ספי ריבלין, שחקן, מכבי תל אביב: אלכסנדר אובארוב
אני כבר לא זוכר מתי בפעם האחרונה באמת נהניתי מהקבוצה שלי, אני חושב שזה היה בדרבי לפני 20 שנה כשניצחנו 0:4. לצערי הרב, כשהפועל נראית רע בדרבי, היא עדיין נראית טוב יותר ממכבי.
כשאני חוכך בדעתי ומנסה להשתעשע במחשבה לאיזה מגיבורי העבר אני מתגעגע, יש הבדלים בין שחקן טכני ושחקן נשמה. אפשר לקחת כדוגמה את ניר קלינגר. כשהמצב על הפנים ואין כדורגל טוב, אתה צריך מישהו עם נשמה אמיתית וכזה אין כרגע במכבי. השבוע ראיתי את מנצ'סטר יונייטד בליגת האלופות. גם היא איבדה הרבה מאוד כוכבים וגם שם שחקנים באים והולכים, אבל אם ראית בזמנו שחקן כמו פול סקולס, יכולת מיד לזהות שזו מנצ'סטר יונייטד. התנועה שלו על המגרש נותנת לך את הקבוצה כולה. לא תמיד ולא בהכרח זה צריך להיות השחקן הכי טוב, אבל זה שחקן שמייצג את המועדון. כיום אפשר להסתכל על דארן פלטשר, שיש לו תנועה שאומרת 'אנחנו כאן ואני זה מנצ'סטר יונייטד'.
את זה אין כבר שנים במכבי תל אביב, שחקן שאתה יכול להגיד עליו שהוא הקבוצה. בהרבה קבוצות אומרים שהשוער הוא המנהיג. לצערי, בשנים האחרונות יש למכבי בעיה של שוערים. במכבי של שנות ה-90 היה את שורה אובארוב הגדול, שנתן משהו אקסטרה בעצם היותו חלק מהקבוצה. אובארוב היה מנהיג אמיתי והייתי שמח לראות אותו ביום ראשון. שוער נותן ביטחון לכל הקבוצה ואובארוב, בנוסף לתרומה המקצועית הפנטסטית שלו, היה גורם לקבוצה מנגד להרגיש פחד ויראת כבוד כלפיו, משהו שחסר מאוד בקבוצה שלנו בשנים האחרונות.
ביום ראשון אני אצפה בדרבי, אבל לא אגיע למגרש. אין לי את העצבים שנדרשים למשחק כזה. אני מקווה שהקבוצה תביא לנו קצת נחת ואולי אובארוב, שנמצא על הספסל כמאמן שוערים, יוכל לתת לשחקנים את הדחיפה לה הם זקוקים, כדי לשחזר את אותם ימי דרבי גדולים בשנות ה-90, כשהוא בעצמו היה שם על המגרש.
דב נבון, שחקן, הפועל תל אביב: גילי ורמוט ואיתי שכטר
כדורגל זה כמו תיאטרון. ככל שהמשחק יותר משוחרר ולשחקנים יש דמיון ויצירתיות, הוא נראה יותר טוב. כל אלה חסרים לי היום בהפועל תל אביב, אין את הטירוף והניצוץ. אני מתגעגע לקבוצה שהייתה לנו בשנתיים האחרונות, לקבוצה של אלי גוטמן עם שחקנים כמו גילי ורמוט ואיתי שכטר. זו הייתה הפועל תל אביב שמחה, קבוצה לא צפויה. עכשיו, לצערי, הכל צפוי, שיטתי ולא מעניין. הקבוצה סכמטית ומשעממת. יש לנו מאמן כמו דרור קשטן, מאוד צפוי ושמרני, צורת המשחק של הקבוצה לא מפתיעה ולא מרגשת, משהו מאוד קפוא ומסודר וחסרים לי השחרור, הטירוף והשמחה שהיו אצל גוטמן. ורמוט ושכטר היו אחראיים על הצד היצירתי של הקבוצה. לפני שגוטמן הגיע להפועל, אמרו עליו שהוא מאמן סיסטמתי. מסתבר שזה לא היה ככה וגילינו גוטמן אחר.
כשאני נזכר בהפועל של פעם, כמובן שעולים שמות כמו שייע פייגנבוים, ריפעת טורק וגילי לנדאו, אבל אני כנראה לא בנאדם נוסטלגי, כי למרות שעברה רק חצי שנה, אני כבר מתגעגע להפועל של השנתיים האחרונות. זה געגוע למשהו שהוא מעבר לתוצאות נטו. בקבוצה של השנתיים האחרונות היו תוצאות אדירות, אבל גם דרך וריגוש מעבר לתוצאות עצמן. היום זה לא מתקיים. הקבוצה של היום היא האנטיתזה המובהקת לקבוצה שהיתה לנו בשנתיים האחרונות.
הקבוצה של היום לא מרגשת אותי, ולכן אין לי סיבה לבוא לאצטדיון לראות את המשחק. זה כמו במקרה של הצגה שבה הכל צפוי והכל ידוע מראש. לא אצפה בהצגה שאני יודע את סופה ומבין שלא אראה מהלך שיגרום לי להחסיר פעימה. לכן, אני פונה לדרור קשטן שחרר אותם, תן להם לשחק.
בכל מקרה, אני רגוע מאוד לקראת הדרבי הזה, כי מכבי במצבה יותר גרועה מהפועל. אני בטוח שגם הפעם שום דבר לא ישתנה ונמשיך עם העליונות בדרבים. מכבי לא פוגעת ושום דבר לא קורה שם במשך המון זמן. אין סיבה שזה יתחיל לקרות עכשיו. משהו רקוב שם מהיסוד. לא יהיו הפתעות בדרבי הזה, הפועל לוקחת למרות הכל. אני באמת מקווה ומאמין שננצח.
