גאווה ודעה קדומה: סיכום השבת בליגת העל

בתקציר: ה-1:2 של בני סכנין בבאר שבע, המשחק הטוב ביותר של המחזור. שלא ראיתם, כמובן.

השנה היא 1992, או כמו שאוהבים אוהדי כדורגל לומר, 1991/2. אותה עונה שידענו שאחריה נהיה בבמה הגדולה באמת. מעכשיו, לא תגיע יותר יובנטוס מחוזקת נגד נבחרת משותפת של כוכבי תל אביב, מעתה ישחקו פה קבוצות גדולות בהרכב מלא, בעימותים שבהם יש להן מה להפסיד. ליברפול הגדולה תיאלץ להזיע על אמת במקום לצאת ידי חובה בפרגון לחלוצים המסחררים שלנו, האריות של אירופה יבואו להסתגר במקום לפטור את עצמן במחמאה למספר 7 "שהיה פעלתן ומצא חן בעיני".

בימים ההם, כמעט עד עצם היום הזה, כל מאבק היה חשוב. הכרטיס לאירופה היה פרס שאין לזלזל בו. עדיין אין לזלזל בו, אבל...

לטוויטר של דוד רוזנטל

עם יד על הלב, בישראל 2012/13 אין ביטוי שמסביר טוב יותר את הרמת הידיים הסופית על מאבק האליפות כמו "רוצים את הכרטיס לאירופה". לא, אנחנו לא מפונקים, אנחנו פשוט יודעים שזה כבר לא מעניין, לא בעידן הזה. אף אוהד לא מצפה בכיליון עיניים לקמפיין מוקדמות הליגה האירופית, בטח לא אלה של עירוני קרית שמונה והפועל תל אביב, שעכשיו, ממש עכשיו, שיחקו בזירה הבכירה והנחשקת יותר. וכשהן נפגשות למשחק שכל מטרתו היא לקבוע מי תסיים שלישית בטבלה, אנחנו תוהים למה אנחנו צריכים לקבל דווקא שידור של העימות הזה כשבתחתית קורים דברים הרבה, הרבה יותר מעניינים.

הרי יש לנו תחתית שכמותה לא הייתה כבר חמש שנים. חבל מאוד שאנחנו מקבלים אירוע כמעט חסר משמעות על חשבון עימות חם בין הפועל חיפה למכבי נתניה או משחק אש בין באר שבע לסכנין, שבדיעבד גם עמדו בציפיות וסיפקו דרמות. אפשר רק לקוות שבמיוחד לאור תוצאות השבת הנוכחית, כבר במחזור הבא זה תתקן צ'רלטון את הטעות הזו. כי מה נגיד לכם, העימותים בין רמת השרון להפועל תל אביב ובין בני יהודה לקרית שמונה לא ממש מגרים. מה יש לנו בתחתית, שאלתם? הפועל רמת גן-באר שבע, סכנין-הפועל חיפה ועכו-מכבי נתניה. אלה משחקים טובים.

אה, רק נזכיר עוד משהו קטן: המפגש הקודם בין עכו למכבי נתניה נגמר ב-4:4.

1994/5 הייתה אחת העונות המדוברות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, משתי סיבות עיקריות. האחת, הפוטו פיניש העצום שבסיומו הכריעה מכבי תל אביב את מכבי חיפה עם השער של אלון ברומר בבאר שבע. השנייה היא, כמובן, מסע ההיחלצות המדהים של הפועל בית שאן, שילד את סרט הספורט הטוב ביותר שיצא אי פעם בישראל.

הדרמות המתוקשרות הללו, במיוחד זו של בית שאן, טשטשו כמעט לחלוטין את שתי הגיבורות הטרגיות של אותה עונה, מכבי נתניה ועירוני אשדוד. שתיהן הגיעו למחזור הסיום כשהן מעל לקו האדום, תלויות בעצמן ומארחות את המשחק הגורלי. נתניה הפסידה בקרב ישיר נגד הירידה למכבי הרצליה 1:0, אשדוד נכנעה לשער שוויון של מכבי פתח תקווה סמוך לסיום וצנחה אל המקום הפטאלי שמוביל לארצית.

אלמלא הנס הבלתי אפשרי של בית שאן ונצחון האנדרדוג של מכבי תל אביב, ייתכן ש-1994/5 הייתה נצרבת אחרת בתודעה. היא לא הייתה נזכרת כעונה של אומץ לב והתמדה, אלא להפך, כניתוח לימודי עבור קבוצות תחתית שלא מבינות שהן קבוצות תחתית, שעמוק בלבן דוגלות בתרחיש של "לי זה לא יקרה". נתניה, עושה רושם, מעולם לא למדה את הלקח הזה. גם לא אלישע לוי, לפני כמעט עשרים שנה בצד המנצח, והפועל באר שבע שלו.

נתניה ובאר שבע גולשות כעת על מדרון חלקלק. לא מקרי שהן הולכות יד ביד אל התהום הזו. מבט על שני העשורים האחרונים מלמד על הגורלות הדומים של השתיים, שלאחר שנים שבהן היו עוגנים בטוחים בצמרת לא הצליחו לסגל לעצמן מעמד קבע בליגת העל.

הבעיה היא שגם באר שבע וגם נתניה חיות על הדלק הזה, משוכנעות פעם אחר פעם שהמסורת, העובדה שיש מאחוריהן קהל גדול (לפחות בפוטנציה) וקבוצות "מעלית" דוגמת הפועל רמת גן ישאירו אותן בליגה מכוח האינרציה. נתניה ובאר שבע נעקצו יותר מפעם אחת בשנים האחרונות (רק בסיום העונה שעברה באר שבע כמעט נענשה), אבל מסרבות ללמוד, לתאם ציפיות בתחילת העונה, להתייחס לעצמן כאל קבוצות שמקומן אינו בשיפולי הצמרת אלא בחלק התחתון של הטבלה ולהתכונן בהתאם.

באר שבע ונתניה נכנסו לעונה הזו גאות ועם ציפיות גבוהות מדי. בעוד חודש וחצי הן עלולות לשלם על כך מחיר כבד.

נתון מעניין מייחד את השערים שהבקיע ראדה פריצה העונה – את כל השישה הוא כבש בנגיעה אחת. ברגל, בראש, מכדור קרן או בהתקפה מתפרצת, השבדי של מכבי תל אביב לא היה צריך לטפל בכדור פעמיים לפני שפגש את הרשת.

אין עדות טובה מזו לחדות של פריצה וליכולות הסקורר שלו, לעוצמות שהביא למכבי תל אביב. אבל עד כמה שזה נשמע מפתיע, הסטטיסטיקה הזו מספרת גם סיפור אחר: כשהוא כבר צריך לגעת בכדור פעם נוספת הוא מעדיף למסור.

ההגנות היריבות הבינו את זה, הן יודעות שפריצה הוא השחקן הכי קבוצתי שהיה בליגת העל בשנים האחרונות. בשל כך, הן מעדיפות לסגור לו את אופציית המסירה. מכבי תל אביב התקשתה בשבת לפצח את הגנת רמת השרון בגלל צפיפות יתר ברחבה. המצבים הטובים ביותר שלה הגיעו כשפריצה הכין לעצמו, פעם אחת בדקה השמינית על ידי כדרור ובעיטה שלייבוביץ' הדף, ובפעם השנייה בדקה ה-63, כשהקדים את עשהאל בן שבת במירוץ לכדור ובעט לחוץ. בשאר המשחק הוא לא השתמש מספיק באופציה הזו, כאילו "מתבייש" לא למצוא את האופציה הטובה יותר.

אחר כך הגיע שער הניצחון, מהסטה של אלירן עטר לפריצה. זה היה מהלך שעומד בניגוד גמור ל-DNA של השניים כשהם מעורבים בהזדמנות. פריצה הוא האיש שמוסר, עטר הוא זה שמסיים (זוכרים את השער במשחק הקודם מול רמת השרון?). אבל עטר נסגר בין שניים והפעם, בניגוד להרגלו, שחרר את הכדור מהר. רגע גדול שלו, וגם עדות לכך שבמשחקים כאלה אפשר לפצח את ההגנה דרך מהלכים בלתי צפויים. כמו, למשל, כאלה שבהם עטר הוא זה שמבשל לפריצה.

בידיעה שהעלה אופיר סער אור ליום שישי צוטטו מקורבי ארקדי גאידמק. "הוא הרגיש שעשה מהלך גדול וכל המדינה עומדת מאחוריו, ואף השקיע מעל חצי מיליון שקלים נוספים כדי לחזק את המהלך", אמרו, "פתאום הוא מרגיש שהוא לבד ואין עוד אף אחד אתו במאבק הזה". לאחר מכן התראיין גם איציק קורנפיין ב"רדיו ירושלים" והבהיר כי "אם גאידמק יילך, אלך אתו".

בסרט הזה כבר היינו. גם של קורנפיין, אבל בעיקר של גאידמק. ב-2005 הוא החליט שהמסע לראשות עיריית ירושלים מתחיל ביציע המזרחי, שפך מיליוני שקלים והתאכזב כשהקמפיין הזה הסתכם בכמות זעומה של קולות. הוא סגר את הבאסטה מיד וברח למוסקבה עם לב שבור, כשהוא שובר בחזרה לבבות של רבבות. כולם יצאו מפסידים מהסיפור ההוא, כולם יוצאים נעשקים עוד יותר מהסיפור הזה. בית"ר ירושלים 2012/13 היא קבוצת כדורגל שנקברה תחת עוד מהלך פופוליסטי של גאידמק. כעת, אחרי ששוב נפגע מחוסר ההתלהבות מהצעדים שלו, הוא מאיים לנטוש את הספינה ולשקע אותה באופן סופי ומוחלט.

מאמן מכבי נתניה טל בנין לאחר ה-3:0 בקרית אליעזר: "כל עוד יש תקווה יקרו דברים טובים".

רוצה לומר: אני בכלל לא בטוח שעוד יש פה תקווה.

חלוץ הפועל חיפה יובל אבידור לאחר אותו משחק: "אנחנו כנראה הראשונים שהפנימו את המצב בתחתית".

רוצה לומר: מזל שהקבוצה שפגשנו עדיין חיה בסרט אחר.

חלוץ הפועל תל אביב טל בן חיים לאחר ה-0:1 בקרית שמונה: "מה שהביא לנו את הניצחון הם הקרבה ומחויבות..."

רוצה לומר: ... שלא ממש היו אצלנו בחודשיים האחרונים.

מאמן הפועל תל אביב פרדי דוד לאחר אותו משחק: "בהפועל תל אביב ישחקו רק שחקנים שרוצים לתרום".

רוצה לומר: אני מדבר אליך, טוטו תמוז.

קשר נבחרת ישראל יוסי בניון בטוויטר: "גאה להיות בסגל, אלי שיתף אותי בתכנית המשחק".

רוצה לומר: משם הבנתי שאני אולי בסגל, אבל לא ממש בתכנית למשחק.

ג'ון פיינטסיל חוזר להתאמן הפועל תל אביב.

אבי נמני הוא הפרשן היחיד שמצליח לא לצאת פראייר מול הפסקנות של מאיר איינשטיין.

מיתרי הקול של שי סידי, הכרוז של מכבי תל אביב, הצליחו בעונה הזו לשבור שיאי עמידות.

עוד מליגת העל

אוסקר גרסיה מסביר: "מההתחלה ניסינו לחנך לווינריות"

אוהדי בית"ר מתכוננים להפגנה נגד גאידמק

לחץ על הנהלת נתניה לפטר את בנין

פרדי דוד: "בהפועל תל אביב ישחקו רק כאלה שרוצים לתרום"