נושאים חמים

הם במפה, ובכל זאת, הם נשארים במפה: מכבי תל אביב שמרה על המעוז האחרון

גיא פניני משתווה למיקי ברקוביץ' עם שיא של עשרה גביעים רצופים, וגל מקל מאיים על ההגמוניה של משה איבגי עם 64 נקודות בגמרים. רגע לפני 17 בפברואר: על הצמד הכי מושמץ, הזר שלא היה אמור להיות כאן והצל הגדול שירבוץ מעתה על גבה של הפועל ירושלים

עריכת וידאו: קובי אליהו

לעמוד הפייסבוק של מאחורי הקלעים

כשגל מקל היה בן שלוש, יצא לאקרנים הסרט בכיכובו של משה איבגי, "גמר גביע". 26 שנים חלפו מאז, ואולי הגיעה העת לגירסת ההמשך. ליהוק לשחקן הראשי כבר יש. שלושה גמרים באמתחתו של הרכז. הוא קלע בהם 64 נקודות, דייק ב-6 מ-7 לשלוש וב-16 מ-17 מהעונשין. ב-23 הדקות ששיחק הערב (חמישי) ניצחה מכבי תל אביב 35:52; ב-17 הדקות שסופסל היא הפסידה 33:30.

עוד בנושא:
הגביע שוב צהוב: מכבי תל אביב הביסה 68:82 את הפועל ירושלים
גל מקל בטירוף, גם דווין סמית' חוגג
סימונה פיאניג'אני מצא את הסיבה לתבוסה

ובכן, כנראה שאין מקריות גם בדברים הכי פעוטים וזניחים - לכאורה. וזה לא מקרי שהכל קורה פחות משעה לפני שמסתיימת השנה ה-40 ללילה ההוא בווירטון, בלגיה. ושוב מספר 9 מככב. והוא לא היה היחיד: מעתה, מיקי ברקוביץ', ההוא מההו-הא-מה-קרה ב-1977, כבר אינו השחקן היחיד בתולדות הכדורסל הישראלי שזכה בעשרה גביעים רצופים; גיא פניני השתווה אליו.

מה לא עבר המועדון הצהוב בשנתיים וחצי האחרונות. הדחה מהיורוליג, ואז הדחה מהיורוקאפ, ובין לבין הדחה בחצי גמר הפלייאוף, ועוד אחת, וממש עכשיו גארבג' טיים ממושך בימי חמישי. אבל לגביע, כמאמר הקלישאה 1, חוקים משלו. ומכבי תל אביב, כמאמר הקלישאה 2, הולכת ומתבררת כקבוצת גביע טיפוסית. שמונה זכיות רצופות יש לה, וזהו כבר הרצף השני הטיבו בהיסטוריה שלה. נגד כל היגיון, נגד כל החוקים.

יוגב אוחיון שחקן מכבי תל אביב (שמאל) עם גל מקל (ברני ארדוב)
ראוי לאוסקר על כיכובו בסרט "גמר גביע". מקל עם אוחיון (צילום: ברני ארדוב)

בשנים הטובות של הצהובים, ניצחון כזה היה עובר באדישות מוחלטת. שני שיפודים ב-206, קצת אלכוהול, ינשוף והביתה. אבל מתחת לייאוש, לדיכאון ולעצב שכירסמו בקרב האוהדים והשחקנים מהקבוצה המעוטרת ביותר בישראל, הם הצליחו למצוא את הצדדים החיוביים בהפיכה לאנדרדוג. איתי שגב מתחיל לשיר עם הקהל תוך כדי משחק, פניני יורד לספסל וכמעט עולה ליציע עם צעיף, ויקטור ראד ניגש להשתיק את אוהדי היריבה. מי אמר שאין אלטרנטיבה בכדורסל שלנו?

בעוד זמן לא רב, כשתוכרע זהות הקבוצה שתסיים בראש טבלת ליגת העל, היא תקבל את הזכות התקנונית להכריע היכן לערוך את הפיינל פור. אותה קבוצה (ספוילר: זו תהיה מכבי תל אביב) תבחר, מן הסתם, באולמה הביתי ביד אליהו. אבל למה, בעצם, לא לחשוב מחוץ לקופסה? אם, כדברי אנשיה, האליפות מוכרעת כמו גביע, צריך להתייחס אליה בהתאם; הצהובים לא הפסידו בגמר של המפעל הזה מחוץ לתל אביב מאז 1969. שמונה פעמים הם פגשו את היריבה מעיר הבירה במעמד הזה: 3:3 ביד אליהו, 0:5 מחוצה לו. מה עוד צריך לומר? חיסרון הביתיות.

338 מילים מאחורינו, ושמה של המפסידה עוד לא הוזכר. אז הנה מגיע תורה: הפועל ירושלים הייתה בדרך הבטוחה למפגש עם הנשיא הירושלמי. בתחילת הרבע השלישי העלה אותה טרנס קינזי ל-45:51, ולא נראו שום סימנים מקדימים לקריסה המפוארת שעומדת לבוא ממש באותו רגע. עשר דקות תמימות ללא סל שדה, עם 0 מ-8 בתוספת חמישה איבודים. ליאור אליהו מחטיא לייאפ קל, עבירות טכניות מהצד השני מתורגמות להחטאות מיותרות מהעונשין. אמארה סטודמאייר נותר נבוך מול קולטון אייברסון. פורקה לה יחדיו.

דווין סמית' שחקן מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
חגג שלשה משל היה אליניב ברדה. דווין סמית' (צילום: ברני ארדוב)

השיתוק באדום מנע מהמארחים לברוח, אבל הצהובים התקשו לחולל את המהפך שכה רצו. ואז, 100 שניות לתום הרבע השלישי, ביצע איינארס בגאצקיס את החילוף הכי פחות הגיוני. פניני ירד לספסל, והמאמן הלטבי בחר לשגר לפרקט את צמד הגארדים הכי מושמץ שלו - מקל ויוגב אוחיון, זה לצד זה.

ואז, ברגע, כל מה שלא הלך, מסתדר פתאום כמו קלף אחרי קלף. לפני שבועיים החליטה מכבי לרשום את דווין סמית' לזירה המקומית, אבל עמדה להתחרט כשדריל מונרו התקרב אליה, והתחרטה כשראתה סימני חיים מקווינסי מילר ביורוליג, ובסוף חזרה להחלטה המקורית כשמונרו לא בא ומילר לא הצליח לעמוד.

אז סמית', ה-MVP של הגמר הקודם בארנה, הפגיז שבע נקודות רצופות, חגג שלשה משל היה אליניב ברדה, ומהנקודה הזו איש בצהוב כבר לא הביט לאחור. ודווקא בערב שבו דיוויד בלאט מודח ברבע גמר הגביע הטורקי, בגאצקיס זוכה בגביע הישראלי. או הו, איך שגלגל מסתובב לו.

סימונה פיאניג'אני שוב נתקל במשחק על כל הקופה בנמסיס שלו, ונמס. 47 נקודות במחצית הראשונה הפכו ל-21 בשנייה; 5 מ-10 לשלוש לפני ההפסקה? 1 מ-11 אחריה; ב-20 הדקות האחרונות קלעה ירושלים חמישה סלי שדה ב-17 אחוזים. כך איבד המאמן האיטלקי את מאזנו המושלם, אחרי 13 תארים מקומיים מ-13 אפשריים.

אמארה סטודמאייר שחקן הפועל ירושלים (אמצע) עם ג'רום דייסון, טרנס קינזי (ברני ארדוב)
חמישה סלי שדה ב-17 אחוזים, 1 מ-11 לשלוש, 21 נקודות במחצית השנייה. פורקה לה יחדיו (צילום: ברני ארדוב)

עכשיו יצטרכו בארנה לאסוף את השברים. בעוד פחות משבועיים הם יפגשו את גראן קנאריה ברבע גמר היורוקאפ, ומעבר להרי האופק כבר אפשר לראות את הקרב על האליפות. לגמר מהערב עשויה (או עלולה, תלוי בעיני המתבונן) להיות משמעות מנטלית מכרעת. כי האדומים יודעים שלצד המסע המרשים שהם עוברים בשנים האחרונות, הם עדיין לא הכניעו את יריבתם המושבעת במשחק גמר. יתרה מכך: הם גם מבינים שב-16 בפברואר 17', כמו ב-17 בפברואר 77', מקבל המועדון בצהוב את אותה אמונה שבלעדיה אתם-יודעים-מי לא הייתה אוכלת אותה.