בתקציר: ה-2:2 של הפועל תל אביב ומכבי חיפה
שבעה משחקים מפרידים בין המפגש הקודם של מכבי תל אביב ובני יהודה לזה שהתקיים בשבת. שבעה משחקים שבהם מכבי תל אביב לא נקלעה לפיגור וספגה שער בודד, בפנדל. שבעה משחקים שבהם אי אפשר היה לעקוף את הקו הקדמי של ההגנה בכדורי גובה. שבעה משחקים של דומיננטיות כמעט מוחלטת. עד שבאה שוב בני יהודה, הנמסיס של מכבי תל אביב ובעצם של כל קבוצה בליגה. כמו במשחק הקודם, בני יהודה כבשה בתוך רבע שעה צמד לרשת מכבי תל אביב. גם הפעם זה לא הספיק.
בני יהודה לקחה למכבי תל אביב חמש נקודות העונה. יכלה לקחת שבע וגם תשע. לא פראיירית. מצד שני, היא בכל זאת איבדה חמש נקודות שעם קצת יותר מזל ובעיקר שכל היו מגיעות אליה לקופה. כזו פראיירית. מבולבלים? גם אנחנו. אז בואו נסגור על הגדרה קצת מגושמת, אבל כזו שאין טובה ממנה כדי לתאר את בני יהודה: הקבוצה הפראיירית הכי לא פראיירית בליגת העל.
לטוויטר של דוד רוזנטל
יש הבדל גדול בין ה-2:3 הקודם ל-2:2 של אמש, למרות התרחיש הדומה שמתם לב שבכל אחד מהמשחקים נכבשו השערים במחצית אחת בלבד?). במשחק ההוא מכבי תל אביב חזרה באמצעות כוחות קוסמיים ונאיביות של היריבה, הפעם היא עשתה את זה דרך שיטה. החיסרון של איתן טיבי פגם קשות במרכז ההגנה, ששב להיראות כמו בסיבוב הראשון, בו כל כדור גובה היה חצי גול. איגנסיו פידלף היה מסננת אנושית (לזכותו ייאמר שלהוציא התקפות הוא יודע. בהגנה הוא לא משהו) ואניימה נאלץ לעבוד קשה, הכי קשה שעבד עד כה במדים הצהובים. אבל למכבי תל אביב יש מספיק ביטחון, מספיק סדר ומספיק משמעת כדי לצאת מבור כזה. ויש לה גם את ערן זהבי.
הסברה לפיה זהבי הוריד את החולצה בדרבי רק כדי להשבית את הפועל תל אביב לא מדויקת. כמובן, היה לו רצון לעשות את זה, אבל מי שחושב שזו התמונה כולה חוטא לאמת. זהבי טיפח לעצמו בשנים האחרונות תדמית של שחקן נטול רגש, של אחד שיילך לכל מקום בשביל כסף וימכור את נשמתו לשטן. בסופו של דבר, גם הוא מבין שאת הדלק האמיתי לקריירה לא מעניקים המזומנים אלא ההתלהבות. והתלהבות אפשר לספוג רק דרך הקהל. זהבי היה צריך זמן להתאקלם במכבי תל אביב, עד שבאה הבעיטה שלו לשער (כדור שנהדף לקרן) בפתיחת דרבי ה-0:4. שם נראה הניצוץ הראשון. השער בדרבי הקודם כבר הדליק לחלוטין את האור. הגולים נגד בני יהודה ייצרו אנרגיות ברמות אחרות.
יש הסכם בשתיקה בין אוהדי מכבי תל אביב לזהבי. הם רואים שלהפועל תל אביב הוא לא דפק חשבון ויודעים שבבוא היום זה עלול לקרות גם להם. יכול להיות שזה לא ייגמר יפה ואז נראה ריקושטים מכוערים עפים מכל כיוון, אבל כל עוד זהבי נותן תוצרת בצהוב הם מקבלים אותו כמו אחד משלהם. כך נוצרת לה משוואה לוגית פשוטה: זהבי כובש-האוהדים שמחים-זהבי שמח וכובש עוד. כן, מסתבר שההיגיון הזה עובד אפילו אצל שכירי חרב.
יוסי שבחון הוא אחת מהדמויות הסימפטיות ביותר בליגת העל. באנגלית קוראים לזה class act, אדם נעים ונוח עם קסם אישי. הוא לא מפחד גם מביקורת עצמית. לפני פתיחת עונת 2009/10 העניק הקשר, אז במכבי תל אביב, ראיון לרענן ברנובסקי. "לא נתתי 50 אחוז מהפוטנציאל שלי", אמר, "אני מודה שכמו שאר השחקנים לא הצלחתי להרים את הקבוצה... אני עדיין לא מתחרט על שום דבר וחושב שהדרך המקצועית שלי תביא אותי למקומות שאני רוצה להגיע".
כמעט ארבע שנים אחרי, אפשר לומר בוודאות: שבחון לא הגיע למקומות שרצה להגיע. הוא נחת בהפועל תל אביב, בהפועל באר שבע ובמכבי נתניה ובכולן עשה את אותו מסלול משחקן עם מעמד לעוד שחקן בהרכב במקרה הטוב וירידה לקצה הספסל במקרה הפחות טוב. בהפועל תל אביב הוא לא הותיר חותם, עם באר שבע הוא נשאר בליגה ברגע האחרון (גם בזכות שער שהוא עצמו כבש, מול מכבי פתח תקווה). למכבי נתניה הוא הגיע עם ציפיות לבסס אותה במרכז הטבלה, אבל בינתיים שקע שוב במאבקי ירידה ואיבד את מקומו בהרכב. בשבת הוא רשם חמש דקות בלבד, כניסה שנועדה לשמור על התיקו המאופס עם הפועל רמת גן.
בסופו של דבר, המזג הטוב של שבחון עמד לו לרועץ. אמרו שהוא יכול להנהיג והוא לא פצה פה. אמרו שהוא לא יכול להנהיג וגם אז הוא שתק. בכדורגל הישראלי צריך להיות מחוספס, לדעת ללכת בין הטיפות, להתלכלך. שרן ייני הוכיח שאפשר גם אחרת, אבל ייני עשה מסלול הפוך: הוא סומן כעוד שחקן ולאט לאט התפתח. וכן, יותר קל להצליח כמו ייני, כשיש סביבך שחקנים טובים וצוות מקצועי ברמה גבוהה. מי שראה אותו מתגרה באוהדי בני יהודה אתמול מבין שהוא לא טיפוס שונה משהיה, הוא פשוט למד לשחק את המשחק.
בן 31, לשבחון לא נותרו יותר מדי אופציות. יש לו עוד כמה שנים, אותן הוא בוודאי רוצה למצות בליגת העל. אלא שיש לו גם חוזה לעונה נוספת בנתניה, שעלולה למצוא את עצמה בליגה הלאומית. יש לשבחון שלושה מחזורים לנסות ולהציל את הקריירה שלו. אם נתניה תרד ליגה כשהוא תחת חוזה, ממש לא בטוח שיהיו לו קופצים בליגת העל. בגיל הזה, ממש לא בטוח שהוא עוד יחזור לליגת העל.
הסיפור בין אלרואי כהן להפועל תל אביב הוא אחד מאותן פרשיות שבהן אין מנצחים. כבר ביום ראשון, לאחר ההפסד בדרבי, פרסם כאן עמית גולדשטיין כי פרדי דוד בנה על הקשר, אבל מכיוון שחלק גדול משכרו מורכב מפרמיות ודקות משחק הוחלט לחסוך בעלויות. בשבת הכול התפוצץ, כשאביו של השחקן שיגר הודעה חריפה לפרדי דוד: "יפה מאוד - הקונוס ימשיך לשבת בטריבונה, בהתאם לקביעתו של בעל המאה - בושה וחרפה לכדורגל הישראלי. חבל שמאמן בקנה מידה כמוך נותן יד לחרפה הזו".
יש היגיון בהחלטה של הפועל תל אביב להעלות את כהן ליציע. עסקי, קר ועדיין היגיון. בשלב שבו הקבוצה כבר סיימה את העונה מעשית, מותר לחסוך כמה לירות. לא ברור מדוע דוד מתעקש על אפולה אדל החלש וחסר הביטחון ולא מריץ את בוריס קליימן, אבל מכיוון שבמקרה הזה ההבדל הכספי לא גדול, כפי הנראה, השיקול שמור למאמן. כשכסף מעורב, הוא צריך לפעמים לזוז הצידה.
ובכל זאת, במקרה כזה יש טעם לפגם. הרי בהפועל תל אביב חושבים בגדול. לפני הדרבי דיווח גולדשטיין כי בקבוצה ינסו לחקות את מודל ג'ורדי קרויף, ומאוחר יותר חשף כי נציגים מהמועדון נפגשו עם פרדראג מיאטוביץ' באשר לאפשרות שימונה כמנהל ספורטיבי. אז מצד אחד יש לנו מחשבות גדולות ותכנון, לכאורה, לטווח ארוך, ומצד שני יש לנו עשיית שריר על שחקן שכל חטאו הוא שניצל הזדמנות כלכלית ומקצועית ועבר מקרית שמונה לבלומפילד. לא רציני.
עוד קטנה
שלומי אזולאי כבש בשבת את שערו השישי העונה, אבל הבישול שלו לדינו אנדלובו בשער הראשון של מכבי חיפה הוא שמשך את תשומת הלב. הנגיעה הקטנה שסידרה לאנדלובו מצב של אחד על אחד מול אפולה אדל הייתה עבודה של שחקן מתבגר ומבשיל, של חלוץ שמבין את המערכת. במכבי חיפה, כידוע, זה לא מובן מאליו.
לזכות שני המאמנים של הירוקים העונה ייאמר כי הם נעמדו על הרגליים האחוריות כדי שאזולאי יישאר. ראובן עטר סירב לוותר עליו בעסקת אנדלובו, גם אריק בנאדו לא שחרר אותו בחלון ההעברות של ינואר והעדיף להמר עליו כחלק אינטגרלי ברוטציית החלוצים. בשבוע שעבר אזולאי נכנס בדקה ה-81 וחמש דקות לאחר מכן הבקיע את שער הניצחון מול קרית שמונה. הפעם הוא פתח וסיפק תוצרת לשני שערים. מכבי חיפה, עושה רושם, נחושה לא לעשות את הטעות שעשתה עם תומר חמד, שהיה צריך להיאבק על מקומו בקבוצה דרך השאלות מרובות. השאלה אחת ואליפות של קרית שמונה הספיקו כדי להבין שזה האיש שצריך לטפח. אז כרגע הוא שחקן רוטציה, בעונה הבאה אפשר יהיה לבנות על אזולאי כבורג מרכזי בהרכב של סגנית האלופה שבדרך. את הקידום הזה הוא הרוויח ביושר.
בין השורות
מאמן מכבי תל אביב אוסקר גרסיה לאחר ה-2:2 מול בני יהודה: "לא אגיד אף פעם שתיקו זו תוצאה טובה עבורנו, אבל אחרי שפיגרנו בשני שערים, אולי זו תוצאה לא כזאת רעה".
רוצה לומר: בחיי שהיה יותר קל להגיד שתיקו זו תוצאה טובה עבורנו.
מאמן בני יהודה דרור קשטן לאחר אותו משחק: "האוהדים זכו להיות במשחקים יוצאים מהכלל בין הקבוצות. שמח שאני שותף לחוויה הזו".
רוצה לומר: הבעיה שאני לא ממש שותף לנקודות שיצאו מהמשחקים האלה.
מאמן עירוני ניר רמת השרון בני טבק לאחר ה-1:0 בקרית שמונה: "לא התיימרנו למקום רביעי. רצינו לא להתבזות בפלייאוף".
רוצה לומר: עם 0 נקודות ומאזן שערים 12:0 אפשר בהחלט להגיד שאנחנו מתבזים בפלייאוף.
מאמן בית"ר ירושלים אלי כהן לאחר ה-0:1 על הפועל באר שבע: "יצאה לנו לידת עכוז".
רוצה לומר: טוב, ככה זה כשהמצב בתחת.
קשר מכבי חיפה אייל גולסה לאחר ה-2:2 עם הפועל תל אביב: "נקווה שניקח ביום רביעי את שלוש הנקודות ונעלה לגמר".
רוצה לומר: מה, לא מקבלים נקודות בגביע? שיטה מפגרת. לוזון, תתפטר!
לא ייאמן ש...
שי אבוטבול בחר להתעסק בכדורגל במקום ברגליים של היריבים, ואז התגלה מה שתמיד ידענו: שכשהוא רוצה הוא שחקן לא רע בכלל.
מכבי חיפה השאירה 13 נקודות בבלומפילד העונה. הנה ההבדל בין אליפות לסגנות.
הפועל רמת גן פשוט לא יודעת למצוא את הרשת.