דיוויד בלאט, מספרים מקורבים אליו, כמעט עזב הקיץ את מכבי תל אביב. הוא קיבל שתי הצעות, מפורטלנד ומשארלוט, להצטרף לצוות האימון שלהן. "היו דיבורים על משרה של מאמן ראשי", מגלים המקורבים, "אבל בגלל שזמן קצר קודם לכן הוא חתם על חוזה חדש במכבי, בסוף הוחלט שזה לא התזמון הנכון ושידברו שוב לקראת הקיץ הבא. אבל זה היה קרוב, כחוט השערה ממש".
בלאט יפתח הערב את עונתו החמישית כמאמן מכבי תל אביב (בשתי קדנציות). רק ארבעה מאמנים אחרים בתולדות המועדון - יהושע רוזין ורלף קליין ז"ל, פיני גרשון וצביקה שרף יבדל"א - אימנו במכבי יותר עונות ממנו
תהיה זו עונתו השלישית ברציפות על הקווים בהיכל. בעת המודרנית, רק גרשון החזיק מעמד על השור הצהוב שלוש עונות ברציפות - מ-04' ועד 06' (לפני גרשון, האחרון שרשם הישג שכזה היה שרף, מ-83' ועד 87' - בעידן הפרה-היסטורי). בקיץ האחרון האריך בלאט את חוזהו בשנתיים נוספות, מעבר לעונה הנוכחית. אם ישלים אותן, ישתווה לגרשון מבחינת תקופת הכהונה המצטברת על ספסלה של מכבי.
המספרים הללו - המרמזים, לכאורה, על סוג של אידיליה - אינם יכולים לחטוא יותר למציאות. מעולם לא נרשם דיסוננס כה גדול בין יציבות מעמדו של מאמן מכבי כלפי חוץ, למראית עין, לבין מעמדו במערכת כלפי פנים. בפתחה של עונת המשחקים 2012/13 נמצאת מערכת היחסים בין המאמן לבין הנהלת המועדון בשפל חסר תקדים. הנאיביים משתמשים בתיאורים כמו "מתיחות מתמדת"; האחרים משתמשים במונחים נוקבים יותר: הם מדברים על שנאה, תיעוב של ממש.
הדם הרע זורם שם כבר שנים ארוכות. בלאט מעולם לא סלח לראשי הקבוצה על היחס כלפיו בקדנציה הראשונה שלו כמאמן, בין השנים 2002-2003. הוא נטר להם על ההתעמרות בו בעונת האדריאטית הראשונה ועל ה"תרגיל המסריח" הזכור, שבסיומו הודח מתפקידו לטובת גרשון לקראת עונת 2003/4, "עונת המשימה הלאומית" בה נערך הפיינל פור בתל אביב.
במובן הזה, כששב למועדון במקום גרשון, בקיץ 2010, סגר בלאט מעגל קטן. היו שכינו את השידוך המחודש הזה "נישואין שניים": היינו חתונה בין בני זוג מבוגרים יותר, שלא בהכרח מעגנת אהבת אמת כי אם נסמכת על שיקולי עלות-תועלת.
מכבי, כזכור, נמצאה אז בבור מקצועי ותדמיתי, ורצתה לנקות את כתמי קדנציית גרשון האחרונה עם דמות מצוחצחת כמו הג'נטלמן מפרינסטון; ובלאט, שפוטר מאפס פילזן, התדרדר עד לאריס סלוניקי והסתבך בדרך בפארסות באיטליה וברוסיה, לא רק חיפש מועדון אירופאי יציב, אלא גם ביקש להחזיר את משפחתו לישראל לאחר שנים של נדודים. במלים אחרות: חיבה יתירה לא הייתה שם, אבל הקשר הזה התאים לכל הצדדים.
גם בשנתיים האחרונות, למרות אחוזי הצלחה כמעט חסרי-תקדים, מאחורי הקלעים (ולעיתים גם מעל לדפי העיתונים) מחליפים בלאט והבוסים שלו מהלומות מתחת לחגורה. הקיץ האחרון היה מהגרועים ביותר: בלאט שהה עם נבחרת רוסיה, וההנהלה של מכבי - בראשות המנכ"ל הצעיר דני פדרמן - עמלה על בניית הסגל. היו שם אי-הבנות, וחיכוכים, ומאבקי כוחות והורדות ידיים; סביב הרכב השחקנים, סביב הסגנון, סביב השיטה כולה.
טלו לדוגמה את מקרה פופס מנסה-בונסו והשלכותיו: דני פדרמן ניסה לדחוף להחתמתו במשך ימים, ובלאט התנגד. רק לאחר כמה משחקים טובים באולימפיאדה, במדי נבחרת בריטניה - אחד מהם מול נבחרת רוסיה של בלאט - נתן המאמן אור ירוק, אך לא בלב שלם; וכשנחת מנסה בונסו בישראל והתברר כי הוא טרם החלים לחלוטין מניתוח האורתוסקופיה שעבר בברכו, מיהר בלאט לחרוץ את גורלו לשבט.
"דיוויד לא רצה לחכות. פופס התאים יותר לסגל שהתגבש, אבל דיוויד בחר לחתוך. הוא ממילא לא היה שחקן 'שלו', הוא לא התלהב ממנו מלכתחילה, והפציעה היוותה עבורו תירוץ מושלם לסיים עם זה", מספרים בסביבות מכבי.
במקום מנסה-בונסו החליט בלאט לצרף את מלקולם תומאס. בהנהלה הסתייגו; פדרמן חשב שבלאט התחרפן, וניסה לרקום מאחורי גבו את טרייד שון ג'יימס וקרייג סמית' מול ראשי הפועל ירושלים. בלאט, שעודכן בנעשה רק בדיעבד, לאחר שהתקבל האור הירוק מהירושלמים, הטיל וטו. פדרמן נאלץ להתקפל, בלב כבד.
וכך הוזרמו למערכת היחסים הזו, שאינה שפירה מבחינה היסטורית, עוד כמה מנות של דם רע.
***
כל שיטת ההתנהלות במכבי קצת מזכירה שוק", מספר מקורב לנעשה. "פעם דני מביא שחקן, ופעם מוותרים ונותנים לדיוויד לבחור. אין מישהו אחד שמתווה קו רכש ברור, אחיד, שדואג לכך שהשחקנים יתאימו האחד לשני. היום, אחרי שראו את החיבור של הזרים, אף אחד במכבי לא מבסוט. הם מבינים שהגיעו יותר מדי זרים בינוניים. היקמן ושרמדיני לא נראים מחוברים, יש יותר מדי פורוורדים, ופתאום כולם מחכים לדווין סמית' שיחזור. סמית' שחקן מוכשר, אבל בעונה שעברה היה רק שחקן משלים. עם כל הכבוד, הוא זה שיציל את המולדת?
"נוצר מצב שבלאט לא באמת בונה את הסגל, אלא רק נדרש לאמן", ממשיך המקורב ואומר. "דיוויד מאמן מצוין, שבאמת לוקח קבוצות בינוניות והופך אותן לטובות. אבל השנה הזו היא מבחן גדול עבורו. אני לא יודע איך הוא יוכל להצליח עם הקבוצה שנבנתה כאן".
מבחינה פוליטית בלאט די מבודד כעת, אומרים בסביבות המועדון. דני פדרמן עובד בשיתוף פעולה הדוק עם אבי אבן ויאיר שבח ממחלקת הסקאוטינג; ובלאט זוכה לאוזן קשבת בעיקר מצד עוזרו, גיא גודס. "דיוויד לא סומך שם על אף אחד חוץ מגיא", אומר גורם אחר, "ובהנהלה לא סומכים עליו". אנשים שבילו עם המשלחת של מכבי לליגת הקיץ בווגאס, שכללה בין היתר את פדרמן ואבן, טוענים ש"היו שם טינופים על דיוויד ברמות אחרות. זה היה פשוט לא ייאמן".
אל תתפלא, אומרים מקורבים לכל הצדדים, אם בקיץ הבא יתרחשו גירושין שניים.
לפני כמה ימים המריא בלאט לרוסיה, לפגישה עם אנשי התאחדות הכדורסל הרוסית. כבר שלוש שנים שהוא מועמד לעזוב, ובכל פעם מאריכים הצדדים את החוזה מחדש: לפני הקיץ היו דיבורים על פרידה לאחר האולימפיאדה, וכעת מדברים על קמפיין משותף נוסף - יורובאסקט 2013.
את מדליית הארד בלונדון חגגו הרוסים כפי שרק הם יודעים לחגוג. עם הבאזר שבישר על הניצחון הדחוק מול ארגנטינה זינקה על בלאט חבורת העוזרים שלו, בעוד ששחקני הנבחרת נשכבו זה על זה בערימה במערכת המגרש. "זה מרגיש לי כמו מדליית זהב", אמר בלאט לשדרית הקווים. "זו המדליה האולימפית הראשונה של רוסיה מאז פירוק ברית המועצות. עבורי, להיות חלק מרגע כזה, זה דבר גדול".
האולימפיאדה הזו שיפרה באורח דרמטי את יחסי הציבור של בלאט בעולם. עוד קודם לכן נחשב לאחד המועמדים ה"אירופאים" הבולטים לתפקידי אימון משמעותיים ב-NBA, אך שמו היה ידוע בעיקר ליודעי ח"ן; עבור חובבי הכדורסל האמריקאים בלאט היה אנונימי. לאור ההצלחה האולימפית של רוסיה, החשיפה התקשורתית הגדולה לה זכה בלאט בארה"ב הפכה אותו למוכר הרבה יותר.
לאמריקאים פוביה ישנה מהרוסים. רוסיה היא כנראה נבחרת הכדורסל הזרה המסוקרת ביותר בעיתונות האמריקאית. מאז האירוע הקונטרוברסלי ההוא במינכן 72' - כשרוסיה ניצחה את ארה"ב עם הבאזר וזכתה בזהב, במה שעד היום נחשבת לאחת הטראומות הספורטיביות הגדולות בתולדותיה של אמריקה - בכל אולימפיאדה עוסקים האמריקאים בנבחרת הרוסית כמעט באובססיביות.
הסיפור של בלאט - מאמן כדורסל יהודי, יליד בוסטון ואזרח ישראל, המחזיק במושכות המפלצת הרוסית - מרתק אותם. אין כלי תקשורת מרכזי בארה"ב, החל מהניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט, דרך ESPN ועד לספורטס אילוסטרייטד, שלא העניק למלודרמה של בלאט מקום נרחב.
דיוויד אלדרידג', מהפיצ'ריסטים הבכירים של אתר nba.com, ליווה אותו בלונדון. הוא סקר את הקריירה האירופאית של בלאט וכתב ש"הוא מחזיק במוניטין של אחד ממאמני הכדורסל הטובים עולם", לא פחות. "ווינר בכל העולם, בלאט מקווה שה-NBA תהיה התחנה הבאה עבורו", קראה הכותרת.
זכייתה של רוסיה בארד סוקרה גם היא בהרחבה. המרואיינים החמיאו, הכותבים החניפו; כולם הסכימו שבלאט יגיע ל-NBA, השאלה היא רק התזמון.
***
בענף הכדורסל בישראל אוהבים לעסוק, מאחורי הקלעים ושלא לציטוט, ביחסי הציבור ובקשריו הענפים של בלאט. מחוץ למגרש הוא תמיד פתוח, תמיד זמין, תמיד קומוניקטיבי; הוא זוכה להערכה רבה בקרב ציבור המאמנים בעולם; הוא מחזיק במערכת קשרים חזקה עם שחקנים בכירים וג'נרל מנג'רים ב-NBA. אנדריי קירילנקו מאוהב בו ("עם דיוויד יש לנבחרת שלנו פנים", אמר לקראת האולימפיאדה), ובכירים כמו כריס וואלאס (כיום ג'נרל מנג'ר ממפיס גריזליס) כבר כינו אותו "כוכב מאיר בשמי האימון באירופה, מקובל מאוד בחוגים האירופאים, ידען ושולט בכל רזי המשחק".
דווקא באירופה - וזהו הדיסוננס הגדול - יחסי הציבור של בלאט טובים פחות. להוציא את מכבי, טרם אימן בקבוצת טופ יורוליג אחרת - הוא מעולם לא הגיע לברצלונה, ריאל מדריד, צסק"א, פנאתינייקוס או אולימפיאקוס; למעשה, הקבוצה הבכירה ביותר בה אימן מחוץ לישראל הייתה אפס פילזן, בעונת 2007/8, שבדיעבד הפכה לאחת מחוויות האימון הגרועות ביותר בקריירה שלו: הייתה זו הקבוצה הראשונה ממנה פוטר במהלך העונה.
בישראל נוהגים מאמנים, בהם מוערכים ביותר כמו דן שמיר, לראות בבלאט "אחד משלושת המאמנים הטובים באירופה, יחד עם מסינה ואובראדוביץ'". באירופה נחשב בלאט לשם גדול, אבל בוודאי לא כזה שעומד בשורה אחת עם המאסטרו הסרבי או האיטלקי.
"טופ-3? לא, אבל בעיני הוא אחד מעשרת המאמנים הטובים באירופה", אומר העיתונאי ופרשן הכדורסל היווני ניקוס ורלאס. "הוא בוודאות בטופ-10, אבל עדיין רחוק מאובראדוביץ'", מוסיף הפרשן הסרבי הוותיק פז'ה סאריץ'. "התוצאות הראו שהוא מאמן גדול, אבל אובראדוביץ' לקח כבר שבע אליפויות אירופה - שזה מספר שאני לא חושב שמאמן אחר אי-פעם יגיע אליו, מסינה לקח כבר שלוש, איבקוביץ' ומאליקוביץ' ופשיץ' ואפילו מאמנים כמו צ'אבי פסקוואל זכו בגביע אירופה, ובלאט עדיין לא. זה בוודאי גורע ממנו במשהו".
ובאמת, כיצד זה שבלאט טרם קיבל הזדמנות בקבוצת יורוליג בכירה שאיננה מכבי? המרואיינים לכתבה הזו - מאמנים, מנהלים, עיתונאים, סוכנים ופונקציונרים אחרים בכדורסל האירופאי - מחלקים את התשובה לשלוש: תזמון בלתי-משובח; זיהויו כמאמן "אמריקאי", המחובר לשחקנים אמריקאים, לעומת העדיפות שנותנות קבוצות רבות למאמנים אירופאים, בעיקר אקס-יוגוסלבים, יחד עם חוקי הזרים באירופה המגבילים מאוד את שיתוף השחקנים מארה"ב; והכתם שהותירה אחריו הקדנציה בפילזן.
"הכיוון של אירופה זה המאמנים הקרואטים והסרבים", אומר סוכן כדורסל בכיר. "מעט מאמנים אמריקאים הצליחו באירופה, ודיוויד משדר אמריקה. הוא חסיד של זרים אמריקאים, פחות של בוסמנים. נכון, הוא מצליח עם נבחרת אירופאית, אבל כשהוא צריך לבנות קבוצה, הוא תמיד הולך לאמריקאים. מעבר לזה, התחושה באירופה היא שדיוויד מאמן מצוין, אבל 'ריקרוטר' (מגייס שחקנים, א.ג.) גרוע. אולי בישראל יש אתוס שהוא זה שבנה את הקבוצות הגדולות של מכבי, אבל לא ראיתי מחוץ למכבי את ההצלחה הגדולה שלו בבחירת שחקנים. עם זאת, כמאמן הוא בלי ספק מצוין".
הבעיה של בלאט היא אחרת, טוען מאמן בכיר: שוק הקבוצות פשוט גרוע. וזה גם מתקשר לעניין התזמון. "כשהשוק פרח, המניות של דיוויד דווקא היו בירידה", אומר המאמן. "היו לו בעיות עם דינמו מוסקבה, ואז עם פילזן, ובסוף הוא הגיע לאריס. ועכשיו, כשהמניות שלו בעלייה, מצב הקבוצות גרוע. בספרד לא אוהבים זרים, ובעצם המאמן הזר היחיד שבאמת השתלב שם הוא איבאנוביץ'. ברצלונה וריאל מעדיפות מאמנים ספרדים, אפילו לא מוכרים. אטורה מסינה הגדול לא הצליח להשתלב במדריד ודווקא מאמן אנונימי כמו פאבלו לאסו מסתדר שם, אז מה יש לומר? ביוון נגמר הסיפור, ובצסק"א כולם יודעים שמערכת היחסים עם דיוויד היא לא הכי טובה, בגלל דברים שקשורים לנבחרת רוסיה. טורקיה לא באמת פתוחה בפני מאמנים ישראלים. אז מה נשאר?".
השוק הספרדי הוא הגדול, החשוב והמעניין באירופה. האם ההתעלמות מבלאט בספרד נובעת מקסנופוביה, או שמא סתם מדובר בעניין של סיטואציה?
"תראה, ריאל שמחה עם פאבלו לאסו, פסקוואל כבר הרבה שנים בברצלונה, אוניקאחה הייתה מרוכזת ברפשה ולבוראל עם איבאנוביץ'", אומר פאבלו מאלו דה-מולינה, עורך אתר הליגה הספרדית (acb.com). "בלאט הוא שם גדול, אבל אתה יודע איך זה הולך: מועדונים גדולים לפעמים מעדיפים לקחת שמות קטנים. לפעמים 'היי-פרופייל קאוץ'' לא מתאים לקבוצה גדולה. מסינה נכשל עם ריאל, ולאסו מצליח. ברצלונה לקחה בזמנו את איבאנוביץ', והוא נכשל. פסקוואל הגיע במקומו והצליח. עבור קבוצות מסוימות זה לא עניין של טיב המאמן, אלא דווקא מי האדם המתאים לעמוד בראש המועדון. זה משהו שקצת קשה להבין, אבל ככה זה".
דווקא העבודה עם נבחרת רוסיה הועילה לשמו של בלאט בספרד, מספר דה-מולינה. "היום, בלאט יותר מפורסם בספרד בזכות העבודה עם רוסיה מאשר בזכות העבודה עם מכבי. הוא ניצח את ספרד באולימפיאדה, זכה ביורובאסקט מול ספרד, וזה משפיע. לאולימפיאדה האחרונה נסעו מאה עיתונאים מספרד. הם פגשו את בלאט במסדרונות, היו איתו כל היום ביחד. הוא מאמן מצוין, ואתה יודע איזה בן אדם נחמד הוא מחוץ למגרש. ככה הוא בנה רפיוטיישן".
וביוון? "שמע, הסיטואציה אצלנו השתנתה לחלוטין", מוסיף העיתונאי ורלאס. "נגמרו הימים של הכסף הגדול. פאו ואולימפיאקוס הלכו הקיץ על מאמנים פחות גדולים, בשכר הרבה יותר נמוך. אם אובראדוביץ' ואיבקוביץ' הרוויחו מיליונים, אז היום הן משלמות למאמנים החדשים אולי 150,000 אירו בעונה. בלאט מרוויח במכבי פי כמה. יוון הפכה עבורו ליעד לא רלוונטי".
פז'ה סאריץ' שב דווקא לפילזן. "אני חושב שהכישלון שם פגע בו", הוא אומר. "פילזן זה לא ארגון שמאמנים מצליחים בו, ובלאט קיבל את ההצעה שלהם ברגע לא טוב. אולי זו הסיבה שמועדונים כמו ברצלונה וצסק"א לא חשבו על בלאט ברגע הנכון".
ומעבר לכך, כל המרואיינים מזכירים את דור הביניים, שבישראל נחשב למעין סוג ב' אך באירופה מקובל ומוכר: החל מסרג'יו סקאריולו, דרך יסמין רפשה ונוון ספאחיה ועד לסימונה פיאניג'אני; כולם נחשבים לשמות ראויים. המשרות הבכירות מצומצמות, המאבק גדול. ולבלאט, שטרם זכה בתואר משמעותי ברמת הקבוצות, אין יתרון מובנה על אף אחד מהם. ואולי הזהות האמריקאית שלו אפילו מכבידה עליו במעט.
***
הכיוון החדש של בלאט, מעריכים בענף, הוא ארה"ב: במהלך האולימפיאדה לא היסס בלאט לדבר על שאיפותיו להצטרף לליגה הטובה בעולם. אם בעבר דיבר על כך בחצי פה, כמעין חלום רחוק או תקווה קלושה, היום הוא לא מפחד להצהיר כי "אני יודע שאני יכול לאמן ב-NBA. וזה משהו שאני רוצה לעשות, כי זה יסגור את מעגל חיי", כפי שאמר לדיוויד אלדרידג' מאתר ה-NBA.
"זה לא עניין של כסף: היו לי ג'ובים טובים בשנים האחרונות, הרווחתי כסף טוב. מבחינה פיננסית אני כבר לא מודאג כ"כ. אם אגיע לליגה, אגיע כי הסיטואציה נכונה, כי אקבל הזדמנות אמיתית", הסביר בלאט. "אני לא נאיבי: אני יודע שאף אחד לא לוקח אירופאי ישר לעמדת המאמן הראשי. אבל אני רוצה לקבל תפקיד משמעותי, שיראה לי גם נתיב להגיע לעמדת המאמן הראשי בסופו של דבר. אימנתי הרבה שחקני NBA. אימנתי ברמה הזו. אימנתי עם ונגד מאמני NBA. אני מכיר את כולם בליגה. אשמח לעשות את זה. אבל אני לא חי בשביל זה".
ואולי זו הסיבה לכך שבקיץ האחרון עזב את סוכנו הקפריסאי, שליווה אותו בשנים האחרונות, לטובת סוכנות-העל "באובאסקט", של מישקו רזנאטוביץ' ואבי זילברמן. בארה"ב עובדת "באובאסקט" עם סוכנות-הענק "אקסל", שבראשה עומד הסוכן ג'ף שוורץ. כבר בקיץ האחרון החלו סוכניו החדשים, מהמקושרים בענף, לעבוד עבורו. היו גישושים מצד מלאגה, כמו גם מצד קבוצות בארה"ב, כפי שצוין בראש הכתבה, אבל החתימה המחודשת במכבי השהתה בינתיים את רעיון העזיבה.
"זו כנראה השנה האחרונה של דיוויד במכבי", אומרים בסביבתו. בקיץ הבא הוא יכוון לארה"ב; את עבודת המטה החל בשבועות האחרונים, כשבישראל נחת לארי דרו, המאמן הראשי של אטלנטה הוקס, קבוצה נוספת שהוזכרה כמועמדת לקלוט את בלאט.
מכל מקום, מערכת יחסי הציבור העולמית של בלאט כבר החלה לתקתק. "הוא מאמן יוצא מן הכלל, עם הרבה הצלחה באירופה", אמר ג'רי קולאנג'לו ל"טיימס". "מה שדייב השיג באירופה הוא דבר יוצא דופן. אם הוא היה נשאר בקבוצה אחת היו מחשיבים אותו לפיל ג'קסון", הרהיב ידידו ממכללת פרינסטון ומאמן מכללת אורגון סטייט, קרייג רובינסון.
גם פרשן הכדורסל הרוסי המוערך ולדימיר מוז'ייצב, שעוקב מקרוב אחרי בלאט ותפקודו בנבחרת רוסיה, סבור שמעבר לארה"ב יהיה הצעד הנכון ביותר מבחינתו.
"אני יודע על מערכת היחסים בינו לבין הנהלת מכבי", אומר מוז'ייצב. "אני יודע שהם מאוכזבים ממנו אבל אני לא מבין אותם, כי בעיני הוא אחד המאמנים הטובים באירופה. הוא לקח במכבי קבוצות שמבחינת כישרון היו אולי במקום השביעי-שמיני ביורוליג, והפך אותן לקבוצות פיינל פור. אם הוא היה מקבל רוסטר כמו זה של צסק"א הוא כבר היה לוקח אליפות אירופה. עם התקציב של מכבי קשה מאוד לזכות במשהו. אולי לפיינל פור הם יכולים לכוון, אבל זכייה ביורוליג? זו כבר תהיה סנסציה.
"בנבחרת רוסיה יש לו הזדמנות לזכות במשהו גדול ביורובאסקט הבא, אם כל השחקנים יישארו, וזו יכולה להיות מוטיבציה גדולה עבורו", ממשיך מוז'ייצב ואומר. "NBA? קשה לדעת. אפילו מסינה ניסה, אבל חזר מיד. קודם שיעבור את העונה הקרובה במכבי, וזה לא יהיה קל עבורו. אחר כך שיגיע לקיץ עם נבחרת רוסיה. זה יכול לשמש עבורו קרש הקפיצה הסופי: אם דיוויד זוכה עם רוסיה ביורובאסקט הקרוב, אולי (מיכאיל) פרוחורוב ינסה לקחת אותו לניו-ג'רזי נטס (פרוחורוב הוא בעלי הקבוצה, א.ג.). הדבר הכי טוב עבור בלאט יהיה להגיע לארה"ב, להתחיל כעוזר בכיר, ותוך שנתיים-שלוש להתקדם לעמדת המאמן הראשי. אם יש מישהו שמסוגל לעשות את זה, זה דיוויד בלאט".
ohad@walla.net.il