משחקה של נבחרת ישראל באזרבייג'אן היווה המשך ישיר לכל משחקי ההכנה בעידן אלי גוטמן. חלומות יש, גם תקוות, אבל סגנון ברור עדיין לא נראה באופק. שתי הנבחרות החלו בהיסוס את המשחק, כצפוי בתחילת קמפיין חדש, וקשה היה להבחין כי מדובר בשחקנים בינלאומיים על כר הדשא. השוער האזרי, עם אותה טעות שסייעה לביברס נאתכו לכבוש, הכניס עניין למשחק בדקה ה-50 וגרם לשתי הנבחרות לרצות ולהשקיע יותר. חבל שהנבחרת שלנו החליטה להיות מנומסת והחזירה למארחים מתנה בדמות שער השוויון.
כאשר 30-40 אחוזים מהשחקנים אינם נמצאים בכושר משחק, יש בעיה לנבחרת להציג את היכולת המצופה ממנה ולפתח את הסגנון הראוי. הנקודה הזו מצטרפת לבעיה העיקרית של הנבחרת, והיא עיצוב חוליית הגנה קבועה. הצרות בחלק האחורי מאלצות את גוטמן לבצע שינויים רבים לכל אורך התקופה שלו, וכך קשה לבנות תיאום. ללא התיאום הזה מלמטה, אין אפשרות להנחיל את הסגנון המסודר אליו גוטמן שואף. כך ראינו את חוליית ההגנה נבהלת כשמופעל עליה מעט לחץ, גם מצד נבחרת נחותה כמו אזרבייג'אן. הרחקות הכדורים והחשש המוטמע הזה בהגנה מנעו מהנבחרת לפתח משחק מסודר.
במצב כזה, וכשמרבית שחקני ההתקפה שלו מתקשים מול נבחרות פיזיות, אין לנבחרת ברירה אלא להשתמש במגנים בעלי יכולות התקפיות טובות יותר. הייתי רוצה לראות שחקנים כמו אלעד גבאי או טאלב טואטחה, שלפי דעתי לא נופלים מבחינה הגנתית מיובל שפונגין ויואב זיו, ובנוסף יכולים לספק את התמיכה הנדרשת מאחור לחוליות הקישור וההתקפה.
יחד עם מגנים תוקפים, יהיה קל יותר ליצור משחק מסודר ולפתח התקפות. במשחק בבאקו ראינו לא מעט מקרים בהם הצלחנו לחטוף כדורים, אבל השחקנים מיהרו להעבירם קדימה בכל דרך שהיא, ללא כל מחשבה או דרך. סבלנות בהנעת הכדור היא המפתח, והיא פועל יוצא של הסגנון המסודר שכרגע, לצערנו, לא קיים בנבחרת.
ברצוני לציין, למרות המשחק הדי פושר של גילי ורמוט, כי עדיין מדובר בשחקן שיכול לתרום יותר לנבחרת, בטח ובטח לאחר שחתם בהפועל תל אביב ויחזור לצבור דקות משחק בליגת העל. ורמוט הוא הטוב ביותר בנבחרת באחד על אחד, יודע לפצח את הקישור של היריבה, שזה הדבר החשוב במשחק, וגם לאחר תצוגה לא משכנעת כזו הייתי רוצה לראותו ממשיך לקבל הזדמנות גם במשחקים הבאים.
לצידו, לאור התוצאה באזרבייג'אן והזמן המועט שנותר עד למשחק מול נבחרת רוסיה ביום שלישי, כדאי לחשוב על החזרתו להרכב של יוסי בניון המנוסה. הקפטן יכול לסחוב את חבריו בזמן כזה, בו ניצחון הוא בבחינת חובה כדי לא להישאר מחוץ לתמונת הסיכויים כבר לאחר שני מחזורים. ביום טוב אפשר לנצח גם את רוסיה. יש לנו את הכלים.
