סיכום השבת בליגת העל: נו, שחררו כבר

בתקציר: ה-1:3 של מכבי נתניה על הפועל באר שבע

חלון ההעברות מביא אתו גם הרבה טריקים תקשורתיים. לעתים הסוכנים שותלים איזו ידיעה כדי לזרז את המו"מ, לפעמים הקבוצה היא שמנסה להלחיץ את השחקן. השבוע צייץ אלרואי כהן מהפועל תל אביב בטוויטר "איזה עיתונאים מאוסים יש בעולם הזה". האם כהן מתכוון לכל אלה שכבר הנחיתו אותו במכבי תל אביב או לאלה שעדיין משאירים אותו בהפועל? לו ולמקורביו הפתרונים. העניין הוא שכהן משלם כרגע מחיר כבד על הפרסומים הללו. הקהל של הפועל תל אביב כבר סימן אותו במכבי ועל זה נאמר בשפת הברנז'ה, "לך תוכיח שאין לך אחות".

אם הפועל תל אביב תעביר למכבי את כהן היא תכיש פעמיים: גם תיפטר משחקן שאיבד הרבה מניות וגם תקבל, ועוד ממכבי, כסף שיעזור לה להתחזק. אבל הנעלם הגדול מבחינת האדומים הוא לא כהן, גם לא ערן זהבי והסעיף המסתורי בחוזהו, אלא טוטו תמוז.

הפועל תל אביב רצה לאליפות. כך, לפחות, מראה הטבלה. יש גם סיכוי שכמו שיוסי אבוקסיס אמר לאחר הניצחון על רמת השרון, זהו המשחק שיוציא אותה לדרך חדשה. לא מומלץ לבנות על זה, אבל שיהיה. הפועל תל אביב חייבת, לכאורה, את תמוז בסגל, אם לא באופן קבוע בהרכב. גם בימים פחות טובים, גם כשהוא פצוע ולא בכושר שיא, את המשבצת של תמוז יהיה קשה למלא. אבל האם זהו ההיגיון שצריך להנחות פה?

תמוז עדיין נוטר למועדון על פספוס ההזדמנות במונקו, אבל עיקר הכעס שלו הופנה כלפי אלי טביב. הקבוצה עצמה הפסידה לא מעט כסף מטרפוד המהלך הזה, משום שכעת, כשבחוזהו נותרה חצי עונה (והוא, כאמור, פצוע) ערכו של תמוז בשוק לא גדול. זה אומר שהפועל תל אביב לא תסדר את עצמה כלכלית אם תמוז יילך, מה שמגדיל את הפיתוי להשאירו.

ובכל זאת, להנהלה הזו יש הזדמנות בלתי חוזרת להוכיח שהיא לא רק דואגת לעתיד המועדון, אלא גם לשחקניה. תמוז מחפש כבר מזמן את הדרך החוצה, בעוד יוסי אבוקסיס החל לטפח ברצינות את עדן שרם. בטווח המיידי שרם לא יחפה על החיסרון של תמוז, אבל דקות משחק יחשלו אותו לקראת העונה הבאה. שמעתם נכון, העונה הבאה. כי בליגת העל שלנו אפשר לבנות קבוצה תוך כדי ריצה לאליפות, ריצה שיכולה להתבצע גם ללא טוטו תמוז. היש הוכחה טובה יותר משער הניצחון מול רמת השרון, שהובקע כשתמוז לא היה על המגרש?

על השאלה האם הפועל תל אביב באמת מועמדת לאליפות נקבל תשובה רק לאחר סדרת המשחקים הקשה שיש לה – סכנין ומכבי חיפה בחוץ, בית"ר ירושלים בבית. לתמוז, על כל פנים, אין כל כך הרבה זמן לחכות.

הצרה הכי גדולה של אלישע לוי היום היא מכבי חיפה. לא משום שהוא לא הצליח בה, אלא דווקא מכיוון שכן. עם החתימה בהפועל באר שבע, לוי לקח עמו גם את המורשת שהשאיר בקרית אליעזר: פחות מכרטיס לאירופה לא מספיק, מקום שישי הוא כישלון. וזו בעיה כשמדובר בבאר שבע, קבוצה שלא הייתה בחלק העליון של הטבלה כבר כמעט עשור שלם.

ועדיין, זה לא פוטר את לוי מחובת ההוכחה. הכי קל היום להגיד כמה ברברים אוהדי הפועל באר שבע שקיללו את המאמן ואת השחקנים, איזה גועל נפש, אף מאמן לא יכול להצליח שם. זה נוח כי זו באר שבע, אבל אין בעולם קהל שלא רוצה הצלחות – בכל מקום בעולם יוצאים נגד מאמן של קבוצה שלא אוספת נקודות. ולוי, כך מתברר, לא אוסף מספיק נקודות.

ראשית, חייבים לסייג: התהליך בבאר שבע ארוך, קשה לשפוט מאמן, במיוחד אחד כמו לוי שידוע בחשיבה לטווח רחוק. בנוסף, יש גרף התקדמות העונה בבאר שבע (בעונה שעברה באותה תקופה עמד מאזן הקבוצה על 14 נקודות עם יחס שערים 29:14). אבל כשאתה מביא מאמן שלקח שתי אליפויות וחצי בארבע שנים, אתה חייב להיראות טוב יותר. אכזרי, אבל ככה זה. הפועל באר שבע ממוקמת היום ארבע נקודות בלבד מעל מכבי נתניה שניצחה אותה בשבת, ושש מעל הקו האדום. איך שלא תהפכו את זה, זה לא מספיק טוב.

לאחר רצף שלושת הניצחונות של תחילת דצמבר, הייתה תחושה מסוימת שבאר שבע עולה על המסלול. אלא שגם אז הדרך לא הייתה מספיק משכנעת ובדיעבד הייתה נקודת אור בודדת בדשדוש עונתי. לבאר שבע יש משחקים מול מכבי תל אביב ונגד קרית שמונה, לא בדיוק היריבות שאתה רוצה להיתקל בהן בשעת משבר. יכול להיות שהמפגש עם הפועל חיפה יהפוך לקרב של שש נקודות מול מאמן שבעונה שעברה, באותו מעמד בדיוק, ניצח עם באר שבע ושם את המפתחות על השולחן. שעת הסופרלטיבים עברה מזמן, עכשיו אלישע לוי חייב להתחיל לנצח.

במחזורים 1, 2 ו-4 שיחקה מכבי תל אביב בימי שני מול מכבי חיפה, מכבי נתניה וקרית שמונה. היא ניצחה בשלושת המפגשים הללו. מאז, קיימו הצהובים ארבעה משחקי פריים-טיים נוספים. המאזן שלהם: שלושה הפסדים ותיקו. אפשר לראות בסטטיסטיקה הזו מקרה, ואפשר לראות בכך מגמה. האם מכבי תל אביב באה לנצח או רק כדי לצאת בשלום מהמשחקים הללו? זה כבר עניין של פרשנות. אבל עובדתית, היא גרפה נקודה אחת מתוך 12 בארבעת המשחקים המרכזיים שלה. ניתן לומר שלילות שני הם האחראים הראשיים לכך שמאבק האליפות עדיין לא הוכרע.

כל זה עדיין לא אומר שמכבי תל אביב חייבת לנצח מחר בקרית שמונה. אבל יש סיבה שאסור, פשוט אסור לה להפסיד.

יחס התיקו-הפסד של מכבי תל אביב עומד היום על 4:1. זה לא מקרי. היכולת לתמרן בין תיקו לניצחון ולהימנע מהפסדים מעידה על איזון של מועדון, איזון שכבר שנים לא קיים בקרית שלום. עכשיו, שימו לב לזה: כל עוד היחס בין תיקו להפסד שלילי, הסיכוי לאליפות נמוך. קיים, אבל מאוד לא גבוה - שישה אחוזים, אם נשפוט לפי ההיסטוריה של הליגה שלנו בחמישים השנים האחרונות. מאז 1963, אז עברה הליגה לעונות של 26 משחקים לפחות, רק שלוש קבוצות זכו בתואר כשסיימו עם סך הפסדים גבוה מתוצאות התיקו שלהן – בית"ר ירושלים ב-1992/3 (חמש פעמים תיקו, שישה הפסדים), מכבי חיפה ב-2003/4 – 6 ו-8) ומכבי תל אביב ב-2002/3, עם שלוש תוצאות תיקו ושמונה הפסדים. האליפות האחרונה של הצהובים נחשבת לאחת הפחות משכנעות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, בעיקר בגלל היחס העגום הזה.

אולי זה נשמע מופרך דווקא בעיתוי הזה, אבל העונה הנוכחית מיישרת קו מהבחינה הזו עם שתי העונות הקודמות בעידן מיטש גולדהאר. אשתקד סיימה מכבי תל אביב עם שבע תוצאות תיקו ו-14 הפסדים, את 2010/11 היא סגרה עם 6 ו-11. אלה, כזכור, היו השנים של הכסף הגדול והציפיות שהתרסקו. 2009/10. הפעם האחרונה שבה מכבי תל אביב חוותה טעם של עונה מוצלחת הייתה ב-2006/7, ושם, לא פלא, המאזן היה שונה: 11 תוצאות תיקו ושבעה הפסדים.

כמובן, יאמרו המקטרגים, שיש צד שני למטבע, כמו רצפי התיקו של הפועל תל אביב שהרחיקו אותה מהמאבק, אבל התוצאות הללו לא הושגו נגד "יריבות של תיקו" לקבוצה שרוצה לרוץ לאליפות. רצוי שבמכבי תל אביב יזכרו שהסטטיסטיקה בדרך כלל מתיישרת, ואם היא תמשיך לנחול הפסדים במשחקי המפתח של שני, ההתיישרות בוודאי לא תעמוד לטובתה.

1. השחרור של רוברט ארנשו ממכבי תל אביב עצוב מסיבה עיקרית אחת: למרות היותו שחקן ששיאו מאחוריו, ארנשו לא בא, כמו כוכבי עבר רבים שהגיעו לכאן, להעביר בארץ את הזמן. הוא הרגיש מחויב ובמעט הדקות ששיחק הוא גם תרם. במועדון נימקו את העזיבה ב"בעיות משפחתיות". יכול להיות, אנחנו לא מפקפקים. אבל הפרצוף שלו כשנכנס שש דקות לסיום במצב של 2:6 מול הפועל חיפה העיד על כך שהיו שם גם עניינים אחרים, פחות משפחתיים ויותר מקצועיים.

2. "נחתנו לקור של מינוס 20. הסתובבנו בשלוש טיסות ובשני אוטובוסים, ואחרי 35 שעות מפרכות בדרכים קיבלו אותנו בקהילה היהודית החמימה. אחד האנשים שם, מעשירי המקום, הבטיח לתרום לנו כסף. צריך להבין, היינו מועדון דל באמצעים, לרוב שחקנים לא היו אפילו רכבים בתקופה ההיא ומי שהיה לו ישן בו בין אימונים. זו הייתה חוויה מאוד מכובדת ומרגשת".

אם חשבתם שזהו סיפור מסע אופייני לנבחרות ישראל בשנות החמישים המוקדמות, לא טעיתם. ואם חשבתם שזהו סיפור מסע אופייני לבית"ר ירושלים 2013, גם כן לא טעיתם. חכו, היום המסע הזה מתחיל.

חלוץ הפועל תל אביב טל בן חיים לאחר ה-0:1 מול רמת השרון: "מוכן שניראה רע עד סוף העונה וניקח את הנקודות".

רוצה לומר: גם אני יודע שאם ניראה ככה עד סוף העונה, הרבה נקודות לא נראה מזה.

מאמן עירוני ניר רמת השרון מנחם קורצקי: "אפשר להגיד שזה היה משחק טוב וטקטי של השחקנים שלנו".

רוצה לומר: אפשר להגיד ששיחקנו בונקר מגעיל ומכוער.

מאמן בני יהודה דרור קשטן לאחר ה-2:1 להפועל חיפה: "ההתמחות שלנו היא להוציא קבוצות לדרך חדשה".

רוצה לומר: לפחות קצת ציניות טובה נשארה לי.

מאמן בית"ר ירושלים אלי כהן לפני הנסיעה לצ'צ'ניה: "אני מקווה שנחזור עם ידיים מלאות".

רוצה לומר: יש היום דילים מטורפים בדיוטי פרי.

מאמן הפועל עכו שמעון הדרי לאחר ההפסד 3:2 לבית"ר ירושלים: "אני מאמין בקבוצה".

רוצה לומר: בקרוב מאוד אדע אם היא מאמינה בי.

מתוך חמישה שערים שנכבשו בעכו, ארבעה היו לפנתיאון. למקרה שפספסתם.

מכבי נתניה הבקיעה שלושה שערים במשחק אחד ועדיין הצליחה לנצח.

הפועל חיפה עדיין חושבת להיפרד מוולדימיר גלושצ'ביץ'.

לטוויטר של דוד רוזנטל

davidr@walla.net.il