ברצלונה, קאנטו וז'לגיריס קובנה - אלה שלוש הקבוצות שהגרילה היום (רביעי) מכבי תל אביב בשלב הטופ 16 של היורוליג. הקבוצה של דיוויד בלאט התפללה שלא לקבל את ברצלונה וצסק"א מוסקבה ולפגוש במקום זאת את פנרבחצ'ה/אולקר מהדרג הראשון, אך המציאות זימנה לאלופה הישראלית בית לא פשוט כלל. החדשות הטובות מבחינת הצהובים: בשלב הבא מכבי תל אביב תצטלב עם הבית של פנרבחצ'ה/אולקר ופנאתינייקוס, ולא עם זה של צסק"א מוסקבה. גם זה משהו. אם כך, הגיע הזמן להכיר את שלוש הקבוצות שעומדות בין דיוויד בלאט ושחקניו, והמטרה שעומדת אל נגד עיניהם: פיינל פור היורוליג, שייערך השנה באיסטנבול. לאחר ההגרלה אמר בלאט כי היה יכול להיות יותר טוב והיה יכול להיות יותר גרוע, וכנראה שהוא צודק. ובכל זאת - כל שלוש הקבוצות שתפגוש מכבי תל אביב בחודשים הקרובים כבר הניפו את גביע אירופה, לפחות פעם אחת. קל זה ממש לא יהיה.
ברצלונה
מאזן בשלב הראשון: 1:9
תארים: 2 אליפויות אירופה (2003, 2010), 2 גביעי קוראץ' (1987, 1999), 2 גביעי ספורטה (1985, 1986), 16 אליפויות ספרד.
חמישייה: מרסליניו הוארטס, חואן קרלוס נבארו, צ'אק אידסון, ארזם לורבק, פראן ואסקס.
מאמן: צ'אבי פסקוואל (39)
אולם: פלאו בלאוגרנה (7,500 מקומות)
עם כל הכבוד לסיבוב האדיר של צסק"א מוסקבה, שהיתה הקבוצה היחידה ביבשת שסיימה את שלב הבתים הראשון של היורוליג ללא הפסד, בהחלט ניתן לטעון כי ברצלונה היא דווקא הקבוצה הטובה ביותר באירופה. קבוצת הפאר של צ'אבי פסקוואל מציגה לראווה סגל שרץ ביחד כבר מספר שנים, הירריכה ברורה לגמרי, ושיטת משחק שמוכיחה עצמה שוב ושוב בשנים האחרונות.
אשתקד אכזבו הקטלאנים כשהודחו בשלב ההצלבה על ידי האלופה הנכנסת פנאתינייקוס, כאשר האבידה המרכזית של הקיץ היתה עזיבתו של ריקי רוביו ל-NBA. כמו כן עזבו גם הגארדים הוותיקים יאקה לאקוביץ' וג'יאנלוקה באסילה, וכן האקסים של של מכבי תל אביב טרנס מוריס ואלן אנדרסון, אלא שהשחקנים שהגיעו במקומם לא פחות טובים. בעמדת הרכז מציג מרסליניו הוארטס את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו ומוכיח כי הוא אחד הטובים באירופה בעמדה שלו, בעוד צ'אק אידסון שהגיע ממכבי תל אביב בהחלט מצדיק את המשכורת הגבוהה שמקבל בשורות האלופה הספרדית.
אלא שהכוכבים הגדולים ביותר של ברצלונה העונה הם שניים שנמצאים שם כבר מספר שנים. הראשון הוא כמובן חואן קרלוס נבארו הבלתי נגמר, שפשוט מסרב לדעוך ומוקדם יותר העונה הפך למלך הסלים של היורוליג בכל הזמנים. השני הוא ארזם לורבק, בעונת שיא, שמציג לראווה מספרים נפלאים של 14.7 נקודות למשחק ב-65% ל-2 ו-56% ל-3. את הסגל משלימים שחקנים רוטציה יעילים מאוד כגון ג'ף אינגלס, ויקטור סאדה וסי ג'יי וואלאס בקו האחורי, ובוניפאסה אנדונג, קוסטה פרוביץ' ופיט מייקל בקו הקדמי.
ההגנה של ברצלונה היא ככל הנראה הטובה ביבשת, כאשר לא פחות מארבע פעמים העונה החזיקה יריבות ביורוליג על 50 נקודות או פחות (!). פרוקום גדיניה קלעה על הקטלאנים 45 נקודות, לובליאנה הסתפקה ב-46, ואפילו קאזאן החזקה קלעה 65 נקודות בלבד, ברוסיה, והובסה 93:65. עם נצחונות ב-22, 27, 28, 17, 26, 31 ו-29 הפרש בשלב המוקדם ניתן להבין מדוע ברצלונה היא הקבוצה הדורסנית ביותר ביבשת עד כה, כאשר ההפסד היחיד הגיע במחזור האחד לפני האחרון - 77:74 לסיינה - במשחק שלא ממש שינה לפסקוואל ושחקניו. כל תוצאה סופית מלבד סיום של ברצלונה במקום הראשון בבית יהיה בגדר הפתעה ענקית.
כיצד משתלב צ'אק אידסון בברצלונה?
קאנטו
מאזן בשלב הראשון: 5:5
תארים: 2 אליפויות אירופה (1982, 1983), 4 גביעי ספורטה (1977, 1978, 1979, 1981), 4 גביעי קוראץ' (1973, 1974, 1975, 1991), 3 אליפויות איטליה.
חמישייה: ולדימיר מיקוב, מנוצ'אר מרקיושווילי, מארטן לאונן, אנדראה קיצ'יאריני, דניס מרקונאטו.
מאמן: אנדראה טרינצ'יירי (43)
אולם: פאלה דסיו (כ-6,000 מקומות)
אין ספק כי קאנטו היא אחד הסיפורים המרעננים, המפתיעים והמחממים ביורוליג עד כה. כעת כבר קל לשכוח, אך בשנות השבעים ותחילת שנות השמונים היה מדובר באחת הקבוצות החזקות ביותר ביבשת, עד כדי כך שכיום ישנה רק קבוצה אחת עם יותר תארים אירופאיים מהאיטלקים החביבים: ריאל מדריד. גם מכבי תל אביב למדה להכיר את קאנטו על בשרה, כאשר נכנעה לה 86:80 בגמר גביע אירופה ב-1982. בעונה שלאחר מכן שוב חגגה קבוצת הפאר האיטלקית זכיה בתואר הגדול ביבשת, אך מאז החלה נפילה גדולה, ממנה הצליח להתאושש המועדון רק בשנים האחרונות.
לאחר שירדה לליגת המשנה באיטליה ב-1994 החלה קאנטו להתאושש לאט לאט, ובעונה שעברה שבה בסערה למרכז במת הכדורסל בארץ המגף כשהגיעה לגמר הפלייאוף וגמר הגביע המקומי. התוצאות המצוינות השיבו אותה גם ליורוליג אחרי שנים רבות, והעונה מסע הקסם נמשך לו. קאנטו ניצלה את בית א' הצפוף, הצמוד והשוויוני כדי לסיים במאזן של 5:5, כשבדרך הם רושמים נצחונות ענק על אולימפיאקוס וקאחה לבוראל.
הסגל של קאנטו ממש לא נוצץ, בלשון המעטה, אך החוזק של הקבוצה הוא בכך שמדובר בקבוצה, במלוא מובן המילה. לצד כוכבים וותיקים כגון ג'יאנלוקה באזילה - מלך השלשות של היורוליג בכל הזמנים ודניס מרקונטו, ניתן למצוא שמות אלמונים אך מאוד יעילים. ה-MVP של הקבוצה עד כה העונה הוא ולדימיר מיקוב, פורוורד סרבי מאוד מגוון שמעמיד ממוצעים של 10.5 נקודות, 3.8 ריבאונדים ו-2.4 אסיסטים למשחק, כאשר גם הפורוורד האמריקאי מארטן לאונן מציג מהווה איום מחוץ לקשת ומציג עונה טובה עם 9.8 נקודות, 5.4 ריבאונדים ו-2.4 אסיסטים למשחק.
באזילה, השם המוכר ביותר בסגל, אמנם משחק העונה 19 דקות בממוצע בלבד, אך בדקות ההכרעה הוא תמיד על המגרש, ובדרך כלל זה גם משתלם. הגארד האגדי בן ה-36 סיפק שלשת ניצחון מדהימה מול בילבאו בשלב הראשון והוכיח שכוחו עדיין במותניו, אפילו אם העונה הוא עולה מהספסל. שחקנים נוספים שראויים לציון הם מנוצ'אר מרקיושווילי, גארד גיאורגי מגוון מאוד, ואנדראה קיצ'יאריני, הרכז הפותח של הקבוצה, שלא מרבה לאיים על הסל. קאנטו עשתה את שלה בעצם ההעפלה לטופ 16, אלא שעם האוכל בא התיאבון. ומי שחושב שמכבי תל אביב תשיג שני נצחונות קלילים על האיטלקים, מוטב שיביט במאזן הבית של הסינדרלה עד כה במפעל: ארבעה נצחונות, הפסד אחד בלבד.
קבוצה קסומה בעיצומו של קאמבק: אוהד גרינוולד על קאנטו
ז'לגיריס קובנה
מאזן בשלב הראשון: 6:4
תארים: אליפות אירופה (1999), גביע ספורטה (1998), 13 אליפויות ליטא.
חמישייה: מנטאס קלנייטיס, סאני ווימס, ויטניס ליפקביצ'יוס, פאוליוס ינקונאס, רוברטאס יבטוקאס.
מאמן: אלכסנדר טריפונוביץ' (41)
אולם: ז'לגיריס ארינה (15,400 מקומות)
על הנייר, אין ספק שמדובר בקבוצה החלשה ביותר בבית, אולי אפילו בטופ 16 כולו. לשם השוואה, גלאטסראי ובילבאו חזקות יותר מהליטאים, ובמובן הזה מכבי תל אביב יצאה בזול. אך אסור לשכוח כי בדומה לקאנטו, גם ז'לגיריס מחזיקה במסורת של ממש בכדורסל האירופי, כשזכתה להניף את הגביע הנכסף ב-1999 בתום אחת ההפתעות הגדולות ביותר בתולדות היורוליג. ב-2004 היה מועדון הפאר הליטאי מרחק פסע מהעפלה נוספת לפיינל פור, אך לדרק שארפ היו תכניות אחרות, באחד המשחקים הזכורים ביותר של מכבי תל אביב בכל הזמנים.
את שלב הבתים הראשון העונה פתחה ז'לגיריס ברגל שמאל, הרבה בגלל הגרלה קשה מאוד שזימנה לה מפגשים עם צסק"א, מלאגה ופנאתינייקוס. למרות מאזן של 3:0 בתום המחזור השלישי ו-5:1 בתום המחזור השישי, הצליחה הקבוצה להתאושש, כשסיימה את השלב עם שלושה נצחונות בארבעת המחזורים האחרונים, שניים מהם במפגשים ישירים עם שתי יריבותיה על הכרטיס האחרון לטופ 16 - באמברג ו-KK זאגרב.
הכוכב הגדול ביותר של ז'לגיריס הוא גם אחד הכוכבים הגדולים ביותר של היורוליג העונה: סאני ווימס. הגארד האמריקאי ניצל את השביתה ב-NBA כדי להעביר את הקריירה שלו לאירופה, תוך שבחוזהו אין סעיף שמאפשר לו לשוב לארצות הברית עם תום סכסוך העבודה. התוצאה? מצוינת, תודה ששאלתם: ווימס מעמיד העונה ממוצעים פנטסטיים של 17.5 נקודות באחוזים מצוינים (51.5% ל-2, 50% ל-3), אליהם הוא מוסיף 5.9 ריבאונדים ו-1.3 חטיפות. רק פעם אחת העונה ירד מספרות כפולות, כאשר למשחקים הגדולים הוא מקפיד להופיע, עם 21 נקודות מול מלאגה ופנאתינייקוס ו-22 מול צסק"א מוסקבה.
יש לציין כי את העונה פתחו הליטאים עם הרכז הנפלא טיי לאוסון, אלא שבניגוד לווימס, הגארד התזזיתי שב לארה"ב עם תום השביתה ב-NBA והותיר את ז'לגיריס ללא רכז של ממש. רק לאחרונה צירפה הקבוצה את דוואן קולינס האמריקאי, ולפני מספר שבועות התחזקה גם בפורוורד האמריקאי, בוגר מכללת UCLA, נלסון ריבס. לצידם הסקורר חסר היציבות מרקו פופוביץ', שמכיר את מכבי תל אביב היטב, וכן צמד הגבוהים הוותיקים והפיזיים פאוליוס ינקונאס ורוברטאס יבטוקאס. אם כך, ממש לא כדאי לזלזל בסגל של זוללת התארים הליטאית, ולפני סיום רק נציין כוכב נוסף של ז'לגיריס: הקהל. במשחק האחרון של שלב הבתים, מול KK זאגרב הקטנה, מילא המועדון מקובנה את האולם המפואר שלו ב-14,500 אוהדים משולהבים. תהיו בטוחים שמספרים דומים יגיעו גם למשחק הבית מול מכבי תל אביב.
דיוויד בלאט: "בבית צריך לנצח את ברצלונה"
איך נראים שאר הבתים בטופ 16?
אוהד גרינוולד מנתח: הדרך לפיינל פור כבר סלולה
יורוליג בוואלה! ספורט