טוב שנזכרת: מכבי תל אביב חזרה ליסודות מול בני יהודה

אחרי הניצחון בדרבי בשבוע שעבר, ואחרי שמכבי חיפה איבדה נקודות בצהריים, מכבי תל אביב עלתה היום (שבת) למשחק מול בני יהודה לא ביהירות - אבל בצורה רגועה מדי, לא מרוכזת ולא ממושמעת. יכולנו לראות את בני יהודה משתלטת על המשחק, מניעה כדור, יוצאת למתפרצות, ובמהלך חצי השעה הראשונה הייתה דומיננטית, ואף הצליחה לעלות ליתרון שני שערים.

כשנכבש השער השני נזכרה מכבי תל אביב שאל המקום שבו היא נמצאת, היא הגיעה בעיקר דרך עבודה קשה, משמעת טקטית, ריכוז ונחישות. ואכן, אחרי השער השני, כשבני יהודה הצליחה לעצבן את מכבי, ראינו רבע שעה מדהימה, כפי שאנחנו רגילים העונה ממכבי תל אביב: קבוצה שלוחצת בכל חלקי המגרש, חוטפת כדורים, מבצעת מהלכים טובים, וגם מצליחה בתוך עשר דקות להשוות ל-2:2 בשערים יפים.

מגיעות הרבה מילות הערכה לבני יהודה. לא רק על השערים ועל ההזדמנויות, אלא גם ליכולת של השחקנים להסתכל בגובה העיניים מול שחקני הקבוצה (כנראה) הכי טובה בארץ, ולשחק ללא רגשי נחיתות מול מי שצפויה להיות האלופה. אפשר היה לראות שיפור במשחק של בני יהודה, כשהיום הגיעה להזדמנויות דרך הנעת כדור סבלנית, ביצעה היטב את המעבר בין ההגנה להתקפה, ויצאה נכון קדימה בעזרת שחקני ההתקפה המהירים שלה.

מנגד, מי שמנע ממנה ניצחון, היה וינסנט אניימה, שנתן כמה הצלות מדהימות. מכבי תל אביב כבר מתעסקת בעונה הבאה, ובבניית הסגל לליגת האלופות, אבל אם בעונה הבאה היא תפגוש קבוצות בכירות, היא גילתה היום שהיא תהיה חייבת שוער בדמותו וברמתו של אניימה. וכפי שאמרתי לא פעם, עדיין לא ברורה לי ההתעקשות של אוסקר גרסיה להציב את אלירן עטר באגף ימין, שם הוא כבר לא כובש שבועות ארוכים ולא בא לידי ביטוי.

על פי השינויים שאריק בנאדו ביצע בהרכב לקראת המשחק מול הפועל תל אביב, אפשר להניח את דרך החשיבה של מכבי חיפה: אם נשיג איזשהו תואר העונה, זה יהיה דרך הגביע. הניצחון של מכבי תל אביב בדרבי הוציא את הרוח מהמפרשים של מכבי חיפה, כשהצהובים, אחרי סדרה כל כך קשה, הצליחו לא למעוד בליגה. גם אם אריק בנאדו לא יאמר זאת במפורש, הראש והחשיבה של הקבוצה הם רק על יום רביעי, חצי הגמר מול קרית שמונה.

למרות השינויים בהרכב, מכבי חיפה היא קבוצה חזקה מאוד, והפועל תל אביב התקשתה מולה מאוד גם בהרכב חסר. האדומים היו חסרי כוח בהתקפה, כשחסרונם של שחקנים פצועים פוגעים ביכולת שלה. רק עם כניסתם של טועמה ודמארי, הפועל הצליחה להגיב ולהוות יריבה ראויה. בכל אופן, יפה לראות שמכבי חיפה ממשיכה להשקיע בליגה, אבל רואים שהראש שלה בגמר האמיתי. אם הירוקים יצליחו להביא את הגביע זה לא רק ישכיח את הצרות - זה יהיה סיום מתוק לעונה מוזרה ומלאת טלטלות. לנוכח האופי שהם הפגינו העונה, זה בהחלט מגיע להם.

מכבי נתניה והפועל רמת גן נפגשו במשחק תחתית קשה ומותח, בין שתי האחרונות בטבלה, ואנחנו כבר יודעים עד כמה המפגשים האלו מלחיצים את השחקנים. לא יכולנו לצפות שיתפתח משחק יפה או איכותי, בין שתי קבוצות שנלחמות על הישרדות. נתניה רצתה מאוד לנצח, אבל מי שהייתה ראויה לשלוש הנקודות היא דווקא הפועל רמת גן.

רמת גן לחצה את שחקני מכבי נתניה גבוה, ושחקני החלק האחורי של נתניה התקשו להניע כדור. הלחץ, יחד עם הפחד מטעות בחלק האחורי, הכביד על השחקנים. הם בעטו את הכדור גבוה, ויתרו על האפשרות להניע את הכדור, ודילגו על חוליית הקישור או על האפשרות לשחק בצורה מסודרת.

אבל גם כשהכדור הגיע לחלק הקדמי של נתניה, ראינו את הבעיה של הקבוצה הזו בחלק ההתקפי. נכון, היא נלחמת, היא עומדת נכון, אבל גם מאוד דלילה ומאוד לא מסוכנת בחלק ההתקפי. במאבק בין קבוצות התחתית, כדי שנתניה תצא מהמקום שבו היא נמצאת, היא צריכה לנצח. גם קבוצת תחתית צריכה לחשוב התקפה. היא חייבת לכבוש, כי תיקו לא ישאיר אותה בליגה. כשהחלוץ הטוב שלה נפצע, היא חייבת להשקיע מאמצים גדולים יותר כדי להישאר. ראינו היום שלכל אורך 90 הדקות נתניה לא הצליחה להביא את עצמה אפילו להזדמנות אחת.

הדבר החיובי היחיד הוא שסדרת המשחקים שנותרו לה – אשדוד (ב), בית"ר (ח) ובאר שבע (ב) – היא מול קבוצות שדי הבטיחו את ההישארות, ובכדורגל הישראלי - זה יכול במידה מסוימת לתת לה תקווה לצבור נקודות. ועדיין, לסחוב את כל התחתית על הכתפיים, זו בהחלט משימה קשה ולא פשוטה. מישהו שם חייב להתעורר, ולכבוש.

צפו בכל תקצירי ליגת העל

מכבי ת"א לחזרה מפיגור 2:0 ל-2:2 מול בני יהודה