תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 41:41, מקום שמיני במזרח.
סיימה את העונה: הפסד 4:2 לסלטיקס בסיבוב הראשון.
את העונה שעברה הבולס התחילו בצל הטרייד המתבקש ועמוס הרגשות ששלח את דרק רוז לניו יורק. עזיבתו של הרכז שהיה ה-MVP הצעיר בהיסטוריה, יחד עם ג'ואקים נואה שהצטרף אליו כשחקן חופשי, סימלה מעבר לעידן חדש בשביל השוורים, ופינתה את הדרך לג'ימי באטלר. הנהלת הקבוצה בראשות צמד גאר פורמן וג'ון פקסון החלה לפזר ססמאות על הרצון להקיף את באטלר בשחקנים צעירים ואתלטים, כיאה לקבוצה שנמצאת בשלב של בנייה מחדש. היא סטתה קלות מהמסלול הזה כשהחתימה את רייג'ון רונדו כדי למלא את החור בעמדת הרכז, ודפקה פרסה אגרסיבית כשהתברר לה שדוויין ווייד ומיאמי כבר לא.
כבר אז, קשה היה להבין את ההיגיון הסבוך שמאחורי ההחתמות האלה, במיוחד כשלוקחים בחשבון את הפילוסופיה ההתקפית של מאמן הקבוצה, פרד הויברג. הכל הכינו עצמם לעונה קשה בשיקגו, איפשהו בין המרירות של מרתפי הליגה לבין חוסר הטעם של מרכז הטבלה. וכך היה. העונה נפתחה לא רע דווקא, במאזן 4:8, שכלל 31 שלשות בשלושת המשחקים הראשונים, ב-42.5 אחוזים בלתי ניתנים לשימור. המשך העונה כבר נראה דומה יותר לתסריט המצופה. רונדו הסתכסך עם העולם ואיבד את מקומו בחמישייה גם בלי קשר. ההתקפה דשדשה על אף עונה חלומית מבאטלר, שפתח בחמישייה באולסטאר, ונבחר לחמישיית העונה השלישית. טרייד א-סימטרי להחריד, ששלח את דאג מקדרמוט עם טאג' גיבסון ובחירת סיבוב שני לת'אנדר עבור קמרון פיין ושאריות, לא עזר.
הבולס ניצלו את הוואקום במזרח כדי להשתחל לפלייאוף במאזן סמלי של 41 ניצחונות ו-41 הפסדים. בדומה לפתיחת העונה הרגילה, גם בפוסט-סיזן הבולס הפתיעו וכבר הובילו 0:2 על בוסטון, עם הופעות מהעבר של רונדו מול האקסית במבצרה, אך פציעה שלו והתעוררות של הסלטיקס הפכו את הקערה על פיה בארבעה משחקים, והבולס, כמצופה, יצאו לחופשת הקיץ בשלב מוקדם.
כתבות קודמות בפרויקט מחממים את הפרקט:
קליבלנד מתכוננת לאתגר חדש בסטנדרט שלא הכירה
אינדיאנה, עם טי ג'יי ליף, עומדת לקראת עונה סתמית
דטרויט עוד עשויה להגיע לפלייאוף, למרות הקיץ הפושר
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: זאק לאבין, לאורי מארקנן (רוקי), קריס דאן, ג'סטין הולידיי, דייויד נואיבה, אנטוניו בלייקני (רוקי).
עזבו: ג'ימי באטלר, רייג'ון רונדו, מייקל קרטר וויליאמס, אנתוני מורו, ז'ופרה לוברן, איזייה קאנן.
הצמד גאר-פקס עשה עבודה כל כך רעה באופן כל כך עקבי, שאף אחד לא מצפה שהם יפוטרו לעולם. ידוע גם כי פקסון אפילו ביקש להתפטר בשל הלחץ שבתפקיד, אך תוגמל בקידום והעלאה במשכורת כדי להישאר. רגע, מה?!
בראש רשימת הפשעים הספורטיביים של ההנהלה נמצא כמובן הטרייד על באטלר בערב הדראפט. משום מה הבולס גם הוסיפו את הבחירה ה-16, וקיבלו בחזרה את זאק לאבין הפצוע (קרע בפברואר את הרצועה הצולבת הקדמית של ברך שמאל), הבחירה השביעית בדראפט שבה השתמשו כדי לבחור בלאורי מארקנן, וקריס דאן. לבאטלר בן ה-28 נותרו שנתיים בחוזה שלו, הלחץ להעביר אותו בשלב מוקדם כל כך באוף-סיזן עורר תמיהה ברחבי הליגה, במיוחד בהתחשב בתמורה שהייתה רחוקה מלהרשים.
זוועות הדראפט נמשכו כשהקבוצה מכרה לווריירס את הבחירה ה-38, שהפכה להיות ג'ורדן בל, ובכך חיזקה את האלופה תוך שהיא מוותרת על הסיכוי למצוא שחקן רוטציה במחיר מציאה. מערכה שנייה בתיאטרון האבסורד נפתחה כשווייד בחר לנצל את האופציה שלו לשנה נוספת בבולס עבור 23 מיליון דולר, ומיד נכנס עם הקבוצה למו"מ על שחרורו. התשובה המובנת מאליה - לתת להול-אוף-פיימר העתידי לשחק עבור הקבוצה עמה יש לו חוזה לעונה הקרובה - מעולם לא עמדה על הפרק, מסתמן. הבולס לא באמת משחקים עבור משהו העונה מעבר לבחירת דראפט, וייד הוא יליד העיר ועדיין אייקון שממלא יציעים מ-2003. אולי במקום לשלם בשביל שישחק במקום אחר, תשלמו לו בשביל שישחק אצלכם? עם כל הבלגן, חשוב לציין שהבולס היו ראשונים בליגה מבחינת תפוסה ביציעים, לא ברור איך.
כריסטיאנו פליסיו חתם לארבע שנים תמורת 32 מיליון דולר. מדובר בחוזה יוקרתי למדי עבור הברזילאי שהיה שחקן חופשי מוגבל, בלי הצעות כאלה באופק מקבוצה מתחרה. התקווה היא שיתפוס את מקומו של רובין לופז בחמישייה. במסגרת מהלכים שלא בהכרח פגעו במטרות הקבוצה באופן אקטיבי הבולס קיבלו בחירת סיבוב שני בשביל לספוג את חוזהו של קווינסי פונדקסטר, שאם היה בריא דווקא היה יכול לחזק את עמדת הסמול-פורוורד של הקבוצה, שהיא מהדלילות בליגה. למטרה זו בחרו השוורים להחזיר לעדר את ג'סטין הולידיי (9 מיליון דולר לשנתיים).
רונדו נחתך, כדי לפנות מקום לארבעת הרכזים הבינוניים ומטה של הקבוצה, והתקווה שאחד מהם יוכל לספק שליש מהתפוקה של דניס סמית' ג'וניור - שעוד היה על הלוח כשהגיע תורם בבחירה השביעית - הולכת ונמוגה עם כל יום שעובר. הסגל של הקבוצה הוא אחד מהחלשים בליגה, וקשה לראות איך הקבוצה לא תהיה באחד מחמשת המקומות האחרונים ביעילות התקפית. ככל הנראה, הולידיי ימלא את מקומו של לאבין בחמישייה עד שזה ישוב למגרשים. מירוטיץ' עדיין לא הוחתם לחוזה חדש, ואפשר שדרכו החוצה נסללה עם הגעתו של מארקנן. פיין הפצוע עשוי להיחתך בקרוב, ולו רק כדי להוכיח את אזלת היד של מחלקת הסקאוטינג המצומצמת של הבולס, שמעסיקה רק 38 אנשים (זה כלום), ומסתבר שהם אפילו לא ה-38 הנכונים. איפה מייקל ג'ורדן כשצריך אותו.
מה מי מו
חמישייה: קריס דאן, זאק לאבין, דוויין וייד, ניקולה מירוטיץ'/לאורי מארקנן, רובין לופז.
ספסל: מארקנן/מירוטיץ', ג'סטין הולידיי, כריסטיאנו פליסיו, ג'ריאן גרנט, בובי פורטיס, פול ציפסר, דנזל ולנטיין, דייויד נואיבה, קמרון פיין, אנתוני בלייקני.
מאמן: פרד הויברג, עונה שלישית בקבוצה, מאזן 83:81.
מועמד לפריצה: זאק לאבין. נכון, הוא פצוע וצפוי להפסיד חלק מהעונה. נכון, הבולס שמו את עצמם במצב בלתי אפשרי עם החוזה הבא שלו, כי אסור להם לתת לו ללכת בשום מצב בתום העונה. עם זאת, בגיל 22 לאבין הוא עדיין אחד מהגארדים המבטיחים בליגה - אתלט חד-פעמי עם קליעה נהדרת ויכולות לייצר לעצמו מצב קליעה מכדרור או במעבר בין חסימות ללא הכדור. בעונה האחרונה לאבין הפציץ 6.4 שלשות ל-36 דקות, אותן קלע ב-38.7 אחוזים מכובדים ביותר, כך שבניגוד לרוב הסגל הוא מתאים לכדורסל המודרני ולהוי-בול שנמצא עדיין בהתהוות. אחרי שהיה אופציה שלישית במינסוטה, הסקנד גארד הנפיץ צפוי לקבל את המושכות בקבוצה שמשוועת לכל בדל של כישרון. הדרך שלו להחלמה, למשחק הגנה ראוי, ולכדורסל יעיל שימצה את הפוטנציאל שלו כאולסטאר עתידי, עוד ארוכה. אך אם יש שבב של תקווה לאוהדי עיר הרוחות, הוא מופקד בידיו.
גולת הכותרת: אם אתם בכל זאת רוצים כדורסל, נחזור ללאבין, שמעבר להיותו פרוספקט מבטיח, הוא גם אחד מהמטביעים הכי מרגשים שיש לליגה להציע במגרש הפתוח, וכמובן אלוף ההטבעות ב-2015 ו-2016. מעבר לריחופיו האלגנטיים של זכריה, היורובאסקט האחרון חשף לעולם את לאורי מארקנן, בו הוא חורך רשתות מכל טווח, ומפגין יכולת מתקדמת ומגוונת מאוד ביצירת מצבי קליעה לעצמו. כבר בגיל 20 מארקנן הוא הקלעי שהבולס קיוו שמירוטיץ' יהיה ביום מן הימים. הפיני צפוי לתפוס מקום בחמישייה בהקדם, והדלילות של השוורים בקליעה מבחוץ רק תאיץ את התהליך. תעמוד לצדו גם השיטה של הויברג, שלא היה יכול להמציא גבוה עם סט כישורים הולם יותר להתקפה שהוא מריץ.
אקס פקטור: קריס דאן. אנו נמצאים בעידן הזהב של פוינט גארדים, והקבוצות המעטות שעדיין מחפשות לעצמן אחד רואות את שאר הליגה מלמטה. פורסמו דיווחים שאמרו כי בקבוצה הבינו אחרי שני אימונים שפיין אינו שחקן רוטציה ב-NBA, ואלה לכל הפחות מוכיחים שהבולס הפנימו שהוא לא האיש למשימה. זה משאיר את דאן לבדו בתור המושיע האפשרי. הנתונים הפיזיים שלן ואופיו הקרבי יהפכו אותו למגן נהדר לכל הפחות. הצרות מתחילות בצד השני, שם הוא לא מפצה על הקליעה הבעייתית שלו עם יכולת מסירה או חדירה משובחות במיוחד. על אף שזו תהיה עונתו השנייה בלבד, דאן כבר בן 23, וקשה לראות אותו מתפתח למה שהבולס נואשים לקבל מהעמדה הזו.
מפתח: קליעה מבחוץ. מתוך צרור של 30, זה אולי המפתח הכי מובן מאליו. הויברג לא יכול להטמיע את השיטה הפתוחה שלו אם הגנת היריבות תישאר סגורה. כדי למשוך מגנים החוצה, הבולס יצטרכו לזרוק מבחוץ בקצב הולם (ולא שלישי מהסוף כמו בעונה שעברה), ואם אפשר גם לקלוע חלק. אפשר לסמן כבר את מארקנן ולאבין, אבל מעבר להם מי נשאר? הולידיי? דנזל ולנטיין?
ולכדור הבדולח
מה שפעם היה משכנו של אלוהים הולך להפוך לאחד מהאולמות הכי מסבירי פנים לקבוצות חוץ. הסגל לא התאים לכישוריו של הויברג כמאמן בעונה שעברה, ובעונה הזו הוא לא מתאים לליגת כדורסל מקצוענית. יש מעט מאוד סיבות לקוות שהבולס יוכלו לגרד יותר מ-25 ניצחונות, ואם מחפשים בכוח תירוץ להעביר למשחק שלהם בליג-פאס, אז נציין את לאבין ומארקנן שההתפתחות שלהם תסמן את הצעדים הבאים של הפרנצ'ייז כולו. 59:23, מקום אחרון במזרח.