מי יחסר לכם בדרבי?

כשיש דרבי אנחנו חוששים, ככה זה אצלנו אוהדי הפועל תל אביב, אנחנו אף פעם לא רגילים להיות למעלה. כשאני מסתכל על הדרבי הקרוב ומנסה לבחור לעצמי שחקן שהייתי רוצה לראות בהרכב של האדומים, עולים לי בראש באופן מיידי שני שמות. קודם כל, גילי ורמוט. כשגילי היה נוגע בכדור, הייתה בבלומפילד תחושה שהולך לקרות משהו קסום. אני זוכר את המשחק נגד מכבי נתניה לפני שנתיים, היינו בפיגור של 3:0 בדקה ה-80 ואז ורמוט הגיע, הבקיע, בישל ונגמר 3:3, אם היו עוד שתי דקות, גם היינו מנצחים. בן שהר אמר לי פעם משפט גדול: "יש כל כך הרבה כוכבים בהפועל, אבל הפועל זה גילי ורמוט". כשהוא היה על המגרש, גם שאר השחקנים היו רגועים יותר.

בשנים האחרונות הייתי מחכה בכיליון עיניים לכל משחק ומשחק, כי היה משהו מרגש בקבוצה. חוץ מקרית שמונה, הגעתי לכל המגרשים בארץ. קרה משהו בעונה הזו. נכון שאנחנו במקום הראשון, אבל הרמה מאוד נמוכה. המשחק האחרון, למשל, נגד רמת השרון היה פשוט מזעזע. חסר משהו, משהו שאני אפילו לא יודע להגדיר אותו במדויק.

ומי שחסר הוא לא רק ורמוט. יש שחקן נוסף, שהלך איתי בלב לכל מקום וסגר לי את כל הפינות כשהוא הגיע להפועל תל אביב: חיים רביבו. אני גדלתי על רביבו. מבחינתי, חיים היה השחקן המושלם. לא שינה לי אם הוא היה בבני יהודה, באשדוד או אצלנו בהפועל. לא משנה איפה הוא שיחק, תמיד היה לו את הניצוץ המיוחד הזה. כשרביבו היה בהפועל, הקבוצה עצמה הייתה חלשה ולא מרתקת. היו בקבוצה הזו שחקנים טובים שלא הצליחו לפרוץ באמת. הוא היה אצלנו קצת לפני הפריצה הגדולה שלו במכבי חיפה ורגע אחד לפני שהוא הוכתר כשחקן הכי טוב בארץ. אני כבר זיהיתי את זה הרבה הרבה קודם. לרביבו היה סטייל, הוא היה הכי אירופאי כבר מתחילת הקריירה שלו. חיים רביבו, יחד עם אייל ברקוביץ', היו הכי גדולים בדור שלהם, אבל דווקא כשהוא שיחק בהפועל זה לא בא לידי ביטוי וכשהייתי ילד זה ממש ביאס אותי.

אם רביבו היה בהרכב שלנו ביום ראשון, באמת שהייתי מגיע רגוע לדרבי הזה. אני ווינר באופי שלי, אבל מאחר שאני אוהד הפועל, תמיד אנחנו מגיעים בחשש לדרבי. בכל זאת, אני חושב שננצח 1:2.

בשנים האחרונות וזה עצוב לומר, הפועל תל אביב הפכה למכבי, ומכבי הפכה להפועל. כל הגאווה וההגעה למשחק בידיעה ברורה מראש שאנחנו הבוסים, עברה להפועל. המצב כרגע בקבוצה לא נראה טוב. לא נראה לי שבשיחת עידוד במחנה בקיסריה פותרים דברים. מה שקורה במכבי כעת זה לא משבר, זה שבר.

אם הייתי צריך לבחור שחקן אחד להכניס להרכב שלנו בדרבי הזה, ללא ספק הייתי בוחר ברודריגו גולדברג. עבורי, הוא היה השילוב המושלם בין כדורגל וכדורגלן שהגיע מתרבות כדורגל אחרת, מן הסתם מפותחת יותר משלנו, והצליח להפוך להיות לא רק בן בית, אלא בעל הבית, להיות מקור הזדהות לאוהדים, אפילו שהוא לא גדל במועדון.

גולדברג היה הזר הכי שחקן בית, שאי פעם היה במכבי. הוא השתלב בשפה, בהתנהגות, תמיד היה ג'נטלמן. גם כשהוא היה 'ערס' במגרש הוא עדיין היה ג'נטלמן. הוא היה כדורגלן אמיתי בלי כל הפוזה והדאווין שמתלווים לכך. אהב את המשחק, אהב את הקהל, תמיד רצה לשחק, תמיד רצה להיות על הדשא, גם כשלא הלך לו ולא הצליח להבקיע. את כל הדברים האלה לא קונים בכסף, וכיום אין כמעט כאלה שחקנים. אני רואה למשל, להבדיל, את ההתנהגות של זלאטן איברהימוביץ'. זה חתיכת טיפוס, בנאדם שלא מכבד את המקצוע שלו ולא את האנשים שעובדים איתו. הוא יכול מצידי להבקיע מיליון גולים בעונה ולהביא אלף אליפויות, בשבילי הוא כלום. אני מעדיף רודריגו גולדברג אחד על פני אלף זלאטנים.

אם אני חוזר לדרבי של מחר, אני חושב שאיוניר יכול להוציא אותנו מהשבר הזה. אנחנו בסך הכל חודשיים וחצי מפתיחת העונה, תנו לעבוד. תנו זמן לצעירים להתפתח, תעבירו ביקורת אחרי שנתיים, לא עכשיו. גם הדיבורים על הצלחה בפתיחת העונה היו טעות, כי הצלחה לא מודדים בחמישה או שישה מחזורים. לבנות דרך חדשה לוקח שנים. למרות הכל, אני תמיד מאמין בקבוצה שלי וכך גם מחר בדרבי. אני באמת מקווה שהשחקנים שיעלו מחר לדשא יביאו סופסוף קצת נחת לאוהדים בצהוב.

מי יחסר לדב נבון וספי ריבלין?

ומי יחסר ליובל בנאי ואורי בנאי?

בהפועל תל אביב תומכים בחזרת אביחי ידין להרכב

מיטש גולדהאר הגיע לאסיפה המסכמת של מכבי תל אביב

האם מכבי תל אביב יכולה לעמוד על הרגליים?