מלפפונים טריים: ורמוט, גדיר, בן הרוש וטועמה

הדבר האחרון שגילי ורמוט רוצה היום זה לחזור לישראל. פעם שנייה אחרי ההתקפלות מבלגיה, ועוד תוך חצי שנה, זה קצת לא נעים. השאלה היא מהן האלטרנטיבות שלו כיום: 1. להמשיך להתייבש בקייזרסלאוטרן על הספסל ולקוות לטוויסט מפתיע במיוחד בעלילה הגרמנית. 2. לעבור בהשאלה לקבוצה אחרת באירופה – מה שנראה כרגע יותר סביר. שתי האופציות האלה יותר נוצצות מן הסתם, אבל לא בטוח שיותר נכונות מאשר חזרה להפועל תל אביב לחצי שנת השאלה.

בהנחה שהוא לא מאמין יותר באופציה הגרמנית הנוכחית, ורמוט צריך שני דברים כעת: לשחק, ולשחק טוב כמה שיותר מהר. קשה לראות קבוצה אירופית המסוגלת לספק לו את זה בינואר. חלון ההעברות של החורף לא נועד לכך. ייתכן שסוכנו רונן קצב מחביא במגירה הצעת רכישה אמיתית של קבוצה אירופית בסדר הגודל הראוי לורמוט, כזו שבאמת תשכיל לנצל ולהעריך את הכישרון הענק שלו ולבנות עליו לטווח ארוך, אבל אם לא – הפועל תל אביב זה המקום הנכון בשבילו. השאלה לחצי שנה, על כל העלבון שבה, תעניק לורמוט את הסיכוי הטוב ביותר לצבור מחדש את הביטחון כשחקן, ולחזור לאירופה שוב – לא משנה לאיזו קבוצה, העיקר עם מומנטום מתאים כדי להצליח.

זה לא אומר שורמוט ויתר על החלום האירופי. יש לו את כל הכישרון כדי לעשות זאת, למרות שתי המפלות שחווה. אבל ללא חזרה לכושר מלא וביטחון מושלם, אין לו סיכוי לעשות זאת. בהפועל תל אביב הוא ייהנה מכל זה בטווח קצר, וזה מאוד חשוב לשחקן שעובר קבוצה בינואר. כמה שזה מפתה להתחיל עכשיו מסלול של קפיצות בין קבוצות אירופיות שונות, לפעמים שווה לזכור: הדרך הקשה והלא נעימה היא לפעמים גם הדרך היחידה למטרה הנכספת.

בהנחה שבמכבי נתניה עובדים באמת סוחרים ממולחים, הם בוודאי יודעים שעל עמרי בן הרוש הקבוצה הענייה תוכל לעשות הרבה מאוד כסף. המחסור הארצי בשחקני הגנה איכותיים וחסונים כמוהו אמור לגרום לרוב הקבוצות הגדולות להפקיע מחירים בקרב עליו, וכל דקה שהקבוצה תמשוך צפויה רק לעלות את המחיר. לכן, כל עוד אף מועדון צמרת לא מסמס לקובי בלדב הצעת מחיר שאי אפשר לסרב לה, אין למהר בנושא.

אין גם למהר מבחינת השיקול המקצועי – גם אישית וגם מהזווית הקבוצתית של מועדון שמכבד את עצמו כמו מכבי נתניה. לבן הרוש לא כדאי להגיע לאף קבוצה בכירה בינואר, תחת רעש גדול וסכומי עתק שמשולמים עליו. ע"ע אלרואי כהן. הוא עדיין צריך להשלים עונה אחת מרשימה במכבי נתניה שתבשל אותו באמת כשחקן שיוצא ליעד הבא. הוא חייב לעצמו באתגר הזה קבוצה איתה יתחיל את ההכנות בזמן, מהקיץ, ולא להופיע בינואר כמושיע הגנתי שהוא לא. גם למכבי נתניה עדיף כעת להשאיר אותו, ולו רק בשביל המסר העתידי: שחקנים שמתפתחים איתנו לא עוזבים באמצע העונה.

הסיפור של חן עזרא שונה, אף שהמסקנה היא דומה. עזרא אמר בעבר שהוא לא עזב בקיץ את מכבי נתניה לאחת הגדולות מבחירה אישית שלו כי הוא לא מוכן עדיין לכך. שהוא רוצה להשלים קודם את המשימה הזו ואחר כך לעבור למשימה הבאה. זה עדיין נכון, לצערו ולצערנו. עזרא, למרות ההצגה המרגשת שלו מול ראשון לציון, הוא יהלום לא מספיק יציב ועלול להישרף בטעות בקבוצה הגדולה שתרכוש אותו בסכום גבוה ולא תהיה מוכנה לספוג זאת. לכן, כמו במקרה של בן הרוש, נכון יותר מבחינתו, כמו עם כל הכישרונות שאפשר לרכוש ממכבי נתניה, להשלים עוד עונת קסם עם ראובן עטר בקופסה, ואז לצאת לדרך החדשה.

סלים טועמה הצהיר השבוע שהוא גונז את הרעיון לעזוב את הפועל תל אביב בינואר. על השולחן מחכות לו מספר הצעות מעניינות, מהפועל ירושלים בליגה הלאומית (בהנחה שתירכש) ועד בני סכנין. את טועמה, שחקן שמרוויח הרבה מאוד כסף כבר הרבה מאוד שנים, מנחה בעיקר השיקול הכלכלי והמעמדי. הוא עדיין רואה בעצמו שחקן מוביל בקבוצה מובילה, עם חוזה נאה ותנאים מכובדים. טועמה מושך את זה יותר מדי זמן, וייתכן שההצהרה האחרונה שלו היא חלק מכך.

אלא שטועמה, אם הוא עדיין מתייחס לעצמו כמו שחקן כדורגל שרוצה להגשים את כישרונו, חייב להבין שזה הסתיים: הוא כנראה כבר לא יהיה הכוכב הגדול של הפועל תל אביב ובטח לא השגריר הישראלי הבא באירופה. מאבקי כוח, כותרות בעיתונים, חשבון בנק שמן, לא אומרים שאתה באמת כוכב כדורגל. זה הזמן, אחרי כל כך הרבה טעויות בקריירה, למצוא את הבית החדש שיתאים לטועמה מודל 2011: הברקות מדי פעם, בקבוצה טובה שלא חייבת לנצח כל הזמן.

אם יש כזו בינואר – טועמה חייב ללכת אליה. להתפשר על השכר ולהתעקש על המועדון הבריא. הייתי מציע לו את מכבי נתניה, אולי בתמורה לזכות ראשונים להעברת אחד הכישרונות הצעירים של ראובן עטר להפועל תל אביב. גם קבוצות מהסוג של קרית שמונה החמה והמאורגנת והפועל פתח תקוה הרומנטית יכולות לספק לו הדרן ראוי לקריירה שנקטעה אחרי החלק הראשון בהצגה. אם רק יראה שהוא מעוניין, שזה באמת עוד מדגדג לו, כמעט כולן יקפצו עליו.

מוחמד גדיר הוא אחד הכישרונות הכי גדולים שצמחו במכבי חיפה בשנים האחרונות, ואפשר בהחלט להבין את הדחף שלו לעזוב את הקבוצה כבר עכשיו. אלישע לוי מורח אותו כבר למעלה משנתיים ומבחוץ זה נראה כאילו הוא נותן לו הרגשה שהנה, אוטוטו, הוא מחזיר אותו לקדמת הבמה, רק כדי למשוך זמן ולמלא את הסגל בשחקנים איכותיים. אלישע לוי, בצדק מבחינתו, לא מוכן לוותר על אף אחד, בטח לא על שחקן כנף מעולה כמו גדיר. יש רק בעיה אחת עם זה מבחינת גדיר: עם עידן ורד ואייל גולסה, לאלישע לוי הוא עדיף כשחקן ספסל.

אלא שיש צד שני למטבע מבחינת גדיר: בשלותו כשחקן. כל עוד לא יתמודד עד הסוף עם האתגר הזה שנקרא מכבי חיפה וישלים את המשימה הזו בצורה כלשהי, עזיבה לבלגיה עשויה לסכן אותו עוד יותר ולדרדר את ביטחונו האישי למחוזות נמוכים מאלו הנוכחיים. גם שם צפויים לגדיר קשיים לא קטנים, ועדיף מבחינתו להתגבר על אלו במכבי חיפה כעת, אולי לכבוש מעמד טוב יותר דרך הצטיינות כשחקן מחליף שקם מהספסל ומשנה משחק, ולעזוב את מועדון נעוריו מהדלת הנכונה. הדלת של המנצח. חצי שנה של מאמץ מסוג כזה, תשייף את הכישרון של גדיר במקומות הנדרשים בדרכו לאירופה.

* בשבוע הבא נעסוק במלפפונים נוספים: טל בן חיים, טוטו תמוז, ערן לוי, משה אוחיון ועוד.

לקראת מחזור בליגת העל:

גולדהאר הגיע לדרבן את שחקני מכבי תל אביב לקראת הדרבי

אוהדי הפועל תל אביב הפסיקו את האימון עם רימוני עשן

מכבי חיפה בונה על ולדימיר דבאלישווילי - מקצועית וכלכלית

מכבי נתניה רוצה להמשיך את המומנטום מול בני סכנין

שחקני ליגת העל מדרגים את השופטים הבכירים בישראל