צפו במסיבת העיתונאים שבה מכריז חיים רמון על רכישת הפועל תל אביב
אוהדי הפועל תל אביב ידועים כפסימיים ורואי שחורות, אבל ייתכן שעכשיו הם באמת יכולים לשחרר נשיפה ארוכה, להישען אחורה ולהירגע מהלחץ מורט העצבים שנשא איתו המאבק המתיש באלי טביב. מי שיקבל את הקרדיט לחילוצה של הקבוצה הוא חבר הכנסת והשר לשעבר בממשלות ישראל השונות, ובעיקר האיש שכל כך מזוהה עם המועדון בשני העשורים האחרונים, חיים רמון.
רמון, בן 62, שכיהן בעברו גם כיו"ר ההסתדרות, נולד וגדל ביפו, ממש מול מאפיית אבולעפיה ושיחק כילד ונער במחלקת הנוער של האדומים. בניגוד מוחלט לטביב, רמון הוא אוהד הפועל תל אביב כבר 57 שנה, מגיל 5, לדבריו. בעולם הפוליטיקה הוא הספיק לצבור קילומטרז' רב שנים ותפקידים, שהציב לו תומכים ואויבים. הוא איש כריזמטי, כוחני, ערמומי ומלא קסם אישי, שבמרוצת השנים הפך למאוס ולא אהוד על פני ציבורים שונים. ותדמיתו הפוליטית מעולם לא נסקה לפסגות של התמודדות על תפקיד ראש הממשלה, על אף שכבר מילא בעבר את תפקיד ממלא מקום ראש הממשלה. בהקבלה לחייו הפוליטיים, גם בהפועל תל אביב הוא מעולם לא שאף לעמוד בקדמת הבמה, אלא לעזור בעזרת קשריו וכישוריו, ממש כפי שרקח מאחורי הקלעים את עסקת הרכישה הנוכחית של הקבוצה.
לאחר מספר שנים בהן התנתק מהקבוצה, מאז רכש מוני הראל את המועדון ובשלב מאוחר יותר הכניס את טביב כבעלים נוסף, חוזר כעת רמון לתמונה כמושיע הגדול. כמוהו, הפועל תל אביב מאז ומעולם זוהתה עם ההסתדרות ומפלגת העבודה, עוד בימים ששני הגופים הללו שלטו במדינה, בכלכלה ובספורט. בין שנות השמונים ועד לאמצע שנות התשעים היה זה יורם אוברקוביץ' המנוח, עסקן ספורט נשכני ויו"ר ועד עובדי חברת החשמל, שפרש חסותו על הקבוצה והיה האיש החזק במועדון. אוברקוביץ' מינה ופיטר מאמנים, קבע תקציבים ושלט בקבוצה כשזו היתה בידי ההסתדרות. באותם ימים רמון, שכיהן כיו"ר ההסתדרות, עקב מהצד אחרי הנעשה במועדון, ומאז פטירתו של אוברקוביץ' בשנת 2003 מדום לב, לקח עליו בירושה בלתי פורמאלית את תפקיד הפוליטיקאי הבכיר המזוהה עם המועדון.
קיץ 2004 מתמנה ליו"ר הדירקטוריון
במרוצת העשור הקודם, ליווה רמון כל תהליך החלפת בעלים ובעצמו היה מעורב כיו"ר הדירקטוריון בשנים 2004/5. על אף רצונו להתרחק מן העשייה והניהול היומיומי של הקבוצה, הובילו אותו לכך נסיבות קיץ 2004, כאשר בעל השליטה המרבית במועדון דאז, סמי סגול, הכריז על רצונו לעזוב, וגם הבעלים המשותפים עמו - משה תאומים, מוטי אורנשטיין ורפי עגיב - כינסו מסיבת עיתונאים דרמטית, בה הודיעו על כישלונם בניהול המועדון.
אחרי עונה מאכזבת, אותה סיימה הקבוצה במקום החמישי, עם חילופי מאמנים ותקווה לעתיד טוב יותר, הפועל תל אביב בהחליטה על שינוי שיטת הניהול. חברי ההנהלה, בתום ישיבות ממושכות, הודיעו כי בכוונתם ליישם את שיטת הניהול הנהוגה בקבוצות באירופה, כאשר המודל הוא אייאקס אמסטרדם ההולנדית, והדירקטוריון הורכב משמונה דירקטורים ומועצת מנהלים, בראשה עמד ח"כ דאז, חיים רמון.
סגול פנה לרמון והודיע לו כי קיים גירעון עצום של מאה מיליון שקלים בקופת הקבוצה, ולאחר שהבעלים המנהלים בפועל הכריזו על חוסר יכולתם למצוא פיתרון, הציב סגול אולטימטום לרמון לבוא ולנהל את המשבר, כשהאלטרנטיבה היחידה היא הליכה לפירוק. רמון, שבאותם ימים הופקד על-ידי ראש הממשלה אריאל שרון על תכנון תכנית ההתנתקות, שקל במשך למעלה מחודש את הצעתו של סגול, ולבסוף, כשהאולטימטום עמד לפקוע, נכנע לדרישתם של אוהדים רבים. יחד עם אנשי עסקים המזוהים עם המועדון כגזי קפלן, מנכ"ל חברת אוסם שהלך לעולמו ביוני האחרון, מנכ"ל מגדלי עזריאלי נדיר פאר ואחרים, הקימו את דירקטוריון ניהול המועדון. רמון, שחשש מאוד מהכניסה לעולם הכדורגל דווקא בעת נסיקתו בחיים הפוליטיים, לקח לבסוף את המושכות והתמנה ליו"ר הדירקטוריון.
כניסתו לתפקיד לא היתה חלקה. עקב העובדה שכיהן כח"כ באותם ימים, נדרש לסוגיה היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, שאישר את המהלך רק לאחר שרמון לא מונה לשר בממשלת שרון, וכך הושלמה כניסתו לתפקיד יו"ר הדירקטוריון בהפועל.
במהלך תקופה זו, התמודד רמון עם מועדון במשבר, שעוד ניגב משפתיו את חווית הדאבל ההיסטורי וההצלחה האירופית. רמון קיבל לידיו קבוצה בחובות שכל גיבורי התהילה שלו נמלטו לכל עבר, ובנוסף לכל ריחף מעל הגרעון הבלתי סביר שנשאה עמו ההנהלה הקודמת.
רמון החל לנהל משאים ומתנים עם סוכנים, שחקנים, ודמויות, והפך, למעשה, לא רק לאיש שמונה לעזור ולחלץ את הקבוצה מהמצב הכספי הקשה אליו נקלעה, אלא לבעל הבית. מיד עם כניסתו לתפקיד, הוא היה זה שקבע כי הפועל תפרסם הודעה רשמית על הפסקת עבודתו של המאמן דרור קשטן, לאחר אינספור ספקולציות וידיעות סותרות על כוונת המועדון להפסיק את עבודתו.מיד לאחר מכן, מינה רמון כמאמן הקבוצה את גילי לנדאו, סמל עבר משנות ה-80. הוא גם העמיד את תקציבה של הקבוצה על 22 מיליון שקלים ולא היסס להצהיר שהפועל תיאבק על כל התארים האפשריים למרות התקציב הנמוך.
בפועל, העונה הזו הפכה לכישלון צורב. הפועל תל אביב ניצלה מירידה רק רגעים ספורים לפני סיום העונה, בניצחון 1:3 על הפועל באר שבע בקרב ישיר על הירידה בבלומפילד. לנדאו כבר לא היה המאמן במשחק הזה - שמוליק חנין החליף אותו כמאמן זמני ואחריו הגיע שייע פייגנבוים. הכאוס בקבוצה בתחילת אותה עונה, בניהולו של רמון, היה גדול ובלתי ניתן לשליטה. יוסי אבוקסיס, סמל אדום ושחקן עם מעמד בכיר בקבוצה, יובש על ידי לנדאו, וזה בתגובה זכה לחרם מהשחקנים שנגמר בפיטוריו, כאשר ההנהלה בראשות רמון בחרה לגבות דווקא את השחקנים והפנתה את גבה למאמן. בשילוב של שחקני רכש ישראלים כושלים וזרים הזויים, הפועל תל אביב כמעט התרסקה.
הקונגולזים, הרפסודה והשמות החוזרים
הסיפור הביזארי של אותה עונה הוא הבאתם של שני שחקני נבחרת קונגו דאז, ביסקוט אמבלה ואילונגו אינגנסיה (סאדאם). הפועל תל אביב ניסתה להביא את השניים בדרכים המקובלות, אך לפתע הם עשו סיבוב פרסה חד ועמדו לחתום בפיינורד ההולנדית. רמון הפעיל את קשריו הפוליטיים הענפים, ובעזרת עו"ד אהוד שגב, המקושר לשלטון הקונגולזי, הגיעו עד למלך קונגו, שבכבודו ובעצמו שכנע את השניים להגיע לישראל. כאן לא נגמרה הסאגה. כרבע שעה לפני עלייתם למטוס הם התחרטו שוב, וכאן נכנס לתמונה ירמי וישניה, אחיו של רמון ואיש עסקים שחי בצרפת, שצלצל אישית לשחקנים ודחק בהם להגיע לישראל. האגדה מספרת שהשניים הוברחו ברפסודה מנמל התעופה לנמל תעופה אחר, עלו על המטוס לישראל ברגע האחרון ונחתו בהפועל.
בתקופה האחרונה עלה שמו של איש העסקים הישראלי מני ויצמן בהקשרה של הקבוצה. ויצמן, יליד ראשון לציון ואוהד הפועל תל אביב מלידה גם הוא, ליווה לאחרונה את ניסיונות הרכישה של המועדון, תחילה עם קבוצת שבס, מאוחר יותר בעסקה שהוצגה דרך הנאמן עו"ד יואב מוזר, ולבסוף במתווה שהוביל לחתימה הסופית עם מקורבו חיים רמון.
עוד בשנת 2003, כשהפועל תל אביב רצתה להחזיר את יוסי אבוקסיס שערק לפרויקט הגלקטיקוס שהקים חיים רביבו באשדוד, התקשתה הקבוצה להשלים את המהלך ולמצוא מימון להחזרת אבוקסיס. רמון עירב מאחורי הקלעים את ויצמן, שבעצמו גייס את איש העסקים אמנון ברזילי, מי שיהפוך מאוחר יותר לבעלי הקבוצה בשיתוף עם מוני הראל, וברזילי היה זה שמימן את הבאתו של אבוקסיס ומאוחר יותר גם של אסי דומב. כל העת היה רמון מאחורי הקלעים ועזר להתוות את המהלכים.
ברזילי, הראל וטביב גם
לאחר סיום כהונתו של רמון כיו"ר דירקטוריון הפועל תל אביב, חיפש סמי סגול רוכש לו יעניק את המועדון בחינם, תמורת הבטחה להעמיד תקציב מינימום של 30 מיליון שקלים למשך חמש שנים. מוני הראל, יו"ר הקבוצה בשנות התשעים, נבחר להיות האיש, אך בהיעדר הון עצמי מספק חיפש בנרות איש עסקים אמיד המקושר עם הקבוצה שיוכל לתמוך בהעמדת התקציב המתבקש. שמו של ג'קי בן זקן עלה וכבר נעשו מספר פגישות, אך מי שלחץ לטרפד את המהלך היה רמון, ששידך להראל את ברזילי. וכך, שוב בתיווכו של רמון, נקבעה הבעלות במועדון שהחזיקה מספר עונות, בהן התחלפו חברי הנהלה שונים. הקבוצה לא חזרה לדרך המלך, עד אשר הסתכסכו הראל וברזילי, והראל גייס למועדון את בעלי הפועל כפר סבא, אלי טביב.
משם, ההיסטוריה כבר הספיקה לכתוב , לתעד ולהסריט את הכל. טביב, שהגיע מהדלת האחורית למועדון ולבסוף דחק את הראל החוצה בהליך במבי מתוחכם, ייזכר לעד כאיש שניסה לנתק את הפועל תל אביב מזהותה ומאופייה הכל כך ייחודי. רמון, שוב, ייזכר כגיבור הנצחי שחילץ את הקבוצה מהמצב האבסורדי אליו נקלעה.
בקרב האוהדים כיום הדעות חלוקות לגבי רמון. יש הטוענים כי המהלך מקביל למעשה למהלך אותו ניסה להוביל טביב באמצעות עו"ד מוזר, אך לכולם ברור דבר אחד: דחיקתו של טביב היתה הכרחית, ושוב , רמון ידע להיות האיש הנכון בזמן הנכון כדי להוציא את העגלה מהבוץ.