מלכודת דבש: סיכום השבת בליגת העל

בתקציר: ה-1:2 של הפועל תל אביב בבאר שבע

בשנות ה-30 של המאה הקודמת הקים אדווין ה. לנד את חברת פולארויד. ב-1948 הוא הכניס לשוק מוצר ששינה לנצח את עולם הצילום – מצלמה שתנפק את התמונות באופן מיידי, בלי התערבות צד שלישי והמתנה ממושכת ומעצבנת שתלויה ברצון הטוב של בעל סטודיו זחוח. פולארויד לא ראתה אף אחד ממטר ונפנפה ללא קושי כל מתחרה, כולל קודאק הגדולה, שניסה להיכנס לתחום ולייצר פיתרון דומה. אלא ששוק הטכנולוגיה, שלא הצליח לפצח את המודל הזה במשך חמישים שנה, גילה לעולם בסוף שנות ה-90 את המצלמות הדיגיטליות והביא לסופה של פולארויד, שהתקשתה לעמוד בתחרות החדשה, ירדה מנכסיה והודיעה ב-2001 על פשיטת רגל.

לפולארויד הייתה ביצת זהב ביד והיא נרדמה בשמירה. לא היה לה מה שהכלכלן יוזף שומפטר כינה "הרס יצירתי" – הצורך המתמיד להמר, להרוס ולהתחדש כדי להעמיד מוצר טוב יותר. כשהיא גילתה שהנכס שלה מאבד מהרלוונטיות שלו כבר היה מאוחר מדי.

להפועל תל אביב עדיין יש ביד ביצת זהב. קוראים לה בוריס קליימן, ואם היא לא תחמם אותה כראוי במדגרה, גם היא עלולה לאבד אותה ולהמשיך לראות את המתחרות שועטות קדימה בעוד היא תקועה מאחור.

מבחינת פרדי דוד, לא היה ראוי לזעזע את ההרכב כבר במשחק הראשון שלו כמאמן הפועל תל אביב, ובתבונה רבה הוא נמנע מצעד כזה. דוד קיבל את אפולה אדל כשוער הפותח של הקבוצה והשאיר אותו בעמדה. זה לא שאדל כזה גדול, אבל היה לו מזל: הוא ירד לספסל בגלל יכולת חלשה וחזר כמעט מיד בעקבות האדום שספג קליימן נגד מכבי נתניה. מאז, הוא לא הפסיד דקה וקליימן, שבינתיים שב מהשעיה, מילא שוב את הסטטוס של המחליף.

המקרה של קליימן מצביע, אולי, יותר מכל על חוסר היכולת של יוסי אבוקסיס להסתכל מעבר למצב בטבלה ולצו השעה. הוא היה טרוד במירוץ לאליפות ומעולם לא הלך בלב שלם עם הבחירה שלו בקליימן, הספיקה לו מחצית רעה של השוער הצעיר כדי לקחת ממנו את המפתחות. אבל זה לא חייב להיות ככה, בטח לא עכשיו. בידי דוד נפלה כעת, במיוחד לאחר הטעות של אדל בבאר שבע שמהווה צידוק הגיוני להחזיר את הישראלי לשער, הזדמנות בלתי רגילה להטביע חותם ראשון כמאמן הפועל תל אביב. במשימה המיידית, להבטיח מקום בפלייאוף העליון, הוא עמד כבר לאחר משחק אחד. כעת הוא יוכל, אם רק ירצה, להרשות לעצמו להמר על קליימן עד הסוף.

קליימן גילה את הפוטנציאל שלו במשחקים שבהם פתח, אבל המחצית הנוראית מול נתניה הראתה שכמו כל שוער צעיר, גם הוא עומד לשלם מדי פעם שכר לימוד גבוה. אם הפועל תל אביב אכן תממש את הציפייה לקדם אותו, בעונה הבאה הוא יפתח בין הקורות. כיצד קליימן יגיע מוכן יותר, אם יתייבש עוד קצת על הספסל וייזרק למים הקרים והמלחיצים של פתיחת העונה, או שיקבל כבר עכשיו זמן הרצה מול קבוצות גדולות במשחקים גדולים, אולי, אך כאלה שאין להם השפעה ממשית על עתיד המועדון?

הפועל תל אביב, בדומה לפולארויד, הגיעה לנקודת הזמן שבה היא צריכה, חייבת להתחדש. עכשיו, בלי לחצים של מאבק אליפות או מאמן שמעורר אנטגוניזם, יש לה את כל התנאים לעשות את זה. בתור התחלה, היא יכולה לפנות לקליימן.

כלל ידוע הוא שכשאתה מכוון לכל התארים, אתה נאלץ למצוא שטיקים חדשים כדי לשמור על הפסגה, ואין מי שמבין את זה יותר מאוסקר גרסיה ומכבי תל אביב. את מכבי נתניה הם ניצחו בזכות הכניסה של ערן זהבי, את הפועל רמת גן בשל הימור מוצלח על פינה של ברק לוי ואת בני יהודה בעזרת המיס מאץ' של ראדה פריצה עם ההגנה הזהובה ובכלל, עם הליגה הישראלית.

בשני המשחקים הקודמים פריצה היה בלתי עציר. הוא זכה לכינוי "פיבוט", שבמשך שנים רבות לא היה בשימוש בכדורגל הישראלי, כי זה בדיוק מה שהוא – שחקן ציר גדול וחזק שמושך אליו את ההגנה ומשאיר את החברים האחרים להתקפה חופשיים. אלא שנגד רמת השרון נדמה היה שלא רק הוא מרוצה מהתפקיד הזה, גם החברים שלו בקבוצה התאהבו בו. מכבי תל אביב החליטה לא מעט פעמים במהלך המשחק מול רמת השרון לדלג כליל על הקישור ולהגיע ישר לשבדי. הרעיון שעמד בבסיס: נשלח כדור למעלה, הוא יוריד ומישהו יבוא מאחורה ויגלגל לרשת.

בדרך הפעולה הזו מכבי תל אביב נטרלה את הנכס היקר ביותר שלה, הקישור ההתקפי, עם מסירות הפז של מהראן ראדי, הפריצות של דור מיכה והיכולת הסוחפת של אלירן עטר מצד שמאל. הצהובים התפתו לקיצורי דרך וכמעט שילמו על כך בשתי נקודות יקרות. רצו הגורל והיכולות המעולות שלו, ופריצה אכן בעט את הכדור שהוביל לשער הניצחון של מכבי תל אביב, אבל זה קרה בזכות הפעלת לחץ של הקישור הצהוב על ההגנה האורחת וכדור של ראדי שנשלח לכיוונו על הקרקע. כשגרסיה יראה לשחקנים שלו את ההקלטה מהמשחק, הוא בוודאי יסביר להם שהאפקטיביות של השבדי נעלמת כשהוא הופך לגו טו גאי הכמעט יחיד בקבוצה שיש לה כל כך הרבה נשקים התקפיים.

לפריצה, מצדו, לא יזיק להיות קצת יותר אנוכי מדי פעם. לא רק ההגנות היריבות לא מבינות אותו, לעתים קרובות גם החברים שלו מפספסים את כוונת המשורר.

1. לצ'רלטון ואיתן שמואלביץ' מגיע ציון לשבח על ההחלטה המשותפת ללוות את השופט עם מיקרופון פתוח. זה לא רק מוסיף דרמה למשחק, אלא מספק קרבה אופטימלית של הצופה לחוויית השיפוט (תומר סוויסה במהלך ויכוחי הפנדל: "אחר כך תגיד 'טעיתי'"... שמואלביץ' לאילוז בסיום המשחק: "תאמין לי, אביתר, אם טעיתי אני מפסיד מזה בדיוק כמוך"). היוזמה הזו מבורכת, כעת נותר לראות איך יגיבו הקולגות של שמואלביץ' והאם ימשיכו את הניסוי המעניין, שעשוי לרסן לא רק את השחקנים אלא גם את השופטים עצמם. עכשיו נותר לראות האם כמו שחזה סוויסה, שמואלביץ' יודה שטעה בשריקה לפנדל.

2. נשארים בענייני שיפוט. עובדיה בן יצחק נכנס ב-1991 לספרי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי לאחר שהוציא כרטיס אדום בדקה השנייה של גמר גביע המדינה. עוד לפני כן בן יצחק היה שולף בלי חשבון וללא התחשבות בסיטואציה ובדקת המשחק. הוא היה אחד השופטים הבודדים בעולם שהוציאו כרטיס אדום בשל אי עמידה נאותה בחומה. אחרי שניים כאלה ששלף, כולם הבינו שאין אצלו חוכמות והיו נעמדים במרחק של עשרה מטרים מהכדור. מטר אקסטרה תמורת הרחקה, דיל הוגן.

את הלקח הזה צריכים ללמוד שופטי ליגת העל, במיוחד לאחר צפייה במשחקים של עירוני ניר רמת השרון. כמו נגד הפועל תל אביב לפני חודשיים וכמו בסיבוב הקודם מול מכבי תל אביב, גם השבת פתחו שם קורס לצניחה חופשית כדי להרוויח זמן. בכל המקרים הללו הם נענשו, בסופו של דבר, במבחן התוצאה, אבל לא חדלו לנסות ליישם את המפגן המכוער הזה כל עוד התוצאה הייתה לטובתם. השופט הראשון שיוציא לשחקן, ולא רק של רמת השרון (אם כי רצוי בהחלט שהמסורת תתחיל עם הקבוצה הזו) אדום על בזבוז זמן או תיאטרליות יתר, לא רק יזכה לתהילת עולם, הוא גם יציל אותנו ממפגנים מגעילים כאלה בעתיד.

מאמן עירוני ניר רמת השרון בני טבק אחרי ה-1:0 למכבי תל אביב: "לא באנו במטרה להסתגר".

רוצה לומר: באנו במטרה ליפול לשלוש דקות בכל שריקה לפאול.

קשר הפועל תל אביב אלמוג כהן: "כולנו מאחורי פרדי דוד"

רוצה לומר: ואולי גם עדיף לשים מישהו שיעמוד מאחורי אפולה אדל.

הפועל חיפה על האשמות אמייה טגה כי סטפן דנקוביץ' קרא לו 'כושי': "לטענתו, לא היו הדברים מעולם".

רוצה לומר: האמת, ציפינו שיטען שהדברים כן היו. מאוד הופתענו כשהוא הכחיש.

מאמן בני יהודה דרור קשטן אחרי ה-2:0 בקרית שמונה: "לא הופענו, אולי הדרמה משבוע שעבר השפיעה עלינו פסיכולוגית".

רוצה לומר: זו לא הדרמה ולא פסיכולוגיה. אלה השחקנים שלך, קשטן.

בכיר בהתאחדות לכדורגל: "לא רואים מועמד שמסוגל להתמודד מול אבי לוזון".

רוצה לומר: עוד קדנציה. איזה כיף לכולנו.

איל ברקוביץ' מהלל את סגל שחקני הבית של רמת השרון ("מנשרוב, אבוטבול, לייבוביץ'"). אף אחד מאלה והאחרים שציין אינו שחקן בית, רק גל בראל, שנכנס בכלל בדקה ה-80. מישהו פה לא הכין שיעורי בית, ואין לו באמת כוונות להכין אי פעם.

אלישע לוי, שאו-טו-טו הקבוצה שלו תצטרף למאבקים המוכרים נגד הירידה, מאשים את השופט בהפסד. אולי לא היה פנדל, אבל אלישע – מה נגיד, אנחנו ממש לא רואים מילימטר של התקדמות בקבוצה הזו תחתיך.

בצ'רלטון מתעקשים לכפות על צופיהם את המושג "סופר קלאסיקו", אף שכולם מלבדם כבר יודעים שהתואר הזה שייך אך ורק למשחק הגדול של בואנוס איירס. עכשיו השאלה היא אם הטעות הזו, שאיבדה את הרלוונטיות שלה בכל אמצעי התקשורת כבר לפני חמש או שש שנים, תימחק עד המשחק.

לטוויטר של דוד רוזנטל

עוד מליגת העל:

טענות קשות בבאר שבע לשיפוט: "גמר אותנו, בושה"

אלמוג כהן מחזק את פרדי דוד: "כולנו מאחוריו"

תקרית בעכו: טגה מאשים את דנקוביץ' שקרא לו 'כושי'

אניימה יודע: "אנחנו קרובים לזכות באליפות"