סוף השבוע של השגרירים עמד בסימן התעוררות וסיפק את אחד המאזנים הטובים של העונה - חמישה שערים וארבעה בישולים - כמעט כולם באדיבות הנציגים בבלגיה. מאור בוזגלו ואליניב ברדה כיכבו ונבחרו כמועמדים לתואר שחקן המחזור ובמקביל, נמשכת מגמת השיפור אצל שגרירים שפתחו רע את העונה כמו בן שהר ואיתי שכטר. לפיכך, המדור "המראות ונחיתות" משנה את פניו ובודק כיצד יתמודד המאמן הלאומי אלי גוטמן עם הכאב הראש החיובי שנחת עליו לקראת המשך הקמפיין וכן האם מאור מליקסון סיים את דרכו בפולין?
ממריאים: שובו של החלוץ הישראלי
לא קל להיות אלי גוטמן בימים אלה. השגרירים שלו, גם אלו שנופו בגלל מחסור בדקות משחק וגם אלו שפשוט לא נספרים על ידו, חוזרים לעניינים ושולחים מסרים מעודדים מדי שבוע. בחודש פברואר תפגוש הנבחרת את פינלנד כהכנה לקראת המשחקים הקריטיים במרץ מול פורטוגל וצפון אירלנד. ואם חשבתם שהדאגה היחידה של המאמן הלאומי תהיה בחירת מערך וציוות נכון של שחקנים שיוכלו להקשות על כריסטיאנו רונאלדו, טעיתם. פתאום לגוטמן יש מבחר גם בחלק הקדמי.
לואיס פרננדז הרגיל אותנו לסגלים שכוללים את 15-16 השגרירים הבכירים כמעט ללא קשר ליכולתם בזמן נתון. הבעיה שלו הייתה שהוא לא ביצע אחריהם מעקב מספק ולעיתים הרכיב דווקא שחקנים שנמצאים בתקופה לא טובה על חשבון כאלה שפורחים. הדוגמה הקלאסית היא הספסול של ביברס נאתכו ב-1:0 הביתי מול יוון. ויש עוד לא מעט כאלה.
גוטמן המשיך בתחילת דרכו באותו הקו, אבל נסוג ממנו בעקבות הפיאסקו הביתי מול רוסיה. אז הוא חטף על הראש. על ההרכבה של טל בן חיים נטול הקבוצה, על ההתעלמות מתומר חמד, על הקרדיט לשכטר ושהר וכמובן על הקפטן יוסי בניון. אז גוטמן שינה גישה, יצא למלחמה וקבע עובדה - מי שלא משחק בקבוצה, לא משחק בנבחרת. בסגלים לקראת לוקסמבורג ובלארוס כמות השגרירים ירדה בחצי.
לגוטמן לא הייתה אז דילמה. השמינייה שלו (אוואט, שפונגין, שיש, מורי, נאתכו, כיאל, חמד ובן בסט) הורכבה ברובה משחקנים שמשחקים בקביעות בעוד האחרים נשארו בחוץ בגלל פציעות ו/או ייבוש על הספסל. אלא שמה שהיה נכון לאוקטובר ותחילת נובמבר מקבל בשבועות האחרונים טוויסט רציני ומחייב את גוטמן לחשוב מחדש.
שכטר ושהר נחשבים לחביביו של המאמן הלאומי עוד מהעבודה המשותפת בהפועל תל אביב. אחרי פתיחת עונה מדאיגה מאוד, שניהם עלו לאחרונה על המסלול הנכון. שכטר קיבל שתי הופעות כמחליף בחודשיים הראשונים שלו בסוונסי מאז קיבל את רשיון העבודה. אלא שמאז הבישול לשער השוויון מול צ'לסי (1:1), הוא רשם עוד חמש הופעות, מתוכן שלוש בהרכב, ומעמדו ברוטציה של מיכאל לאודרופ התחזק משמעותית. שהר שיחק 14 דקות ב-12 מחזורי הפתיחה ואז שער אחד בגארבג' טיים ב-1:6 על סנדהאוזן שינה את מעמדו. הוא כבש שוב שבוע לאחר מכן ב-0:1 הדרמטי על סנט פאולי ובחמשת המשחקים האחרונים כבר תפס מקום של קבע בהרכב בצד השמאלי של ההתקפה.
המקרה של בוזגלו וברדה מסובך יותר. הראשון לא לבש את מדי הנבחרת מאז המשחק הרשמי האחרון בעידן פרננדז, ה-0:2 במלטה לפני 14 חודשים. גם ברדה לא לבש את המדים הלאומיים בעידן גוטמן, בין היתר בגלל פציעות למרות שהתקבל הרושם שהמאמן מעדיף שחקנים אחרים בחלק הקדמי. אלא שגם השניים הללו נמצאים במגמת התאוששות. בוזגלו הופך להיות דומיננטי והשבוע הבריק עם שער ושני בישולים ואילו ברדה, שנאבק על מקום בהרכב (ועל הארכת חוזה), סיפק העונה חמישה שערים ושלושה בישולים ב-482 דקות בלבד בכל המסגרות כשאין עוררין שמדובר באחד הסקוררים האיכותיים (והפחות מוערכים) שיש לישראל.
לרביעייה הזו יש להוסיף את ליאור רפאלוב שהחמיץ את המשחקים הרשמיים בקמפיין בגלל פציעה ועושה חיל בקלאב ברוז' עם שמונה שערי ליגה ב-12 הופעות. הקשר אמור להיות חלק מהסגל בעוד לגבי האחרים, גוטמן ימשיך להתלבט. השפע אולי יחייב אותו להיות יצירתי. כבר עכשיו ברור, אם כולם ישמרו על המומנטום ויהיו כשירים, המאמן הלאומי יצטרך לקבל החלטות כואבות ולהתכונן מראש להתמודד עם מתקפה תקשורתית.
וכמובן שאין להטיל דופי בשחקנים הקיימים. בשלושת המשחקים האחרונים, גוטמן זימן את חמד, בן בסט, עטר, אבוחצירא ודמארי שעדיין נמצאים בכושר מצוין. תוסיפו למשוואה הזו גם את גילי ורמוט, טוטו תמוז וכמובן הקפטן בניון וקיבלתם את השורה התחתונה: תירוצים של מחסור בשחקנים איכותיים פשוט לא צריכים להיעלות ופשוט לא יתקבלו. מעולם לא הייתה בנבחרת ישראל תחרות כזו על מקום בסגל שלא נדבר על ההרכב הפותח.
נוחת: מאור מליקסון (ויסלה קרקוב)
לא מן הנמנע שמליקסון שיחק בשבת את משחקו האחרון במדי ויסלה קרקוב. הליגה הפולנית יצאה לפגרת חורף בת חודשיים ובמהלך חלון ההעברות בינואר, הקשר הישראלי עשוי למצוא בית חדש, כאשר הכיוון הוא לא חזרה לישראל. בוויסלה, כך על פי דיווחים בתקשורת הפולנית, החליטו לא לעמוד בדרכו במידה ותגיע הצעה. במצב הכלכלי והמקצועי של המועדון, ישמחו שם לחסוך כל יורו, במיוחד כאשר מדובר באחד השחקנים היקרים בקבוצה.
2012 הייתה אחת הגרועות בהיסטוריה של ויסלה. מה שהתחיל ברצף רע של תוצאות והמקום השביעי שהשאיר את הקבוצה מחוץ לאירופה, נמשך בהתרסקות טוטאלית העונה. ויסלה סיימה סיבוב ראשון מחפיר במקום ה-12, עם 18 נקודות בלבד ו-14 שערי זכות. הקבוצה אמנם רחוקה מהקו האדום ולא תיקלע למאבקי ירידה, אבל מצד שני גם שאיפות הצמרת לא ריאליות בשלב מוקדם של העונה. למעשה, אפשר להגיד שהסיבוב השני של ויסלה צפוי להיות גארבג' טיים מתמשך.
גם מליקסון לא מרוצה. הוא אמנם משחק בקביעות בהרכב ומעמדו לא נפגע, אבל כמו יתר חבריו, גם הוא סופג ביקורות על יכולתו המקצועית. מצד שני, אי אפשר לבוא אליו בטענות או בדרישות להחזיק את הקבוצה לבד כשסביבו מערכת לא מתפקדת ומועדון שנכנס לסחרור. בפחות משנתיים, מליקסון עבד עם ארבעה מאמנים שונים, מה שמלמד על הלחץ הבלתי נסבל להצלחות. ויסלה לא רגילה לתקופות כאלה ולא יודעת להתמודד איתן כראוי. בסיטואציה שנוצרה, כולם חוטפים אש. גם מליקסון, שסיים את הסיבוב עם שער וארבעה בישולים.
בפולין מספרים שבמועדון כבר החלו לתכנן את העונה הבאה ומחפשים מאמן פולני בכיר, אולי מאמן הנבחרת לשעבר פרנצישק סמודה. לפיכך, הבעלים רוצה לחסוך בעלויות ולהיפרד מהכוכבים ובראשם מליקסון והחלוץ הבולגרי צבטאן גנקוב. בעבר, ויסלה לא הייתה מוכנה לשמוע על פחות משלושה מיליון דמי העברה בעבור הישראלי. היום, מספרים בקרבת המועדון, ימכרו שם בהרבה פחות. יש הטוענים, אגב, כי מליקסון כבר הביע בפני ראשי המועדון את רצונו לעזוב כבר בינואר.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: חמישה שערים (מאור בוזגלו, רועי דיין, ליאור רפאלוב וצמד של אליניב ברדה) וארבעה בישולים (בוזגלו 2, ברדה ורועי בקל).
מוכנים לפורטוגל: דודו אוואט, תומר חמד, מאור מליקסון, מאור בוזגלו וגל שיש הם שחקני הסגל המורחב היחידים ששיחקו 90 דקות. בן שהר (76) עדן בן בסט (73) פתח בהרכב. רפאלוב (24), איתי שכטר (21), בירם כיאל (16) ואלמוג כהן (13) עלו מהספסל.
מתאוששים: ברק בדש התאושש מפציעה ושב להרכב בוורן, רועי דיין כבש שער בכורה העונה.
צל"ש השבוע: רוני לוי, ברק יצחקי ומשה אוחיון סגרו סיבוב ראשון נדיר בקפריסין עם 35 נקודות מ-39 אפשריות ופער ארבע על אפואל.
ביזאר השבוע: אברהם גרנט שולל את הפרסומים על חזרה לצ'לסי וטוען שהמועדון צריך לתמוך ברפא בניטס.
שימו לב ש: העונה המסויטת של דודו אוואט וההגנה האומללה שלו נמשכת. מאיורקה ספגה 27 שערים ב-15 משחקים. רק האסקית דפורטיבו לה קורוניה ספגה יותר. גם זו נחמה.