עונה רוויה בפציעות מגיעה לסיומה, עם פלייאוף שהולך להיראות בהתאם: ללא דרק רוז, קובי בריאנט, דנילו גלינארי, דני גריינג'ר, וזה עוד לפני שמתחילים לעבור על רשימת שחקני המפתח שסוחבים פציעות טורדניות ועשויים לקרוס תחת עומס הסדרות הארוכות. בדומה לפציעתו של רוז בתחילת הסיבוב הראשון אשתקד, בהחלט ייתכן שגם השנה נחזה בפציעה שמכריעה גורל של סדרה ואולי אף את המאבק על האליפות (עם וויד במיאמי על תקן הג'וקר הבריאותי). אך למרות הפיתוי להתמקד בחלקי גוף ובצוותים רפואיים, בכל זאת ישנם כמה אקס-פקטורים שמסוגלים לקחת את קבוצותיהם רחוק יותר ממקודם - ובמקרה כל הארבעה המופיעים הפעם במדור שנתי זה, אכן לא היו שם מקודם.
טיישון פרינס (ממפיס גריזליס)
הטרייד על רודי גיי לא רק חסך לגריזליס כסף ושיפר את היעילות שלהם בהתקפה, הוא גם שדרג הגנה נהדרת ממילא עם סטופר נוסף וארוך במיוחד, לצד טוני אלן וקווינסי פונדקסטר. בדומה לשון מריון מאותה אליפות חד פעמית של דאלאס לפני שנתיים, גם לפרינס יש את הנתונים המתאימים בשביל להקשות על שני השחקנים המובילים בליגה להשתחרר לזריקה נוחה. עד להגעתו, דוראנט קלע 59.4% בשתי התמודדויות מול ממפיס, ולברון במפגש בודד עמד על 10 מ-19. מול פרינס, הם ירדו לתצוגות של 11 מ-28, 4 מ-14 בהתאמה. זה אמנם מדגם קטן, אבל אם בוחנים התמודדויות בין פרינס ודוראנט לאורך השנים - שלא זכו לתשומת לב מיוחדת כי התקופות של דטרויט ואוקלהומה כקבוצות צמרת מעולם לא היו בחפיפה - אז ניתן לראות כי הדוראנטולה מתקשה לעקוץ את הנסיך. אם לוקחים בחשבון את חולשת הגנת הפיסטונס בשנים האחרונות, לעומת הנוכחות של מרק גאסול בצבע וכלים נוספים בהגנת הדובים, בהחלט אפשר להעלות על הדעת שבו הם קודם ייקחו את אוקלהומה, ואחר כך יתפנו לטפל במיאמי.
אבל לשם כך ממפיס צריכה לצלוח את הסיבוב הראשון, כנראה מול אחת משתי יריבות פוטנציאליות שניצחו אותה במאזן העונתי: דנבר או הקליפרס. מול קבוצות כה עמוקות ומאוזנות, שצוברות הרבה נקודות במגרש הפתוח, הגנה לבדה לא תספיק. הגריזליס זקוקים גם לתרומה התקפית מצד פרינס, אולי שוב בדומה למריון שהצליח להתעלות במספר משחקי מפתח של פלייאוף 2011 משני צדי הפרקט. יש לפרינס מספיק ורסטיליות בשביל לתרום יותר מאותן 8.9 שהוא קולע במדי ממפיס עד כה, וכבר בעונת הרוקי שלו הראה שהוא מסוגל להתעלות בזמן הפלייאוף. יותר מעורבות בהתקפה וצבירת נקודות מוקדמות, יכולים להכניס את פרינס לזון, כך שגם הזריקות משלוש יופיעו ויכנסו בתדירות גבוהה יותר - אלמנט חיוני להצלחת הגריזליס בפלייאוף.
קניון מרטין (ניו יורק ניקס)
עם כל הדיבורים על לברון בקיץ 2010, כנראה שהנהלת הניקס התלהבה יותר מדנבר מודל 2008/09 (העפלה לגמר המערב), כי בשנים האחרונות כל פעם שמגיע חודש פברואר, הם מצרפים שם בולט משם. מה שהתחיל עם כרמלו אנתוני לפני שנתיים, נמשך אשתקד עם ג'יי אר סמית, ולפני חודש וחצי גם קניון מרטין הצטרף לאיחוד. בעוד שאינו בולט בטבלאות הסטטיסטיקה כמו שני הסקוררים המובילים של הקבוצה, התרומה של מרטין הייתה חיונית לרצף 13 הניצחונות, שהבטיח לניו יורק את המקום השני במזרח. בזמן שטייסון צ'אנדלר הצטרף למצבת גבוהים פצועים אשר כללה את אמארה סטודמאייר, מרכוס קמבי, ראשיד וואלאס, וקורט תומאס (נופה לאחרונה), קיי-מארט פתח בעמדת הסנטר לאורך 11 משחקים, עם מעל 27 דקות למשחק שבהן תרם 8.8 נקודות באחוזים יעילים למדי (63.2%), 5.8 ריבאונדים, 1.2 חסימות, ובעיקר הגנת אחד על אחד בצבע, שהיא עדיין בין המשובחות בליגה. כרגע מרטין מתאושש מפציעה קלה, אך עם בוא הפלייאוף הוא צפוי להיות המחליף הראשון לגבוהים. מול דייויד ווסט בחצי הגמר המשוער נגד אינדיאנה, ואולי בהמשך מול כריס בוש בגמר המזרח, השמירה והקשיחות של מרטין יכולה לתרום לא מעט לאפשרות שניו יורק תשחזר את תהילת העבר.
רוני ברואר (אוקלהומה סיטי תאנדר)
מאז משחק מס' 1 בסדרת הגמר, המאזן של אוקלהומה מול מיאמי הוא 6:0 לרעתה. מעבר לשיפור של סרז' איבקה בהתקפה, נראה שלא חל בקבוצה שום שינוי המסוגל להטות את המאצ'-אפ הזה מעט לכיוונה. ואז שבוע לאחר המפגש האחרון בין השתיים, רוני ברואר הגיע במועד האחרון להעברות. מאז הוא מקבל דקות ספורות פה ושם, מבלי לראות פרקט ברוב המשחקים. אבל אם נזכרים בתרומה שלו לחוליה ההגנתית של שיקגו בשנתיים הקודמות, אפשר לראות שכאן אולי טמון המפתח להתמודדות שקולה מול האלופה. חמישייה עם דוראנט ואיבקה כגבוהים שמרווחים את הצבע באמצעות איום הקליעה מבחוץ, תאפשר את שילובו של ברואר לצד ספולושה בעמדות הכנף. יש לו יתרון מאסה של 9 קילו לעומת השוויצרי, ולמרות שזה עדיין שם אותו הרחק מלברון, בכל זאת מדובר בפתרון הגנתי עדיף (שגם יאפשר לספולושה לשמור על וויד או אלן). אם ברואר יצליח לצבור נקודות לא רק במגרש הפתוח ובחיתוכים לסל, אלא גם יחזור לכושר הקליעה שלו מפתיחת העונה במדי הניקס בנובמבר ( 0.9 שלשות, 41.2%), גם הגנת מיאמי תיכנס לצרות משילובו ברוטציה.
אנדרה איגודלה (דנבר נאגטס)
אחרי שהתמקדנו בעיקר באקס פקטורים הגנתיים, הגיע הזמן להתייחס לצד הפרקט שבו קולעים את הכדור לסל, ודווקא עם התייחסות לאחד הסטופרים המובילים בליגה. כבר בפלייאוף הקודם במדי פילדלפיה, אנדרה איגודאלה התבלט עם יכולת קליעה משופרת מחוץ לקשת (1.4 שלשות למשחק, 38.8%), בנוסף לנקודות שהצליח לייצר לעצמו, במיוחד ברגעי הקלאץ'. העונה בדנבר הוא לקח צעד רצוי לאחור בזמן שסקוררים טבעיים ממנו הובילו את הקבוצה בקליעה. אך לאחרונה השתנו הנסיבות.
למרות הצרות הבריאותיות שנפלו על דנבר לאחרונה - דנילו גלינארי גמר את העונה וקנת פאריד בספק לסיבוב הראשון - היא מגיעה לפלייאוף בכושר נהדר (4:23 מאז פגרת האולסטאר). מאז אמצע ינואר הנאגטס לא הפסידו משחק בית, ועם יתרון ביתיות מובטח בפלייאוף, ייתכן בהחלט שהם יצליחו להישאר בתמונה עד חזרתו המיוחלת של המאנימל. עם זאת, היעדרותו של גלינארי יוצרת חלל משמעותי בהתקפה שגם כך נטולת כוכב מוביל. בחמשת המשחקים שמאז הפציעה שלו, איגי קולע 17.8 נקודות למשחק (ממוצע עונתי 12.9), עם 53.8% מהשדה ושתי שלשות למשחק (45.4%). אם הוא יצליח לשמור על הכושר הזה בהתקפה, דנבר עשויה להיות הפתעת הפלייאוף הזה.
