אלטמן הקטן
"עשה היום את הסיפתח"
בשישי לשישי 1972 הוא לא שיחק, אבל ב-11 לשישי 2013 עומרי אלטמן עלה ל-35 דקות מול אנגליה, ובזמן כה קצר עשה מה שאף אחד בנבחרת ישראל הצעירה לא עשה במשחקים שלמים. הוא שלט במגרש. הילד בן ה-19 גרם לארבעה מצבים מסוכנים, אחד מהם גם התבשל לרגל של קריאף ולרשת של הבריטים. עוד לפני הטורניר שאל ג'ורדי קרויף את רונן קצב לגבי השחקנים שהסוכן מייצג ביורו. אלטמן היה אחד מהם. חצי שעה של כדורגל הספיקה להולנדי. זה אלטמן וכל השאר.
זה לא שג'ורדי לא ידע מי זה הילד הזה. במשך העונה שעברה הוא עקב, עם האוזניים ועם העיניים. כשכמה גורמים במכבי תל אביב נכנסו לחדר ופתחו וידאו של הטאלנט מפולהאם, המאמן החדש פאולו סוזה הדהים את כולם. היה נראה שהוא מכיר את ההיילייטס של הילד בעל פה. וכשכולם הסכימו, נפלה ההחלטה אלטמן הקטן חוזר למכבי.
"הפוך, גוטה, הפוך"
רגע, באיזה תפקיד הוא בכלל משחק? אלטמן החל כבלם, בנוער כבר שיחק כקשר. אנשים חשבו בתחילה שהתחרות שלו במכבי תל אביב היא מהראן ראדי, גל אלברמן ודן איינבינדר. אבל זה לא המצב. אנטמן, בפולהאם, תופקד כ"פורוורד". כך מגדירים אותו שם. לפעמים כקיצוני ולפעמים באמצע ולפעמים קצת מאחורי החלוץ, אבל תמיד שיחק בעמדות הכי קרובות לשער. כלומר התחרות תהיה כנראה דווקא טל בן חיים וברק יצחקי ודור מיכה ומונס דאבור וגונסאלו גרסיה ואפילו ערן זהבי.
גם במכבי לא יהיה לו קל לצבור דקות, אבל מכבי זו עדיין לא פולהאם. אלטמן, אם יראה את היכולת המצופה ממנו, אמור להסתדר ולקבל לא מעט צ'אנסים. לא יהיה מטורף להמר על כך שמכל השמות שמצוינים מעלה, הוא יהיה אחד המובילים. אנשים המעורים בנושא כבר מרגישים שמיכה ודאבור יכולים להתחיל לדאוג.
לידיעה הראשונית על הצטרפותו של אלטמן למכבי תל אביב
קורדיירו הצטרף לצוות, גם סאנצ'ס יגיע
איינבינדר רוצה להוכיח מה הוא שווה
מכבי תל אביב בוואלה! ספורט
"נו, איך הילד?"
התמונה שבכרטיס השחקן של עומרי אלטמן מזכירה דווקא את גוטה, אבל אם תחפשו תמונות של אלטמן הקטן החרמן הקטן תראו שהדמיון מטריף.
עומרי אלטמן היה בום גדול יותר מהמקביל ממציצים. את המחמאות שיובאו בהמשך אפשר לקחת בעירבון מוגבל בכל זאת, הילד רק בן 19 והעתיד ישפוט אבל מה שבולט לעין הוא שהשחקן תמיד היה כמה שלבים קדימה בקריירה. תמיד התנהג ושיחק כמו מבוגרים ממנו. תמיד היתה לו החבילה השלמה.
אלטמן הגיע לבית הספר של מכבי תל אביב צפון בגיל שמונה. אותו בית ספר שבו עברו שרן ייני, יובל שפונגין, מיכה, גאל מרגוליס, עודד גביש, עומר ורד. המאמן עופר דקל הוא דמות מיתולוגית עבור הילדים האלו. 22 שנים הוא בבית ספר, מאז שהקים אותו. הוא מלווה את הילדים מגיל שש או שבע או שמונה, מריץ אותם למחלקות הנוער ועם רובם, כולל אלטמן, שומר על קשר עד היום הזה. "הדבר הכי בולט אצלו", אומר דקל, "הוא שיש לו את כל גורמי ההישג. פיזיות, מנטליות, טכניקה, הורים. אצלו הכול ברמה הכי גבוהה. 32 שנים אני מאמן ילדים בגילים האלה, ומעולם לא נתקלתי בנתונים כמו של אלטמן. הוא הפוטנציאל הכי גבוה שראיתי".
אלטמן, בגיל חד ספרתי, תמיד היה הכי זריז, הכי גבוה, הכי גדול. "הדבר הכי בולט אצלו זה הכוח המתפרץ", אומר דקל. "והנגיחות בגילים הצעירים הילדים לא יודעים לנגוח. הוא היה שם גולים עם הראש, מהרמות ממצבים נייחים. הניתור, השהייה באוויר, אלו דברים שאין לילדים בגיל כזה ואצלו זה היה מהתחלה".
השנים חלפו, הפוטנציאל רק גדל. כשהגיע לכיתה ז' עבר מבדקי ניתור. התוצאות הראו שמדובר בשחקן נוער. "תמיד היתה הילה סביבו", מספר אלון טוויג, שאימן את אלטמן בגילאי ילדים. "הייתי מדבר איתו, והוא בן 13, והרגשתי שאני מדבר עם שחקן בוגרים. עוד מגיל צעיר ראינו שהוא יכול לשחק בכל העמדות. כולל שוער". משיחות עם עוד כמה מאמנים במכבי, שעבדו והמשיכו עם הילד לנערים ולנוער, התמונה ורודה עוד יותר. כי הקלף החזק באמת של אלטמן הוא הקלף המנטלי. הוא לא נשבר ולא מתעצבן כמעט מכלום. הוא רגוע, הוא שולט בעצמו. הוא תמיד מנסה להנהיג.
"מה חמש עשרה?! מה, וזה עוד יגדל?"
כך גם בפולהאם. באנגליה מספרים על שחקן חרוץ שעובד קשה, שחקן שמכריע משחקים. במועדון כולם מתלהבים מהילד, בעיקר מתלהבים מהתכליתיות. מהשערים החשובים, מהבישולים בדקות האחרונות. בקיצור, ווינר. האוהדים חלוקים. בפורומים שונים הדעות אמביוולנטיות. מחמאות לצד ביקורת, התלהבות לצד בינוניות. "בחצי העונה האחרונה היה לי טוב מאוד", סיכם אלטמן באייטם עליו בתקשורת האנגלית. "הקצב טוב, ההתפתחות שלי כאן נהדרת ואני אוהב לבוא למתקן האימונים בכל בוקר". לאחר היורו התראיין לרדיו סקיי ואמר: "פולהאם זה המועדון שלי ואשאר פה לזמן רב, אני חושב".
כבר בינואר פולהאם הראתה כמה רצינית היא לגבי אלטמן, כשגלגולי חוזה הוצעו לסוכניו. לפני היורו הוגש הדיל לשנתיים, לפני ההגעה למכבי הוא גם נחתם. לפי התכנון, אלטמן אמור להעביר עונה בצהוב ולשוב למערב לונדון. "האוהדים ורוב האנשים פה עדיין לא ממש מכירים אותו", מספר לוואלה! ספורט ג'ייקוב מרטה מה"פולהאם קרוניקל". "הוא בקבוצת ההתפתחות ועדיין לא קיבל הזדמנות בבוגרים. המהלך שהוא לוקח עכשיו, עם המעבר למכבי, מובן. המנג'ר מרטין יול אוהב לשלוח את הצעירים שלו להתנסות במקומות אחרים ולצבור דקות. כך הוא עשה עם אלכס קצ'אניקליץ' - הוא השאיל אותו לווטפורד ואז החזיר אותו ונתן לו דקות בקבוצה הבוגרת. אני משער שהמהלך פה זהה. יול רוצה שאלטמן ישחק בקבוצות בוגרות".
על פניו, נראה שהילד עשה את המהלך הנכון. כמובן שהדבר תלוי בביצועיו בעונה הקרובה, אבל אם אכן יגיע וישחק ויבלוט, העונה הזו תעשה לאלטמן שירות טוב יותר מכל פירור דקות שהיה מקבל במדי הקוטג'רס. אפשר גם להשוות להחלטות כאלו שהתקבלו בעבר.
יוסי בניון, למשל, שהחליט שאייאקס כילד זה לא בשבילו, חזר לארץ ויצא מפה לקריירה ענפה. ומהצד השני גיא אסולין ובן שהר. אסולין, שלפי הציפיות והבאזז היה אמור להיות שחקן הרכב באימפריה כלשהי עוד בגיל 18, החל את הקריירה באופן מעשי רק בעונה שעברה, וגם זה עם 14 הופעות הרכב בקבוצת ליגה שנייה בספרד; שהר נע ונד בין קבוצות רבות בחלקן הרשים ובחלקן פחות ונראה שהחזרה לפני שנתיים להפועל תל אביב עשתה לו טוב ועוד יתברר שהתניעה לו את הקריירה.
הדיבורים על אלטמן מגיעים לגבהים של בניון. עכשיו, בטח אחרי חזרה ארצה, הכול יהיה שאלה של מעשים.
עוד סוגיה שתידון בימים הקרובים היא סוגיית הצבא. אלטמן היה במסלול "עילוי", כך חשבו, כל עוד היה בפולהאם. כעת, כשישחק בישראל, סביר להניח שלא יקבל את הסטטוס היוקרתי. אבל אין לו יותר מדי סיבות לדאגה גם "שחקן מצטיין" זה לא רובאי 07 ובדיונות הוא ירוץ רק אם נאצ'ו יחליט. אלטמן יהנה משירות נוח כל עוד יהיה בארץ. ואם אחרי שנה ירצה לחזור לפולהאם והצבא יערים קשיים? אז יישאר פה עוד קצת.
אצל אלטמן החליטו לעשות הכול מחושב, הדרגתי. הוא ומשפחתו יודעים שאין מה למהר, שהוא רק בן 19, ושדברים גדולים יכולים לקרות גם בגיל 21. גם לו. גם למכבי.
"אלטמן, אלטמן, הכול יהיה לאביך, אתה תראה"
***
ליצן קטן
"אני זוכר את עצמי נוסע על הכביש, בשיא של הקריירה, כשהרווחתי 10,000 דולר לשבוע, ואני נוהג ואני אומלל. בכל הקריירה שלי רציתי להגיע לנקודה מסוימת, והנה, הגעתי. למה לא הייתי שמח? לא הצלחתי להבין למה. אני מודה לכל מה שיש לי ושהיה לי, וכל מה שעברתי. אני מודה לאלוהים שהוא סחב אותי בכל המצבים הרעים האלו" (מאט אוסבורן למגזין "סלאם", 2001)
מאט אוסבורן נמצא מת בטקסס שלשום בלילה. היו דיבורים על אפשרות לרצח, אבל נכון לכתיבת שורות אלו לא פורסם שום דבר כזה. אצל אוסבורן, 55 במותו, שום דבר בחיים לא התפתח. את הציטוט שלמעלה העניק לכתבה נרחבת אודותיו, שנתיים לאחר שהתנקה, כביכול, מהסמים. את תפקידיו השונים של אוסבורן בתעשיית ההיאבקות הבידורית אתם לא תזכרו יותר מדי. שנה אחת בחייו דווקא כן. אז, בין 1992 ל-1993, ניתנה לאוסבורן האופציה לטפס לגבהים שאליהם רצה להגיע. המציאו עבורו את דוינק הליצן, והוא קיבל צ'אנס אמיתי ב-WWF.
הגימיק הצליח. זו היתה תקופה שבה ה-WWF היה קרקס, פריק שואו. קאובואים ומפלצות, הכול היה תמים וצבעוני. וליצן זו דמות שהשתלבה מצוין במיקס הזה. דוינק מעולם לא היה בקליבר של אלופי עולם, אבל הוא היה דמות חביבה ומעניינת - גם כשהגיח כליצן מרושע וגם כשסיים כבדחן ופייבוריט הקהל. אבל גם אחרי השנה המוצלחת בחייו, הסמים לא עזבו, והבוס האלמותי וינס מקמהן פיטר את אוסבורן בסוף 1993.
זהו. אוסבורן הלך, אבל על דוינק מקמהן לא יכול היה לוותר. עוד כשאוסבורן היה בתפקיד, ב-WWF לא ויתרו על הכסף ושכפלו עוד כמה דוינקים. וכך, כשדוינק אחד היה מופיע באוהיו, דוינק אחר היה ממלא אולמות בפורטלנד. רק ברור היה שכשאוסבורן פוטר, הדמות תישאר. מתאבקים אחרים נכנסו למסכה ולפאה ולחליפה, והמשיכו את דרכו של אוסבורן.
ב-2007 אוסבורן סוף סוף קיבל צ'אנס רגעי לגאולה, כשהוזמן לפרק 15 השנה של התוכנית "מאנדיי נייט רו".
בין אם מדובר ברצח, ובין אם מדובר באפשרות היותר הגיונית - מנת יתר - מותו של אוסבורן רק מאיר יותר חזק על הסוף הידוע של המתאבקים הבידוריים. אלו שמצליחים וגם אלו שפחות. הכסף הגדול, הריגוש, הסטרואידים, הקוקאין. לכל אחד סיבה אחרת, אבל השילוב של המכות שהראש חוטף והריקנות שבסיום הקריירה או בדעיכתה, מוביל לרוב לתוצאה אחת - טרגדיה. חייו של אוסבורן לוו בהתפרקויות ובהתמכרויות ובגועל, וכך כנראה גם מותו.
כשרוב אוהדי ה-WWE חושבים על דוינק, הם חושבים על הקרב עם דינק מול בם בם ביגולו ולונה ואשון. ובכן, דוינק המקורי כבר מת, אבל גם בם בם (2007) וגם ואשון (2010) הלכו מן העולם, בטרם עת, ואחרי מנת יתר או סיבה גופנית אחרת. אומאגה, אדי גררו, כריס בנואה, רנדי סבאג' הם רק הקצפת. יש עשרות ומאות כאלו.
וכדי לסיים עם קצת חיוך ונוסטלגיה, הנה רגעיו הגדולים של דוינק דה קלאון. לאותו אוסבורן היו רגעים לפני ה-WWF, בסבבי האינדי האלמוניים. לרסלמניה 1 הוא זומן כדי לפגוש את ריקי סטימבואט, למשל. גם לדוינק היו רגעים יפים ללא אוסבורן, כמו בסדרת ההישרדות של 1994, אז חבר לדינק, ווינק ופינק מול ג'רי "המלך" לולר ונתיניו. אבל פה ניסינו למצוא את הרגעים - המועטים - שהחיבור בין אוסבורן ודוינק הצחיק את כל התעשייה.
5 קרב הבכורה ב-WWF. דיברו על ליצן עצוב ומוזר, ואכן יצא הדוינק הזה. בתחילת דרכו היה ליצן רשע שנהג להתעלל ביריביו, וגם בצופים.
4 מינימי. כשנשיא ה-WWF ג'ק טאני הבהיר שיכול להיות רק דוינק אחד, ודי עם הכפילים, דוינק הגיע והדהים את התעשייה עם דינק - ליצן, גמד וחבר.
3 היד. ינואר, 1993. אחד הקטעים הכי מפורסמים בקריירת הליצן הלוחם. היד לכאורה פגועה, ואז זה קרה.
2 הקאמבק. בדצמבר 2007, לציון 15 שנים ל"מאנדי נייט רו", ארגנו ב-WWE באטל רויאל של אגדות. גם דוינק היה שם, ועבורו, זה לא נגמר יותר מדי טוב.
1 הכפיל. רסלמניה IX. דוינק נגד הנמסיס קראש (שגם מת ממנת יתר, באוגוסט 2007). קראש עמד לרשום ניצחון יוקרתי ביריבות, אך בזמן שמחץ את גולגולתו של דוינק, הגיע עוד דוינק.