ערב המשחק בין ישראל ורוסיה, השתתף בוריס איגנטייב, עוזר מאמן דינמו קייב, בפאנל פרשנים מיוחד עבור אחד מעיתוני הספורט ברוסיה וסיפק את תובנותיו לגבי הנבחרת הישראלית: "ישראל נבחרת טובה ואם היא מאלצת את עצמה לשחק ברמה גבוהה, קשה להתמודד איתה. אני בטוח שרוסיה תתמודד מול מוטיבציה בלתי מוגבלת. נגד אזרבייג'אן המשחק שלהם היה דינמי ומהיר, נכון שחסר להם משחק קבוצתי, אבל פעולות הסולו היו טובות. ישראל יכולה להכות, אבל חסרה יציבות. אני לא חושב שישראל רואה את עצמה כנבחרת מובילה בבית והיא עדיין לא מוכנה להילחם על המקום הראשון", אמר איגנטייב וסימן את שחקן המפתח מבחינתו: "לא הייתי קורא לנאתכו כדמות המגדירה בנבחרת הישראלית, אבל הוא בהחלט אחד השחקנים המובילים. הקשר המיומן של רובין קאזאן פעיל במרכז השדה, הוא מתחיל את ההתקפות ובעל בעיטות מדויקות".
הדברים של איגנטייב משקפים במדויק את המצב בנבחרת ישראל. גם אלי גוטמן יודע היטב שאין תחליף לדקות משחק ובהקשר הזה, אין ספק שנאתכו, אחד השחקנים החשובים במערך של קאזאן, הוא השגריר הישראלי הבכיר והמוצלח כיום. המחשבה לבנות סביבו את ההרכב גם בנבחרת נכונה, אך נראה כי גוטמן עדיין לא מצא את הנוסחא המדויקת לסוגיה: כיצד מפיקים מנאתכו את המירב או אם תרצו, איך מביאים את נאתכו של קאזאן לנבחרת והאם הוא מסוגל להפוך למנהיג האמיתי בנבחרת בקמפיינים הקרובים?
במובן מסוים, נאתכו עדיין לא זוכה בישראל למעמד הראוי. ההערכה אליו ברוסיה עצומה וההתקדמות שעשה בשנתיים וחצי שהוא משחק בקאזאן לא פחות ממדהימה. אסור לשכוח שכל שחקני הסגל של פאביו קאפלו מגיעים מקבוצות צמרת בליגה הרוסית, ליגה קשה, פיזית ועתירת משאבים. בליגה הזו, בה קבוצות עושות עסקאות בעשרות מיליונים, נאתכו הוא שחקן הרכב קבוע בקבוצה בכירה שנאבקת בכל שנה על כל התארים. למרות זאת, בישראל מוקד העניין הולך באופן תמידי לשחקני שנאבקים על מקום בספסל בקבוצות הפרמיירליג והבונדסליגה השונות.
עד כמה ההערכה לנאתכו ברוסיה גדולה? הנה מספר דוגמאות. בינואר מכרה קאזאן את כוכבה האקוודורי כריסטיאן נובואה, ששיחק לצידו של הישראלי במרכז השדה, לדינמו מוסקבה תמורת שמונה מיליון יורו. בתקשורת המקומית זלזלו במהלך ובאחד העיתונים נכתב: "נובואה בלי נאתכו זה לזרוק כסף לביוב". מאמן הנבחרת הצעירה, ניקולאי פיסארב, אמר לאחרונה כי: "נאתכו הוא הקשר האחורי הטוב בליגה אחרי איגור דניסוב (קפטן הנבחרת - ע.מ) ומבין הזרים, הוא ללא ספק הקשר הטוב ביותר".
הפריצה האמיתית של נאתכו החלה בפתיחת העונה שעברה. אחרי שעבר את תקופת ההתאקלמות, הוא הפך להיות הבאנקר והשחקן המשמעותי במערך של קורבאן ברדייב וככל שהתפתחה העונה לקח אחריות בלעדית גם על מצבים נייחים. כשנובואה נמכר,ברדייב ניסה שלל שחקנים במרכז השדה, אבל נאתכו לא זז מההרכב. היו לו 56 הופעות בכל המסגרות המשחק ומבחינת דקות, הוא שיחק יותר מיוסי בניון, גילי ורמוט ואיתי שכטר יחד. למעשה, הפעם האחרונה בה נאתכו לא השלים 90 דקות הייתה במאי 2011. כלומר, כשהוא כשיר ורשאי לשחק, אין עוררין על מעמדו.
מעבר לדקות, נאתכו הוא בורג מרכזי במערך, כפי שהוסבר בכתבה שפורסמה עליו ברוסיה לפני כשלושה שבועות: "ברדייב מחדש את סגנון המשחק שלו ונאתכו הוא הכוח המניע את התהליך... בלקסיקון הכדורגל המודרני שחקנים המשלבים אינטליגנציית משחק גבוהה ופתרונות יצירתיים מכונים: 'פנטזיסטה'. למשל, אוזיל, אינייסטה ונאסרי או בכדורגל הרוסי סמאק ושירוקוב. אלו גם הקווים המנחים לסגנון המשחק של נאתכו... בלי הגזמה, הוא עמוד השדרה במערך של ברדייב. הוא לא קשר אחורי קלאסי, אבל מקבל חופש פעולה. העונה, היצירתיות שלו בצמיחה והוא יודע טוב מאוד מה לעשות עם הכדור... שחקנים חכמים, מנהיגים לא צריכים מאמן והחוכמה של מאמן במקרים כאלה היא לא להפריע להם. ברדייב מבין את זה ולכן נאתכו הפך מעורב יותר ויותר בחלק הקדמי, אבל גם הוא יפסיק לכבוש, התרומה שלו למשחק של קאזאן לא תפחת... נאתכו עושה את המשחק".
כלומר, ברדייב בנה את נאתכו דרך דקות המשחק. הוא נתן לו ביטחון, קרדיט בלתי פוסק והביא אותו בדיוק למקום שהוא רוצה האיש שמניע את המשחק. לעומת זאת, נאתכו לא הצליח להגיע למעמד כזה תחת לואיס פרננדז בנבחרת והתנדנד בין הספסל להרכב. רק שלוש פעמים בקמפיין הקודם הוא השלים 90 דקות כאשר במשחקים הקריטיים מול לטביה (בחוץ) ויוון (בבית), המאמן הצרפתי העלה אותו כמחליף. המצב השתנה לטובה אצל גוטמן. נאתכו פתח בכל אחד מארבעת משחקי ההכנה וכמובן במשחק באזרבייג'אן. לקראת רוסיה, המאמן הלאומי שוקל להחליף ארבעה מחמשת שחקני הקישור שפתחו ביום שישי, אך מקומו של נאתכו מובטח.
סממנים ראשונים לנאתכו של קאזאן אפשר היה לראות במשחק בבאקו. ברדייב שינה העונה לישראלי את התפקוד. אם בעבר היה משחק איתו כקשר האחורי, העונה הוא צירף את הספרדי הוותיק פאבלו אורבאיס ונאתכו זז מעט קדימה, מה שבא לידי ביטוי באיומים לשער ומספרים (שישה שערים בשבעה מחזורים בפתיחת העונה). גם גוטמן הציב קשר אחורי קלאסי (גל אלברמן) לצידו של נאתכו ובכך אפשר לו חופש פעולה יצירתי במרכז השדה. למרות שפע של טכניקה וכישרון בחלק הקדמי של הנבחרת, נאתכו היה מהבודדים שהעז לדחוף קדימה ולנסות להעיר את המשחק. השער שלו הגיע בדיוק כתוצאה מפעולה מפתיעה כזו.
"מבחינת אישיות, אופי ורצון להיות שחקן ולהצליח, ההתנהלות המקצועית והספורטיבית של נאתכו היא משהו שלא קיים בכדורגל הישראלי", טוען מוטי איוניר שהדריך את השחקן בנבחרת הצעירה. "הוא משהו שונה וכבר לפני שנתיים או שלוש כולם ראו את זה. כשהוא היה בהפועל תל אביב היה ברור שהוא יגיע רחוק כי הוא מתנהל נכון מבחינת אורח החיים ואיך שהוא מתאמן. ההתקדמות שלו אכן הגיעה. הוא משחק לעומק, יש לו פס נדיר ובעיטה מצוינת ונכנס לנבחרת שיש לה שחקן שכל מצב נייח הופך ל-90 אחוז שער".
איוניר זיהה שינוי אמיתי אצל נאתכו במשחק באזרבייג'אן: "ראיתי שהוא נפתח. הוא מדבר, מכוון, צועק ואלו דברים שבעבר הוא מאוד נרתע מהם. אסור לשכוח את האופי והרקע שלו. הוא ממקום קטן ובסך הכל הרגיש כמו זר. לא קל להתנהג רגיל כשאתה קצת שונה מכולם וזה גרם להיות ביישן ומופנם. עכשיו הוא קיבל ביטחון והוא לא מתבייש, זה נותן לו להיות משוחרר".
הדברים של איוניר מובילים את הדיון לסוגית המנהיגות, סוגיה מוכרת בכל הקשור לנאתכו. העובדה שבעבר היה מדובר בבחור מופנם וביישן פגעה בו לא אחת. הכישרון שלו מעולם לא הוטל בספק, אבל הפריצה הגיעה מאוחר יחסית. עד שהגיע גוטמן להפועל תל אביב, נאתכו סבל מחוסר יציבות ביכולת ולא מעט הקנטות של הקהל. גם בנבחרות הצעירות, נאתכו בלט, אבל לא הוביל ובטח לו הנהיג. גוטמן היה הראשון שהוציא את נאתכו מהקופסה, נתן לו ביטחון על ידי שיחות אישיות תמידיות והעלאת דקות המשחק. כשנאתכו הרגיש את הביטחון מהמאמן, היכולות שלו יצאו החוצה ביתר קלות. זה בדיוק מה שקורה גם בקאזאן.
ראוי להדגיש דבר אחד. נאתכו, באופיו, הוא בחור צנוע ושקט. הוא לא היה ולא יהיה סופרסטאר. היכולת שלו להנהיג, למרות השיפור הניכר בה, עדיין מוטלת בספק. גם בקאזאן הוא בהחלט לא אחד הכוכבים. סביבו בחלק הקדמי משחקים שמות נוצצים ויקרים כמו: קרדניז, ארמנקו, רונדון ואחרים. באופן טבעי, שחקנים טכניים, וירטואוזיים ומבריקים תמיד ימשכו יותר תשומת לב משחקנים שהם יותר פועלים שחורים כמו נאתכו. יחד עם זאת, גוטמן צריך לשאוף להגיע למצב של קאזאן שבו נאתכו הוא הדבק שמחבר את הטכניקה והכישרון של רפאלוב, שכטר, מליקסון, ורמוט, עזרא וכל השאר. לא בהכרח צריך לצפות ממנו להנהיג, אבל כן להיות השחקן החשוב והבולט במערך.
למעשה, ישראל נמצאת בעיצומו של תהליך. כשדור הזהב של ברקוביץ', רביבו ונמני סיים את חלקו בנבחרת, נותר ואקום בכל הקשור ליצירתיות בחלק הקדמי. בניון גלש למשבצת המנהיג ומילא אותה בהצלחה, אך מקצועית נוצרה בו תלות בקדנציות של אברהם גרנט ודרור קשטן כי לא היו לידו מספיק שחקני התקפה מוכשרים. הסיטואציה החלה להשתנות בתקופות של פרננדז וגוטמן. מקצועית, אין יותר תלות בבניון כי יש המון כישרון בחלק הקדמי. הוואקום נוצר בחלק האחורי והאיש שצריך למלא אותו, להיות החוט המקשר בין ההגנה להתקפה, הוא נאתכו. כשלוקחים בחשבון שמדובר בשחקן בן 24 שכבר מעורר עניין בליגות אירופאיות בכירות, לא יהיה זה יומרני להמר שנאתכו הולך להגיע בעתיד הקרוב לפסגות גבוהות בקריירה האישית שלו, מה שצריך לבוא בד בבד עם קבלת מעמד על בנבחרת. כזה ששמור לשחקנים כמו דודו אוואט, טל בן חיים ובניון עצמו.
"אין לי ספק שבשש עד שמונה השנים הבאות הוא הולך להיות שחקני נבחרת מוביל", סבור איוניר. "הוא משחק במקום קשה פיזית מבחינת הקבוצה, הליגה, העיר בה הוא גר ואולי אף אחד חוץ ממנו לא היה מחזיק שם מעמד. באירופה אנשים לא עיוורים. ההצלחה שלו גדול ואם הוא ימשיך לפרוץ, ירצו אותו במקום אחר. מעמד בנבחרת? נבחרת זה לא קבוצה והשאלה איך יהיו אחרים. קמפיין נפרש לאורך זמן ואי אפשר לדעת מי יהיה באיזה כושר ומתי, אבל ברור שנאתכו הוא שחקן שצריך ללכת איתו וגוטמן עושה את זה".
