1. ביותר ממובן אחד, עושה רושם שדווקא היתרון המוקדם של הפועל תל אביב בדרבי אמש (חמישי) בנוקיה סייע למכבי. במצב של פיגור דו ספרתי לא מתוכנן, אפשר היה לזנוח קצת את משחק ההתקפה המסורבל, במיוחד מול הגנת האובר-פליי האגרסיבית והמקשה של הפועל תל אביב. בהרכב שכולל את ליאור אליהו ומורן רוט, מכבי הלכה לנשק שבאמת הכי מתאים לה העונה, בטח ובטח שבמשחקי הליגה. היא החליטה לוותר על שליטה אופטית במרכז השדה ושלחה את המגינים והחלוצים קדימה. ואם נעזוב לרגע את הניסיון המביך להשתמש באנלוגיה מהכדורגל מכבי פשוט עברה למשחק ריצה. ולחץ. קראנו לזה במהלך העונה להתפרע. ודיברנו על היורוליג. מכבי של העונה, אשר מתקשה להפגין דומיננטיות גם במשחקי הליגה, פשוט חייבת לקחת סיכונים, להמר ולרוץ גם מול קבוצות מקומיות של תקציב מינימום. משחק איכותי של שון ג'יימס וליאור אליהו, ביחד עם התזזיתיות של רוט, עזר לה לעבור בשלום גם את משחק מספר 3. בשן ועין.
והפועל? היא לדעתי צריכה לצאת מהעונה הזאת בתחושת גאווה. בנייה שגויה, איטית ומסורבלת של הסגל בסגנון טלאי על טלאי הוביל את האדומים להתמודדות ממצב של נחיתות אל מול רוב, או יותר נכון כל קבוצות הליגה. ועדיין, אם נערוך משאל בקרב שחקני ומאמני השלולית המקומית, יהיה רוב מוחלט לאלו שטוענים שהקבוצה של אדלשטיין שיחקה את הכדורסל המרשים ביותר השנה בליגה. סביר להניח שסגל יציב אשר היה נבנה בגזרת אוגוסט-ספטמבר היה מוביל את הפועל תל אביב למפגש עם הצהובים בשלב מתקדם יותר של הפלייאוף.
2. הקבוצה של דני פרנקו נתקלה בלא מעט קשיים בשני המשחקים הראשונים בסדרה מול הפועל ירושלים. אחת הבעיות המרכזיות הגיעה בדמות אי היכולת שלה להתמודד מול הגנת הבונקר של דרוקר (נשמע נחמד לא?). ירושלים שמה דגש חזק מאוד על עצירתו של קילינגסוורת', תוך שהיא מכווצת ו"מרמה" מכל שחקן שלא קוראים לו יהוא אורלנד. אתמול נמצאו כמה פתרונים. נדמה לי שבפרק זכור בסדרה "החברים של נאור" נטבע משפט המפתח הבא בהקשר לבעיית ההתמודדות של כרסתנים עם פיתויים קולינריים: "לא מתמודדים". נתניה מתקשה להתמודד מול הבונקר של דרוקר בהתקפה המסודרת? אז קודם כל לא מתמודדים. רצים. פרנקו חד לעמיתו חידונים הגנתיים שונים, והאזוריות למיניהן עזרו להגיע להתקפות מעבר והתקפות מתפרצות ולנקודות קלות.
בעיה מרכזית נוספת הגיעה בדמות חוסר היכולת לנצח את יתרונות המאצ' אפ שההגנה של ירושלים יוצרת עבור דרון וושינגטון. כמה התאמות התקפיות, דוגמת הנד-אוף בתנועה, הביאו את הפוורווארד האתלטי למצבי בידוד שאינם סטטיים ועזרו לו להיכנס למשחק. והחשוב מכל נמצאה הדרך לשלב את מרקו קילינגסוורת' ולבססו כשחקן המטרה שנתניה חייבת.
שלא יובן לא נכון, גם אתמול סבלה נתניה קשות מהקו הקדמי של ירושלים. גם בכמות זריקות העונשין (דאנקן-כדיר וסמואלס העצבני הגיעו לקו 24 פעמים. נתניה כולה 22) וגם בקטגוריות הריבאונד (14 ריבאונדים בהתקפה לירושלים). אבל הפתרונות שפירטנו, פלוס לחימה גדולה ובתוספת נוקאאוט באחוזים לשלוש (57% מול 24%) משאירים את הסדרה הזאת בחיים. ומגיע לנתניה להישאר בחיים. ולא מגיע לירושלים המפולגת והמסוכסכת לקחת את הסדרה הזאת בסוויפ.
3. פט קלאת'ס נתן חתיכת משחק מפלצתי מול גליל גלבוע. 32 נקודות. מדד 47. מאוד מאוד מרשים. אבל מעניין לשים לב דווקא לשני נתונים סטטיסטיים חריגים שלו מהמשחק אתמול. קודם כל, 11 זריקות מהקו. שנית, 7 עבירות אותן סחט מההגנה (מטבע הדברים, הנתון השני הוביל לראשון). עד כמה זה חריג? עד כה עמד ממוצע סחיטת העבירות של הסטרץ'-פור האמריקאי-יווני על 3.2 למשחק. עונשין? פחות מ-3.5 זריקות למשחק.
פרסומים שונים הציגו את קלאת'ס כמועמד למכבי תל אביב בעונה הבאה. באופן אישי, אני מתקשה להאמין. מעבר לכך, קשה גם לראות איך מידת ההתאמה של ההתאמה של בוגר אוניבסיטת סנט ג'וסף למדים הצהובים. ואחת הסיבות לכך היא מידת הרכות שלו. חוסר הרצון שלו לחתור למגע. להגיע לקו. ללכלך את הידיים.
יכול להיות שיש בנתון הזה ללמד לא מעט גם על העונה של גליל גלבוע. אם בעונה שעברה היא תירצה את ההדחה המוקדמת בחוסר מוכנות מנטלית מול המדורגת 7, נראה שהעונה הזאת קשה יותר למצוא תירוץ. יותר מדי פעמים העונה הראו השחקנים של ליובין אבודים. בוסריים ברמה האישית, בקבלת ההחלטות וגם ברמת המחויבות ההגנתית. במקביל, נראה היה לא פעם שסכמות החילופים של ליובין פגעו בשטף המשחק ויצרו לא פחות בעיות מאשר פתרונות. הגיע הזמן לחזור שם לשולחן השרטוטים ולחשוב איפה צריך לתקן.
4. מבט על הבוקס-סקור מהמשחק של אילת מול ראשון נותן את התחושה שהאורחים עמדו בכל הפרמטרים הנדרשים על מנת לנצח שוב בחוץ. קודם כל, 6 נקודות לסקוטי הופסון עם סל שדה אחד. אחר כך 15 ריבאונדים בהתקפה של הכתומים. ו-2 מ-13 לשלוש של אילת.
אז אם הכל כל כך טוב, למה זה נגמר בהפסד? בגלל שגם אילת לקחו 10 ריבאונדים בהתקפה. בגלל שראשון עשו רק 1 מ-13 לשלוש. ובעיקר בגלל שהקו האחורי של ראשון פשוט לא מספיק טוב, בהיעדר 1.5 מהזרים שהרכיבו שם עד לא מזמן את הבאק-קורט. לכן אולי זה לא מפתיע שהשחקן עם ה +- הכי טוב של ראשון על המגרש היה דווקא לאזאריק ג'ונס. ב-16 דקות על המגרש וכשהוא סוחב פציעה, הוא הוביל את שתי הקבוצות עם 9 במדד הפלוס מינוס. קשה להאמין שבהרכב כזה מסוגלת ראשון להעביר את ההכרעה למשחק חמישי באילת. ועדיין, מגיעות לבוסני ושחקניו כל המחמאות על הסדרה הצמודה עד כה.