משחקי סוף השבוע באירופה: השמאל הסהרורי

כיצד הבעיות בהגנה והיעדר המחליף לאשלי קול ישפיעו על צ'לסי מול יונייטד בכלל ו-ולנסיה הלוהט בפרט. 5 המשחקים המרתקים של סופ"ש, כולל קללת סן סירו של נאפולי

אנדרה וילאש-בואש, וגם קרלו אנצ'לוטי לפניו, עשו לא מעט רוטציות כמעט בכל עמדה בהרכב צ'לסי, אבל המגן השמאלי נשאר תמיד קבוע. אי אפשר לדמיין את המערך הכחול ללא אשלי קול. בעונה שעברה הוא פתח בכל משחקי הליגה, וגם העונה לא החמיץ שניה, עד שהורחק שלשום בשלהי הקרב מול סוונסי. הנושא כמעט ולא זכה לדיון עד כה, אבל קצת ביזארי לגלות כי אין בסגל העמוק של צ'לסי מחליף ראוי לקול. פאולו פריירה אמנם יכול למלא כל משבצת ברביעייה האחורית, ותופקד לא פעם כמגן שמאלי במהלך הקריירה, אבל זהו אילוץ בעייתי, במיוחד בכושרו הנוכחי. המחליף הרשמי של קול מבחינת וילאש-בואש הוא ריאן ברטראנד בן ה-22 שעבר אינסוף השאלות בליגות הנמוכות, עד שזכה לאמונו של המאמן הפורטוגלי. הוא הוחתם על חוזה לארבע שנים, בעוד הכישרון ההולנדי פטריק ואן-אנהולט נשלח לתקופת השאלה ב-ויטסה.

בהופעותיו הספורות במשחקי גביע הליגה עשה ברטראנד רושם סביר, אך העיתוי להשעייתו של קול לא יכול להיות גרוע יותר. האם יעז וילאש-בואש לשלוח את הילד חסר הניסיון למערכה דווקא מול השחקן הכי לוהט בליגה? אנטוניו ולנסיה נמצא בשבועות אלה בתקופה הטובה ביותר בקריירה שלו. הוא מצטיין בכל משחק של מנצ'סטר יונייטד, זוכה לשבחים אדירים מאלכס פרגוסון, ובחודשיים האחרונים סיפק תשעה בישולים ושני שערים, ועוד בלי להזכיר את הפנדל שהרוויח מול סטוק ביום שלישי. בניצחון על ארסנל האקוואדורי אפילו הרשית בנגיחה ונבחר לאיש המשחק. הוא אוכל בלי מלח כל מגן שמאלי, והמחדל של צ'לסי בעמדת מחליפו של קול יהיה חמור שבעתיים.

יהיה מסקרן מאוד לראות גם אם וילאש-בואש יעניק לגארי קייהיל, בלם הרכש מבולטון שהגיע לסטמפורד-ברידג' במטרה מוצהרת לזכות במקום בהרכב אנגליה ביורו-2012, הופעת בכורה דווקא מול השדים האדומים. כל הפרשנים היו בטוחים שקייהיל יפתח בסוונסי, במיוחד כי ג'ון טרי נעדר בשל פציעה, אך הוא נותר לצפות במשחק מהספסל. אם יישאר דויד לואיז בהרכב, מילותיו של הפרשן גארי נוויל לפיהם "נדמה כאילו הוא מופעל על ידי ילד בן 10 בפלייסטיישן" יהדהדו ללא ספק באוזניו, בדרכו לעוד מספר טעויות במיקום.

הסרטון הזה הפך לקאלט במגף האיטלקי. לאורנטיו דה-לאורנטיס, הנשיא השערורייתי של נאפולי, היה כה נסער בקיץ מקביעת לוח המשחקים בהתאחדות, עד שעזב בצרחות, תפס אופנוען תמים שהזדמן לאזור, והסתלק מהמקום יחד אתו. מפיק הסרטים זעם על כך שהמשחקים בסיבוב הראשון מול היריבות הגדולות שלו בצמרת, מילאן ואינטר, נקבעו בדיוק בשבועות של ליגת האלופות – לדעתו הייתה בכך מזימה נגד קבוצתו. וראו איזה פלא – נאפולי פירקה את הרוסונרי 1:3, כיסחה את אינטר בסן-סירו 0:3, אבל רחוקה היום שנות אור ממאבק על הסקודטו.

זו עונה מוזרה מאוד מבחינת הנאפוליטנים, שונה ב-180 מעלות מהעונה שעברה. בעוד הם מצטיינים במשחקים הגדולים, עם הגב אל הקיר, מדיחים את מנצ'סטר סיטי מליגת האלופות וקרובים להנחיל ליובה את הפסדה היחיד העונה עד כה ב-3:3 מטורף, הרי שמול הקטנות לא הולך להם כלל. בינואר, חודש ללא צ'מפיונס-ליג, הגיוני היה לצפות ליבול נקודות נאה. אבל שום דבר לא הגיוני העונה בדרום, והחבורה של ואלטר מאצארי לא הצליחה לנצח בארבעה המשחקים האחרונים יריבות נוחות כמו בולוניה, סיינה, גנואה וצ'זנה. דווקא בגביע מול אינטר שנמצאת בכושר נפלא לא היתה לה בעיה עם 0:2 חלק.

אשתקד הכל היה הפוך. נאפולי כיסחה את כל קבוצה נחותה, אבל מעדה מול הגדולות. כאשר הגיעה לסן-סירו למשחק העונה מול מילאן רעדו לה הברכיים – היא לא רק הובסה 3:0, אלא לא שלחה אפילו בעיטה אחת למסגרת. מבחינה היסטורית הרי לא היה לה סיכוי מלכתחילה. ניצחון החוץ האחרון של נאפולי על מילאן היה ב-13 באפריל 1986, חודש וחצי אחרי שסילביו ברלוסקוני השתלט על הרוסונרי. זה היה אפילו לפני הגעתו של אריגו סאקי, לפני שאדינסון קבאני ומארק האמשיק בכלל נולדו. דווקא בגלל זה יש תחושה שהפעם הסטטיסטיקה תיהרס. אם נאפולי עושה העונה הכל בניגוד לציפיות, פשוט לא תהיה לה הזדמנות טובה יותר לשבור את רצף הכשלונות במילאנו, מה גם שלקבוצה שמביאה את מקסי לופס בתור שחקן חיזוק עיקרי בינואר לא מגיע לשמור על התואר.

מתוך סקרנות בדקתי מתי לאחרונה רשמה אתלטיקו מדריד רצף של ארבעה משחקי ליגה ללא ספיגה. למען האמת, ציפיתי למשימה ארוכה יותר – החיפוש הסתיים באפריל 2005, אבל גם כך מדובר בשבע שנים תמימות. כעת היא שחזרה את ההישג בארבעת המשחקים הראשונים של דייגו סימאונה על הקווים, וזהו נתון כמעט דמיוני. הרי לפני הגעתו של הארגנטיני, הוציאו הקולצ'ונרוס 20 כדורים מהרשת במהלך שמונה משחקים. שינויים כאלה קורים רק באגדות.

מצד שני, הקריירה של סימאונה מוכיחה מעבר לכל ספק – אין מאמן שיודע לארגן הגנה טוב יותר ממנו. בארגנטינה ביקרו את קבוצותיו לא פעם בצדק רב על משחק לא אסתטי בלשון המעטה, אבל השוערים שלו תמיד היו מאושרים. כאשר זכה באליפות הראשונה שלו, באפרטורה ב-2006, ספגה אסטודיאנטס של סימאונה 12 שערים ב-19 משחקים. ב-2008 הוא חתם בריבר פלייט, ומיד הצעיד אותה לאליפות עם 13 ספיגות ב-19 משחקים. לשיאו הגיע סימאונה באפרטורה האחרונה בארגנטינה, כאשר קבוצתו כבשה בסך הכל 16 שערים ב-19 משחקים, אבל ספגה רק שמונה, והתמודדה לאורך כל הדרך עם בוקה ג'וניורס על התואר, לפני שהסתפקה במקום השני. אם מוסיפים את הפתיחה באתלטיקו, יוצא שקבוצותיו של הארגנטיני ספגו שמונה שערים ב-23 האחרונים. לא רע בכלל, איך שלא תסתכלו על זה.

המאזן המושלם של אתלטיקו בעידן החדש יעמוד למבחן קשה מול רוברטו סולדאדו, אבל אם יעבור גם אותו המומנטום עשוי להיות אדיר. הקולצ'ונרוס כבר השתוו בטבלה לבילבאו, רחוקים שתי נקודות בלבד מלבאנטה במקום הרביעי, וניצחון יקרב אותם עד כדי ארבע נקודות מהיריבה שבמקום השלישי. אחר כך לכו תהמרו נגד האיש הקשוח שכבר זכה באליפות מפתיעה למדי בויסנטה קלדרון כשחקן.

מרקו רויס נותן עונה כה אדירה, וגורף כותרות כה רבות, בין היתר בשל מעברו בקיץ לדורטמונד, עד שלמתבונן מהצד נדמה כי כל מנשנגלדבאך תלויה אך ורק בו. זה רחוק מלהיות נכון, כי המאמן לוסיאן פאברה בנה קבוצה עם לא מעט כישרונות צעירים רעבים. פטריק הרמן בן ה-20 בולט כבר היום ככוכב-על פוטנציאלי, והוא עשוי להיכנס לנעליו הגדולות של רויס בעונה הבאה כמנהיג הבא של בורוסיה. שיתוף הפעולה בין השניים מרהיב, ובשמונה המשחקים האחרונים חתום הרמן על ארבעה שערים ושבעה בישולים.

הוא נתן הופעה סנסציונית ב-0:5 על ברמן, ניצח את מיינץ 0:1 מבישול של רויס, השחיל צמד לרשתו של מנואל נוייר ב-1:3 הענק על באיירן מינכן, ובמחזור האחרון בישל פעמיים ב-0:3 מוחץ בשטוטגרט. הרמן, שמתופקד בעיקר באגף הימני אך אוהב לנדוד לרוחב המגרש, מזכיר בתנועתו החכמה את תומאס מולר. יש לו חוש נהדר להיות במקום הנכון בזמן הנכון, והוא לנצל אחוז גבוה מההזדמנויות שנופלות לרגליו כתוצאה מכך. "הוא צריך להמשיך בדרכו שלו, לשמור את הרגליים על הקרקע ואז ייהנה מקריירה מזהירה. אני בטוח בכך", שיבח לאחרונה רויס את חברו וציין: "הוא עדיין צעיר מאוד". קצת משעשע, בהתחשב בכך שמרקו עצמו רק בן 22.

אין ויכוח על כך שמתיו ולבואנה הוא אחד השחקנים הטובים בליגה הצרפתית העונה. הקשר הקטנטן של מארסיי בישל כבר 11 שערים, שלא לדבר על ארבעה כיבושים, ועל השער המטורף לרשת דורטמונד בליגת האלופות שסלל את דרכו של דידייה דשאן לשמינית-הגמר. ולבואנה ייעדר מאחד המשחקים החשובים ביותר של קבוצתו, אחרי שספג אתמול כרטיס אדום מגוחך באופן קיצוני בחצי גמר גביע הליגה, בדרבי הדרומי נגד ניס. אם לא בא לכם לצפות בשערים (והם דווקא היו יפים מאוד), אתם יכולים להעביר את הסרטון הישר ל-2.40 דקות ולחזות בשופט שולף כרטיס צהוב שני על ביצוע כדור חופשי לפני השריקה. לראות ולא להאמין. "זה אמנם נכון מבחינת החוקה, אבל צריך גם לא להיות טיפש", אמר דשאן על השלפן בסיום המשחק. בגמר גביע הליגה, אגב, תפגוש מארסיי את אותה ליון בדיוק, לאחר ששלשום חזרה האורחת מפיגור 2:0 בדקה ה-80 וניצחה את לוריין 2:4 בהארכה.

1:1 לברצלונה בוולנסיה, קבלו לינק לתקציר

וגם לינק ל-4:4 הנפלא של אינטר ופאלרמו

אסון גדול במצרים: למעלה מ-70 הרוגים במשחק. צפו במהומות

עוד אכזבה לארסנל: רק 0:0 מול בולטון

מארסיי בגמר גביע הליגה הצרפתי