1. גוטמן
למרות שאף אחד לא ממהר לעשות זאת, גם לאלי גוטמן מגיעות מחמאות מאופקות על האופן שבו ניהל את השבוע שקדם למשחק הראשון בלוקסמבורג. היה זה הספין הראשון המוצלח של המאמן הלאומי, בלי ציניות. מאמן לאומי חייב לדעת להריץ ספינים ולנהל מערכות שהן מעבר למה יהיה ההרכב ומה יהיה המערך.
אם בשבוע הראשון של הקמפיין גוטמן ניסה לרקוד לצלילי המוזיקה שהתקשורת אוהבת לנגן בתקופה של משחקי נבחרת, שזה אומר ליצור אשליה ולפמפם אותה רק כדי להתרסק, הפעם גוטמן הציב סדין אדום אל מול התקשורת הזועמת. הוא לא ניסה להרגיע, הוא לא ניסה למרוח, פשוט נעמד במרכז הזירה כמו מטדור מקצועי, ומשך אליו את השור העצבני, שלא הבין בעצם שהוא רץ אל מותו. או ליתר דיוק, אל מבוכתו, אל תבוסתו.
גוטמן ידע שהשור לא יוכל לעצור ולא יחשוב לרגע שזו רק לוקסמבורג, וגרם כמעט לכל מבקריו להיראות מגוחכים כאשר הם התבקשו להסביר בסיום המשחק מה קרה כאן בעצם. לא שהנבחרת הביאה הישג כביר, אבל הגמגום שלהם היה בעצם נקודת זכות עבור המאמן. בכך גוטמן יצר אווירה שהיתה נוחה לו, נוחה לשחקנים שלו, שלא נגררו לנהי הקבוע שלהם על האנטי נגד הנבחרת.
היה זה צעד קטן וחשוב בבניית תודעה אחרת בנבחרת ישראל. תודעה שלא רק מאירה על הבעיות בנבחרת ישראל, אלא גם על הדרך שבה הכתבים שלה מסקרים אותה וחושבים שהם מושלים בה. היה זה גם צעד קטן עבור מאמן שלא ידע עד עתה כיצד לרכב על הסוס המופרע הזה שנקרא נבחרת ישראל. מאמן שניסה לרצות את כולם והבין דרך הנפילה מהסוס שבנבחרת ישראל אי אפשר לעשות זאת. שבנבחרת ישראל צריך לדעת לתמרן נכון את התקשורת.
האחרון שעשה זאת נכון, היה אברהם גרנט. השחקנים היו מאחוריו בזכות התחכום שלו כמנהיג והתוצאות שלו היו הכי טובות מאז הניצחון על אוסטריה ב-1999. היצע שחקנים טוב יותר מגוטמן, אגב, לא היה לו.
2. הבית הנוח
אין טעם להיגרר לויכוח מה הערך האמיתי של הניצחון בלוקסמבורג ומה כל זה שווה לקראת פורטוגל במרץ. אם כבר, עדיף להביט בתמונת הבית האמיתית שמתגלה עם תחילתו של הקמפיין. מבט מעמיק יותר כפי שהזמן שעבר מספק, מגלה בעצם שזה הבית האידיאלי לנבחרת ישראל במצבה ההיסטורי. לא הבית המפחיד שחשבנו שהוא אחרי ההגרלה, לא הבית חסר המשמעות שהרגשנו אחרי התבוסה לרוסיה, אלא בית כמעט מושלם. כן.
במה הדברים אמורים בכך שלראשונה אנחנו מוצאים את עצמנו בבית עם שתי יריבות בלתי עבירות, משמע יריבות שאין טעם להשלות את עצמנו לגבי יכולתנו להביך אותן, בטח בתמונת הבית הנוכחית אחרי הניצחון של רוסיה ברמת גן. ומצד שני, או ליתר דיוק מתחת, נבחרות שיהיה לנו קל ונוח לשחק נגדן ללא חשש גדול, מתוך מטרה לבסס שיטת משחק מסודרת, הרכב, היררכיה, ולהחזיר מעט מהביטחון עצמי שהלך לאיבוד איפשהו בעידן קשטן ורק הלך ונשחק. המשחק הראשון מול לוקסמבורג, שבו ראינו כמה מהלכי כדורגל, יכול להיות התחלה.
זו לא רק לוקסמבורג. זו גם צפון אירלנד, שרחוקה מאותה נבחרת שכמעט העפילה ליורו 2008 כשניצחה את שבדיה ודנמרק בבית. זו גם אזרבייג'אן, אותה היינו צריכים לנצח בחוץ ובטח בבית לא ממש תסכן אותנו. זהו בית קלאסי למצב של נבחרת ישראל. בית ללא אשליות עלייה ועם שלל אפשרויות להריץ משחק מסירות וארגון בקישור, כמו שזה נראה לעתים בלוקסמבורג. אפילו את איתן טיבי, שעושה טעות אחת קריטית למשחק, אפשר לתרגל במצב הזה.
אבל זה מצב שגוטמן צריך למשול בו. הוא צריך לנהל נכון את הסיטואציה. לא להיגרר יותר לאמירות סרק על ברזיל 2014, אלא לנצל את הבית הזה ולהחזיר חלק מהביטחון של נבחרת ישראל.
3. בניון
הדבר היותר חשוב שאפשר לדלות מסוגיית בניון לא קשור בכלל לדיון המקצועי. בכל טענה בנוגע לאי זימונו של בניון יש מעט אמת, אבל השיח הכולל סביב הנושא הוא הסיפור המרכזי. שיח פרימיטיבי שחלק ממנו יוצא מתוך נקודת הנחה שביוסי בניון אסור לגעת. למה? כבוד. מדהים לגלות כיצד שחקני עבר ישראלים מעבירים מדור לדור את המוטציה הזו, לפיה יש שחקנים שאסור להטיל בהם ספק רק מתוך כבוד. שהם לא צריכים להוכיח את עצמם שעה בשעה, שהם לא צריכים להביא תוצרת בכל פעם מחדש. הם קדושים.
זהו שיח שמתקיים רק ביקום המקביל שנקרא ישראל. במקומות אחרים שחקנים כמו ראול לא נקראים לנבחרת כי המאמן חושב שהוא לא צריך אותם ואפילו כוכבים כמו אותו בניון צריכים להרוויח מחדש את חולצת ההרכב של קבוצה קטנה כמו ווסטהאם. זהו עיוות שעובר מאב לבן, צורת מחשבה פסולה, גם אם גוטמן טעה באי הזימון של בניון.
המבחן הגדול של בניון יהיה באופן שבו יגיב למצב. בניון ודאי זוכר כיצד הגיב איל ברקוביץ' כאשר הוא ירש אותו בעמדת מנהיג הנבחרת. בניון ודאי גם זוכר שהוא עצמו הגיע לשיאו בנבחרת רק כאשר אותו ברקוביץ' הוזז הצידה. ברקוביץ', כזכור, אמר אז שהוא מקווה שהנבחרת תפסיד בגלל היחס הלא מכובד אליו. בניון צריך להראות קלאסה אחרת. לחזור ולהיאבק על מקומו בראש הנבחרת. יש לו גם מספיק זמן לתפוס מקום בהרכב ווסטהאם, שישאיר את גוטמן במצב של אין ברירה.
אם ינהג כך, אם יבחר בתגובה המקצועית ולא הערסית, כמו שלימדו אותו באנגליה ולא איך שחינכו אותו בישראל, לבניון יהיו עוד כמה נקודות זכות בויכוח על מיהו הגדול מכולם. הוא יראה שהוא מסוגל להתעלות על המנהיגים הקודמים של הנבחרת ולהוריש לנבחרת, כנראה בקמפיין האחרון, ערך חשוב שלא היה לה עד היום. גוטמן, רק אל תסגור לו את הדלת.
