כנראה שאשדוד הייתה צריכה את המשחק הזה מול מכבי תל אביב. אין ספק שמשחקים כאלו, אחרי תקופה לא טובה, מביאים את השחקנים לרמת דריכות גבוהה יותר, ואכן אשדוד הגיעה נחושה ומלאת מוטיבציה והקרבה. אומנם לא במשחק מבריק, אבל אשדוד הצליחה למנוע את משחקה השוטף של מכבי תל אביב בתקופה האחרונה. היא ידעה לעצור את שני המגנים התוקפים שלה, צמצמה את השטחים, ולא אפשרה למכבי תל אביב להפתיע אותה. נכון שהניצחון הזה הושג גם בעזרתם של השופטים, אבל את אשדוד זה לא מעניין. ניצחון על מכבי תל אביב תמיד נותן הרגשה מיוחדת.
מנגד, מכבי תל אביב אומנם פתחה טוב, לחצה את אשדוד בחצי שלה, ואף הצליחה להגיע להזדמנויות שלא נוצלו, אבל לאחר מכן הגיעה דעיכה גדולה מאוד בלחץ על היריבה, בהנעת הכדור המסודרת וביציאה להתקפות. לכל אורך המשחק מכבי תל אביב לא הצליחה להציג את יכולתה, והתקשתה להציג מהלכים שבתקופה האחרונה שטפו.
בגלל זה מעניין לדעת למה אוסקר גרסיה התעקש לאורך כל המשחק להציב את אלירן עטר באגף ימין. אומנם בתחילת המשחק הספיק עטר להגיע להזדמנות אחת או שתיים, אבל זה לא היה המקום שבו עטר יכול לסחוף את התקפת מכבי תל אביב. אוסקר גרסיה יודע ומכיר את יכולתו של עטר כשהוא מגיע מאגף שמאל, כמה מסוכנת הכניסה שלו לאמצע עם הרגל החזקה, ואיך זה משפיע על המהלכים בהתקפת מכבי תל אביב. עטר מבקיע מהצד הזה יותר, ולא היה מובן למה גם במחצית השנייה כשמכבי מאוד התקשתה ליצור מצבים ולאיים על השער המשיך גרסיה עם עטר באגף ימין.
גם רוברטו קולאוטי התקשה במגרש צפוף מול שני בלמים נוגחים, ויחד עם יכולת טכנית לא גבוהה, לא השפיע על המשחק של מכבי תל אביב. גם במקרה קולאוטי, רק לאחר השער אוסקר גרסיה עשה חילוף, במהלך שנועד לשפר את היכולת בחלק ההתקפי. וכשעטר בצד ימין וקולאוטי לא משפיע, וכששני המגנים נסגרים ולא תורמים, וכשמהראן ראדי לא בשיאו וחוליית הקישור לא משפיעה על המהלכים מצאנו את מכבי תל אביב חסרת אונים. ואכן, לאורך כל המחצית השנייה, גם כששלטה, מכבי עדיין לא הייתה טובה מספיק, ולא הגיעה לשום הזדמנות ממשית.
נכון, אף קבוצה לא יכולה לנצח כל הזמן, אבל קבוצה שמתיימרת לזכות באליפות, קבוצה שרוצה להגיע ליעד שלה, צריכה לדעת לנצח במגרשים קשים. ואם לא מנצחים, אז לפחות לא להפסיד. עם כל הכבוד לסופרלטיבים שנותנים למכבי תל אביב מתחילת העונה, ואכן מגיעות לה הרבה מחמאות - חמישה הפסדים בשלב הזה זה יותר מדי לקבוצה שרוצה לקחת את התואר. קבוצה שמכינה את עצמה להיאבק על התואר, צריכה לצאת ממשחק כזה עם נקודה לפחות. היא חייבת ללמוד להביא את עצמה במגרשים קשים, להיות יותר יעילה. גם במשחק היום, כמו גם בקרית אליעזר מול מכבי חיפה, אסור היה למכבי תל אביב להפסיד. יש עוד הרבה משחקים לפניה, ואם במקום להפסיד היא הייתה מוציאה כמה נקודות קטנות בתוצאות תיקו, זה כבר הבדל משמעותי.
אין ספק שמכבי תל אביב מתמודדת מול אתגר מנטאלי. השחקנים קוראים את הסופרלטיבים, מזהים את המחמאות, שומעים את הקולות, רואים שהפועל תל אביב לא טובה, קוראים שהפרשנים כבר מכתירים אותה ועדיין מסתכלים על הטבלה, ורואים פער מינימלי.
זה ודאי מתסכל מאוד למכבי תל אביב, שלאור כל היתרונות שיש לה על קבוצות אחרות, זה עדיין לא הביא אותה לחוף מבטחים. השחקנים עדיין רחוקים מהיעד שלהם, ורק רוצים שזה ייגמר מהר. אתמול הכתירו אותה כאלופה, ביום שני היא יכולה לרדת למקום השני. הפחד הזה, בלאבד את כל מה שיש להם, מלחיץ את השחקנים. יהיה נכון אם מכבי תל אביב תעזוב את ההתעסקות בקבוצות היריבות שרודפות אחריה, ופשוט תמשיך את עבודתה. שפחות תתעסק במטרה הגדולה, ורק תמשיך בעבודה השקטה והיעילה, להמשיך את הדרך והחשיבה שעזרו לה בפתיחת העונה.
זו העבודה האמיתית של ראשי הקבוצה. להביא את החוסן, לעמוד בלחצים מול תוצאות, מול האוהדים, מול התקשורת. צריך לזכור, המאבק בצמרת הוא חדש למכבי תל אביב. כבר הרבה שנים היא לא נאבקה על האליפות. היא נוגעת בתואר, מלטפת אותו, אבל רחוקה מלתפוס אותו. היא לא מצליחה לתפוס מומנטום, לא מצליחה לברוח ליריבות שלה, לא מצליחה לפתוח את הפער שייתן לה שקט. אולי חוסר הביטחון הזה הוא מה שמביא לפער ביכולת בין משחקי הבית והחוץ, יכול להיות. בכל מקרה, כל חשיבה שתסיט את מכבי תל אביב מהמטרה, תביא רק אי שקט ולחץ. וזה האתגר הגדול של אוסקר גרסיה.