"מתוסכל מההפסד ליוון, קרז'אקוב רצה לבעוט בפח בחדר ההלבשה, אבל החטיא". בדיחות ציניות מהסוג הנ"ל מילאו את אתרי האינטרנט ברוסיה אחרי הפיאסקו של הנבחרת ביורו 2012. אלכסנדר קרז'אקוב היווה אחת המטרות הראשיות ללעג האוהדים, וזו הייתה תוצאה טראגית ולא צודקת מבחינתו. כל אירופה דיברה על שיאי ההחמצות ששבר חלוץ זניט, שהגיע לטורניר עם ציפיות בשמיים. בניצחון 1:4 על צ'כיה קבע קרז'אקוב שיא באליפויות אירופה עם שבע בעיטות שלא מצאו את המסגרת. כאשר המשיך להחמיץ מול פולין עם ארבעה כדורים נוספים שהלכו החוצה, הוא הגיע ל-11 החטאות רצופות, אשר נכנסו להיסטוריה כשיא נוסף. אתרים שונים דאגו לכלול את הרוסי בנבחרת הכישלונות של הטורניר, אולם זו הייתה דוגמה מצוינת לעיתונות צהובה וזולה, שלא מתעמקת בדבר ומחפשת כותרות שימשכו תשומת לב.
הנתונים של קרז'אקוב ביורו 2012 אכן ביזאריים למדי, אבל מי החזיק בשיא הקודם, עם 10 בעיטות רצופות שלא הטרידו את שוערי היריבות? היה זה ראול ביורו 2004, ואיש לא מפקפק בהיותו של הספרדי אחד החלוצים הטובים בתבל בתקופתו. התוצאה הסופית הייתה עגומה מאוד עבור חלוץ זניט ביוני, אבל תרומתו למשחק נבחרת רוסיה הייתה כבירה. ראשית, "ההחמצה" הראשונה נגד הצ'כים הייתה נגיחה לעמוד, אחריה השתלט אלן דזאגויב על הריבאונד וקבע 0:1. שנית, התנועה הבלתי פוסקת של קרז'אקוב, חלוץ חוד יחיד במערך של דיק אדבוקאט, פינתה שטחים לחבריו שהגיחו מאחור, והפכה את התקפות הרוסים לקשות לחיזוי עבור העורף. אדבוקאט חזר והדגיש את חשיבותו של קרז'אקוב לנבחרת, וגם אחרי ההדחה זכה החלוץ לגיבוי נרחב. דני, הכוכב הפורטוגלי של זניט, הביע התלהבות: "קרז'אקוב נתן טורניר יוצא מהכלל, היקף העבודה שהוא ביצע פשוט עצום. תנועתו ללא כדור גרמה לסחרחורת אצל שחקני ההגנה. חלוץ מסוג זה מתיש לחלוטין את אלה שמנסים לשמור עליו".
"בעטתי, בועט, אמשיך לבעוט"
זו האמת הטהורה. לבלמי ישראל שיתמודדו מחר (שלישי) עם קרז'אקוב ברמת גן צפוי אתגר קשה במיוחד. הם לא רק פוגשים את השחקן שכבש שישה שערים בארבעה משחקי הליגה הרוסית העונה, והיה סגן מלך השערים אשתקד עם 23 כיבושים ב-32 משחקים. קרז'אקוב מסוכן מאוד גם בבישול. את הדוגמה האחרונה לכך קיבלנו ביום שישי, כאשר הסקורר בן ה-29 סידר אסיסט מצוין לחברו לזניט ויקטור פייזולין בנצחון על צפון אירלנד.
ככל שעובר הזמן, הופך קרז'אקוב לשחקן איכותי וקבוצתי יותר. בתחילת הקריירה, כאשר הפך לאליל האוהדים של זניט, הכריז הנער בראיון: "כל חיי בעטתי לשער, אני תמיד בועט, ותמיד אמשיך לבעוט". האמירה הזו הפכה למוטו שלו, מוזכרת לטובה ולרעה בהתאם לתוצאות. בשנים הראשונות, זו באמת הייתה המטרה היחידה של קרז'אקוב במשחקים, ואחוז ניצול ההזדמנויות מעולם לא היה החלק החזק שלו. מצד שני, מעטים החלוצים שמגיעים למספר מצבי בעיטה ליד השער כמו קרז'אקוב, והכמות הופכת בשורה התחתונה גם לאיכות. בקרוב מאוד יחגוג החלוץ 200 שערי קריירה, וחלק לא מבוטל מהם נכבשו בבעיטות יעף מרהיבות, כי קרז'אקוב תמיד מחפש את הדרך המהירה ביותר לרשת. השער הזה מול צסק"א מוסקבה בתחילת השנה צריך לספק חומר למחשבה לקשרי נבחרת ישראל החלוץ שמנגד מסוכן ביותר גם מחוץ לרחבה, ואסור לתת לו שבריר שניה ללא שמירה.
מוערך יותר מארשבין
השנים הראשונות של קרז'אקוב בזניט ייזכרו לתמיד בזכות שיתוף הפעולה שלו עם אנדריי ארשבין. בעידן שלפני השליטה של גזפרום, שהפכה את המועדון מסנט פטרבורג לאחד העשירים בעולם, הייתה זניט קבוצה דלת הישגים, אך צמד הכישרונות הצעירים הציתו את הדמיון. די לצפות בבישול הנהדר הזה של ארשבין לנגיחה הפנומנלית של חברו הטוב במפגש מול לוקומוטיב מוסקבה כדי להבין במה מדובר. מבין השניים, נחשב דווקא קרז'אקוב לשחקן מבטיח יותר. כבר בגיל 19 הוא נסע למונדיאל 2002, וכעבור שנתיים נכלל גם בסגל ליורו 2004, בעוד ארשבין צפה בשני טורנירים אלה בטלוויזיה.
ב-2004 הוכתר החלוץ למלך שערי הליגה הרוסית עם 18 כיבושים, וגרם לקבוצות פאר בליגות הבכירות לגלות בו עניין. באמצע 2006 הגישה סביליה הצעה רשמית, זניט סירבה, וקרז'אקוב פתח במאבק גלוי נגד המועדון בדרישה להשתחרר. אחרי חודשים אותם ניתן להגדיר כשביתה איטלקית, חתם החלוץ במועדון הספרדי בינואר 2007, והצטרף לסגל שחלם על זכייה באליפות. המאמן חואנדה ראמוס האמין מאוד בקרז'אקוב. סביליה החתימה אותו על חוזה לחמש שנים וחצי, הוא קיבל את החולצה מספר 9, ונזרק היישר להרכב הראשון. שערו השני במדי האנדלוסים היה בניצחון 1:2 על ברצלונה, בבעיטה מעולה בסיבוב ממסירה של דני אלבס. קרז'אקוב אמנם מעדיף לבעוט בימין, אבל מיומנות הביצוע בשמאל במקרה זה מדגישה עד כמה הוא מסוכן בשתי הרגליים.
הניפוי של הידינק
בסופו של דבר, הוכתרה ההרפתקה הספרדית ככישלון, למרות שהרוסי היה שותף מלא לזכייה בגביע אופ"א, כולל הופעה כמחליף בגמר מול אספניול. קרז'אקוב נאלץ להתמודד על מקום בהרכב עם לואיס פביאנו ופרדי קאנוטה בשיא כושרם, ונותר לא פעם על הספסל. עריקתו של ראמוס לטוטנהאם באוקטובר 2007 ערערה מאוד את מעמדו בקבוצה, מאחר שמחליפו מנולו חימנס לא העריך אותו כראוי. כדי להיאבק על המקום בסגל ליורו 2008, העדיף החלוץ לשוב למולדת, בדיוק כמו שעשו ארשבין ורומן פבליוצ'נקו בתחילת השנה הנוכחית, וחתם בדינמו מוסקבה. אלא שאפילו זה לא הספיק. חוס הידינק לא כלל את קרז'אקוב בסגל לטורניר, והותיר אותו בחוץ גם כאשר פאבל פוגרבניאק נפצע ממש לפני תחילתו. בכך החמיץ הכוכב את הטורניר המוצלח היחיד של נבחרתו, וראה מהבית כיצד חברו ארשבין סוחף את רוסיה לניצחון מפואר על הולנד ברבע הגמר.
המאמן ההולנדי הסביר תחילה את הניפוי בשיקולים טקטיים, אולם כעבור שנה גילה את הסיבות האמיתיות. "לא אהבתי את ההרגל של קרז'אקוב לצעוק על חבריו ולבוא אליהם בטענות אחרי מסירות לא מוצלחות. גילוי חוסר שביעות רצון מסוג זה על המגרש לא מקובל עליי בשום אופן, והבהרתי לו זאת לא פעם", אמר הידינק, כאשר החזיר את החלוץ לסגל ב-2009, ומיד קיבל ממנו צמד בניצחון 0:2 בפינלנד במוקדמות המונדיאל. הרוסים היו אמורים לנסוע לדרום אפריקה אחרי שההגרלה סידרה להם יריבה נוחה בפלייאוף בדמות סלובניה, אבל זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר בקריירה של הידינק. הרוסים נכנעו במאריבור, בעוד קרז'אקוב סופג כרטיס אדום מפוקפק ביותר על עבירה לכאורה על השוער סמיר חנדנוביץ'.
איך שלא תסתכלו על זה, בנבחרת מעולם לא היה לקרז'אקוב מזל ברגע הנכון. לפני יורו 2012 הוא כבש שערים נהדרים במשחקי ידידות מול אורוגוואי ואיטליה, אבל בטורניר עצמו יזכרו לו בעיקר את ההחמצות. רוב השערים שלו במשחקים הרשמיים במדים הלאומיים הגיעו מול נבחרות נחותות, ביום שישי אפילו זה לא הסתדר. על אף שקרז'אקוב היה אחד השחקנים הטובים על המגרש, הכדור סירב להיכנס לרשת, ובעיטה חופשית שלו פגעה רק בעמוד. ייתכן וזה פוגע מעט בביטחון העצמי שלו, והרצון להוכיח את עצמו גורם הופך להחמצות נוספות, וכך נוצר כדור שלג בעייתי.
ספאלטי מאוהב
מצד שני, סביר להניח שלא ייקח זמן רב עד שחוסר המזל ייפסק. במדי קבוצתו האהובה, אליה חזר מדינמו בתחילת 2010, הוא בלתי ניתן לעצירה. זניט זכתה איתו בשתי אליפויות רצופות, וגם בפתיחת העונה הנוכחית מובילה את הטבלה. עד לפני מספר ימים, הוא היה החלוץ היחיד ברמה הבינלאומית הגבוהה בסגל של לוצ'אנו ספאלטי, והמאמן האיטלקי ידע תמיד להעריך את יכולותיו. "אני תמיד מצפה מקרז'אקוב למשהו יוצא דופן, והוא מספק את הסחורה", אוהב לומר מאמן רומא לשעבר. במהלך השנים, הפנים קרז'אקוב גם את הביקורת של הידינק, וכעת הוא מגלה סובלנות רבה יותר כלפי חבריו. "יש שחקנים מוכשרים ממני, אבל אני תמיד משקיע עד הסוף בכל מהלך. אין לי בעיה לעשות עבודה שחורה ולרוץ 90 דקות בלי כדור אם הקבוצה תרוויח מכך" הוא אומר.
אז הנה לכם קרז'אקוב קטלני עם הכדור, ומסוכן מאוד גם בלעדיו. הוא בעט, בועט וימשיך לבעוט, רץ וימשיך לרוץ, מבשל וימשיך לבשל. ספק אם דן מורי ואיתן טיבי נתקלו בחייהם בחלוץ ברמה הזו, ורק אם ימצא אלי גוטמן דרך להצר את צעדיו, יהיה לישראל סיכוי אמיתי להפתיע את החבורה של פאביו קאפלו.