פלייאוף 2013 ב-NBA

להחליף את כתר המזרח: ניתוח פלייאוף המזרח ב-NBA

הניקס יילחמו בסלטיקס הגאים, ברוקלין תיאבק בשיקגו, אטלנטה תנסה להקשות על אינדיאנה, וכולן רוצות לפגוש בסוף את האלופה מיאמי, שתחפש סוויפ קל על מילווקי. פלייאוף המזרח ייפתח בשבת ומתי ברסקי מנתח את הקרבות

מתי ברסקי

(1) מיאמי היט - (8) מילווקי באקס

מאזן בעונה הסדירה: 1:3 למיאמי

המאמנים בפלייאוף: אריק ספולסטורה 22:34 (אליפות אחת), ג'ים בוילאן (עונת בכורה כמאמן ראשי)

איך מיאמי תנצח: בהפסד הבודד מול הבאקס, אי שם בשלהי דצמבר, האלופה עוד שיחקה על ניוטרל (מאזן 8:20), ללא יודוניס האסלם וכריס אנדרסון - ג'וש הארלסון שימש כמחליף ראשון לגבוהים - ועם תפוקה של 23 נקודות בלבד מצד הצוות המסייע לטריו. כל המאפיינים הנ"ל לא אמורים לחזור על עצמם, במיוחד לאור הכושר הנפלא מאז של שחקני המשנה בגארבג' טיים של העונה, שבמהלכו צברו מספר ניצחונות בכוחות עצמם או לצד כריס בוש בלבד. מיאמי ניצחה את מילווקי פעמיים לאחר אותו הפסד, באמצע מרץ ולפני כשבוע וחצי ללא וויד ובוש, תוך כדי שהיא סוגרת את הסיפור ברבע השני או השלישי. הגנת ההיט התמקדה במונטה אליס, שזרק 11.6 פעמים למשחק בשלושת הפסדיה של מילווקי, עם 28.5% מהשדה, הרבה מתחת לממוצעים העונתיים שלו (17.7 זריקות, 41.6%), וסך הכול שמונה גיחות לעונשין בלבד. בשורה התחתונה, כל מה שמיאמי צריכה בשביל לנצח זה לשמור על פוקוס במחצית השנייה.

איך מילווקי תנצח: כדי לנצח משחק אחד לפחות, ובכלל לתת פייט ראוי לאורך סדרה שלמה, הבאקס יזדקקו לשילוב של הרבה נקודות בצבע, בין אם מצד צמד הגארדים השכונתי ג'נינגס-אליס, או משני הסטופרים בכנף מרקיז דניאלס ולוק רישארד מבה א-מוטה (19 נקודות בניצחון הבודד מול מיאמי), שמסוגלים להתמודד בהגנה מול וויד ולברון בהתאמה, אבל אי אפשר שלא יהיו פקטור בהתקפה. רדיק, דאנליבי, ואיליאסובה יהיו אחראים על ריווח הצבע עם מטווחי שלשות, והשמירה הלוחצת של הקו האחורי יכולה לכפות איבודים רבים על מיאמי - מילווקי סיימה את העונה בשוויון עם מינסוטה על המקום השני לקטגוריה זו. אם סאנדרס ודלמברט יצליחו לתת במשולב 48 דקות ומעלה של חסימות והרתעות בצבע, אז לצד כל הגורמים הפוטנציאליים הנ"ל, ייתכן שנקבל סדרה שלפחות שווה לצפות בה.

למה זאת ה-סדרה: התשובה טמונה במשפט האחרון של הפסקה הקודמת. זאת בטח לא ה-סדרה, אבל אם הבאקס יצליחו לגרום לאלופה להזיע, היא תספק סיבות לאופטימיות בהמשך הדרך, עבור אוהדים שהם אנטי-מיאמי או פשוט בעד פלייאוף תחרותי ומותח, שסופו אינו נדמה כידוע מראש. בשביל מי שלא טרחו לתור אחר שידורים של מילווקי במהלך העונה הסדירה - ואפשר להבין למה - זאת הזדמנות להיחשף לכמה משחקניה המוכשרים. חוץ מזה, תמיד אפשר להתמקד במרדפים בין ריי אלן וג'יי ג'יי רדיק, כאשר האחד מנסה להשתחרר מהשני לקליעה פנויה, ולהפך.

ולתחזית: פערי הרמות והכושר שבו כל קבוצה מגיעה (מאז ה-20 במרץ מילווקי במאזן 12:4, מבלי שהצליחה לנצח ברצף), לא מותירים ברירה מלבד הימור נגד הסטטיסטיקה - מיאמי תצליח להשיג סוויפ ראשון עבורה בעידן לברון. 0:4 למיאמי.

עוד בוואלה! NEWS

"אם 'עיר מקלט' לא היה מצליח, לא הייתה לי קריירה ולא הייתי מתראיין פה"

לכתבה המלאה
כמו זה נראה, מילווקי היא רק חימום לקראת המשך הדרך לריפיט. בוש, לברון ו-וויד (צילום: רויטרס)

(2) ניו יורק ניקס - (7) בוסטון סלטיקס

מאזן בעונה הסדירה: 1:3 לניו יורק

המאמנים בפלייאוף: מייק וודסון 22:12, דוק ריברס 53:62 (אליפות אחת)

איך ניו יורק תנצח: בעזרת הנעת כדור בהתקפה, פוקוס בהגנה, ספסל עדיף בהרבה, ויתרון הביתיות (10:31 במדיסון סקוור גארדן, לעומת מאזן חוץ 27:14 לבוסטון). הניקס מסיימים את העונה בדומה לאופן שבו פתחו אותה - באמצע ריימונד פלטון נעדר לתקופה מסוימת, ובהמשך הפך לרכז היחיד בחמישייה. אך מאז אמצע מרץ פאבלו פריג'יוני פותח לצדו, משחק המסירות השתפר בהתאם, וג'ייסון קיד שעולה כמחליף מאזן את הסגנון הפרוע של ג'יי אר סמית. כך בניצחון האחרון מול בוסטון, הניקס חגגו עם 14 מ-27 מחוץ לקשת, ו- 23 אסיסטים. אבל גם בשני המפגשים הקודמים, כאשר קלעו ומסרו חצי מכך, הגנת הקבוצה הורידה את אחוזי הסלטיקס מתחת ל-44%, לעומת ה-52.7% שהיו להם בניצחון הבודד של הסדרה העונתית. עם טייסון צ'אנדלר וקניון מרטין שנועלים את הצבע וירחיקו ממנו את קווין גארנט, ועם סוללת חוטפים מרשימה כנגד המחסור של בוסטון במוביל כדור טבעי, ניו יורק תוכל להסתדר אפילו אם אנתוני יישאר על ממוצע של 35% מהשדה, כפי שקלע בארבעת המפגשים השנה.

איך בוסטון תנצח: בחמישייה הנוכחית של הסלטיקס, יש להם יתרון בולט עם שני סקוררים פיזיים בכנף - פירס וגרין. פריג'יוני ושומפרט לא מסוגלים לעצור אותם בצבע או בדרך לסל, ואם צ'אנדלר יגיע להגן על הטבעת מפניהם, זה ישאיר את גארנט פנוי לזריקות מחצי מרחק ומעבר. אייברי בראדלי יצטרך להכתיב את הטון בהגנה, עם לחץ על מובילי הכדור ובעיקר לנטרל את פלטון או סמית. עם ברנדון באס שנכנס סופסוף לכושר התקפי מצוין בפוטו פיניש של העונה (15 נקודות, 59.5% באפריל), ועם ג'ייסון טרי או ג'ורדן קרופורד בתפקיד המתחלף של ג'וקר התקפי מהספסל, יש לבוסטון את היכולת להתמודד עם הגנת הניקס ומשם הניסיון כבר יעשה את שלו. גם מרווחים של יומיים בין שלושת המשחקים הראשונים ולאחר מכן בין משחק מס' 4 ל-5, יסייעו בהפחתת העומס מגארנט ופירס.

למה זאת ה-סדרה: כי מדובר בשני מועדונים עם היסטוריה מפוארת וגאווה. הניקס הצליחו לזכות בראשות הבית האטלנטי, שאותו הובילו הסלטיקס בחמש השנים הקודמות. מנגד, רק לפני שנתיים הם חטפו סוויפ מבוסטון באותו מעמד של הסיבוב הראשון. עם תום עונה, אשר ייחלו לה בניו יורק מאז תחילת המילניום, כעת מגיע המבחן הראשון מול יריבה שאמורה להעביר לה את הלפיד, אך עדיין מסרבת להיגמר כפי שראינו בגמר המזרח אשתקד. האם זו הזדמנות אחרונה לראות את פירס במדי הסלטיקס? או לחזות בגארנט על הפרקט בכלל? עד שנקבל את התשובות לכך בקיץ, זוהי הזדמנות ליהנות שוב מצמד הוותיקים שהחזירו את הגאווה לבוסטון.

ולתחזית: עם כל תמרורי האזהרה נגד זלזול בסלטיקס, הרוטציה שלהם קצרה מדי ובמיוחד מקדימה. הם מתקשים לנצח בחוץ השנה, והפעם לא יוכלו להסתמך על האנרגיות הבלתי נדלות של רייג'ון רונדו. ניו יורק לעומת זאת מגיעה בכושר פנטסטי, עם סגל עמוק ומנוסה, ותיקח את הסדרה בחמישה משחקים. 1:4 לניו יורק.

ניו יורק רוצה את לפיד המזרח, אבל בוסטון מסרבת להיגמר. כרמלו ופירס נאבקים (צילום: AP, Kathy Willens)

(3) אינדיאנה פייסרס – (6) אטלנטה הוקס

מאזן בעונה הסדירה: 2:2

המאמנים בפלייאוף: פרנק ווגל 9:7, לארי דרו 10:8

איך אינדיאנה תנצח: רוי היברט הוא המפתח למאצ'-אפ הזה. בהפסד הראשון הוא קלע 4 מ-12, בשני היו לו אפס נקודות, ריבאונד, וחסימה בלבד - אנמיות יוצאת דופן אפילו בשבילו, שגרמה לפרנק ווגל להשאיר אותו על הספסל במשך כל הרבע הרביעי. לשמחת הפייסרס, שני המפגשים התקיימו עוד בשנת 2012, מאז היברט הלך והשתפר, במיוחד בחודשיים האחרונים של העונה. בניצחונות על אטלנטה הוא רשם 14.5 נקודות, 66.6% מהשדה, 10.5 ריבאונדים, ושלוש חסימות למשחק. תרמה לכך גם העובדה שזאזא פאצ'וליה נעדר מצמד המשחקים הללו, ואילו בשני הניצחונות הוא שיחק 36 דקות בממוצע למשחק. כמו לפני שנה, הגרוזיני פצוע ולא זמין לפלייאוף, ומאחר שאל הורפורד ספג 6 עבירות תוך 28 דקות במפגש השלישי, אטלנטה צפויה לפתוח עם יוהאן פטרו בחמישייה – מה שרק יקל על היברט להגן על הצבע מפני חדירות של ג'ף טיג וג'וש סמית, בזמן שעל האחרון ישמור פול ג'ורג' ולא דייויד ווסט. עוד נשק התקפי של אטלנטה נטולת הסקוררים הוא הקליעה משלוש, אך אינדיאנה ערוכה גם נגדו (ראשונה בליגה להורדת אחוזים מחוץ לקשת של היריבות). מבחינה התקפית, הפייסרס קלעו 100 נקודות ומעלה בשלושה מתוך ארבעה משחקים מול אטלנטה, לעומת ממוצע עונתי של 94.7, כך שכל עוד ישמרו כמו שצריך, התוצאה הסופית תהיה לטובתם.

איך אטלנטה תנצח: ראן אנד גאן. אפילו עם פטרו בחמישייה, לצורכי הימנעות מצבירת עבירות מוקדמות ע"י הורפורד, יש להוקס קו קדמי מספיק אתלטי בשביל להכניס את ווסט והיברט לצרות במשחק המעבר. טיג יהיה חייב לקחת את המאצ'-אפ מול ג'ורג' היל משני צדי המגרש, כך גם לגבי סמית כאשר יתמודד מול פול ג'ורג'. צלפי הקבוצה קייל קורבר וג'ון ג'נקינס יזדקקו למאמץ קבוצתי של הצבת חסימות מדורגות, כדי להשתחרר לזריקות פנויות מול הגנת הפרימטר החונקת של הפייסרס. ואם הורפורד יגיע ללא בעיית עבירות לרגעי ההכרעה, טווח הקליעה שלו מסוגל להכריע את המאצ'-אפ בעמדת הסנטר.

למה זאת ה-סדרה: אומנם במבט ראשון נראה שיש פה 50 גוונים של אפור וזהו, אבל עם ג'וש סמית ופול ג'ורג' בכל צד, תזכו פה למנה גדושה של אתלטיות בדמות דאנקים וחסימות. לשניהם זו תהיה שעת מבחן: סמית מסיים חוזה וכבר היו לו עונות יעילות או אטרקטיביות יותר, כך שהוא ניצב בפני הזדמנות אחרונה השנה להציג לראווה את מגוון כישוריו. ג'ורג' מסיים עונת פריצה וכעת נותר לראות האם יצליח לספק סחורה דומה או משודרגת בזמן הכסף, או שהוא לא תחליף אמיתי לדני גריינג'ר בתור כוכב הקבוצה?

ולתחזית: שתי הקבוצות מגיעות בכושר לא אידיאלי, עם מאזן שלילי באפריל, אבל אינדיאנה מחזיקה בזהות הגנתית, ספסל עדיף, גו-טו-גאי בהתקפה (ווסט), יתרון ביתיות ויתרון על הקווים. אטלנטה תצליח לסחוט ממנה משחק שישי, אבל תסיים את העונה מול קהל ביתי אדיש, בדרך לקיץ שאולי יעורר אותו ואת הקבוצה מחדש. 2:4 לאינדיאנה.

סדרה שתיראה כמו תחרות אתלטיקה. סמית מול היברט (צילום: AP, Michael Conroy)

(4) ברוקלין נטס – (5) שיקגו בולס

מאזן בעונה הסדירה: 1:3 לשיקגו

המאמנים בפלייאוף: פי ג'יי קרליסימו 9:3, תום תיבודו 11:11

איך ברוקלין תנצח: בעזרת השחקן הבכיר בסדרה, דרון וויליאמס, שמאז פגרת האולסטאר חזר לעצמו עם 22.9 נקודות, 48.1% מהשדה, 2.8 שלשות (42%), 5.3 גיחות לעונשין (86.6%), ו-8 אסיסטים לעומת 2.7 איבודים. שחקני הכנף שלצדו יהיו חייבים לשפר את התפוקה שלהם – בין אם מדובר בהתקפה של ג'ו ג'ונסון (רק 13 נקודות למשחק מול הגנת הבולס), או בהגנה של ג'ראלד וואלאס מול לואל דנג. עוד מאצ'-אפ הגנתי חשוב הוא בין רג'י אוונס לקרלוס בוזר, שבעונה הסדירה הוכרע באופן מוחץ ע"י האחרון, עם 21.3 נקודות, 53.8% מהשדה, ו-10.7 ריבאונדים. אבל בוזר אכזב בגדול בשני מסעות הפלייאוף שלו במדי הבולס, ומול שמירה פיזית וטורדנית כמו של אוונס, בהחלט ניתן לצפות לאכזבה נוספת.

איך שיקגו תנצח: הבריאות של ג'ואקים נואה וטאג' גיבסון, שנעדרו מרוב משחקי מרץ-אפריל, היא המפתח לסדרה הזאת. אומנם הבולס ניצחו את הנטס בתחילת החודש ללא השניים, ובכלל עם רוטציה של 6 שחקנים + 11 דקות של רדמנוביץ', אבל לאורך סדרה שלמה הם יזדקקו למענה הגנתי מול ברוק לופז ואנדריי בלאץ'. בקו האחורי יש יותר סיבות לאופטימיות עם היינריך, באטלר, ודנג, שמסוגלים לנטרל את ג'ונסון ולהאט את צעדיו של וויליאמס. תרומה התקפית מצד בוזר ובלינלי, שקלעו בהתאמה 42.2% ו-36.5% מהשדה בסיבוב הראשון של פלייאוף אשתקד, תהיה מצרך הכרחי.

למה זאת ה-סדרה: אומנם זה לא גמר 2004 של לייקרס-דטרויט, אבל יש פה הזדמנות לחזות בהתמודדות בין קבוצת הכוכבים שנבנתה הקיץ בברוקלין, לבין קבוצה ללא כוכב שנתנה בכל זאת עונה הירואית. מדובר בשתי קבוצות שסיימו את העונה במאזני חוץ חיוביים, כך שיתרון הביתיות לא ישחק תפקיד מכריע ועשוי לעבור מאחת לשנייה לאורך הסדרה. מכאן תצא היריבה הבאה של מיאמי, אז שווה לראות באיזה יכולת היא תגיע לחצי הגמר. ויש סיכוי קלוש, אך לא אפסי, לחזרה של דרק רוז לפרקט.

ולתחזית: אם נואה וגיבסון לא יהיו כשירים מספיק לאורך הסדרה, ברוקלין לוקחת בשבעה משחקים. אם יוכלו לתת במשולב 50 דקות ומעלה למשחק, הבולס מנצחים במשחק השישי, לדאבונה של מיאמי. הכול פתוח, נהמר על כך שנואה וגיבסון יהיו בריאים, 2:4 לשיקגו.

כנראה שהבייתיות לא תהיה פקטור מכריע. נואה וטלטוביץ' (צילום: AP)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully