ככה לא בונים קבוצה, פרנקו

במאמר שפורסם בוואלה! ספורט לקראת פתיחת הליגה האדריאטית, הדגיש המאמן ננו גינזבורג כי למרות הפערים הגדולים בליגה הזו בין קבוצות הצמרת לקבוצות הקטנות, יש עדיין משחקים שקשה להסביר אותם. משחקים בהם קבוצות כמו פרטיזן בלגרד ואולימפיה לובליאנה מפסידות לדומז'לה ולאשקו. בחמישי האחרון, למשל, הדהימה פרטיזן בחוץ את מילאנו ביורוליג, ויומיים לאחר מכן נתנה ללאשקו את ניצחון הבכורה שלה באדריאטית. ארבעה שחקנים ששיחקו 5 דקות ביורוליג שיחקו במשחק בסלובניה 56 דקות.

דייויד בלאט הוא לא מאמן שמאמין בלוותר על משחקים. בשבוע מטורף כמו שציפה לו הודה בלאט כי יתכונן לכל משחק לגופו, ולהפועל ירושלים יתארגן רק ביום ראשון בבוקר. במקום לווסת את הדקות כדי להשאיר לשחקניו אוויר לנשימה מול ירושלים, ואולי לתת לג'ון שאייר ואלון שטיין ביחד 30 דקות, הגיעו ליאור אליהו, יוגב אוחיון ודיוויד בלו למשחק מול ירושלים אחרי 47, 50 ו-48 דקות בהתאמה בשני המשחקים לפני כן, כשגם הזרים שנבחרו לשחק מול הקבוצה של קטש משחקים ביחד 90 דקות מול לובליאנה.

יכול להיות שגם אם בלאט היה מווסת את הדקות אחרת, הוא היה מפסיד בכל זאת את המשחק. אבל הסיכוי לניצחון של מכבי היה שונה. אין אוהד של מכבי תל אביב שלא היה מחליף את הניצחון על לובליאנה בניצחון על הפועל ירושלים, ואין אוהד שבאמת מתרגש מניצחון זניח בליגה הזאת. דייויד בלאט, מאמן ענק בכל קנה מידה, צריך גם לדעת לוותר על האגו שלו. להשתמש יותר בחוכמה בסגל הרחב ולדעת מתי להפסיד. יכול להיות שהוכחת כך משהו להנהלה, שהתעקשה להשתתף העונה בשלוש מסגרות. אבל הגיע הזמן להשלים עם המציאות הזו ולהתייחס אליה בהתאם, גם אם בדרך שבחרת כולם מבינים כמה צדקת בקיץ.

את המשחק מול מכבי תל אביב בשנה שעברה יובל נעימי ירצה לשכוח. התקשורת חגגה על היכולת הדלה שלו בזכות הפרשה מאותו היום, על כך שמובילים הגיעו לביתו כדי לקחת מוצרי חשמל של הקבוצה. נעימי כעס, התנצל, אך נראה שבמשך עונה שלמה משהו לא הסתדר אצל הרכז הישראלי המוכשר. אותו יום ביד אליהו מחק לו עונה שלמה.

הביקור הנוכחי של נעימי בהיכל כבר הראה שחקן אחר. את מה שיש לו בשתי הרגליים והידיים כבר אף אחד לא ייקח ממנו, וגם את זה הוא הבין אחרי שבקיץ חוזר על ידי חצי מהליגה האיטלקית. החיבור בינו לבין עודד קטש נראה קצת יותר טוב, כשלראשונה הרכז הישראלי שמאחוריו הוא באמת המחליף שלו ולא המתחרה שלו. אין זה פלא שבמצב כזה נעימי עשה צחוק מההגנה של מכבי תל אביב, נראה חם מתמיד, וכשהוחלף שלוש דקות לסיום שאל את קטש: "למה עכשיו? למה עכשיו?". נעימי פחד שסגירת המעגל שלו תיהרס.

קשה לדעת האם הניצחון של ירושלים בנוקיה הוא באמת הסנונית שמבשרת על בוא האביב, אבל כמו במקרה של נעימי – הוא מספק בסיס טוב ובריא לעונה אחרת. ירושלים ונעימי צריכים לקחת את סגירת המעגל הזו בנוקיה למקום הנכון ולנצל את הניצחון הזה כראוי, כי הוא לא יחזור כל כך מהר.

מיקי גורקה אמר השבוע כי הוא שונא את הביטוי שהודבק לקבוצתו מכבי חיפה: פוטנציאל. גורקה מאמין במבחן התוצאה. עד המחזור הרביעי מכבי חיפה שיחקה כדורסל טוב, הרשימה באשקלון, לא שיחקה רע מול בני השרון ובגני תקווה, אך ניצחה רק משחק בודד. הפוטנציאל של חיפה גבוה, הביצוע לא מספיק טוב, נאמר אז. אחרי המחזור השישי, כשחיפה רושמת ניצחון חוץ באשדוד ובבית מרשימה מול נתניה וגלבוע/גליל, גם מבחן התוצאה נראה יותר טוב.

מלבד סילבן לנדסברג הנפלא, וההגעה ההכרחית של ג'רמיין ג'קסון ששמר על עצמו בצורה נפלאה, הסיפור הגדול של מכבי חיפה הוא שון וויליאמס. הסנטר שהגיע להפועל ירושלים בעונה שעברה ונחתך מהר בגלל עבירות משמעת הפך העונה למכונה משומנת של ריבאונד התקפה, חסימות, ומהלכים גדולים ברבע האחרון. את מכבי אשדוד הוא ניצח עם חסימה בהארכה על ג'וש דאנקן, ורץ לחדר ההלבשה מבלי לעורר פרובוקציות. ילד רע? במובן הטוב של המילה.

בשבוע הבא תגיע לנשר מכבי תל אביב, למשחק שעל הנייר אמור להיות קל לצהובים. הבעיה של מכבי היא שוב הליגה האדריאטית, והעייפות הגדולה איתה תגיע. דייויד בלאט, ככל הנראה, ילמד הפעם את מכבי חיפה הרבה לפני כן, כי גם הוא זוכר שעוד לפני שחיפה התחזקה בקינטל וודס וג'קסון, היא הצליחה להחזיק מעמד במשך כמעט שלושה רבעים במשחק אימון ביד אליהו מול מכבי תל אביב בכלל לא עייפה. שון וויליאמס אז הוריד 6 גגות על הראש של שחקני הפנים של הצהובים. יש ממה לפחד.

העונה הקודמת של ברק נתניה בליגה הייתה מאכזבת. אמנם הקבוצה הגיעה לגמר הגביע, אבל בליגה הייתה רחוקה מלעמוד במטרות הראשוניות שלה, סיימה במקום השמיני ונראתה לא מחוברת. התוצאה העיקרית של העונה הקודמת הייתה השינוי בעמדת המאמן, עם הגעתו של דני פרנקו בעל הקבלות, החלפת כל הזרים מלבד אדריאן בנקס, וניסיון לבנות שלד חדש בקבוצה מעיר היהלומים.

אלא שבנייתה של נתניה החדשה מזכירה בנייה של לא מעט קבוצות כושלות מהשנים האחרונות. בגזרת הזרים העדיפה נתניה להסתמך על שני קלעים חסרי מצפון בעמדות הגארדים בדמותם של אדריאן בנקס וג'רום רנדל, שהוא ממש לא רכז; על פורוורד אמריקאי מוכח שלא שומר בדמותו של כריסטיאן בארנס; ועל עוד שחקן מהליגה הלאומית שאי אפשר לבוא אליו בטענות בדמותו של בריאן אסברי. בישראלים יהוא אורלנד לא בעניינים בינתיים, ליאור חכמון מגיע משחק כן ומשחק לא, כריס ווטסון כבר היה צריך לפרוש, ורק ליאור ליפשיץ נותן את הנשמה. מספיק? ממש לא.

דני פרנקו נמצא במלכוד לא קטן. מצד אחד, אם הוא ייכשל בברק נתניה ויגמור איתה באחד משני המקומות האחרונים, ההישגים שלו בחולון בשנים האחרונות יגרמו לאנשים להניח שהוא מסוגל להצליח רק שם. מצד שני, לרוץ ולהחליף את כל הקבוצה בעונה שבה אין ירידות נראה כמו מעשה שבנתניה לא ימהרו לעשות. מה עושים? מתחילים מיני מהפכה כמו שעשה אריק אלפסי בעונה שעברה. במשחק הבא צריך פרנקו לשלוח את הזרים שלו לספסל, ולפתוח בחמישייה עם הישראלים הלוחמים. אולי ככה מישהו יזכור שכדורסל זה משחק קבוצתי.

זו השנה השנייה שמכבי אשדוד לא עומדת בציפיות של אנשי הכדורסל בישראל. בעונה שעברה סימנו את הקבוצה מהדרום כיורדת אפשרית, והיא הגיעה כמעט לפיינל פור ולחצי גמר הגביע. העונה כולם ציפו שאשדוד תתקדם ותהיה כשווה בין קבוצות הצמרת בישראל, ובינתיים היא נראית לא מחוברת, לא מרשימה ובעיקר לא יודעת איך לנצח משחקים.

אשדוד, בעלת התקציב הנמוך בליגת העל (לטענת אנשי הקבוצה), מפסידה את המשחקים על הדברים הקטנים. מול מכבי חיפה טעות בהגנה בהארכה שהשאירה את אבי בן שימול לבד על קשת השלוש חצי דקה לסוף גמרה את המשחק, ומצד שני חוסר יצירתיות במהלך האחרון כשבקבוצה החליטו ללכת על מאיר טפירו. מול הפועל ירושלים ועירוני אשקלון אשדוד הייתה צריכה לגמור את המשחק במחצית, ובסוף קיבלה סטירה במחצית השנייה. פתאום האוהדים של אשדוד מתחילים לשיר למאמן עופר ברקוביץ' להתפטר שתי דקות לסיום הארכה.

אז ראשית, ברקוביץ' לא נקי מטעויות והתרגיל שהוא סידר בהגנה במהלך האחרון לא היה טוב מספיק. שנית, הזיכרון של האנשים קצר, והקבוצה פתחה את העונה שעברה בצורה דומה, רק שאז הם ניצחו בהארכה במחזור החמישי ויצאו לדרך חדשה, כשאותו ברקוביץ' הפך ליקיר העיר. אז אמנם אשדוד היא עוד לא סיפור הצלחה, אבל ברור שהיא לא כישלון.

המצטיינים:

1. יובל נעימי (הפועל ירושלים)
2. מרקו קילינגסוורת' (עירוני אשקלון)
3. שון וויליאמס (מכבי חיפה)
4. רומיאו טראוויס (הפועל גלבוע/גליל עליון)
5. רון לואיס (הפועל חולון)

הצעירים או שחקני השנה הראשונה המצטיינים:

1. שלומי הרוש (הפועל חולון)
2. יחזקאל סקוורר (מ.כ הבקעה)
3. גלעד קרני (מכבי אשדוד)
4. דניאל איידן (מכבי חיפה)

ציפינו מהם ליותר:

1. קית' לנגפורד (מכבי תל אביב)
2. דווין סמית' (מכבי תל אביב)
3. גיא פניני (מכבי תל אביב)
4. ג'רום רנדל (ברק נתניה)
5. דיון דאוול (מ.כ הבקעה)

עוד בליגת לוטו:

בני השרון/הרצליה החתימה את אקפה אודו

קית לנגפורד: "אסור שנרגיש שקשה לנו ביד אליהו"

אפי עצבני: ראשון לציון צפויה לערער על ההפסד לאשקלון

הפועל ירושלים: "כשנעימי משחק, הוא נותן תפוקה"