קודם כל, מזל טוב לנבחרת ישראל. אחרי תקופה כל כך ארוכה, אחרי ימים ארוכים של דיכאון וביקורות, נבחרת ישראל שוב חזרה להרגיש את תחושת הניצחון. ישראל פגשה היום (שישי) בעיתוי מושלם מבחינתה את לוקסמבורג. אחרי התבוסה מול רוסיה, כשהמוראל כל כך נמוך, לוקסמבורג הגיעה פשוט בזמן. לא רק כדי לשפר את מצבנו מבחינת המיקום והנקודות בטבלה, אלא יותר חשוב להרים שוב את מצב הרוח, ולהשיב את הביטחון שהיה כל כך חסר לשחקנים ולמאמן.
למרות הביקורות על השחקנים, ולמרות החשש בנבחרת, אני עדיין חושב שהפערים של ישראל מלוקסמבורג נותרו גדולים מאוד. נבחרת ישראל לא התקשתה היום, כמעט לאורך כל 90 הדקות. זה לא היה סתם ניצחון דחוק, אלא ניצחון מוחץ, בתוצאה גבוהה, עם ניצול הזדמנויות אידיאלי מבחינת הנבחרת. אחרי שהרבה שחקנים הראו יכולת משופרת והשתתפו בחגיגת השערים, נקווה שזה יוציא את אלי גוטמן וחניכיו לדרך חדשה.
למרות שהיריב אינו יריב חזק, אפשר לקחת מספר נקודות אור מהמשחק הזה. אחת מהן היא ללא ספק מאור מליקסון, שפשוט סחב את הנבחרת לניצחון. בקריירה של שחקן, יש רגעים פורצי דרך. לפעמים יש משחק אחד או אירוע אחד שעושים את הפריצה. מבחינת מליקסון, זה יכול להיות המשחק של הערב. ראינו את הביטחון שהוא הציג על המגרש, את הבישול המצוין, את השער היפה. חשוב מאוד מבחינת הנבחרת שהוא יצליח לקחת את היכולת האישית שלו, ולתעל אותה למקומות נכונים. הנבחרת זקוקה נואשות למישהו שיוכל לסחוב אותה.
אבל אסור למליקסון להסתנוור. אין ספק שמגיעות לו מחמאות על המשחק הטוב, ואולי זה הרגע שמבחינה אישית ייתן לו את התנופה לפריצה קדימה ולנטילת המפתחות לקראת הישגים גדולים יותר, אבל זה לא מספיק. אם יש למליקסון כוונה להתקדם, הוא לא ירצה שהוא ייזכר רק במשחקים מול לוקסמבורג.
מה יהיה עם ההגנה?
למרות השליטה המוחלטת של ישראל לאורך המשחק, ולמרות הניצחון המשכנע, ראינו גם כמה בעיות, ובראשן העקב אכילס שלנו, ההגנה. כשמדברים על הבעיות בהגנה, מיד מציעים לחזק את הקישור האחורי ולעבות אותו. אני מבין את הרצון לחזק את חוליית הקישור בשחקנים אגרסיביים יותר, כדי למנוע את הגעתה של היריבה למפגש ישיר מול ההגנה הבינונית שלנו, אבל לא רק זה הפתרון.
על ידי עיבוי הקישור אפשר לתת מענה לבעיות כשהכדור נמצא אצל היריבה. אבל הבעיה שלנו היא לא רק בלהתמודד עם התקפת היריב, אלא ביציאה קדימה. הקושי המרכזי של ההגנה הישראלית הוא בהנעת הכדור - בין החוליה האחורית לבין חוליית הקישור.
כשהכדור מגיע לקישור, יש לנו יכולת לצאת קדימה. אבל כשהכדור ברגליים של ההגנה, היא נלחצת. הנעת הכדור של שחקני ההגנה היא הססנית, חסרת ביטחון, ורואים שהיא מתקשה לצאת קדימה. ראינו היום שגם שחקני לוקסמבורג הצליחו להביך את שחקני ההגנה שלנו על ידי לחץ פשוט. זו בעיה שקיימת כבר הרבה זמן. אנחנו נלחצים מאחורה, לא יעילים, ולא מצליחים לצאת קדימה.
בסופו של דבר, כשבוחנים את הערב הזה, צריך לקחת בפרופורציות את הניצחון, גם אם הוא בתוצאה גבוהה. צריך לקחת ממנו את הרגשה טובה, את הביטחון שחזר, ולהמשיך לעבוד קשה. גם אחרי ה-0:6, יש לנו עוד הרבה דברים לשפר.