סיכום מחזור בליגת העל: גאידמק של הפועל תל אביב

האחרונה שהחליפה מאמן באמצע עונה במחשבה לזכות באליפות היא בית"ר של גאידמק. הפועל תל אביב של טביב הוכיחה בפיטורי קשטן שהיא אכן היורשת. חמי אוזן סוגר את המחזור העצוב של העונה

חמי אוזן

Like

בסופו של דבר, דרור קשטן הציל קצת מהכבוד שלו. הדרך שבה הוא נפרד מהפועל תל אביב הוסיפה לו נקודות זכות מעטות אמנם, אבל יותר מכל תואר שהיה קוטף עם הקרקס של אלי טביב. אפילו שזה היה באיחור לא אלגנטי, קשטן הצליח להפריד את עצמו בסוף מהקרקס הזה ולומר לא ללוליין שמנהל את העסק. למרות שחצה לא מעט קוים אדומים בדרך, בנקודות המפתח שנוגעות לעצמאות של מאמן הוא לא הוריד את הראש כמצופה. ייתכן מאוד שבעוד חמש שנים הזיכרון ההיסטורי של כל היום הכואב שעבר עליו כאשר פוטר מהפועל תל אביב יעניק לו אפילו מעט נחת, ולו רק בזכות זה שקפץ ברגע האחרון מהקרון שדוהר אל התהום. זוכרים הרי את הקללה שרבצה על מכבי תל אביב אחרי שהיא פיטרה את קשטן?

העתיד כבר כאן

הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה
אולי הוא פוטר, אבל בעוד חמש שנים הזיכרון ההיסטורי של היום הזה יעניק לו נחת. דרור קשטן (צילום: ברני ארדוב)

Share

1. נכון, חייבים לומר גם שקשטן הכיר בדיוק את ההיסטוריה של טביב לפני שהוא מיהר לחתום אצלו ובחר לעצום את עיניו ובעיקר לסתום את האף. אבל לעובדה שאנו מצפים מקשטן להשלים עם זה בפועל היא עלבון לא פחות גדול עבורנו. זו פשיטת רגל מוסרית.

עד לפני 10 שנים משפט כמו "אלי טביב פיטר את דרור קשטן" היה נשמע מופרך כמו "מאיר יצחקי זרק את אלי גוטמן". עד לפני 10 שנים קשטן היה פיגורה בזכות היכולת המקצועית שלו וטביב היה פרט אזוטרי על בעלים ששופך כסף על קבוצה עם מסורת בכדורגל הישראלי אבל לא מצליח לייצב אותה. היום טביב הוא המלך וקשטן הוא הנתין. זו המציאות שאמורה להציק לנו. לא מי יאמן את הפועל תל אביב בעוד יומיים או יאמן אותה בסוף העונה. כי לא רק קשטן נכשל, גם אנחנו.

2. עבור הפועל תל אביב ייתכן ומדובר ברגע שבו טביב הביא סופית לעיר הגדולה את הפועל כפר סבא. את תרבות הניהול הספורטיבית שניפקה לו מעט קבלות בקבוצתו הקודמת והולידה כישלון אחרי כישלון. תרבות ניהול שהיא סיפור בפני עצמו, בלי קשר לכל ההיבטים האחרים שעולים ממהות הקשר של טביב לכדורגל. טביב הוא קודם כל מנהל ספורט גרוע. הוא מנהל שמזלזל בספורט ובערכים המקודשים לו. הוא אדם שחושב שהדרך לאליפות (והכסף) עוברת דרך פיטורי מאמן באמצע עונה. הוא נובוריש. טרמפיסט שקפץ על עגלת הדאבל ההוא שמתגלה בגודלו הטבעי ברגע שנשאר לבד בלי ההצלחה של אלי גוטמן. היום ברור שהכל היה בעצם אלי גוטמן.

בליגה שלנו זה עוד יכול להסתיים באליפות מקרית, אבל לא יותר. הקבוצה האחרונה וכנראה היחידה שזכתה באליפות אחרי שהחליפה מאמן באמצע העונה היתה בית"ר ירושלים של גאידמק, שעשתה זאת עם עליונות כלכלית שיכלה לטאטא מתחת לשטיח ניהול מופקר. אם יש קבוצה שמזכירה את בית"ר של גאידמק זו הפועל תל אביב של טביב והסכומים שהיא שופכת על שחקנים כמו עומר דמארי. טביב בדרך גם להיות הגאידמק של הפועל תל אביב. היה זה רק סמלי שהמחזור הכי גרוע שנראה העונה הגיע דווקא ביום שבו גאידמק החדש הראה לנו ממה הוא בדיוק עשוי. טביב הוא הרי המלך החדש של הליגה הזו. הכלל ממנו יוצאת קרית שמונה.

משה תאומים, לדוגמה, עמד בצמתים האלו לא אחת עם קשטן. הבעלים לשעבר של הפועל תל אביב, שהציל את המועדון מאבדון בסוף שנות ה-90 והיום חבר בצורה כלשהי לאג'נדה של טביב, מעולם לא שבר את המשוואה הזו. בהתעקשות הכמעט עיוורת שלו ללכת תמיד עם קשטן הוא ביסס ויצק את דמות המאמן בהפועל תל אביב בעשור המוצלח שבא אחר כך. טביב בגד בעיקרון הכי חשוב הזה והחזיר את המועדון לנקודה שבה הוא היה בימים שבין יצחק שום וגיא לוזון. אז היה את אלי גוטמן שמשך אותם משערי הגיהינום. כרגע טביב מוציא מספיק כסף כדי להרחיק את עצמו משם, אבל גם זה ייגמר יום אחד.

בגלל המהלכים האלה הפועל תל אביב חזרה לנקודה שבה הייתה בתקופה שבין יצחק שום לגיא לוזון, ומתקרבת לשערי הגיהנום. אלי טביב (צילום: ברני ארדוב)

Comment

זו היתה הנקודה שבה אפשר היה להתפנות מעט לכדורגל, אבל מחובתנו להזכיר לכם אירוע יותר חשוב אפילו מפיטורי קשטן שלא תאמינו שכבר הספקתם לשכוח – החקירה של אבי לוזון. זוכרים? זה היה לא מזמן.

חייבים לומר שזה גם היה מעט אירוני. אנחנו מאחלים כמובן ליו"ר ההתאחדות לצאת זכאי מכל הסיפור, אבל אם יש מישהו שמייצג את התרבות הישראלית שבה מנהלי מועדונים מתלוננים על שופטים – זה לוזון. תרבות שאנו חיים איתה בשלום גם אחרי שגורמים חיצוניים אומרים לנו שהיא בעייתית ופוטרים את כולם עם המשפט - ככה זה היה תמיד. תמיד עסקני ספורט התעסקו בשיבוצי שופטים. לא צריך חקירה בשביל זה ולהשפיל כך אדם על חשד שהוא לחלוטין לא פלילי. הולכים לארכיון בית אריאלה בתל אביב, פותחים את מוספי הספורט של יום ראשון, ורואים כיצד המסחרה הזו מתנהלת: מעסקנים שדורשים ששופט מסוים לא ישפוט אותם יותר ועד לדרישות לקבל אנשי מקצוע בכירים למשחקים הרגישים שלהם. אם השוטרים יתאמצו, הם יגלו איזו פעם אחת לפחות שבה אותו לוזון גם נכנס לחדר שופט באורווה בפתח תקוה. זה מצחיק שדווקא לוזון הגאוותן הסתבך בשלומיאליות בגלל הנורמה הכללית הזו, במיוחד בעונה שהשופטים לא מפסיקים לדפוק את מכבי פתח תקווה שלו. יש שיאמרו אפילו – צחוק הגורל.

לעובדה שמשטרת ישראל אולי תעשה סוף לנורמה הזו יש ערך לא מבוטל. באיטליה ענף שלם עמד למשפט בגלל שיבוצי שופטים. בישראל שיבוצי שופטים זו הבעיה הקטנה והאחרונה שיש לטפל בה. יש עוד כמה דברים לפני כן. קחו למשל שחקן כדורגל שעונה לשם עומרי קנדה. השחקן הזה הסתבך בכל כך הרבה דברים חמורים שלא מובן איך מרשים לו עדיין לשחק כדורגל. עבריינים ושאר טיפוסים מפוקפקים חיכו לו לא אחת באימון, כולל בשבוע שעבר. מדוע אותו עדיין לא חוקרים לעומק? איך מכל הסיפור שלו לא מצאו קצה חוט להגיע לכל האנשים איתם הוא הסתבך בעבר ואותנו, חובבי הספורט, מטרידים באמת? מדוע הם מתעלמים מאירוע שמסתתר להם מתחת לאף ובוחרים לבזבז כל כך הרבה משאבים וזמן על עניינים שהם חלק משגרתו הפרימיטיבית של הענף החולה?

במציאות שבה טביב הוא המלך וקשטן הוא הנתין, קנדה הוא היום גיבור ספורט מן המניין שמצטלם כרגיל לפרויקט של ערוץ הספורט ורוקד כאילו הוא ניימאר. הוא לא עבריין כמובן, אבל כדי שחקירת המשטרה הזו תוליד תועלת אמיתית היא צריכה להוביל לכל הטיפוסים ששמענו עליהם בהקשר שלו. כי מה השלב הבא? שיעצרו את שטרן חלובה על הליך פסול ולא תקין של מינוי מאמן לנבחרת ישראל.

מדוע את הסיפור המשמעותי יותר אף אחד לא חוקר לעומק? עמרי קנדה (צילום: יותם רונן)

המחזור הבא: מכבי נתניה - הפועל עכו

מכבי נתניה והפועל עכו היו בעונה שעברה חלק מרכזי בהתקדמות של הקבוצות הבינוניות למרכז הצמרת, אבל העונה הן מקרטעות מעט. עכו ניצחה בשבוע שעבר משחק חשוב מול הפועל חיפה רגע לפני שהיא נגררת סופית למערבולת התחתית ואילו נתניה רק שימשה תפאורה לניצחון הראשון של בית"ר ירושלים מזה תקופה ארוכה, שהושג ביכולת לא מרשימה בכלל.

למרות שנתניה היא קבוצה שחייבת לשמוח בחלקה ולהעריך גם עונה כזו, קשה שלא לתהות למה היא לא וקרית שמונה כן. הסיבה המרכזית לכך היא המנוע האמיתי להצלחה של נתניה – ראובן עטר. מאמן מכבי נתניה רצה כל כך להימנע מכל הקישורים למכבי חיפה בעונה הבאה, אבל הוא לא מצליח למנוע את האפקט של כל הסיפור.

לאפקט הזה יש קשר גם לתחושת המיצוי החלקית והראשונית של שני הצדדים אחד מהשני. מה שהיה פעם הטריק הכי טוב בספר הפך מעט שחוק בעונה האחרונה. עטר מדבר מדי מחזור בביטחון רב כיצד יחזיר את מכבי נתניה למסלול, יש שיאמרו בביטחון רב מדי. אמונה עיוורת בכוחו שנובעת מתחושה שמה שעבד בעבר יספיק כדי לעבוד גם בהווה. זה סימן ראשון למיצוי שבדרך.

אפקט עטר ניכר גם קצת אצל השחקנים. קחו למשל את אחד מגיבורי העונה שעברה, קובי דג'אני, שהעונה נראה כמו צל של עצמו. דג'אני קיבל חוזה טוב והלך לנוח. על דג'אני הישן לעטר היה הרבה יותר קל להשפיע, אבל הסיטואציה שנוצרה מההצלחה המתמשכת של כל הצדדים בנתניה הפכה מעט את היוצרות. נתניה של העונה היא פחות קבוצה של אנשים שרואים במועדון מקפצה בריאה קדימה. אלא של כאלה שכבר הרוויחו בה את תהילתם. עטר, ספורטאי למופת, לא יוותר עד הרגע האחרון ויסחט ככל שיוכל טיפות מהלימון הזה, אבל לא נותרו עוד הרבה כאלה. מכבי נתניה ועטר צריכים נוסחה חדשה.

מה שהיה פעם הטריק הכי טוב בספר הפך לקסם קצת שחוק. ראובן עטר ומכבי נתניה צריכים להיפרד (צילום: מגד גוזני)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully