"אנחנו הולכים לשחק מול קבוצת יורוליג חזקה", הזהיר שלשום נוון ספאחיה, מאמן פנרבחצ'ה-אולקר. הוא דיבר על קאנטו שם היסטורי שאומר הרבה לחובבי הכדורסל הוותיקים, ומעט מאוד לחובבים הצעירים וצדק.
קאנטו הגיעה למשחק הזה מהמקום הראשון בבית א' (1:3). היא ניצחה את אולימפיאקוס, בילבאו ונאנסי, ונכנעה רק במשחק חוץ מול קאחה לבוראל. אתמול (רביעי), באיסטנבול, הצליחה הקבוצה הקטנה בעלת ההיסטוריה הגדולה לגרור את המארחת להארכה, אבל הפסידה 85:83. "היינו קשוחים הערב. השתפרנו. היום אנחנו כבר יכולים להתמודד עם קבוצות גדולות כמו פנרבחצ'ה-אולקר", אמר בגאווה מאמן קאנטו, אנדראה טרינקיירי, וסיכם: "עבורנו, הערב הזה הוא התחלה".
***
זו הייתה עוד נקודת ציון בתהליך הגדילה המחודשת של קאנטו. את כרטיס הכניסה ליורוליג הרוויחה בזכות העפלתה לגמר הפלייאוף האיטלקי בעונה שעברה (שם הפסידה 4:1 לסיינה; קודם לכן הפסידה לסיינה גם בגמר הגביע האיטלקי). בפעם האחרונה שקאנטו העפילה לגמר הפלייאוף של הליגה האיטלקית מרבית שחקני הסגל הנוכחי עדיין לא נולדו; השנה הייתה 1981, וקאנטו הייתה אימפריה אירופאית.
בדרכה לגמר הפלייאוף אשתקד חלפה קאנטו בסדרת חצי הגמר על פני מילאנו של דן פטרסון, המאמן האגדי בן ה-75, שחזר בינואר שעבר מפרישה בת 24 שנים, כאשר החליף את פיירו בוקי שהתפטר.
זה היה הרגע הגדול בקריירה של טרינקיירי; כשפטרסון, מורהו הרוחני, זכה באליפות איטליה הראשונה שלו בשנת 1976, טרינקיירי היה ילד בן 8. סיפור חייו מזכיר מעט את זה של פטרסון: הוא בן לאם קרואטית ולאב אמריקאי, שגדל בין ניו-יורק למילאנו. טרינקיירי התאהב בכדורסל בצעירותו, אבל כמו מאמנים מצליחים רבים לאורך ההיסטוריה הבין בשלב מוקדם שהוא אינו מוכשר מספיק כדי להצליח ככדורסלן, ופנה לאימון.
"זאת הייתה הדרך היחידה שלי להישאר במשחק שאני כל כך אוהב", הסביר. משנות העשרים לחייו אימן קבוצות ילדים ונוער ובשנת 1998 הצטרף למילאנו כעוזר מאמן, תפקיד שמילא עד 2004. בחמש השנים שלאחר מכן אימן בליגה האיטלקית השנייה, ובקיץ 2009 קיבל את התפקיד בקאנטו.
העונה הראשונה הייתה מופלאה: טרינקיירי בנה קבוצה צעירה ואתלטית, וסחף את קאנטו לחצי-גמר הפלייאוף. הוא נבחר למאמן השנה באיטליה לעונת 2009/10. בשנה שעברה, כאמור, עשתה קאנטו צעד נוסף קדימה, והמשיכה עד לגמר. טרינקיירי נבחר פעם נוספת למאמן השנה בליגה האיטלקית. כעת מדורגת קאנטו במקום השני (מאזן 2:4), לפני סיינה, מרחק ניצחון אחד מהמוליכה מילאנו.
***
קאנטו ממוקמת בצפון איטליה, קרוב לגבול עם שוויץ. היא חלק ממחוז לומברדיה, שנחשב לאחד העשירים במדינה. קבוצת הכדורסל היא מקור הגאווה של העיר הציורית בת 50,000 התושבים. "לעומת מילאנו, אנחנו בקושי כפר", טען טרינקיירי אשתקד.
קבוצת הכדורסל של קאנטו הוקמה בשנת 1936 בידי צעירים מקומיים; התואר הראשון בו זכתה היה "גביע מוסוליני" בשנת 1942. אל סצנת הכדורסל האירופאית פרצה בסוף שנות ה-60', כשבזכות תמיכה כלכלית נרחבת ממשפחת קאסלה העשירה וספונסרים גדולים גיבשה קבוצה משופעת בשמות שהפכו למיתולוגיים כמו פיירלואיג'י מרזוראטי, אנטונלו ריבה, קרלו קרלקאטי ובורה סטאנקוביץ', לימים מזכ"ל פיב"א-אירופה. בשנים ההן שלטו הקבוצות האיטלקיות באירופה: מילאנו, וארזה, וירטוס בולוניה וקאנטו הפכו את הליגה האיטלקית לליגת האלופות האמיתית של היבשת.
התואר המשמעותי הראשון של קאנטו היה זכייה באליפות איטליה בשנת 1968. משם נכנסה לעידן הזהב שלה: בין 1973 ל-1983 זכתה בשמונה תארים אירופאים שלוש פעמים בגביע קוראץ' (73', 74', 75'), ארבע פעמים בגביע ספורטה (77', 78', 79', 81') והדובדבן שבקצפת שתי זכיות בגביע אירופה לאלופות (82', 83'), הראשונה על חשבונה של אלופת אירופה היוצאת מכבי תל אביב.
בכך הייתה קאנטו לקבוצה השנייה בלבד בהיסטוריה של הכדורסל האירופאי, יחד עם מילאנו, שזוכה פעמיים או יותר בשלושה גביעים אירופאים שונים.
***
"קאנטו אולי הגיעה מעיר קטנה, אבל מבחינה ספורטיבית היה מדובר במועדון ענק", נזכר מיקי ברקוביץ'. "אני לא יכול לשכוח את התצוגות של מרזוראטי וריבה, שהם שניים מהשחקנים שעיצבו את הכדורסל האירופאי. בגמר שהפסדנו להם מרזוראטי היה ענק, ולי באופן אישי היה קשה מאוד גם עם ריבה. על הפרקט הייתה בינינו לבינם יריבות גדולה, אבל מחוץ למגרש היינו חברים טובים. היה קשה מאוד לנצח בקאנטו. בדרך כלל היו משחקים טובים, אבל תמיד היינו מפסידים להם, גם אם לא בהפרש גדול".
"זו הייתה עיירה נפלאה, באמת, ציורית שחבל על הזמן", מוסיף מוטי ארואסטי. "תמיד כשנסענו לשם ידענו שאנחנו הולכים לפגוש את אחת הקבוצות הטובות באיטליה, וזו הייתה התקופה של איטליה הגדולה, עם קבוצות גדולות ושחקנים גדולים ומאמנים גדולים שהיו בטופ של אירופה. הייתה חוויה גדולה לשחק בקאנטו. הקהל היה פנאטי, אבל לא עוין כלפינו, אלא התרכז בלעודד את הקבוצה שלו. היו באים יהודים מכל אירופה למשחקים שלנו וגם לקאנטו הגיעו יהודים מאיטליה ומשוויץ, אבל זה היה אולם ביתי מאוד והיה מאוד קשה לנצח שם".
בקאנטו, לפני אחד המשחקים, גם התרחשה אחת החוויות המשעשעות בקריירה של ארואסטי: הפיסיותרפיסט אורי בהרב נעל אותו בטעות בחדר ההלבשה, והוא כמעט והחמיץ את פתיחת המשחק. "נראה לי שהייתי בשירותים, וכשיצאתי גיליתי שאין אף אחד בחדר", צוחק ארואסטי. "בתקופה ההיא לא היו טלפונים סלולריים, אז ניסיתי לדפוק על הדלת, אבל לא שמעו אותי. רק לפני תחילת המשחק, כשרלף קליין ז"ל הבחין פתאום שאני חסר, בהרב רץ לחפש אותי ופתח את הדלת. בסוף גם את המשחק הזה הפסדנו".
ב-75' ו-81' הוסיפה קאנטו שתי אליפויות איטליה. גם בשנות השמונים נשארה בצמרת האיטלקית והניפה גביע קוראץ' נוסף ב-91', אבל אז נקלעה למשבר כלכלי ובתוך שנתיים נבלעה במעמקי ליגת המשנה.
***
"אלה היו השנים הגרועות ביותר של קאנטו", מספר העיתונאי פלאביו ואלטי מהיומון "קוריירה דלה סרה". "כשקאנטו ירדה לליגה השנייה האוהדים ניסו להילחם, אבל היה להם קשה לגייס כסף. שם, לדעתי, התחילה להתעצב תפיסת העולם החדשה של המועדון פתאום בקאנטו לא היו יכולים להרשות לעצמם להחזיק כוכבים, ונאלצו להסתפק בתקציב נמוך עם שחקנים אנונימיים. זה גרם לאנשי הקבוצה להבין שהם חייבים לפתח מערך סקאוטינג, ועם הזמן קאנטו הצליחה לאתר כישרונות בכל אירופה בשכר זעום. זה מה שהחזיק אותה בליגה הראשונה ב-15 השנים האחרונות. נקודת המפנה הייתה בתחילת העשור, כשקאנטו התחילה לשלוח סקאוטים מטעמה לארה"ב כדי לחפש מציאות. הם היו חכמים ואינטליגנטיים, בנו מערכת חדשה, וזה השתלם".
לאחר שנתיים בליגת המשנה, ה"סרייה דואה" (1995-1996), חזרה קאנטו לליגה הראשונה. בסוף שנות ה-90' ובתחילת שנות האלפיים נאבקה כדי לשמר את מעמדה בליגה, והחל מ-2002, להוציא את 2006 ו-2009, הגיעה בכל עונה לרבע גמר הפלייאוף, אלא שעד 2010, כאמור, נעצרה בדיוק שם.
בשנים האחרונות פרצו בקאנטו כמה שחקנים שהפכו לכוכבי יורוליג: בין היתר איתרה קאנטו את בוטסי ת'ורנטון, שון סטונרוק ורימאס קאוקינאס, ואפילו סופוקליס שחורציאניטיס העביר במדיה את עונת 2003/4.
"הבעיה של קאנטו תמיד הייתה אחת: כסף", ממשיך ואלטי. "הם גילו שחקנים מצוינים, אבל אחרי עונה או שתיים לא יכלו להשאיר אותם בקבוצה ונאלצו לראות אותם עוזבים למועדונים גדולים ועשירים יותר. אבל בשלוש השנים האחרונות קאנטו שוב הצליחה לאסוף כסף מספונסרים באיטליה ואפילו בשוויץ ולכן הצליחה לשמור על המשכיות. אתה רואה את התוצאות".
לפני כמה שנים רכשה משפחת קרמאסוני את קאנטו ממשפחת קוראדו, שהחזיקה בקבוצה במשך שנים. זו אחת המשפחות העשירות באיטליה, שאת עיקר רכושה צברה בעסקי הקמעונאות. היא הבעלים של רשת NGC, שמחזיקה עשרות חנויות כלבו ענקיות בצפון איטליה. בתחילה הצטרפה NGC לקאנטו כספונסרית, אבל הקרמאסונים התאהבו במועדון והחליטו לקנות אותו. מאז הרכישה הם מזרימים למועדון כסף לא קטן; באיטליה מעריכים כי תקציבה של קאנטו עולה על שישה מיליון אירו. בראש המועדון עומדת אנה קרמאסוני, בת המשפחה, ש"מסורה לגמרי לקבוצה ולניהולה השוטף", לדברי ואלטי.
***
הצעד הנוסף, טוענים פרשני הכדורסל באיטליה, נעשה בזכות טרינקיירי. "בעיני הוא המאמן הטוב באיטליה, יחד עם סימונה פיאניג'אני", אומר מאסימו אורייני מה"גאזטה דלו ספורט". "אצלו כולם יודעים מה לעשות על המגרש. הוא בנה קבוצה קצת אפורה, אבל מאוד ממושמעת. קשה להם עם שני משחקים בשבוע זה משהו שלא קרה בקאנטו הרבה מאוד שנים וגרם להם להפסיד משחק או שניים מיותרים בליגה, אבל בגדול קאנטו מאוד מצליחה, ואני לא חושב שיש מישהו באיטליה שמופתע מכך".
בקיץ האחרון צירפה קאנטו מספר שמות מוכרים: הסנטר גיאורגי שרמדיני הגיע מלובליאנה, אנדראה צ'ינצ'יאריני ממוטנגרנארו, אבל הרכש הגדול ביותר היה ג'יאנלוקה באזילה, שעזב לאחר שש שנים את ברצלונה. בנוסף הוחתם דיוויד לייטי, שהגיע הישר ממכללת אוהיו-סטייט. הם הצטרפו לשלד שכולל את שחקני הפנים ולדימיר מיקוב, מרטן לונן ומרקו סקקיץ', ודניס מרקונאטו וניקולאס מזארינו הוותיקים.
"עכשיו כל מה שחסר לקאנטו זה אולם נורמלי", מוסיף אורייני. קאנטו נאלצת לארח במגרש שממוקם כמה קילומטרים מחוץ לעיר, כי האולם הישן שלה אינו עומד בתקנים של היורוליג. "בתחילת שנות ה-90' הם ניסו לבנות אולם, אבל הפרויקט הזה משום מה נתקע ובמשך שנים עמד איזה שלד מכוער שרק לא מזמן נהרס", אומר אורייני. "היום הם רוצים לבנות אותו מחדש. אולי הבעלים החדשים ייתנו דחיפה ויעזרו לזה לקרות, כי בלי אולם חדש קאנטו לא תוכל להתקדם".
"יש בעלים, יש כסף, כעת צריכים מתקן מודרני", מחזק ואלטי. "זה יביא עוד יותר קהל, עוד יותר ספונסרים. קאנטו יכולה לעשות צעד גדול קדימה. סיינה כבר לא שולטת כמו בעבר וגם מילאנו לא בלתי-מנוצחת. קאנטו יכולה כבר העונה לאיים על האליפות, אבל עם אולם חדש ועוד תוספת קטנה לתקציב היא אולי תוכל לחלום על שחזור השנים הגדולות שלה".
ohad@walla.net.il
