פרוייקט המעקב אחרי שחקני השנה השנייה נפתח עם קארל אנתוני טאונס, מן הראוי שאחריו יגיע תורו של קריסטאפס פורזינגיס, הלהיט של ניו יורק. לעומת שאר חברי המחזור, השניים האלה פרצו בסערה כבר מהרגע הראשון שלהם ב-NBA. בזמן שטאונס הוא השחקן השלם והמנייה הבטוחה ביותר, פורזינגיס הלטבי הוא הכישרון הייחודי, יוצא הדופן, זה שלא ניתן היה אפילו לדמיין לפני שהופיע.
יחסית לכישרון ייחודי, יש לפורזינגיס אבטיפוס מאוד ברור: דירק נוביצקי. ההשוואות לגרמני הנפלא החלו מוקדם וקל להבין למה, גם פורזינגיס הוא גבוה שמתמחה בקליעה מבחוץ ויש לו יכולות מגוונות בטווחי הביניים. נוביצקי עצמו כבר הביע התפעלות מהכישרון החדש, שבתורו ציין את דירק כמקור השראה מרכזי. פורזינגיס דאג לחזק את הדמיון בין השניים במשחק בו דאלאס הגיעה למדיסון סקוור גארדן לפני שבוע. אמנם נוביצקי לא שיחק, אך במחצית השנייה ראה מקרוב את פורזינגיס מבצע בשלמות את הפייד-אווי על רגל אחת מחצי מרחק שכל כך מזוהה איתו. הלטבי כבר הוכיח שיש לו חוש לרגעים גדולים, ובמקרה הזה ניתן להניח שהוא לא רק שמר את המהלך למשחק מול דאלאס, הוא חיכה לרגע בו יהיה קרוב לספסל של האורחים, כדי שלאחר הקליעה יוכל לזרוק מבט לכיוון המקור.
מה שמלהיב במיוחד לגבי פורזינגיס זה שההשוואה לנוביצקי, הקלע השישי בכל הזמנים ב-NBA, רק מדגישה שהפוטנציאל הגולמי שלו אפילו גבוה יותר. קודם כל, כפי שנוביצקי עצמו הדגיש, פורזינגיס נמצא בשלב מתקדם יותר מכפי שהוא היה בגילו. שניהם הגיעו לליגה בגיל 20, אך נוביצקי היה זקוק לשנה של התאקלמות בזמן שפורזינגיס התחיל להלהיב את הקהל ב-MSG כבר במשחקים הראשונים שלו. אך מה שיותר חשוב: פורזינגיס יותר גבוה מנוביצקי בשמונה סנטימטרים, מוטת הידיים שלו גדולה באופן משמעותי, יש לו נוכחות הגנתית בצבע ועושה רושם שהוא גם זריז יותר. יש ללטבי פוטנציאל הגנתי הרבה יותר גבוה מהאבטיפוס שלו, והוא אמור לתפקד בסופו של דבר כסנטר.
עוד בנושא:
הכתבה הקודמת בפרויקט שחקני השנה השנייה: על קארל אנתוני טאונס
גולדן סטייט טיילה, סן אנטוניו שרדה, המומנטום של הקליפרס נמשך
פופוביץ' זעם אחרי ניצחונו ה-1,100 בקריירה: "תצוגה פאתטית"
דווקא במשחק מול הלייקרס: מיאמי תפריש את הגופייה של שאקיל
הגובה הוא מה שהופך את פורזינגיס לייחודי ולמבטיח כל כך. הוא אחד השחקנים הגבוהים אי פעם ב-NBA. הגובה הרשמי שלו הוא 2.21 מטר, רק 13 שחקנים בגובה 2.21 מטר ומעלה שותפו לפחות ב-100 משחקים ב-NBA. די מיותר לציין שלאף אחד מה-13 לא היו יכולות של שחקן חוץ מהסוג של פורזינגיס. כמה מהם קלעו טוב מבחוץ, אבל עשו זאת לאט ובכבדות. אולי אם ארווידאס סאבוניס היה בן 20 כיום הוא היה יכול להתפתח לשחקן בגובה הזה שמסוגל לשחק בסגנון הזה, אבל הוא גדל בתקופה אחרת, סבל מפציעות והגיע ל-NBA כסנטר מאסיבי עם קליעה מבחוץ כשנותנים לו זמן.
זו נקודה שחשוב להדגיש: מה שמבחין בין שחקנים שנחשבים למומחי שלשות לכאלה שנחשבים סתם לקלעי חוץ טובים, לפני הכל, זו מהירות שחרור הכדור. שחקנים שמסוגלים לעלות לקליעה מהירה מאוד ולקלוע אותה באחוזים גבוהים הם כאלה שהגנות צריכות להתכונן אליהם במיוחד, שאסור להשאיר אותם חופשיים לרגע, אי אפשר לעזוב אותם ולחזור מספיק מהר כדי להקשות על הזריקה שלהם. הפערים במהירות שחרור הכדור בולטים במיוחד אצל שחקני פנים, בעיקר כיום כשיותר ויותר מהם זורקים שלשות. מארק גאסול, ברוק לופז וגם טאונס התפתחו השנה להיות קלעי שלשות טובים, פורזינגיס הוא משהו אחר, הוא מומחה שלשות. הוא הרבה יותר דומה בהקשר הזה לשחקנים כמו ריאן אנדרסון וצ'נינג פריי.
בעונת הרוקי שלו פורזינגיס הראה ניצוצות של מומחה שלשות, אך לא היה יציב ובסופו של דבר סיים את העונה עם 33.3 אחוזים מחוץ לקשת. ב-14 המשחקים הראשונים של העונה השנייה הוא קולע כבר ב-39.1 אחוזים על 5.3 זריקות למשחק. התחושה היא שיש לו עוד הרבה מקום לשיפור, בעיקר בכל הקשור לבחירת זריקות. כמה פעמים במשחק הוא לוקח זריקה מהירה מדי שבדרך כלל מתבררת גם כקצרה מדי. כאשר הוא פנוי לחלוטין הוא קולע שלשות ב-50 אחוזים, בזכות שחרור הכדור המהיר הוא משיג לא מעט זריקות כאלה. חלק גדול מהשלשות שלו מגיעות כאשר הוא אינו מעורב במהלך המרכזי של התקפת הניקס אלא מנצל את העזרה של השומר שלו, בדרך כלל שחקן פנים שמתקשה לחזור מספיק מהר כדי להקשות על הזריקה, בעיקר כאשר פורזינגיס נע ויוצר זווית מסירה טובה. הנוכחות של סקוררים דומיננטיים כמו כרמלו אנתוני ודרק רוז דווקא טובה לו, היא יוצרת לו זריקות נוחות ומאפשרת לו לקחת את המשחק עליו רק כשהוא מרגיש בנוח.
בעוד שבזריקות מחוץ לקשת נוכחות של שומר מפריעה לו, כאשר הוא מתקרב לסל הוא מפתח את היכולת להתעלם מקיומם של שומרים. הוא פשוט זורק מעל לשומרים שלו, שרובם לא מספיק גבוהים כדי להפריע או אפילו להסתיר לו את הסל. התפתחות משחק חצי המרחק של פורזינגיס היא השדרוג החשוב ביותר של העונה הנוכחית, נהיה פחות ופחות אפשרי לשמור עליו עם שחקנים יחסית נמוכים. הוא התחיל לדרוש כדורים בעמדות פוסט יחסית רחוקות, הוא יודע לעבוד גם עם הפנים וגם עם הגב לסל והוא יוצר לעצמו מצבי זריקה שלשחקנים נמוכים יותר היו כמעט בלתי אפשריים. בשילוב של סוגים שונים של זריקות בסיבוב וזריקות עם קפיצה אחורה הוא קלע עד כה השנה 18 מ-24, אחוז דמיוני. אם יפתח את הזריקות האלה כך שיוכל להשתמש בהן באופן עקבי, לא ברור מה ניתן יהיה לעשות כדי להקשות עליו. נוביצקי זרק מעל רוב השומרים שלו בלי בעיה, לפורזינגיס יש תוספת של חצי ראש. הוא אינו מרבה להגיע לטבעת (גם בגלל שהוא משחק לצד ג'ואקים נואה שהיריבות מתעלמות מקיומו ומצופפות את הצבע), אך מפתח כלים קטלניים מאיזור חצי המרחק הקרוב.
בהגנה המצב של פורזינגיס מזכיר את זה של טאונס ואף קיצוני יותר. הוא מתפקד כפאוור פורוורד במשרה מלאה, הורנסק ממעט מאוד להשתמש בהרכבים בהם הוא סנטר, מה ששולח אותו פעמים רבות להתמודד עם שחקני חוץ. הוא זריז יחסית לגודל שלו, אך לא יחסית לשחקנים כמו פול מילסאפ וטוביאס האריס. הוא נמשך באופן טבעי לצבע, לעזרה מול חדירות, ואז קשה לו להגיב כשהוא צריך לצאת בחזרה לשחקן שלו. לפעמים הוא מאחר ומאפשר קליעה פנויה, בפעמים אחרות קל לעבור אותו בכדרור.
המדגם קטן, אך בינתיים פורזינגיס ירד השנה מ-1.9 ל-1.1 חסימות למשחק. הוא נמצא פחות באיזור הצבע, וגם כשנמצא מודע כל הזמן לאפשרות שיידרש לחזור לשחקן שלו שמסתובב על קשת השלוש. כאשר הוא נמצא בצבע הוא מביא לידי ביטוי את יכולות ההגנה שלו על הטבעת, שחקנים קולעים ב-44 אחוזים כשהוא בינם לבין הסל וזה אחוז נמוך. המיקום שלו לא תמיד אידיאלי, אך עצם הנוכחות של שחקן גבוה כל כך משנה זריקות, בעיקר אם הוא נייד מספיק כדי להגיב לשינויי כיוון. מבחינה סטטיסטית פורזינגיס יעיל יותר הגנתית ככל שהוא קרוב יותר לסל, השחקנים עליהם שומר קולעים ב-5.1 אחוזים פחות מהממוצע לשתי נקודות וב-7.3 אחוזים יותר מהממוצע לשלוש נקודות.
אבל הורנסק מהסס להשתמש בו כסנטר כי שחקני פנים מאסיביים יכולים להזיז אותו די בקלות. שאלת מפתח להמשך הקריירה של פורזינגיס תהיה אם הוא יפתח מספיק מאסה כדי להתמודד גם עם סנטרים בכירים וכך להימנע מהצורך לשמור על שחקני חוץ ולנצל את היתרונות שלו באיזור הצבע. הוא לא צריך להוסיף הרבה מאסה, הוא זקוק למעט נוכחות פיזית שתאפשר לגובה שלו לבוא לידי ביטוי גם בהגנה מול שחקני פוסט, לקלוע מעליו זה קשה בכל מקרה. אם הוא יצליח להעלות משקל באופן שלא יפגע בניידות ובליטוש ההתקפי שלו, הוא יוכל להתפתח למשהו מאוד מיוחד.
בינתיים, הוא יכול להתפתח בקבוצה בה הוא גם פקטור חשוב מאוד, שחקן שמספק 20 נקודות למשחק באחוזים מצוינים, וגם יש סביבו מספיק ניסיון כדי לחפות על החלקים החלשים. במועדון כמו הניקס תמיד מחפשים להיות תחרותיים, ונדמה שהשנה תהיה להם קבוצה תחרותית, אבל עם כישרון כמו פורזינגיס חייבים לחשוב על הטווח הארוך. זה לא בהכרח אומר להביא רק שחקנים צעירים, בהנחה שיהיו לניקס לפחות תשע שנים עם הלטבי המבטיח יהיה להם מספיק זמן לבנות סביבו קבוצה. כרגע דווקא הנוכחות של הוותיקים טובה לו, ניכר שהוא לומד מהם. חשובה במיוחד הנוכחות של שחקן כמו נואה, שמראה לפורזינגיס איך שחקן שאיבד לחלוטין את הקליעה מצליח לתרום לקבוצה בדרכים רבות: הגנה אישית, ריבאונד, יכולת מסירה, חסימות ללא כדור, מנהיגות, קשיחות. כדי לממש את הפוטנציאל העצום, פורזינגיס לא יוכל להסתפק בלהיות סקורר, הוא יזדקק גם לכמה מהתכונות האלה.