נקווה שהדרמות יעברו למגרש

    יש סיבה למחאה? על עזיבת הכוכבים של ליגת העל

    גיורא שפיגל: "גם אם ורמוט ושכטר היו נשארים בארץ, לא היו מקבלים מהם יותר מדי". יוסי מזרחי: "צופה ירידה באיכות כבר בשנה הקרובה". מבול השחקנים שעזבו הקיץ את הכדורגל הישראלי מעורר חשש שאנחנו עומדים בפני ליגה נוראית. האם יש לזה בסיס אמיתי חוץ מפאניקה?

    • ליגת העל בכדורגל
    אופיר סער

    לפני כשבועיים ערכה הפועל ירושלים מסיבת עיתונאים שבה הציגה את עידן טל. לאחר האירוע התפנה המאמן לופא קדוש לשיחה עם מספר עיתונאים שהיו במקום והסביר את חשיבותו של טל, כשאמר: "מדובר בחיזוק מצוין עבורנו גם בשל העובדה שאין כמעט שחקנים ישראלים שיכולים לעשות שינוי, והמצב רק יילך ויהיה גרוע יותר. היום שחקנים שלא הייתי נותן להם הרכב אצלי בליגה השנייה יוצאים לאירופה, וזה משהו שצריך להדאיג כאן אנשים".

    (תוכן מקודם)

    לא רק בזמן הקורונה: השירות הרפואי שעוזר לחולי לב

    בשיתוף שחל
    לכתבה המלאה
    גיורא שפיגל: "בזמני מכבי חיפה שחררה את רביבו וברקוביץ' ואמנם נחלשה זמנית, אך גם איתם זה לא היה יותר טוב כי שחקנים מגיעים למצב של שובע ויש צורך בשינוי". הפועל תסתדר בלי שכטר (האתר הרשמי של קייזרסלאוטרן)

    קדוש ביטא למעשה את תחושת הרחוב בכל הנוגע לליגת העל הקיץ: השחקנים הכי טובים בקבוצות הגדולות עזבו, השחקנים הכי טובים בקבוצות הבינוניות והקטנות עזבו גם הם, וריח של עונה אפורה ולא מרגשת ניכר באוויר. האמנם כך? האמנם לחשש האינסטינקטיבי הזה יש בסיס? בסוף השבוע הקרוב הכדורגל הישראלי חוזר, עם מחזורי גביע הטוטו הידועים לשמצה. זמן טוב לבדוק קצת יותר לעומק את הסוגיה הזו.

    "מורמוט ושכטר לא היו מקבלים יותר מדי השנה"

    על פניו, מדובר בגל עזיבה מאוד משמעותי: שלושת המועמדים אשתקד לתואר כדורגלן העונה – ערן זהבי, ליאור רפאלוב ותומר חמד – כבר לא איתנו. הפועל תל אביב איבדה גם את איתי שכטר, גילי ורמוט, וינסנט אניימה ובן שהר, במכבי תל אביב לא תמצאו יותר את מאור בוזגלו. משה סיני, למשל, לא מוצא פתרונות מהירים לרפאלוב וזהבי, אבל גם לא מודאג יותר מדי: "בסך הכל מדובר בשני שחקנים מצוינים שהגיעו לשיא שלהם אחרי תהליך והשתפרות מתמדת שארכה כמה שנים, ולא במקרה הם היו הטובים ביותר בליגה בשנה שעברה. גם כשמדברים בחיפה על ורד וגולסה ובהפועל תל אביב על שחקן כמו אלרואי כהן וכאלה, צריך לזכור שהם בתחילת התהליך, שרפאלוב וזהבי עזבו וזה לא משהו שיבוא ביום אחד. הקבוצות יצטרכו לחפות על זה בדברים אחרים ולאט לאט יהיו עוד כאלה, אבל צריך סבלנות".

    מעבר לסבלנות, נדרשת גם כנות: רוב השחקנים שעזבו את הליגה די מיצו את עצמם כאן. ורמוט ושכטר, למשל, לא השפיעו יותר מדי על העונה האחרונה של הפועל תל אביב. כניסת הכוחות החדשים הייתה הכרחית. גיורא שפיגל שותף לקו הזה: "לפעמים יוצרים פרנויה בגלל שלא באמת מסתכלים לעומק. בזמני מכבי חיפה שחררה את רביבו וברקוביץ' ואמנם נחלשה זמנית, אך גם איתם זה לא היה יותר טוב כי שחקנים מגיעים למצב של שובע ויש צורך בשינוי, ולמערכת עצמה נדרש דם רעב יותר. גם אם ורמוט ושכטר היו נשארים בארץ, לא היו מקבלים מהם יותר מדי. יש תהליך של שובע ושחיקה שמצריכים שינויים בסגל, וטוב שהדברים האלה קורים".

    יוסי מזרחי מודאג: "את הכדורגל עושים שחקנים מובילים ולא שחקנים משלימים, ועם כל הכבוד לצעירים שרצים ושחקנים טכניים ומוכשרים, אם לא יהיו שחקנים שיידעו מנטאלית לקחת על עצמם את הקבוצה - הכדורגל כאן יילך אחורה". זהבי (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

    גם בנוגע לחיסרון של המוציאים לפועל, בן שהר ותומר חמד, שעשו קפיצה יפה לליגה הצרפתית והספרדית, מוטב לא להיכנס לפאניקה. אלון מזרחי לא מוטרד מרמת החלוצים שתהיה כאן בעונה הקרובה: "שהר וחמד שני חלוצים מצוינים, אבל הם השלימו נקודות בקבוצות שלהם. אפשר לראות מה קרה לטוטו תמוז כשהתחבר למכונה של הפועל תל אביב ולהבין כמה זה חשוב. אם המכונה בהפועל תחת קשטן תמשיך לרוץ, אז עומר דמארי יהיה משמעותי בהרבה ממה שבן שהר היה, ודברים דומים יכולים לקרות בחיפה לעמאשה או לחן עזריאל אם היה מגיע. יש חלוצים טובים בארץ שצריך לעבוד איתם, אבל גם לדעת לתת להם את הביטחון והבמה לאורך זמן ולא למשחק וחצי".

    "אפשר לחשוב שבשנה שעברה הייתה כאן בונדסליגה"

    ישנו גם גל שני של עוזבים: "כוכבי הקבוצות הלא גדולות". לירוי צעירי מבני יהודה עבר למכלן, רועי דיין מעכו נסע לבירסחוט, מאור מליקסון שעזב בינואר של העונה שעברה וגם עידן שריקי וכנראה גם משה אוחיון מאשדוד. אם לוקחים בחשבון את מקרה מאור מליקסון, אזי כאן יש סיבה גדולה לדאגה. הפועל באר שבע לא באמת התאוששה מהעזיבה של מליקסון (קלינגר: "השחרור שלו זו הטעות הכי גדולה שעשיתי"), אלא שבמקרים האחרים התלות בשחקן העוזב היא לא כה גדולה כמו שהייתה במליקסון.

    יש מעברים שמפרקים קבוצות. הפועל באר שבע, למשל, עדיין לא התאוששה. מליקסון בפולין (צילום: רויטרס)

    אלי כהן לא נבהל. "מצד אחד קשה למצוא כאן שחקנים שנותנים את הטון, וכאלה שעשו את זה או שהביאו מספרים טובים בסטטיסטיקה תמיד חסרים, אבל צריך גם פרופורציות", אומר המאמן, "אפשר לחשוב שהייתה כאן בונדסליגה בעונה שעברה. בסך הכל הייתה פה ליגה די חלשה שזקוקה לשינויים. יכול להיות שחסרים שחקנים, אבל לפעמים שילוב של צעירים ודם חדש ייצרו אולי כמות גדולה יותר של טעויות אך כדורגל יותר שוטף ומעניין לקהל. בסופו של דבר שם המשחק זה כדורגל שמח וגולים, וצריכים למצוא לזה פתרון גם בזרים שמביאים. יש כאן מספיק שחקנים טובים ומספיק כאלה שיודעים טקטיקה, וזה הזמן שיתעסקו בשינויי חשיבה, באיך שהמועדון והמאמן רוצים לראות את הקבוצה ולאו דווקא בשחקן או שניים שעזבו. המקרה היחיד שמשמעותי זה הפועל תל אביב, שם עזבה כמות גדולה מאוד של שחקנים משמעותיים, דבר שלוקח בכל מקום בעולם כמה שנים להשלים".

    אבל יש גם אנשים מודאגים. יוסי מזרחי, למשל. מאמן מ.ס אשדוד לא סבור שהליגה שלנו ערוכה לכמות כזו של עוזבים, כמו בליגות הבלקניות למשל. מזרחי: "אני לא יודע אם יראו את זה השנה, אבל אני מעריך שמתישהו יתחילו לראות את זה. את הכדורגל עושים שחקנים מובילים ולא שחקנים משלימים, ועם כל הכבוד לצעירים שרצים ושחקנים טכניים ומוכשרים, אם לא יהיו שחקנים שיידעו מנטאלית לקחת על עצמם את הקבוצה - הכדורגל כאן יילך אחורה. אני צופה ירידה באיכות כבר בשנה הקרובה. יש כישרונות בכדורגל הישראלי, אבל אם ייצאו שחקנים בקצב של הקיץ הזה, אני לא יודע מאיפה ישלימו את החסר. להגיד שיש כישרונות שמחכים להזדמנות זה יפה, אבל בין זה לבין היכולת שלהם לקחת את עצמם בידיים, להקשיב, להיות מקצוענים ברמת העבודה ובחשיבה - המרחק גדול. מדובר בתהליך לא קצר".

    "חלק גדול עוד יחזרו"

    למרות שאנחנו עוסקים בליגה, שאלה לא פחות חשובה נוגעת לשחקנים העוזבים: כמה באמת עזבו כדי לעזוב? כמה לא עשו זאת רק כדי לחזור בעוד שנה כדי לקבל חוזה טוב יותר? אם כן, הפגיעה בליגה לא תהיה קריטית. אחד הסוכנים הבכירים בארץ סיפר השבוע: "צריך להודות שבסך הכל יש כאן ליגה שנחלשה מאוד בשנים האחרונות ותיחלש עוד יותר עם גל העזיבות הזה. לא בונים כאן דורות חדשים בנוער כמו שצריך ורואים את זה לאורך כל הליגה. אתה מדבר איתי על הליגה וההשפעות, אבל הליגה פחות או יותר תתאזן, כי יוצאים הרבה שחקנים שלא באמת שווים אירופה, או לא הגיעו לשלב שהם בשלים לעשות חו"ל ויחזרו לארץ מהר מאוד בין ינואר לשנה הבאה. מי שישלם את המחיר הם הסוכנים, שמוציאים כל דבר אפשרי בלי שהם אפילו מאמינים שהשידוך יצליח, ואחרי זה יתפלאו שהם שורפים את עצמם. עם כל הרעש על בלגיה, בחצי מהקבוצות השחקן הישראלי שרוף. בקצב הזה, עוד שנה זה יהיה ב-80 אחוז מהקבוצות. בטווח הארוך זה גם יפגע בשם של השחקן הישראלי ואולי גם הטובים יותר לא יוכלו לצאת".

    הסוכנים חוגגים, הליגה נפגעת. צעירי (צילום: קובי אליהו)

    קשר להתעלם מהדברים החדים האלו, אבל גם הם מתחברים לקו הכללי: הפאניקה לא במקומה. הליגה החלשה שלנו תמשיך להיות חלשה, אבל מוקדי העניין שלה ימשיכו לרתק את המעריצים הקבועים. גם אלי אוחנה, אולי גדול השגרירים הישראלים בכל הזמנים, שותף לתפיסה השפויה הזו: "אין לנו עשרות שחקנים לספק ליבשת כל שנה ויכול להיות שיש איזשהו גל שהסוכנים הישראלים עלו עליו ומצליחים להוציא כמות גדולה. אבל בסופו של דבר הדברים יחזרו לפרופורציות ורק השחקנים הטובים מאוד ובעלי היכולות הגבוהות ישרדו באירופה, והליגה שלנו תישאר אותה ליגה. להוציא שחקנים זה קל, להתמיד זה קשה".

    עוד על השגרירים הישראלים באירופה:

    מאיורקה היא הזדמנות מושלמת עבור תומר חמד

    תולדות הכדורגלן הישראלי בספרד

    "מליקסון הוא הזר הכי טוב אי פעם בפולין"

    עמוד השגרירים בוואלה! ספורט

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully