הפנטזיה של גווארדיולה - מה עובר על ההגנה של ברצלונה?

פפ גווארדיולה הצליח להעמיד את ז'וזה מוריניו בפני בעיה מהותית. עד כה, בשבעה משחקי קלאסיקו שנערכו ביניהם תוך שנה תמימה, ידע המאמן הפורטוגלי מול איזה מערך הוא הולך להתמודד. זה ממש לא אומר שהוא תמיד מצא פתרונות, אבל המשימה הייתה מוגדרת. כעת חייב מוריניו להתכונן לשני מערכים שונים בתכלית. אף אחד לא יודע אם מאמן ברצלונה יהיה אמיץ ונועז מספיק כדי לנסות את שיטת שלושה שחקני ההגנה שלו במשחק הקשה ביותר שאפשר להעלות על הדעת, מול ריאל בכושר שיא בבירנבאו.

המעבר של בארסה למערך 3-4-3 מהווה, ללא ספק, את החידוש הטקטי המרתק ביותר של התקופה האחרונה. ואלטר מצארי, המאמן הנפלא של נאפולי, טען לפני חודש שבארסה מחקה את השיטה שלו, אבל זה רחוק מאוד מהמציאות. נאפולי, וקבוצות לא מעטות נוספות, משחקת עם שלושה בלמים ושני שחקני כנף מהירים – בדרך כלל כריסטיאן מאג'ו ואנדראה דוסנה. למעשה, מדובר בסוג של 2-1-4-3 הנפוץ שהוא קרוב משפחה של 2-3-5 המסורתי. לא לחינם מוגדר מאג'ו ברוב הספרים הסטטיסטיים כקשר, בעוד דוסנה מסווג כמגן שמאלי. אלה מונחים חסרי משמעות כי על המגרש אין שום הבדל בין התפקידים שלהם. בארסה של גוארדיולה יישמה את המערך זה פעמים לא מעטות, כאשר הקשר האחורי הצטרף לצמד הבלמים במרכז ההגנה, בעוד דני אלבס ועמיתו באגף השמאלי, בדרך כלל מקסוול או אדריאנו, קיבלו חופש פעולה מלא לדהור קדימה. לצורך העניין, אפשר לקרוא לזה 3-4-3 "רחב".

הניסוי הנוכחי של גווארדיולה שונה בתכלית, והוא הדבר הקרוב ביותר לטוטאל-פוטבול שקיים כיום בכדורגל העולמי. כאשר נרכש הקיץ ססק פברגאס, היו שהעריכו כי אינו מגיע לרשת את צ'אבי, אלא דווקא את קרלס פויול – והם צדקו. בעונה שעברה שיחקו לא פעם סרג'יו בוסקטס וחבייר מסצ'ראנו, קשרים אחוריים על הנייר, כבלמים, אולם זה נתפס אז כאילוץ בגלל בעיות סגל. מתקבל הרושם שהאמת שונה. מסתבר שבטווח הארוך מנסה גווארדיולה לבנות קבוצה שמורכבת כמעט על טהרת הקשרים, ללא שחקני הגנה והתקפה מובהקים. זה עדיין לא מתקרב לפילוסופיה ההולנדית של שנות ה-70' לפיה כל שחקן מסוגל למלא ברגע נתון כל תפקיד במגרש, אבל המטרה סומנה.

את המערך החדשני של בארסה ניתן להגדיר כ-3-4-3 "צר". קל להדגים את המושג אם מבינים שבשני המשחקים המובהקים ביותר שנוהלו בשיטה זו, 0:5 על ויאריאל בליגה ו-2:3 על מילאן בסן-סירו בליגת האלופות, דני אלבס לא היה בהרכב. גם לא מקסוול אדריאנו. שחקני הכנף הטבעיים היחידים על המגרש היו החלוצים הקיצוניים, בעוד חוליית הקישור הגמישה התרכזה במרכז המגרש. מובן שלא תמיד היתה שם צפיפות אוכלוסין. בעת הצורך התפזרו השחקנים גם לצדדים, אך לאיש מהם לא היתה משבצת מוגדרת. הקשרים החליפו ביניהם עמדות, וגם פרצו להתקפה.

אם נתבונן באיוש התפקידים, נגלה כי מול הצוללת הצהובה, שעדיין נחשבה אז ליריבה מסוכנת והציגה את הצמד ג'וזפה רוסי / נילמאר בחוד, שיחקו בהגנה מסצ'ראנו, בוסקטס ואריק אבידאל. כלומר, רק הצרפתי היה שחקן ההגנה הטבעי היחיד על הדשא. לפני חוליה זו ניצב סיידו קייטה ב"תפקיד בוסקטס" המקורי, כאשר תיאגו, אנדרס אינייסטה ופברגאס החליפו מקומות בינם לבין עצמם, ואליהם הצטרף גם החלוץ הנסוג ליאו מסי. באגפים התרוצצו אלכסיס סאנצ'ס ופדרו.

בסן-סירו הלך גווארדיולה צעד אחד קדימה, ולא שיבץ בהרכב אפילו חלוץ קיצוני באגף הימני. פויול, מסצ'ראנו ואבידאל החזיקו את העורף, כשלפניהם בוסקטס. קייטה, צ'אבי, תיאגו, פברגאס ומסי היוו קישור צר, כאשר הסטטיסטיקה מגלה כי ססק היה בדרך כלל אפילו בעמדה קדמית יותר מאשר הכוכב הארגנטיני. רק דויד וייה רץ באגף השמאלי, וגם הוא סטה פעמים רבות למרכז כדי לפנות את הדרך לחבריו.

גווארדיולה שיחק בעצמו במערך מסוג זה תחת הדרכתו של יוהאן קרויף, והוא מאמין שזו הדרך הנכונה לפתח את קבוצתו. שיטת ההגנה של בארסה מתחילה בלחץ בלתי פוסק על שחקני היריב בחלק המגרש שלהם. אחוזי החזקת הכדור הגבוהים נובעים לא רק מסגנון טיקי-טאקה עם עשרות מסירות קצרות, אלא גם מהעובדה כי שחקני הקבוצה שמנגד לא מקבלים שבריר שניה של שקט עם הכדור. ברור לחלוטין שתוספת של שחקן לקישור מסייעת מאוד לייעל את הלחץ. גווארדיולה, שהתרגל לשיטה זו עוד בהיותו שחקן של קרויף, שיבח ב-2007 במאמר בעיתון "אל-פאיס" את פרנק רייקארד כאשר המאמן ההולנדי בחר ב-3-4-3 במשחק גביע מול סראגוסה: "כך מלמדים את השחקנים באקדמיה, ולכן הם מרגישים את השיטה מבפנים. הם מכירים אותה, ולכן יכולים ליישם אותה שוב. הסגנון של ברצלונה תמיד היה ויישאר ייחודי וקל לזיהוי".

אלא שלא הכל ורוד. אם נחפש מה מאפיין את ויאריאל ומילאן, וגם קבוצות זוטרות יותר מולן נוסה 3-4-3 "צר" העונה, נגלה שהן משחקות במערכים צרים בעצמן. משחק האגפים של ויאריאל מבוסס על הצטרפות המגנים, ולכן קל להתמודד איתו באמצעות חלוצים קיצוניים שמקשים על חייהם. קייטה בתפקיד הקשר האחורי חיסל את הפליימייקר בורחה ואלרו, וכך מנע אספקת כדורים לחלוצים. גם מילאן, עם קלארנס סיידורף, אלברטו אקווילאני וקווין-פרינס בואטנג היתה נטולת שחקני קו מהירים, אבל חשפה בכל זאת מגרעות בעורף הקטלוני. שימו לב מה קורה בשער המרהיב של בואטנג, כאשר הוא מצליח לעבור בגאונות את אבידאל שמאחר בסגירה - אין מגן שמאלי שיחפה על הצרפתי. במערך הרחב זה היה אמור להיות הג'וב של מקסוול, אבל בגישה הנוכחית יושב מקסוול ביציע.

קבוצה שתצליח לפתח משחק למרות הלחץ העצום שמפעילה ברצלונה ותשתמש נכון בשחקנים מהירים באגפים תציב את המערך הנוכחי של בארסה בפני אתגרים קשים במיוחד. ריאל מדריד בגרסתה הנוכחית, עם כריסטיאנו רונאלדו ואנחל די-מריה, עונה באופן אידיאלי על ההגדרה, וצריך לקחת בחשבון גם את מארסלו. בנוסף, נוכחותו של צ'אבי אלונסו, המוסר הטוב ביותר בעולם לטווחים ארוכים, רק מחמירה את הבעיה. ראיית המשחק הפנומנלית ויכולת הביצוע הטכני של הבאסקי במספר נגיעות מינימלי בכדור עשויים להוות נשק יעיל יחסית מול הלחץ של בלאוגרנה.

ההיגיון הבריא אומר שבארסה עדיין לא בשלה להתמודד עם ריאל במערך החדשני, בוודאי לא במשחק חוץ בו אסור לה להפסיד בשום אופן. 3-3-4 הרגיל איפשר להכות בריאל מספר פעמים בעבר, ויהיה זה הימור מסוכן מעין כמוהו מצדו של גווארדיולה לשנות אותו. מצד שני זהו בדיוק סוד הקסם. פפ הרי לא הגה את המהפכה כדי ליישם אותה במשחקים מול ויאריאל ולבאנטה, וגם לא בסוג של משחק ידידות מול מילאן. מי יודע, אולי הוא ילך הפוך על הפוך, ואז נראה איך המערך הצר שלו עומד במבחן התובעני מכולם. לא נותר לנו הרבה זמן לחכות עד שנקבל את התשובה. גם מוריניו סקרן מאוד לגלותה.

איאן סנודין, מנהיג אברטון במרכז המגרש לפני שני עשורים, כתב השבוע בטורו בעיתון הנפוץ בליברפול: "מיקל ארטטה חסר לנו. המסירות שלו חסרות, וכך גם היכולת לחבר את ההגנה להתקפה. שחקנים אחרים התרגלו שהוא לוקח את המשחק על עצמו, וכעת אין לנו תחליף". סנודין התייחס להפסד ביתי כואב לסטוק, אבל בשבת תפגוש אברטון את ארטטה בכבודו ובעצמו. הקשר הספרדי מתאקלם יותר ויותר בביתו החדש, ואת השיפור במשחק התותחנים אפשר לייחס לא רק לכושר ההבקעה המטורף של רובין ואן-פרסי. ארטטה כבש שני שערי ליגה בחודש האחרון, והמפגש מול האקסית יהיה מרגש מבחינתו. יהיה משעשע במיוחד אם אברטון תשיג ניצחון חוץ ראשון על ארסנל מאז 1996 דווקא על חשבונו.

ברונו לבאדיה ידוע כמאמן עם אופי קשה, ולכן שחקנים נוטים בשלב מסוים לאבד את האמון בו. את הבכורה על הקווים בבונדסליגה הוא עשה בעונת 2008/09 בלברקוזן, פתח את העונה בסערה והוביל את הטבלה בחודשים הראשונים, אך בסיבוב השני הגיעה קריסה מוחלטת, והקבוצה סיימה במקום התשיעי, כשהמאמן מקדים תרופה למכה ומנהל מו"מ עם המבורג לפני שיפוטר. גם בעיר הנמל הצפונית התחיל לבאדיה ברגל ימין, והמבורג נחשבה למועמדת להיאבק על האליפות. גם היא התפרקה לרסיסים אחרי פגרת החורף, והמאמן פוטר עוד לפני העונה העגום.

שטוטגרט מיוחדת מבחינה זו כי לבאדיה חתם בה באמצע העונה, בדצמבר אשתקד. שני המשחקים הראשונים שלו היו בבית מול באיירן, בליגה ובגביע, והם הסתיימו בהפסדים בתוצאה המצטברת ההזויה 11:6. כבר עכשיו הוא שבר את השיא האישי שלו בליגה הבכירה, אבל סימני החריקה ניכרים, ובשישה המשחקים האחרונים ניצחה שטוטגרט רק פעם אחת. האם יצליח לבאדיה להחזיר אותה למסלול מול הקבוצה בה כיכב כחלוץ בתחילת שנות ה-90'?

בהולנד סימנו בתחילת העונה את המפגש הזה כפיקנטי במיוחד – האחים קומאן היו אמורים לעמוד על הקווים זה מול זה. לצערם הרב, התפטר ארווין קומאן כבר לפני חודש וחצי מאוטרכט, אבל גם מחליפו, יאן ואוטרס, הוא דמות מרתקת. המפגש שלו עם רונאלד קומאן יזכיר בכל מקרה את שיתוף הפעולה ביניהם ביורו-88, ושתי הקבוצות ידועות העונה בחוסר יציבות קיצונית ובריבוי שערים. אוטרכט של ואוטרס כבר ניצחה 4:6 את איאקס והפסידה במחזור האחרון לטוונטה 6:2. פיינורד הובסה 6:0 בביקורה אצל חרונינחן, קבוצת נעוריו של קומאן, אבל מאז הספיקה להביס 0:4 את ויטסה השאפתנית ולנצח במחזור האחרון את איינדהובן. משעמם זה בטוח לא יהיה.

החזרה המרגשת של זדנק זמאן למרכז הבמה ראויה לכתבה נפרדת, אבל בינתיים נציין כי המאמן הצ'כי בן ה-64 הצליח להפוך את פסקארה למכונה סופר-התקפית ולהצעיד אותה לצמרת הליגה השניה. קבוצתו מצאה את הרשת בכל 18 המשחקים שקיימה, ובסך הכל הבקיעה 38 שערים. היא גם סופגת בכמויות, ובכל שבוע מבטיחה שואו אמיתי לקהל. למרבה הצער, את הטבלה מובילה טורינו, אשר דוגלת בגישה ההפוכה. השוורים ספגו שמונה שערים בלבד ב-17 משחקים, אבל גם כבשו 20 פעמים בלבד. הדהירה שלהם נעצרה בהפסד 1:0 בפאדובה בשבוע שעבר, וכעת מקווים האוהדים הנייטרלים שזמאן יקח את כל הקופה בקרב הצמרת כדי לקרב את פסקארה להעפלה מוצדקת.

מפגשים בין בארסה לריאל לא מוכרעים רק על ידי הכוכבים

למה חלוצים לא מצליחים בברצלונה לצד ליאונל מסי?

למה ברצלונה כל כך מפחדת לפגר אחרי מוריניו?

ובאיזה תואר כבר זכה השנה המאמן הפורטוגלי?