פיס. "אני באמת לא חושב שישחררו אותי באמנסטי, ואני מקווה להישאר לייקר". איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.
לפני כמה ימים קלט את ניק יאנג שוב בסביבה, נוסע בלמבורגיני כחולה, לטענתו. אחרי שחתם בלייקרס, הוא נתקל בו שוב. "תמיד רציתי לשחק בלייקרס", אמר לו יאנג. ואברהם דיווח. הוא נתקל גם בראסל ווסטברוק, שאמר לו שהוא נרגש לקראת העונה הבאה ועוד ניסיון לקחת את התואר. קורי מגטי הבטיח לו שיחתום בלייקרס בחוזה מינימום, אם הלייקרס ירצו. ואז עוד ציוץ אחד על אודום.
ואז הוא הלך לים.
במקרה הנוכחי, לא צריך לחשוב עמוק מדי. אברהם הוא מן שילוב של סקופר משקיען ולירן חולצה אפורה. רוב ה"סקופים" שלו מאומתים על ידי תמונות, ונראה שהילד הנחוש סיפק את הסחורה. כבר ראינו שבתחזיות הוא לא תמיד פוגע, ולכו תדעו מה באמת אמרו לו ומה לא ומתי נפגש עם כל אחד. אבל את ההתמדה והתעוזה לדווח מהשטח אין לקחת ממנו. בעידן הפרסומים הראשונים והמיידיות, אפילו אתרי האינטרנט כבר נהיו איטיים מדי. היום זה סמארטפון וטוויטר ופייסבוק. שלושה דברים שלא תלויים בגיל ולא בתעודת בגרות ולא בתואר ולא בניסיון.
אברהם, שבסך הכול נהנה מחופשת בית ספר, בכלל לא יודע אם הוא רוצה להיות עיתונאי. "העסק קצת נרגע עכשיו", הוא אומר לוואלה! ספורט, "אבל זה עדיין מאוד מרגש. מהסקופ הראשון, עם קלייד ופארסונס, ועד עכשיו. הכול התחיל כי בסך הכול התנהגתי כמו אוהד, וזה גרם לכולם להיפתח אליי".
מאיפה התושיה הזו?
"פשוט הסתובבתי ומצאתי. השוער במלון, חבר אחר שלי גר ליד מלון אחר, תמיד היו אנשים שדיווחו לי מה קורה". הבום, לדבריו, נוצר כשהחל לחתום כל טוויט ב"תסמכו על אריה". "זה הפך להיסטריה", הוא אומר. "כתבים בכירים השתמשו במידע שלי, אנשים ראו פי כפנומן צעיר. אבא שלי אמר שעכשיו יהיה לי סיכוי להתקבל לקולג' טוב יותר, החלו לקרוא לי 'ווג'נראוסקי הבא'. עם שלברן מ-ESPN אני מחליף הודעות עד עכשיו".
אברהם, יהודי ובן לאם שנולדה בישראל ("המשפחה שלה גרה בבית שמש"), הוא עדיין ולפני הכול אוהד. זה מה שמעניין אותו. "הרגשתי רע מאוד אחרי שדווייט עזב, אבל זה כבר לא משנה. עדיין יש לנו את קובי".
אז לאן תמשיך מכאן?
"אמשיך להיתקל באנשים ברחוב ולשאול שאלות, ונראה לאן זה יוביל. יש בי תשוקה ורצון להצליח, ואומרים שזה חשוב".
אז הנה, מר אברהם, אם כבר עיתונאי, תנתח לקוראינו את העונה הצפויה ללייקרס. "הקבוצה לא נבנית מאוזן", הוא אומר, "אבל היה בטוח תהיה קשוחה ותראה הרבה מאמץ. זה לא יספיק לאליפות, אבל בריאנט יחזור מהפציעה לעוד עונה נהדרת".
תסמכו על אריה.