מנצ'סטר סיטי
הנתונים שנזכור:
44 שנים ללא אליפות הסתיימו אתמול
55 נקודות בית (18 נצחונות ותיקו) השוואת שיא של צ'לסי (2005/06) ומנצ'סטר יונייטד (2010/11)
20 נצחונות בית רצופים בפרמייר-ליג, כולל סיום העונה שעבר שיא חדש
1:6 הניצחון הגדול בתולדות הדרבי של מנצ'סטר, שחזור התוצאה מ-1926
197 מיליון ליש"ט ההפסד הגבוה ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי (בשנת העסקים המדווחת האחרונה)
השפעה על הזירה המקומית:
אחרי כל זה, המספר המעניין ביותר הוא 89. גם כי מאז 1989 לא הוכרעה הליגה האנגלית בהפרש שערים, וזה מזכיר לנו שיכולה להיות דרמה הרבה יותר גדולה ממה שחווה הכדורגל האנגלי אתמול, כי הרי 0:2 של ארסנל באנפילד, מול היריבה הישירה והפייבוריטית לתואר, כשהשער השני הקובע מובקע בשניות האחרונות, מהפנט יותר ממהפך מול בונקר של טויס אר אס העלובה בעשרה שחקנים (הערת אגב: כמה חבל לראות את הקבוצה של ג'ואי בארטון שורדת על חשבון הקבוצה של פבריס מואמבה). וגם כי 89 הנקודות של מנצ'סטר יונייטד מהווים את המאזן הגבוה ביותר של סגנית האלופה אי פעם. אפילו בעונות של 22 קבוצות, עם 42 משחקים, לא היו נתונים כאלה. בחלק ניכר מהעונות, המאזן של השדים האדומים היה מקנה להם אליפות, אך לא הפעם.
הקרב היה צמוד ביותר, הוא דרש חוסן מנטלי עצום, ורוברטו מאנצ'יני גילה כי הוא לא עומד בלחץ. למזלו, בעודו מתעסק האיטלקי בהבניית שעירים לעזאזל בתקשורת על גבם של קרלוס טבס ומריו באלוטלי, עמדו כוכביו האמיתיים כסלע איתן, בראשם וינסנט קומפאני ויאיא טורה, ולצידם ג'ו הארט, קון אגוארו ודויד סילבה. גם האוהדים הרבים, אשר חשים אנטגוניזם כלפי נסיונה של סיטי לקנות את ההצלחה, מרגישים אהדה כלפי שחקנים אלה בנפרד. אלה הגיבורים שבונים את המסורת, והם עשויים לסייע לסיטי להתגבר על התדמית השלילית ולמצוא את דרכה לליבם של חובבי הכדורגל. הווינריות הנתפסת שלהם תקל על הפיכתה של סיטי לאימפריה אמיתית. המשחק החשוב ביותר לא היה אתמול, אם כי שני שערים בתוספת הזמן מזכירים משהו שהיריבה העירונית עשתה פעם, וכך אפילו רוכבים קצת על הגל ההיסטורי הזה. בנוסף לשני ההישגים בדרבי, את התהילה של סיטי בנו בעיקר המהפך מול צ'לסי ונצחון עם מזל של אלופים מול טוטנהאם, שיכול היה בקלות רבה להירשם כהפסד.
סיטי היא הקבוצה החמישית בלבד שמצליחה לזכות בפרמייר-ליג, אחרי יונייטד, ארסנל, בלקבורן וצ'לסי. אחרי הכסף של רומן אברמוביץ', גם הממון של השייח' מנסור עשה את שלו, וקבוצתו מצטרפת באופן רשמי לרשימת מועדוני צמרת. צ'לסי, התואר של סיטי, והדרך הסנציונית והמתוקשרת בה הושג, יוסיף להילה של המועדון המתחדש. אם תעדיף קומפאנים על חשבון באלוטלים, סיטי יכולה לשנות את תמונת הפרמייר-ליג לשנים הארוכות.
השפעה על הזירה האירופית:
האליפות של סיטי מהווה איתות ברור לקבוצות המתעשרות, מסוגן של פריז סן-ז'רמן ומלאגה, שהכסף יכול לקנות הצלחה. רק יישום אמיתי של תוכנית פייר-פליי החדשה של אופ"א עשוי לצנן את החגיגה. בינתיים, בליגת האלופות מועדונים מסוג זה נחלו כשלון, אם כי צ'לסי מסוגלת לשנות סטטיסטיקה זו בשבת הקרובה. אחרי הפיאסקו העונה, יהיה האתגר של סיטי בעונה הבא בצ'מפיונס-ליג עצום, וייתכן שהיא זקוקה לשם כך למאמן טוב יותר מהנוכחי. מי יודע, אולי ההצלחה של מאנצ'יני שתשמור על משרתו היא זו שתאט את התקדמותה של סיטי בזירה האירופית.
יובנטוס
הנתונים שנזכור:
עונה ללא הפסד לראשונה בליגה האיטלקית שמונה 20 קבוצות, ולראשונה מאז מילאן בעונת 1992/93.
30 אליפויות כל אנשי הגברת הזקנה חוגגים בהפגנתיות את המספר העגול, כשהם מוסיפים את שני התארים שנשללו מהם במסגרת פרשת קלצ'ופולי.
אליפות בעונתו המלאה הראשונה של אנטוניו קונטה כמאמן ב"סרייה A".
11 שחקנים איטלקים בהרכב הפותח מול קטאניה בפברואר.
השפעה על הזירה המקומית:
אחרי כל זה, המספר המעניין ביותר הוא 20. גם כי יובה ספגה 20 שערי ליגה בלבד, בעוד ג'יג'י בופון מוציא רק 16 כדורים מהרשת ב-35 משחקים. בליגה של 38 משחקים זהו שיא, המהווה ממוצע ספיגות של 0.53 למשחק. צריך להרחיק עד 1982, עם דינו זוף, גאטאנו שיראה וקלאודיו ג'נטילה, אוטוטו אלופי עולם, כדי לראות ממוצע טוב יותר (14 שערי חובה ב-30 משחקים). רק מילאן בעונת 1993/94 הציגה ממוצע עדיף, עם 15 שערי חובה ב-34 משחקים, אלא שזו היתה קבוצה משעממת להחריד שהבקיע 36 פעמים בלבד. יובה הנוכחית שלחה 68 כדורים לרשת היריבות. וזה מחזיר אותנו למספר 20 כי כיבושים אלה מתחלקים בין 20 שחקנים שונים. מלך שערי יובנטוס בליגה, שלא תמיד פתח בהרכב, הוא אלסנדרו מאטרי עם 10 כיבושים. כל היתר רשמו מאזן חד-ספרתי, ובכל זאת היתה ליובה ההתקפה השניה בטיבה אחרי מילאן. זו קבוצתיות במלוא מובן המילה.
גם אוהדים ששונאים את יובנטוס לאורך השנים חייבים להודות שחזרתה מבוכרת. הגברת הזקנה לימדה את איטליה מספר שיעורים חשובים שכדאי להפנים. ראשית, היותו של אנדרה פירלו השחקן המצטיין של העונה, אחרי שנזרק ממילאן, מגלה את ערך המוטיבציה של השחקנים הוותיקים. ייתכן שיובה עצמה לא לגמרי מבינה זאת, לאור היחס לו זכה אלסנדרו דל-פיירו. שנית, הרוח הקבוצתית נובעת ישירות מהחתמת מאמן שהיה אליל במועדון, אשר מכיר אותו מבפנים ונושם אותו. קונטה החזיר לטורינו את הווינריות והלכידות שאבדו לה מאז קלצ'ופולי.
שלישית וזה כנראה השיעור החשוב מכולם האצטדיון החדש שנפתח בתחילת העונה היה אחד הגורמים הקריטיים להישג. בופון טוען: "יום אחרי שחנכנו את יובנטוס סטדיום אמרתי לכולם שניקח את הסקודטו. החברים ממילאן צחקו עלי, אבל צדקתי. האצטדיון החדיר בנו מוטיבציה, הוא גרם לנו להיזכר לאיזה מועדון היסטורי אנו שייכים". הכדורגל האיטלקי סובל רבות מאצטדיונים ירודים מכל הבחינות. הדשא, היציעים, רמת הבטיחות, רמת האוהדים כל אלה עלובים במקרה הטוב. האיצטדיון החדש של יובה, שמקרב אותה לסטנדרטים גרמנים, צריך להוראות לכל יתר הקבוצות במדינה את הדרך הנכונה.
השפעה על הזירה האירופית:
מובן לחלוטין כי ההישג הכביר של יובה התאפשר בזכות היעדרותה מהגביעים האירופים. היא התמקדה בשני המפעלים המקומיים, וכעת מגיע המבחן הקשה בליגת האלופות. חזרתה של הגברת הזקנה לצ'מפיונס-ליג חשוב עבור ארץ המגף. הנכונות של קונטה להתבסס על סגל איטלקי ברובו עשויה להוביל לרנסאנס של הכדורגל האיטלקי כולו. בניגוד למקרים רבים בעבר, יובנטוס משדרת הפעם ערכים חיוביים, והמסרים האלה יהיו קליטים גם בזירה הבילנאומית.
בורוסיה דורטמונד
הנתונים שנזכור:
81 נקודות שיא בונדסליגה ששובר את ההישג של באיירן מינכן בעונת 1998/99 (78 נקודות)
47 נקודות בסיבוב השני שיא נוסף
28 משחקים רצופים ללא הפסד שיא בונדסליגה חדש
דאבל ראשון בתולדות המועדון
80,522 צופים בממוצע במשחק בית שיא אירופי חדש!
השפעה על הזירה המקומית:
אחרי כל זה, המספר המעניין ביותר הוא 4 ארבעה נצחונות רצופים בליגה על באיירן מינכן, הן בעונה שעברה והן העונה. אם נוסיף לכך את ה-2:5 ההיסטורי בגמר הגביע בשבת, מאניטה לכל דבר במונחים גרמנים, נקבל נתון עצום. ראשי באיירן ניסו לנהל מלחמה פסיכולוגית בדורטמונד ולעגו לה בשנתיים אלה, אבל אתמול נשמע קרל-היינץ רומניגה שונה בתכלית: "אנחנו צריכים לקבל בהכנעה ובהערכה שיש קבוצה טובה יותר מאיתנו כרגע. זה לא מקרי שדורטמונד זכתה באליפות שניה ברציפות, ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי להפוך את המגמה בקרוב".
כדי להבין את ההישג של יורגן קלופ, די להזכיר כי מאז 1996 לא הצליחה אף קבוצה, מלבד באיירן, להגן על צלחת האליפות. אז, באמצע שנות ה-90', עשתה זאת דורטמונד עצמה בהדרכתו של אוטמאר היצפלד, לפני זכייתה בליגת האלופות. מלבד זאת, נצטרך להרחיק עד 1983 כדי לציין שתי אליפויות רצופות של המבורג, בעידן פליקס מאגאט כשחקן. כל יתר האלופות באו והלכו, מבלי להותיר אפילו שמץ של שושלת. באיירן תמיד התאוששה, אספה את השברים ודהרה לצלחת. מאז אותה 1996 לא היה רצף של שנתיים ללא אליפות של הבווארים. דורטמונד הנוכחית עשתה לזה סוף, והיא הראשונה מזה שנים ארוכות מאוד שמאיימת ברצינות על ההגמונית של באיירן.
היא גם עושה זאת בדרך כריזמטית במיוחד, בזכות המאמן הכריזמטי בעולם. מי שראה את החיבוק האבהי שהעניק קלופו לשוער המשנה מיצ'ל לנגראק, לפני שנזרק לפתע למערכה בגמר במקומו של רומן ויידנפלר הפצוע, מבין הכל. במספר שניות, העניק המאמן לאוסטרלי חסר הניסיון המון בטחון עצמי. הוא התבדח איתו, תוך שהוא מעביר לו מסר ברור: "אני סומך עליך". לא פלא שדורטמונד מצליחה, באופן מרשים, לשמר את הסגל. רק נורי שאהין עזב בקיץ שעבר לריאל מדריד, והוא מצטער על כך. רק שינג'י קגאווה עשוי לנטוש הקיץ לטובת מנצ'סטר יונייטד. הבסיס לשושלת הונח, ומי יודע אולי מאזן הכוחות בכדורגל הגרמני ישתנה לשנים ארוכות.
השפעה על הזירה האירופית:
הספק המרכזי לגבי דורטמונד נעוץ בכשלונה באירופה עד כה. הדחה בשלב הבתים בליגת האלופות, בבית סביר יחסית, הותירה טעם של החמצה גדולה. נדמה היה כי השחקנים מתרגשים מדי מהמעמד, ובעונה הבאה יגיע המבחן הרציני. זה לא הזמן להתפעל מעצם ההגעה למפעל. החבורה של קלופ רשאית להרגיש אימפריה לכל דבר, וככזו היא חייבת להציב מטרות שאפתניות. אם תגיע רחוק יותר מבאיירן בעונה הבאה, הקהל הטוב באירופה יהיה מאושר עד הגג.
ריאל מדריד
הנתונים שנזכור:
100 נקודות ליגה שיא חדש שמשפר בנקודה את המאזן של ברצלונה בעונת 2009/10.
121 שערי ליגה שיא חדש שמשפר את המאזן של ריאל עצמה מעונת 1989/90 (107 כיבושים).
89 שערים שהובקעו על ידי שלישיית החלוצים כריסטיאנו רונאלדו (46), גונסאלו היגוואין (22) קארים בנזמה (21).
כריסטיאנו רונאלדו הוא השחקן הראשון בהיסטוריה שכובש מול כל קבוצות הליגה.
השפעה על הזירה המקומית:
אחרי כל זה, המספר המעניין ביותר הוא 32. ריאל השיגה העונה שיא של 32 נצחונות ליגה, וגם זכתה באליפות מספר 32 בתולדותיה, 11 לפני ברצלונה. מאז תחילת המאה הנוכחית, השתוו הבלאנקוס לבלאוגרנה עם חמש אליפויות. ההשפעה הישירה של ההישגים האדירים היא קטיעת רצף הנצחונות של ברצלונה. פפ גוארדיולה, שתיכנן את עזיבתו עוד באמצע העונה, רצה לפרוש עם מאזן מושלם בתום ארבע שנים, אך זה לא עלה בידו. לכך התכוון ז'וזה מוריניו כאשר אמר עליו: "זה לא הגיוני למכור תדמית של שלמות כי אף אחד לא מושלם".
מצד שני, העונה ההיסטורית של מוריניו ורונאלדו מציבה רף גבוה מאוד לעתיד. מכונת טיקי-טאקה של גווארדיולה הרגישה העונה היטב את הקושי לעמוד בסטנדרטים הפנומנליים של עצמה. המצב בבירת ספרד יהיה קשה אף יותר, כי מוריניו וחניכיו לא נהנים מתמיכה בלתי מסויגת של כל אנשי המועדון והאוהדים. הלבנים ייבחנו בהמשכיות, והאתגר בעונה הבאה יהיה גדול אפילו יותר.
שבירת ההגמונית של ברצלונה אחרי שלוש שנים בלבד, לעומת ארבע אליפויות רצופות של בלאוגרנה בעידן דרים-טים של יוהאן קרויף בתחילת שנות ה-90', משנה את כללי המשחק בספרד. עם עזיבתו של פפ, תהפוך בארסה לאנדרדוג בעונה הבא, וריאל תחזור לעמדת הפייבוריטית שלא מוכרת לה. הקבוצה הנוכחית תיזכר בזכות השיאים המדהימים, אולם רק אם תגן על התואר ב-2013 היא תשנה את התפיסה באופן סופי.
השפעה על הזירה האירופית:
ייתכן שזכיה בליגת האלופות, לצד העונה האדירה בליגה, היתה גורמת למוריניו לעזוב בשיא. אלא שריאל עדיין מחפשת את הגביע העשירי שלה, ומוריניו עדיין לא הגשים את חלומות להיות המאמן הראשון שמניף אותו עם שלוש קבוצות שונות. הזכיה באליפות תשנה את הגישה של הלבנים בעונה הבאה. התואר האירופי יהפוך להיות חשוב יותר בהשוואה לתואר המקומי, הן מבחינת המועדון והן מבחינת המאמן. כשהוא מבין היטב כי שחזור העונה הפנומנלית כמעט בלתי אפשרי, יפנה "המיוחד" את כל המאמצים לשבירת מחסום חצי הגמר בו נעצר בשנתיים האחרונות. ריאל תהיה נחושה אפילו יותר בליגת האלופות בעונה הבאה, אך גם לחוצה יותר. ב-2003 פוטר ויסנטה דל-בוסקה באופן שערורייתית מיד עם זכייתו באליפות, על רקע הכשלון באירופה. יהיה מעניין לראות אם מאמן נוסף ישלם את המחיר כעבור עשור בדיוק.