תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 40:42, מקום שביעי במזרח.
סיימה את העונה: הפסד 4:0 לקאבס בסיבוב הראשון.
עונת 2016/17 הייתה הראשונה של הקבוצה לאחר עידן פרנק ווגל, שפוטר. נשיא הקבוצה דאז לארי בירד רצה קול חדש בחדר ההלבשה ודחף לסגנון משחק מהיר יותר, לדבריו. אז במקום ווגל קודם נייט מקמילן שכבר היה בחדר הלבשה כעוזר מאמן, ומי שיעז לבדוק גם יוכל לראות שברזומה שלו הוא אימן כמה מהקבוצות הכי איטיות במילניום הנוכחי מבחינת קצב משחק. אל ג'פרסון הובא כדי לעגן סופית את משחק ההתקפה, כאילו רק כדי לאשר את הדיסונסס הקוגניטיבי בין דבריו של בירד לבין מעשיו.
בשום שלב אינדיאנה לא התרוממה מעל לסטטוס של קבוצת מרכז טבלה. על אף שהיה להם את פול ג'ורג' בשיאו, וסביבו חתיכות מעניינות דוגמת מיילס טרנר הצעיר, לצד ותיקים מוכחים כגון ג'ף טיג (שהובא בטרייד עבור ג'ורג' היל), תדאוס יאנג וסי.ג'יי מיילס. כמה מרכז טבלה? מקום 15 ביעילות הגנתית, ותיקו במקום ה-15 ביעילות התקפית. כמה בינוני אתה צריך להיות כדי להיות בתיקו על המקום ה-15? אגב, מבחינת קצב הפייסרס (הקצביים?) היו במקום ה-18 בליגה, צניחה של שמונה מקומות ביחס לעונה האחרונה של ווגל.
באזור ינואר לג'ורג' נמאס, והוא הודיע להנהלה (ולשאר העולם), שהוא לא מתכוון לחדש את חוזהו בקבוצה, וברשימת הקבוצות שאליהן ירצה להגיע הייתה רק ל.א לייקרס. בירד לא לקח אותו ברצינות, או שחשב שלג'ורג' יהיה סיכוי טוב להתגנב לאחת משלוש חמישיות העונה, ובכך להיות זכאי לחוזה סופר-מקס שטרם היה שחקן שסירב לקבל אותו. כך או כך ג'ורג' נשאר בפייסרס אחרי טרייד דדליין עתיר-דרמות, לא עבר לסלטיקס (שפחדו שיעבור לל.א בתום חוזהו) ולא עבר ללייקרס (שחשבו שיוכלו לקבל אותו בחינם ובחוזה זול יותר כשחקן חופשי).
מעבר לזה לא קרה שום דבר מרגש באינדיאנפוליס עד הפלייאוף. שם הקבוצה פגשה את קליבלנד בסיבוב הראשון ועפה בסוויפ, לא לפני הפסד צמוד אחד שאחריו ג'ורג' יצא קצת מאצ'ואיסט וקצת מיושן במסיבת העיתונאים.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: ויקטור אולדיפו, קורי ג'וזף, בויאן בוגדאנוביץ', דומאנטס סאבוניס, דארן קוליסון, טי.ג'יי ליף (רוקי), איקה אניבוגו (רוקי), דמיאן ווילקינס, אלכס פויטרס, אד סאמנר (רוקי), בן מור.
עזבו: פול ג'ורג', ג'ף טיג, סי.ג'יי מיילס, מונטה אליס, לאבוי אלן, רודני סטאקי, קווין סראפין, ראקים כריסמס, ג'ורג' ניאנג, ארון ברוקס.
אחרי שמיסמר את הקבוצה לבינוניות, תוך שהוא מעמיד פנים שהמצב עם ג'ורג' ממש בשליטה, לארי לג'נד בחר לעזוב, ובמקומו מונה קווין פריצ'רד כדי להוציא את הפרנצ'ייז מהחול הטובעני שהוא מרכז הטבלה. פריצ'רד העביר את ג'ורג' בטרייד לאוקלוהומה סיטי מספר ימים אחרי הדראפט, כלומר בתזמון הכי גרוע שיש, בעבור ויקטור אולדיפו ודומאנטס סאבוניס, כלומר כלום. במסיבת העיתונאים הוא סיפר על ההפתעה האיומה שחש, כשגילה ימים ספורים לפני הטרייד שג'ורג' לא מעוניין להמשיך את דרכו בקבוצה, מה שהעלה את השאלה המתבקשת - יכול להיות שבמשרדי הפייסרס אין וויי-פיי?
הת'אנדר קפצו על המציאה. הסלטיקס היו מוכנים ומזומנים לתת הצעה ראויה, כך גם הקאבס וקבוצות אחרות בעקבותיהן, אך פריצ'רד נתפס במערומיו והפך את המינוי שלו לטעות באופן כמעט מיידי. ואם התקשורת לא עסקה בכישלון של הפייסרס מספיק, בקבוצה מצאו זמן להלשין על הלייקרס שחיזרו אחרי ג'ורג' בזמן שהיה תחת חוזה. הלייקרס נקנסו בחצי מיליון דולר על שעברו על חוקי הליגה, ואילו הפייסרס עברו על חוקי הכבוד בין גנבים, כי הלייקרס לא לבד בשיחות האלה מאחורי הקלעים. כולם עושים את זה, אינדיאנה רק שמה לעצמה מטרה על הגב, ויצאה קטנונית ומרירה מכל הסיפור.
בפן המקצועי, אולדיפו אמנם יקבל הזדמנות להוכיח שהוא שוטינג-גארד פותח ראוי כשהוא מחוץ לצלו של ראסל ווסטברוק, אבל הוא צריך לבצע קפיצת מדרגה משמעותית כדי להצדיק את החוזה החדש שלו (84 מיליון דולר לארבע שנים. בקבוצה חתכו את מונטה אליס שהפך מיותר עוד בעונה שעברה, ופרסו את המשכורת שהם חייבים לו לחמש השנים הקרובות). פריצ'רד הציל מעט מכבודו כשביצע סיין-אנד-טרייד חביב על סי.ג'יי מיילס, עבורו קיבל את קורי ג'וזף מהראפטורס. הרכז הקנדי בן ה-25 יתמודד על מקום בחמישייה עם דארן קוליסון שהוחזר לקבוצה ב-20 מיליון דולר לשנתיים. קשה להצדיק את הבאתו של קוליסון, שהודה באשמה בקיץ שעבר בתיק שנפתח נגדו על אלימות במשפחה, וככל הנראה לא מגיע בשל נוכחותו המלבבת בחדר ההלבשה. אפשר שהתקווה היא שקוליסון ישקם את מעמדו מספיק כדי לעבור בטרייד לקונטנדרית. את מקומו של מיילס ברוטציה יתפוס בויאן בוגדנוביץ' (21 מיליון דולר לשנתיים) שבא מהוויזארדס. בשלב הזה הפייסרס כנראה היו מרוצים מהסגל שלרשותם, כי הרבה מעבר לזה הם לא עשו.
מחלקת הסקואטינג של הקבוצה לא נאלצה לעבוד קשה במיוחד במהלך העונה, ובדראפט הקבוצה בחרה שני ביגמנים מסקרנים ממכללת UCLA - טי ג'יי "הבן של בראד" ליף נבחר במקום ה-17, ואילו איקה אניבוגו, הסנטר האתלטי והלא מלוטש נבחר במקום ה-47. השניים ינסו להוכיח שהם יותר מרק תופעות לוואי של הרכז הסנסציוני לונזו בול.
מה מי מו
חמישייה: קורי ג'וזף, ויקטור אולדיפו, בויאן בוגדאנוביץ', תדאוס יאנג, מיילס טרנר.
ספסל: לאנס סטיבנסון, דארן קוליסון, גלן רובינסון, דומאנטס סאבוניס, אל ג'פרסון, טי.ג'יי ליף, איקה אניבוגו, דמיאן ווילקינס.
מאמן: נייט מקמילן, עונה 14 בליגה ושנייה בקבוצה, מאזן 492:520.
מועמד לפריצה: מיילס טרנר קיבל מג'ורג' את המפתחות לעתיד הפרנצ'ייז. בעונתו השלישית, טרנר בן ה-21 אמור לקבל את כל הדקות והזריקות שהוא צריך לקראת שיחות הארכת החוזה בקיץ הבא. עם זאת, זו תהיה היכולת שלו בהגנה שתקבע לא מעט מעתידו. טרנר הוכיח חוש נהדר לחסימות, אך ההסתמכות עליו השנה לא תעצור בהגנה על הצבע - ההתקדמות שלו תיבחן גם ביכולת להצר את צעדיהם של שחקני חוץ אחרי חילופים, ולהיות העוגן של ההגנה כולה מהקו האחורי, כמי שמבין מה ההתקפה רוצה לעשות, וכיצד אפשר למנוע את זה ממנה.
גולת הכותרת: השנה הזו תהיה כולה בסימן ההתקדמות של טרנר ואולדיפו. האחרון נמצא בסיטואציה מעניינת. אחרי שראה מקרוב את ווסטברוק זוכה בתואר ה-MVP הרבה בזכות אחוז השימוש הגבוה בכל הזמנים בפער עצום, ניתן לצפות מאולדיפו לעשות צעד רחב קדימה. היעילות תיאלץ לחכות כנראה, אבל הווליום יעלה ויהי מה. החיבור עם טרנר יהיה חייב להיות בריא ואפקטיבי משלב מוקדם כדי שאינדיאנה תישאר תחרותית. למשל, אם טרנר ימצא את עצמו קורא לכדור במיד-פוסט לשווא כמה פעמים יותר מדי, אפשר שהאנרגיה שלו בצד השני תושפע לרעה. מקמילן יצטרך לנתב את ההתקפה כך שתמנע חיכוכים מיותרים. אנחנו אוהבים לנתח כל שחקן לרזולוציות כל כך קטנות, אבל כימיה תמיד תהיה המרכיב הנעלם שחורץ את גורל הקבוצות בסופו של דבר.
אקס פקטור: קורי ג'וזף אמור לנצח את קוליסון בקרב על עמדת הרכז הראשון. אך המשוכות שהוא צריך להציב לעצמו גבוהות בהרבה. אחרי עונה מעודדת בטורונטו בהתלמדות תחת קייל לאורי, השוליה יקבל הזדמנות להראות מה למד. "קו-ג'ו" הוא מגן טוב ואגרסיבי, עם מסה ונחישות שמאפשרות לו למרר את חייהם של יריבים שאננים. משחק ההתקפה שלו (ואולי גם של הקבוצה כולה, כפי שנראה בהמשך), יקום ויפול על היכולת שלו לשים נקודות על הלוח, בעיקר מבחוץ. ג'וזף אינו אתלט גדול במונחים של הליגה, וגם ראיית המשחק שלו לא מפרידה אותו מהשאר. הוא יצטרך את הצעד הנוסף הזה מההגנה כדי שיוכל לחדור לצבע, ומשם לסיים בעצמו או להעביר את המסירה הנכונה, לביג-מן או לקלעי על קשת השלוש.
המפתח: יצירת מצבי קליעה. יש לא מעט דרכים לייצר זריקה. חלק מהדרכים הן באחריות השחקנים, במקרה של הפייסרס בעיקר אולדיפו, סטיבנסון וכאמור ג'וזף יהיו אמונים על המשימה. חלק מהדרכים הן באחריות המאמן, וחלק מהן יהיו תלויות רק במזל. בגדול, כל קבוצה צריכה לדעת מאיפה יגיעו הנקודות שלה. אינדיאנה מיוחדת בהקשר הזה רק כי ממש קשה לנחש מאיפה היא תשיג את שלה. התשובה לא תשפיע רק על משחק ההתקפה. הגנה, כידוע, הרבה יותר קל לשחק כשהקבוצה השנייה נאלצת להוציא את הכדור מהרשת של הסל שלה.
ולכדור הבדולח
על אף ששלחו את ג'ורג' עבור שקית עדשים וחיוך, הפייסרס לא עשו מספיק כדי לצלול באמת עד לקרקעית. בסגל הזה עדיין נמצאים ותיקים שינצחו משחקים לא חשובים בינואר ופברואר, בזמן שהנמושות האמיתיות ינצלו עד תום את הסיכויים שלהן לבחירה גבוהה בדראפט 2018 הגדוש בכישרון. אולי טריידים של אותם ותיקים עבור חלקי חילוף ובחירות דראפט ידחפו את הקבוצה למקום הנכון, אבל ככה או ככה זה לא יהיה מראה מלבב. 53:29, מקום שלישי מהסוף של המזרח.