דייויד בקהאם ייפרד הערב (שבת) מאוהדי פריס סן ז'רמן במשחק הביתי האחרון של קבוצתו העונה מול ברסט (22:00, ישיר בערוץ one), לפני שיחתום סופית את הקריירה הארוכה שלו במחזור האחרון בליגה הצרפתית בשבוע הבא בו תתארח פ.ס.ז' שלו אצל לוריין.
ראשי המועדון עדיין מקווים שהכוכב האנגלי יישאר בתפקיד ניהולי או שיווקי כלשהו, והבעלים נאסר אל חליפי הצהיר: "נפגשתי איתו וגיליתי שהוא מאוד מעוניין להמשיך להיות מעורב בפרויקט הגדול של פריס סן ז'רמן. הוא מאמין בפרויקט הזה והוא אוהב את המועדון. אנחנו עכשיו בדיונים בנושא, ובשבועיים הקרובים נודיע אם הגענו להסכמה על שיתוף פעולה, ולמען האמת אני מקווה שזה מה שיקרה כי אני רוצה לעבוד איתו".
בינתיים באנגליה נרשם סדק ראשון בקונצנזוס סביב הפרישה של בקס, כשכריס וודל התראיין לרדיו של ה-BBC וירה: "מבחינת הגבהות כדורים הוא היה הכי טוב בתקופתו, אבל אף פעם לא היו במשחק שלו טריקים, הוא לא היה מהיר יותר מדי, אבל הוא היה יעיל מאוד בכדורים נייחים, הייתה לו תדמית נהדרת והוא ניצל אותה היטב. הוא אמר את הדברים הנכונים, מכר חולצות, הזרים כסף לקופות המועדונים שלו וניהל את ענייניו בצורה נכונה".
וודל בן ה-52, שיחד עם גלן הודל כיכב בליגה הצרפתית שני עשורים לפני בקהאם ורשם 62 הופעות בנבחרת אנגליה, הוסיף: "הייתי אומר שהוא היה שחקן טוב, אבל לא שחקן גדול. אם תהיה רשימה של השחקנים הכי גדולים באנגליה מעידן הפרמיירליג עד שנות השבעים או השמונים, הוא ככל הנראה לא יהיה בין ה-1,000 הראשונים. אני חושב שהיו המון שחקנים יותר מוכשרים ממנו בעולם, אבל הוא ניצל את כל מה שהיה לו".
מי שלא היססו לפרגן לקולגה לשעבר היו אלכס פרגוסון ופול סקולס, שתי אגדות נוספות של מנצ'סטר יונייטד שהודיעו בשבוע שעבר על פרישה. "מבחינת אורך הקריירה ולהמציא את עצמו מחדש הוא היה פשוט מדהים", אמר פרגי. "כשהוא חתם בארצות הברית אני לא חושב שהיה אדם אחד בענף שחשב שתהיה לו קריירה כזו, ושהוא יחזור לרמות הגבוהות אחריה".
"תמיד הייתה לו את הסיבולת הכי גבוהה בקבוצה", הוסיף פרגוסון. "הוא היה מסוגל לרוץ כל היום וזה מה ששמר אותו ברמה גבוהה ואיפשר לו לשחק בנבחרת עד אמצע שנות השלושים שלו. הוא בחר בזמן הנכון לפרוש אחרי האליפות עם פ.ס.ז', ובדיוק כמוני יש לו הרבה דברים לעשות אחרי הפרישה. הוא עדיין צעיר, ולדעתי מחכה לו עתיד בעולם האופנה, אבל גם בדברים אחרים".
סקולס, שעלה יחד עם בקהאם לקבוצה הבוגרת של השדים האדומים ב-1993, אמר: "היה עצוב לי לשמוע על זה, אבל אני בטוח שדייויד שמח במה שהוא עשה. מהימים הראשונים שלנו בנוער ראינו את האיכויות והמקצוענות שלו. טווח המסירה שלו והדיוק בבעיטות החופשיות היו מדהימים, וזה לא היה מקרה כי הוא היה מתאמן עליהן לאורך כל היום. עכשיו מהדור שלנו היחיד שנשאר חזק מתמיד הוא ריאן גיגס".