בסוף השבוע האחרון עבדכם הנאמן התארגן למעבר דירה. איזה קטע שנוא זה מעבר דירה. כל העניין הזה עם הודעות לבעלי בית על עזיבה, חתימה על חוזה חדש, התעסקות עם בעלי מקצוע, עם התאקלמות במקום לא מוכר (הכלבה תתרגל מהר, אבל יש לכם מושג כמה זמן צריך להחזיק את החתולה סגורה בבית? השמועה מספרת שזה סיוט לא נורמלי). אם תשאלו אותי, החלק הכי דוחה בסיפור הוא האריזה, ולו משום שהיא לעולם לא נגמרת. לא משנה כמה דברים אתם חושבים שיש לכם, תמיד יש יותר. התקשורת עם המובילים לעולם תהיה מוקש. אתם תגידו שיש 60 ארגזים, הם יבואו וימצאו 80, תגידו שיש 100 הם יגלו 200. תוספת המחיר תהיה, כמובן, בהתאם.
התאוששות מהאירוע הזה, שעדיין רחוק מלהסתיים, לוקחת שבוע לפחות. אחרי הג'ט לג הראשוני אתם מגלים פתאום שהחלק הקשה עוד לפניכם. ארזתם? עברתם? יופי, עכשיו צריך לפרוק הכל, לסדר, לטפל בחשבונות ארנונה מול העירייה. ומילא, מעבר מעיר אחת לאחרת הסמוכה אליה או אפילו לעיר מרוחקת יותר, עם זה אפשר להתמודד, אבל רילוקיישן ממדינה למדינה הוא חלק מסובך ומעיק בהרבה.
ולמה זה צריך לעניין אתכם? אולי כי עכשיו תעריכו יותר כמה מסובך זה לטוס, להתמקם במדינה חדשה שאת שפתה אינכם מבינים ושלושה ימים לאחר מכן להבקיע שער בכורה בקבוצה החדשה שלכם. סחתן, ברק בדש, שחקן השבוע של בטטת הכורסה.
אחד שהחליף כמה דירות במהלך הקריירה הוא יוסי בניון, שבימים האחרונים כיכב בחלון ההעברות האירופי והיה לאחד השחקנים שזוכים למעקב גדול בטוויטר. באופן כללי, חלון ההעברות היה מרכז אקשן עצום בקיץ, ולא רק בגלל ההעברות שכן יוצאות לפועל, לפעמים דווקא בגלל אלה שלא. פתאום אפשר לפנטז על קאקה חוזר למילאן, להשתעשע במעבר מופרך של מסי למנצ'סטר סיטי ולתהות האם מנצ'סטר יונייטד באמת עומדת להיפטר מווין רוני.
גם בגילו המתקדם, בניון הוא אחד מהבודדים שמציתים את הדמיון, אבל בדרך כלל מועד סיום חלון ההעברות באירופה קצת פחות סקסי עבור הישראלים. אולי משום שבמקרה של חלקם זה סתם בנאלי במקרה הטוב ועצוב במקרה הפחות טוב. הנה, ממש באותו זמן שבניון עבר לווסטהאם, גילי ורמוט עשה צעדים גדולים ורחבים חזרה לישראל. ורמוט הוא המקרה ההפוך מבניון, המתמיד הלאומי, שחקן שבשנתיים-שלוש הקרובות עוד צפוי להיות חלק מהסגל המצומצם של קבוצות הפרמייר ליג. ורמוט הוא טאלנט שהקדנציה השנייה שלו באירופה הייתה צפויה ביותר: איש לא האמין שהפעם הוא יעשה את זה ואכן, הוא לא "אכזב" את חסרי האמונה. הוא אחד הסמלים לייצוא הבינוני שלנו, לאלה שטסים לשנה-שנתיים בלי לעשות את המאמץ הדרוש, שמתייאשים מהר ומראים שלהיות רמה אחת מעל כולם בליגת העל עדיין לא הופך אותך לשחקן הרכב בקבוצה מהדרג השני או השלישי באירופה.
אבל אפשר גם להסתכל על חצי הכוס המלאה. כולם מדברים על כך שהרמה של ליגת העל נמוכה, רבים תולים זאת בכך שהישראלים הטובים לא משחקים פה. הנה, יש לנו אחד כזה שחוזר. הוא, כנראה, כבר לא ישכור דירה מעבר לים.
אחד שלא רק שאינו מרבה לעבור דירות אלא גם לא מחליף קבוצות הוא ניר דוידוביץ'. כל הקריירה משחק דוידוביץ' רק במכבי חיפה. מ-1996 ועד לשנה שעברה הוא היה שוער ראשון. כשלא היה פצוע, כמובן, והיו לו לא מעט רגעים כמו ביום שישי האחרון, כשהתברר שייעדר חודש בגלל פציעה ביד.
להיות מחליף של שוער כמו דוידוביץ' יכולה להיות פריבילגיה (ותשאלו את דודו אוואט), כי מאחורי הפרגון הפומבי והשאיפה להחלמה מהירה של חבר מסתתרים תחרותיות ורצון גדול לשחק. יש שוערים מחליפים שלאורך קריירה שלמה ראו מגרש פעם, אולי פעמיים בשנה. אמיר אדרי הוא לא אחד מהם. ב-2008/9 אדרי החליף את דוידוביץ' לתקופה ארוכה, המשיך לעמוד בין הקורות מפעם לפעם גם בעונות שלאחר מכן, יצא להשתלמות במכבי נתניה וחזר לחיפה. המטרה המוצהרת שלו הייתה ללבוש את אפודת השוער הראשון, וכעת הוא קיבל עוד הזדמנות להגשים אותה.
ראובן עטר מחזיק מאדרי, שבמכבי נתניה גילה תחתיו יכולת לא רעה בכלל, אבל גם שם לא הצליח להיפטר מה"אדריזם" המוכר שלו תגובה מאוחרת לבעיטות מרחוק. אדרי הוא לא מחליף קלאסי, הוא מאלה שנעים על הסקאלה העדינה שבין שוער ראשון לשני. למרות העונה הטובה בנתניה, עדיין קשה למקם אותו ולקבוע שהוא ראוי להיות שוער פותח בקבוצה עם יומרות כמו מכבי חיפה. המטרה שלו צריכה להיות אחת לא לתת לעטר לצאת מנקודת הנחה שדוידוביץ' יחזור ישירות להרכב. ועדיין, הוא בשלב שבו אתה מתבונן במשחק ומחכה לטעות, אפילו חצי טעות, שתוביל לשער של היריבה.
ה"אדריזם" חזר גם בשבת, בשער הראשון של קרית שמונה. אדרי הוא לא הבעיה המרכזית ואפילו לא המשנית של מכבי חיפה, אבל הגיע הזמן שיפנים שהפעם הזו היא ההזדמנות האחרונה, אולי, שלו להיות שוער העתיד של הירוקים. כשרואים משחק של מכבי חיפה עם אדרי מצפים תמיד לטעות, שאכן הגיעה. בשלב ראשון, אדרי צריך לעשות סוף לציפייה הזו, שיושבת לו כמו קוף כבד על הגב. רק אחר כך הוא יוכל באמת להתקדם.
בין השורות
גילי לנדאו אחרי ה-1:3 של קריית שמונה בחיפה: "מחצית ראשונה דוקטור ג'קיל, מחצית שנייה מיסטר הייד. חצי ראשון באנו אבו נפחות, חצי שני חוטבי עצים ושואבי מים".
רוצה לומר: שוב הוכחתי שבשני משפטים אני מסוגל גם לדבר גבוהה-גבוהה וגם להיות עממי.
יניב קטן אחרי אותו משחק: "אחרי ההפסד הזה והתוצאה מול מכבי תל אביב, אין לי ספק שיגידו הרבה דברים מסביב".
רוצה לומר: "עיתונאים, אל תנסו להתקשר לנייד שלי השבוע, אני לא זמין".
שלומי דורה אחרי ה-3:1 של סכנין לאשדוד: "בחרנו בירו בלו ועליו אנחנו סומכים".
רוצה לומר: כדאי מאוד שהוא ייתן שישה שערים בשבועיים, אחרת אני מחפש קבוצה חדשה עוד לפני אוקטובר.
פרדי דוד אחרי ה-1:0 של הפועל רמת גן לבני יהודה: "זו אכזבה כי במשך 180 דקות קבוצות כמעט שלא מגיעות נגדנו למצבים ואנחנו בכל זאת מפסידים".
רוצה לומר: אני נהנה מהמשחקים האלה כי התירוצים שלי נשמעים טוב. בקרוב יגיעו הרביעיות והחמישיות ואז אצטרך למצוא משהו חדש, פחות סקסי.
יוסי מזרחי אחרי ה-1:3 של אשדוד בסכנין: "צריך לתת לזמן לעשות את שלו".
רוצה לומר: כבר התרגלתי לזה שבמחזור השני אנחנו במקום הראשון בטבלה.
הכי מוזר ש...
אחרי כל כך הרבה הדחות באוגוסט על ידי קבוצות סקנדינביות וסלאביות, עדיין יש כאלה שמתעקשים שהחום פה הוא גורם שיכול לסייע לנו לעבור שלב באירופה.
כדי לממן את עסקת ורמוט, הפועל תל אביב חייבת סיוע ממכבי תל אביב. ומכבי תל אביב מתכוונת לתת לה את הסיוע הזה.
למשחק הבית הראשון של בית"ר ירושלים (קבוצת אוהדים, כן?), ועוד נגד הפועל באר שבע, מגיעים פחות מ-5,000 צופים.
עוד מליגת העל
הלם במכבי חיפה: הפסידה 3:1 לקרית שמונה
ביקורת במכבי חיפה על משחק ההגנה, מחפשים חיזוק
הפועל תל אביב רוצה את ורמוט, מכבי תל אביב את תמוז
1:1 בין בית"ר ירושלים להפועל באר שבע