אחרי אחת הנקודות המרהיבות של סרינה וויליאמס הבוקר (שני) בגמר הנשים של היו-אס אופן מול ויקטוריה אזרנקה, בחר הבמאי להתמקד בנער אחד מהקהל, שפשוט קם על הרגליים עם עיניים בורקות ושחרר זעקת עידוד לטניסאית האמריקאית הדגולה. רק כמה דקות קודם לכן, וויליאמס נראתה בדרך להפסד במשחק שכבר נדמה שהיה בידיים שלה. אזרנקה הובילה 3:5 במערכה המכרעת, וויליאמס נראתה כבויה ומסוגרת, אבל עם הגב לקיר ניפקה לפתע מפגן אופי שהתעלה על מפגן האיכות. אותו נער, כמו כל צופה במגרש או מול המסך, לא יכול היה להישאר אדיש. איך אפשר?
אם אלי גוטמן רוצה לשנות את המנטליות של נבחרת ישראל, מומלץ לו להקרין את הקטע הזה לשחקני הנבחרת שלו. אותם שחקנים שמצפים כעת לדחיפת הקהל במשחק מול רוסיה. אותם שחקנים שמתלוננים באופן קבוע על היעדר דחיפת הקהל במשחקים שקדמו לרוסיה, ועל אלה שיבואו אחרי רוסיה. אותם שחקנים שהפכו את ההתעסקות בביקורת של התקשורת כנגד הנבחרת לאובססיה. המסר של גוטמן מהקטע של וויליאמס הוא פשוט: אתם אלה שתגרמו לקהל לדחוף אתכם. לא להיפך. קהל זה דבר פסיבי. הוא בא לראות הצגה. אם ההצגה סוחפת אותו, הוא נסחף. לא להיפך.
צורה החשיבה הזו, שמצפה מראש מהקהל לתמוך ומהתקשורת לעודד, היא בעייתית מיסודה. רק בסוף השבוע האחרון מיהר להתלונן המגן רמי גרשון על היחס של הפרשנים שלמה שרף ואיל ברקוביץ' כנגד שחקני הנבחרת, וקשה היה שלא להזדהות איתו. במדינה שבה העיתונאים לרוב צורחים והאוהדים שלה כל הזמן מקללים ודורשים, גרשון תמיד ייצא צודק. אבל גם אחרי שמשקללים את כל הרעות החולות עליהן מתבססים השחקנים בתלונותיהם, השורה התחתונה היא שזה מעוות. כששחקני נבחרת ישראל כל הזמן קוראים לקהל לתמוך ומבקשים מהאוהדים להתחיל להשתנות לטובת כולנו, הם בעצם בורחים מאחריות. הם הופכים את עצמם לקטנים. לניצבים בהצגה, לניצבים חלשים בהצגה. שהם רק עלה נידף ברוח.
אלא שכל מי שהיה באירוע ספורט כביר, יודע שלא כך הם פני הדברים. שהשחקנים הם אלה שקובעים כיצד הקהל יגיב. שאתה קם מהכיסא ויוצא מהאדישות הכללית רק אחרי שאתה רואה רוח מיוחדת על המגרש. את צורת החשיבה הנפסדת הזו, את הגישה הפסיבית הזו, שחקני נבחרת ישראל חייבים לשנות. ההרגל שלהם להתלונן על הקהל/התקשורת/אצטדיון רמת גן/שלמה שרף הפך בשנים האחרונות לתירוץ. לגישה רווחת. לסגנון עבודה. ברור, אין מה להשוות את שחקני נבחרת ישראל לסרינה וויליאמס. מנגד, כשהיא הייתה בקבר, בפיגור 5:3 במערכה המכרעת, במצב מצוקה על סף תבוסה, ניתן היה למצוא ביניהם כמה קווי דמיון.
פשוט תעשו את זה
10.9.2012 / 17:13