קדימה, הסתערו: סיכום השבת בליגת העל

מכבי תל אביב לא ניצחה חודשיים משחק חוץ, נתון שמראה שהיא לא בשלה לתואר ומסמן את המקום שבו מכבי חיפה אמורה להפוך מסיפור מרתק למועמדת רצינית לאליפות. בטטת הכורסה מתרגשת מאחמד סבע וטל בנין ומצדיעה לאוסקר גרסיה, שהצליח לנצח גם בשבת שבה הפסיד

דוד רוזנטל
one

בתקציר: ה-4:4 בין עכו למכבי נתניה (כי משחק של שמונה שערים אתם תיאלצו לראות גם אם לא התכוונתם)

רבים בוודאי מכירים את המעשייה על המחזאי הבריטי ג'ורג' ברנרד שו, ששאל אישה מכובדת בנשף האם תשכב עמו תמורת מיליון לירות שטרלינג. משענתה "כמובן", שאל האם תעשה זאת תמורת עשרה שילינג. "מה אני נראית לך?", ענתה ושו לא התבלבל והשיב: "על זה כבר הסכמנו, עכשיו צריך רק להתווכח על המחיר".

אוהדי כדורגל אוהבים להתערב בכל דבר, אבל דומה שאין דבר שמקפיץ להם את הפיוז יותר מכסף. כשקבוצה רוצה להביא שחקן, השאלה הראשונה אינה האם הוא מתאים או לא מתאים, אלא כמה הוא עלה. כשהוא מגיע תמורת 50 אלף שקל לעונה, לאף אחד לא אכפת, אבל כשמחתימים אותו על חוזה של 300 אלף יורו, הרחוב הספורטיבי גועש. המקרה של ערן זהבי הוא דוגמה מצוינת. השאלה אינה האם מכבי תל אביב צריכה את זהבי או לא, אלא כמה שווה לה לשלם עבורו. עוד בטרם חתם הקשר במועדון, כבר יצאו לא מעט אוהדים חוצץ נגד משכורת העתק (בין 300 ל-400 אלף יורו לעונה לארבע שנים) שתשולם לו. צריך את זהבי במכבי, הם חושבים, אבל לא במחיר הזה.

אם הכסף לא יוצא לנו ישירות מהכיס, מדוע, בעצם, כל כך אכפת לנו כמה ישתכר שחקן זה או אחר? נדמה שמעבר לזיקה הפנאטית של אוהדי ספורט לכל פעולה של הקבוצה שלהם, קיים גם חשש מתמיד שברז הכסף הזה, שהיום נראה מוזהב, יעלה מחר חלודה וייסגר. זו אינה מחשבה מופרכת, כולם הרי זוכרים את הסכומים המטורפים שהוציא גאידמק בבית"ר ירושלים ובמיוחד את הטרגדיה של רובי שפירא, שהשקעתו הגדולה בהפועל חיפה קידמה את הסתבכותו הכלכלית.

בשוק התחרותי של היום יש היגיון בלשלם לשחקן הרבה כסף, אבל לפעמים צריך לחפש היטב את ההיגיון הזה. קחו, למשל, את הניסיון המוזר של ג'קי בן זקן לצרף את דודו ביטון ושלומי ארבייטמן לאשדוד תמורת 25 אלף יורו לחודש כל אחד, כפי שתועד בכתבתה המצוינת של סמדר פלד בחדשות 2 על דודו דהאן. למה בדיוק? האם בן זקן חושב שיש לו סיכוי לאליפות? האם הוא סבור שביטון וארבייטמן יביאו אותו לאירופה? ואולי פשוט הוא רוצה להראות שהוא שייך למגרש של הגדולים? לא ממש ברור, אבל לפחות הוא ודהאן הביאו לנו את הדיאלוג המבריק הזה:

"אתה שומע? יש טיסה מבלגיה היום ב-1 בלילה".

- "כן, אבל זה לא אל על".

עוד בוואלה! NEWS

גם אנחנו בהלם: לישראל יש אוצר. רוצים לשים את הידיים עליו?

לכתבה המלאה
את ההיגיון שלו עדיין קשה להבין. ג'קי בן זקן (צילום: קובי אליהו)

לפי האופוריה במכבי תל אביב אחרי ה-0:5 על הפועל באר שבע, אפשר היה לחשוב שהיא כבר זכתה באליפות. הקבוצה של אוסקר גרסיה שיחקה טוב והזכירה את ההצגות של אמצע שנות התשעים, פתאום סטיב גורי ומשה לוגסי הפכו לברגים משומנים במכונה והכל נראה ורוד. חמישה ימים אחר כך שוב התברר שאתה טוב כמו המשחק האחרון שלך, ומכבי תל אביב עדיין רחוקה מההקפות. אלירן עטר של אשדוד וקרית שמונה הוא לא אלירן עטר של בלומפילד, ברק לוי, למרות המחמאות, הוא לא אניימה (משחק הרגל הבעייתי שלו גרם לשער הניצחון של אשדוד) ובעוד רגע קט הפועל תל אביב תכבוש את הפסגה.

מכבי תל אביב קצרה בחוץ ארבעה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו וארבעה הפסדים. מה-24 בנובמבר היא לא אספה שלוש נקודות מחוץ לביתה. מי שמעוניין, אגב, מוזמן להתרשם שוב מהרשימה הזו, שנכתבה ממש לא מזמן ולקבל הסבר מדוע מכבי תל אביב לא צפויה לזכות בתואר גם השנה.

מובן שהתוצאה באשדוד מעבירה מסר ברור להפועל תל אביב, שלמרות החודש הנוראי שעברה בדצמבר נשארה חזק בתמונה. אלא ששחקניו של יוסי אבוקסיס כבר היו במאבק הזה וחוו את תהפוכותיו מתחילת העונה, אין צורך להרגיל אותם למצב שונה. מי שתצטרך לעשות הערכה מחודשת לאור השבירו?ת הצהובה היא מכבי חיפה.

במשך שבועות טוענים אריק בנאדו ושחקני חיפה כי עדיין לא הגיע הזמן לדבר על מאבק אליפות. אפשר להאמין לכנות דבריהם. לא קל לשנות מצב צבירה של קבוצה במהלך העונה, צריך לעשות את זה בזהירות המרבית. גם אם מכבי חיפה היא קבוצה שרגילה מטבעה להיאבק על התואר, עדיין קשה לשכוח את מה שקרה בסיבוב הראשון. אין כמעט תקדימים בעולם לקבוצה שפיטרה מאמן במהלך העונה בעקבות משבר עמוק וזכתה באליפות (בית"ר עשתה את זה עם ארדילס ויוסי מזרחי, אבל הסיטואציה הייתה שונה). מצד שני, צ'לסי וליגת האלופות הם עדיין זיכרון טרי ומעורר השראה.

החל מהמשחק הערב באצטדיון רמת גן נדע האם מכבי חיפה עשויה מהחומר הזה. מהנקודה הזו, הגיע הזמן להפסיק להיות נחמדים.

קיבלו מסר ברור ולא יוכלו להתחבא תחת מעטה הקבוצה הסימפטית שמתאוששת. מכבי חיפה (צילום: אדריאן הרבשטיין)

הרגע המרגש של השבת היה השער השני של אחמד סבע לרשת הפועל עכו. לא בגלל הגול הנפלא בבעיטת פאלש של סקורר ענק, אלא בשל הריצה המוטרפת לידיים של טל בנין. סבע ובנין לא היו חברים טובים במהלך העונה הנוכחית, אבל ברגעי האמת ידעו לשים את הכל בצד. בשבוע שעבר נכתב כאן כי שחקני מכבי נתניה למדו לקחת אחריות (טוב, נו, להעניק פנדל מטופש בזמן פציעות זה לא בדיוק לקחת אחריות עד הסוף), אבל בחיבוק האמיץ בין סבע לבנין יש הרבה יותר מזה. זו הייתה מחווה של הערכה הדדית, של שני אנשים שמבינים שגם אם הם לא בדיוק בסט פרנדס, הם צריכים אחד את השני כדי לשרוד. אחרי התובנה הזו מתחילים, בדרך כלל, להתקרב.

לבנין מגיע לא מעט קרדיט על השבועות האחרונים. השחקנים שלו משדרים שהם מחויבים, והשינוי, כך נראה, החל קודם כל אצלו. הוא הבין שלא משנה כמה צודק יהיה, ליגת העל היא מקום עתיר אגו, גם בקבוצת מרכז-תחתית כמו מכבי נתניה. לא קפדנות וטקטיקות יסמנו את התפתחות קריירת האימון של בנין, אלא הפרגמטיות שלו – היכולת לזהות מתי להקשות ומתי אפשר לשחרר את הרסן, באיזה זמן להיות קשוח ומתי להתחבב על השחקנים. נדמה שהוא מבין שלא רק השחקנים שלו עוברים תהליך אלא גם הוא כמאמן.

מוקדם להיכנס לאופוריה, אבל נדמה שמכבי נתניה, שעדיין עמוסה בבעיות במיוחד בחלק האחורי, חוזרת לעניינים. עם זאת, צריך לזכור שהניצחונות של באר שבע והפועל חיפה רק סיבכו אותה יותר בתחתית. בשבוע הבא היא פוגשת את הפועל רמת גן. בהתחשב במצבן של שתי הקבוצות ובעובדה שהעימות הזה כנראה לא ישודר בטלוויזיה (זה המקום להזכיר את הממוצע של נתניה בארבעת המשחקים האחרונים – שישה שערים למשחק!), תעשו לעצמכם טובה ותנו גיחה למגרש החדש רגע לפני הקניות ב"איקאה".

הבין שלא משנה כמה הוא יהיה צודק, ליגת העל היא מקום עתיר אגו. טל בנין (צילום: אדריאן הרבשטיין)

קטנה אחת

דרור קשטן מדבר, ובצדק, על כך שבכדורגל הישראלי צריך קצת תרבות. הגידופים של אוהדי בני יהודה אכן מכוערים, אבל קשטן לא צריך להקשיב רק לזעקות משער 2 בבלומפילד, אלא לתגובה של אוסקר גרסיה לאחר ההפסד באשדוד. לגרסיה היו את כל הסיבות בעולם להתנפל על המיקרופון ולהגיד שדפקו את הקבוצה שלו. במקום זאת הוא בחר להגיד שהעבודה של השופטים קשה ושפעם הם צודקים ופעם הם טועים. זו לא תשובה שאנחנו מורגלים אליה כאן, וזו בדיוק הנקודה: כשמאמנים יפסיקו להאשים שופטים, אולי גם האוהדים יבינו שלא תמיד צריך לזעוק חמס. אז הנה, ספגנו בכל זאת קצת תרבות.

רצית תרבות? קיבלת. דרור קשטן (צילום: מגד גוזני)

בין השורות

שחקן מכבי תל אביב סטיב גורי בטוויטר לפני המשחק של מכבי תל אביב: "בדרך לאשדוד, לאחד המשחקים הקשים של העונה. צריכים שלוש נקודות. אללה (כך במקור: Alla – ד.ר.) מכבי".

רוצה לומר: סופסוף משחררים אותי מכאן. ותודה לאללה.

מאמן הפועל עכו שמעון הדרי אחרי ה-4:4 מול מכבי נתניה: "היה משחק מטורף שעצר את סחף ההפסדים".

רוצה לומר: היה משחק מטורף שעצר את ציון ויצמן מלשלוח אותי הביתה.

מאמן קרית שמונה ברק בכר לאחר ה-1:0 בבאר שבע: "היינו שווים לפחות תיקו".

רוצה לומר: בזמן האחרון אנחנו בוודאי לא שווים הרבה יותר מזה.

מאמן הפועל באר שבע אלישע לוי לאחר ה-0:1 על קרית שמונה: "אין תרופה יותר טובה מניצחון".

רוצה לומר: חודש וחצי חיפשתי רופא נורמלי.

מאמן הפועל חיפה ניר קלינגר לאחר ה-0:3 על רמת השרון: "יש לי כאבי ראש חיוביים".

רוצה לומר: אלישע, איפה הרופא הזה שמצאת?

מודה לאללה. סטיב גורי (צילום: ברני ארדוב)

לא ייאמן ש...

שופט הרחבה לא ראה את נגיעת היד של סטיב גורי כשהוא עומד בערך מטר מהמקום. בשביל מה לעזאזל משלמים לאנשים האלה?

ברצלונה הפסידה 3:2 אחרי שהובילה 0:2.

ברצלונה 2: פרנק רייקארד פוטר מערב הסעודית כמעט באותה שעה שבה חתם פפ גווארדיולה בבאיירן מינכן. כאילו כדי להזכיר לפפ שיש חיים אחרי קמפ נואו, אבל לא בטוח שהם כל כך טובים.

לטוויטר של דוד רוזנטל

עוד מליגת העל

שלום תקווה מתרה בפני מכבי תל אביב מזחיחות יתר

אוסקר גרסיה לא מאשים את תבריזי בהפסד לאשדוד

אלישע לוי נושם לרווחה אחרי ה-0:1 על קרית שמונה

דרור קשטן מגיב לאוהדי בני יהודה: "קצת תרבות לא הייתה מזיקה"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully